מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תריט
[א] מה שנהגו להתעטף בטלית גדול ליל יום הכפורים מנהג יפה הוא ויש עיקר בדבר הוא מ"ש בזוהר פרשת אמור דף ק"כ. וז"ל ועל דא יומא דא תרין נהורין נהרין כחדא אימא עילאה נהרא לאימא תתאה ועל דא כתיב יום הכפורים כמה דאתמר עכ"ל והנה הדבר מבואר מן המאמר היות תרין נהורין נהרין כחדא הם שני ההין שבשם ולפי שהוא אומר אימא עילאה נהרא לאימא תתאה דמשמע כי אימא עילאה בסוד ה' ראשונה נהרא לאימא תתאה שהיא ה' אחרונה משמע כי אימא עילאה ממקומה שהוא למעלה משם היא מאירה לאימא תתאה שהיא ה' אחרונה ולכן להודיע כי אין הדבר כן לכן הקדים ואמר תרין נהורין שהם שני ההין נהרין כחדא שרצה לומר כי אימא תתאה ה' אחרונה היא עולה למעל' אצל אימא עילאה ושם שניהם מאירים כאחד אמנם כדי שלא נבין הבנה אחרת כי מה שאמר תרין נהורין נהרין כחדא ר"ל כי השני ההין אימא עילאה ואימא תתאה הם מאירים יתד מאור עליון הנמשך עליהם מלמעלה לכן הוצרך לפרש ולומר אימא עילאה נהרא לאימא תתאה והנה מזה המאמר ממנו נקח כי תכף כאשר מתקדש היום מבערב תכף נהרין תרין נהורין אלו כחדא ולכן אותו זמן תכף אנחנו מניחים הטלית ומתעטפים בו לקיים מש"ה כסותה לא יגרע ואיתא בזוהר כסותה זה הציצית וכן בתיקונים דף י"ח וז"ל כסותה דא כסויא דציצית ועטיפו דיליה וכו' ואיתא פ' שלח לך דף קע"ה וז"ל ציצית איהי נוקבא רזא דעלמא תתאה אסתכלותא לאדכרא ציץ דכר ציצית נוקבא ודא לכל בר נש ציץ לכהנא עכ"ל הנה מבואר כי סוד הציצית הוא נוקבא ולכן אין לברך עליו ולכן צריך שיניח אותו בלילה כי אז אינו חייב לברך והמניח אותו מעבוד יום כדי לברך עליו הוא תועה מדרך השכל:
ליל יוה"כ נוהגים שאומר ש"ץ בישיבה של מעלה וכו' כמה משלומי ישראל היו מבינים כי ישיבה של מעלה הם אשר בשמים ממעל וישיבה של מטה הם החכמים אנשי השם וכמו כן כאשר מתירים נדר או שבועה (רק לנדרים ולשבועות במה שנוגע לעצמו בלבד כגון אוכל או לא אוכל וכדומה אבל במה שנודר או נשבע לחבירו או לשום מי שמשביעו אין מועיל שום היתר והפרה) כי אז אומרים כשם שהסכימו בב"ד של מטה כך יסכימו בב"ד של מעלה כך הם מבינים כי ב"ד של מטה הם שלשה אנשים הנצבים עליו ולכן אקדים מ"ש בזוהר פרשת בלק דף ר"ו. וז"ל אמר רבי אלעזר תמהנא על דרדקי דדרא דא כמה תקיפא חילייהו ואינון טנרין רברבין רמאין אמר רבי אבא זכאה חולקיה דסבא מארי דדרא דהא ביומוי בעא קב"ה לאתקנא תרין מתיבתין דיליה ולמעב' לון יישובא רברבא ועלאה כדקא יאות דהא בדרא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא עוד איתא פרשת שלח לך דף קס"ג וזה לשונו נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עילאה וכו' הנה מבואר הדבר ממאמרים אלו כי ישיבה של מטה היא הנקרא מתיבתא דרקיעא וצריכא למימר התרה זו בתחלה מפני מה שאמר בזוהר פ' פקודי דף קצ"ט. וז"ל אלין ארבע קיימין ואנזיפו ומנדין לכל אינון דאפיקו מפומייהו מלה דלא אצטריכא ומטנפי פומייהו ואלין מנדין לו וקיימי ארבעין יומין דלא אשתמע צלותהון ולא. עאלין לפרגודא וקיימין נזיפין לבר וכן לכל אינון דחשבו אינון חובין דבעיין לנזפא עשרה כרוזין נפקין בכל יומא ומכרזי בכל אינון רקיעין ובכל אינון חיילין ומשריין אזדהרו בפלניא דאיהו נזיפא חובא פלוני