אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תריח

סימן תריז

[א] לא נעלם מעין הקורא ספר כי תחלואי הנפש הם נמשלים לתחלואי הגוף שוה בשוה וכל ענין הרפואה אשר יעשה האדם לתחלואי הגוף להבריא אותו כמו כן צריך לעשות לתחלואי הנפש וחי בהם לחיי עלמא ולכן יאמר חולה שצריך לאכול וכו' דהיינו דוגמא לחולי הנפש כאמור והענין יובן במ"ש בזוהר פ' נשא דף קכ"ד. וז"ל כען צריך לאהדרא על פתח התשוב' וכי מכמה מינין איהי תשובה דעבדין בני נשא כלהו טבין אבל לאו כל אפיא שוין אית בר נש דאיהו רשע גמור כל ימיו ואיהו עובר על כמה פקודין דלא תעשה ומתחרט ומודה עלייהו ולבתר כן לא עביד נא טב ולא ביש לדא ודאי ימחול קב"ה ליה אבל לא דיזכה לתשובה עילאה אית בר נש לבתר די יתוב מחטאוי ומתכפר ליה איהו אזיל באורח מצוה ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקב"ה דא זכי לתשובה תתאה דאתקרי ה' ודא איהי תשובה תתאה ואית בר נש דלבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה יתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקב"ה ולא ע"מ לקבל פרס דא זכי לאת ו' דאיהו בן י"ה ועל שמיה אתקרי בינה ודא גרים דתשוב ו' לגבי ה' ומלת תשובה כך היא תשוב ו' לה' וכו' כנה הדבר מבואר מזה המאמר כי לענין התשובה צריך כמה דברים והם מדרגות זו למעל' מזו ואמנם הכל הוא בכלל התשובה כאמור ולכן יאמר נא כי זה החולה שהוא טמוע בתחלואי הנפש שצריך לאכול כלו' דבר פשוט כי לענין התשובה מאחר שהרשע מתחרט ומתוד' על עונותיו ומעיד עליו יודע תעלומות שלא