עבד עד דתב קמי מאריה רחמנא לשזבן כד חב מההוא חובא מתכנפי אינון ארבעין ושראן ליה וכדין אכריזו פלניא שרא נזיפא מכאן ולהלאה צלותיה עאלת וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי כמה בני אדם שמנדין אותם למעלה מפני מעשיהם ואין התפלה שלהם עולה למעלה מפני כי אין מניחים אותה לכנס עד ארבעים יום ולכן אנו מתירין אותם בכח השתי ישיבות עליונות ומתפללים עמהם כדי שתהיה התפלה כלולה מכמה מינים שונים זה מזה וכמשחז"ל בפסוק גדר בעדי למדינה שהיו עושים עטרה למלך מקובעת באבנים טובות ומרגליות בא עני אחד והשליך את העופרת לתוכה אמר המלך וכי בשביל זה אני פוסל כל העטרה נמצא כי לפי שאותו הבלתי הגון התפלל עם הציבור אע"ג שאין ראוי לקבל אותה כשהיא לבדה אמנם עתה שנצטרף עם הציבור נרצה לו וכן נמי הוא סיבה כי התקבל התפלה של הציבור כך אחז"ל כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אין מתקבל דוגמא לחלבנה בתוך הקטורת ולכן מפני שתי סיבות אלו אנו מתירים להתפלל עם העבריינים כדבר האמור ונוהגים שאומרים כל נדרי שלשה פעמים והקהל גם כן הם אומרים נמצא שהם מתירים אלו לאלו ואומר שהחיינו בלא כוס כאמור:
[ב] בליל יוה"ך ומחרתו אומרים בשכמל"ו בקול רם והענין הוא הדבר משחז"ל פ' ואתחנן וז"ל כשעלה משה לרקיע שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה בשכמל"ו והורידו לישראל. למה הדבר דומה לאחד שגנב הורמין מתוך פלטרין של מלך נתנו לאשתו אמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעא בתוך ביתך לכן כל השנה אומרים אותו בלחש וביוה"ך אומרים אותו בפרהסיא לפי שאנו כמלאכים עכ"ל ובפרק מקום שנהגו כקרא יעקב לבניו בקש לגלות להם הק"ץ נסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש בכם שאינו הגון פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד פתח הזקן ואמר בשכמל"ו אמרי היכי נעביד נמרי לא אמריה משה לא נימרי הא אמריה. יעקב תקנו לומר אותו בחשאי והנה על פי הסברא זו כי הטעם שאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי היינו הטעם מפני שלא אמר אותו משה אם כן מה טעם אנו אומרים אותו בקול רם אמנם הענין הוא דזיל בתר טעמא הואיל ואמר אותו יעקב ולכן כל ימות השנה יעקב הוא הנהנה מיחוד זה ולכן אומרים אותו בחשאי כשחז"ל משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר גנאי הוא לה ולכן עבדיה הצדיקים מביאים לה בחשאי ואז יעקב נהנה מזה לא כן הוא ביוה"כ כי בת מלך עלתה למעלה ולכן נאמר בקול רם:
[ג] אם חל בשבת אומר ויכולו וכו' מפני כי זה הוא מורה על חידוש העולם ואנחנו מעידים על ענין זה וכן הוא אומר ברכה מעין שבע וסוד הענין דאע"ג כי בת מלך זו עלתה למעלה ונהרין תרין נהורין כחדא כי אימא עילאה מאירה לאימא תתאה כאמור מכל מקום קים לן כי כל דבר שבקדושה אף על גב שהוא עולה למעלה אינו מסתלק לגמרי כי הוא מניח הרושם שלו שם ולכן אנחנו אומרים ברכה זו מעין שבע ולהורות את בנ"י כי אין כונת ברכה זו לברך הכלה שהרי כבר עלתה למעלה אצל אימא עילאה לכן אין חותמין בה אלא מקדש השבת ואין מזכיר של יוה"כ שהרמז שלו הוא למעלה:
[ד] צריך להעמיד אחד לימין הש"ץ ואחד לשמאלו כי כן אנו למדים ממשה רבינו עליו השלום שנאמר בו ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ואיתא פרשת בשלח דף ס"ו. וזה לשונו וכי על דאהרן וחור תמכו בידיו הוו ידיו אמונה אלא משה כלא בחכמתא עבד מה דעביד. אהרן וחור דא מסטרא דיליה ודא מסטרא דיליה וידוי באמצעיתא ועל דא ויהי ידיו אמונה. אהרן בגין דיתער סטרא דיליה וחור בגין דיתער סטרא דילה והוו אחידן בידוי מכאן ומכאן לאשתכחא סיועא דלעילא עכ"ל ולהיות כי ממאמר זה ממנו נקח לעבוד את ה' לכן נימא ביה מלתא כי הנה מה שהקשה וכי על דאהרן וחור תמיכו לידוי הוו ידוי אמונה צריך להבין מה הקשה כי הנה כונת הפסוק להודיע כל מה שעשה וכך היה אומר וידי משה כבדים וכו' ולכן אהרן וחור. תמכו בידיו וכו' ועוד נמי ויהי ידיו אמונה ואין אהרן וחור סיבה וע"ק כי גם אפשר לומר כי אהרן וחור היו סיבה שיכול משה להיות ידיו בהגבהה אמונה עד בא השמש ואין מקום להקשות כלל אמנם הענין הוא כי בתחלה פירש כי מה שאמר הכתוב וידי משה כבדים אין הרצון לומר מלשון כובד אלא מגזרת כבוד וז"ש יקירין קדישין לא אסתאבן לעלמין והוא סוד נפלא אין הכונה להגיד שהיו קדושים ולא נטמאו מעולם וכי לאפוקי ממאן אלא הרצון לומר שאין מקבלים טומאה לפי כי כאשר האדם ישן רוח הטומאה שורה על הידים כדאיתא בזוהר ולכן צריכים נטילה כנזכר במקומו לא כן היו ידי משה דייקא נמי ממש שאמר לא אסתאבן ולא אמר לא אסתאבו לשון עבר והתבונן במה שביארתי ברבינו הקדוש שלעולם לא פשט ידו למטה מאבנטו ותשכיל ממוצא דבר זה מה שאמר בזה לא אסתאבן לעלמין ולכן ויקחו אבן וכו' חזר ופירש אמונה מהימנותא ודאי ולכן הקשה וכי על דאהרן וחור תמכו בידיו הגיעו ידיו למדה הנקרא אמונה אם לכך נתכוון משה יותר טוב היה שיוריד ידיו למטה על אבן הנזכר ולכן אמר אלא משה כל מה דעבד בחכמתא פירוש כל מה שהיה עושה והוא במדה הנקרא חכמה עביד ולכן אהרן וחור דא מסטרא דיליה ודא מסטרא דיליה וידוי באמצעיתא לפי כי ידיו אין מגיעות לחכמה הנזכר היא האבן אשר תחתיו ולכן כל אחת מתלבשת בקו שלה אהרן לצד ימין ויד משה מתפשטת בו למטה לפי שהוא שושבינא דמטרוניתא וחזר מצד שמאלא ויד משה השמאלית מתפשטת בו עד למטה וז"ש וידוי באמעציתא וז"ש ועל דא ויהי ידיו אמונה כלו' לכך נאמר ויהי ולא אמר ויהיו לפי כי מלת יהי הוא המשכת האור מלמעל' למטה כדאיתא פרשת בראשית אמנם לקמן פירש ענין אחר שהיל"ל ויהיו אלא שהכונה לכלול הכל בימין הנה למדנו כי יכוין הש"ץ שהוא בסוד משה רבינו עליו השלום והשנים שעומדים עמו סוד התפשטות הידים והמשכת האור עליון של התיבה שהיא בסוד אותה האבן משם רועה אבן ישראל ומה טוב הוא לעשות כך בראש השנה שהוא יום דין ולכוין בזה בלי ספק שיכתב לחיים עם הצדיקים ומטיב לכל קהל ישראל:
[ה] יש שעומדים על רגליהם כל היום וכל הלילה הלא זה הדבר אשר חכמים זכרונם לברכה הגידו כי מלאכי השרת משבחים לישראל ולכן הם עומדים לומר שאין להם קפיצים כמו מלאכי השרת אמנם אם אח"כ ילך לישן על מטתו נמשל כבהמות או יהיה מתנמנם בשעת התפלה אז טוב לו ליישב:
[ו] נוהגים ללין בב"ה ולומר שירות ותשבחות אמנם אם הוא ישן שם אז טוב לו ללכת לביתו כי הוא אסור לישן שם כמשחז"ל כל הישן בב"ה תורתו נעשית קרעים שנא' וקרעים תלביש נומה וכדאי עון זה שיראה ג"כ קרי שם טוב לקצר בפיוטים כדי להתפלל תפלת מוסף קודם שבע שעות כי אז הוא זמן תפלת המנחה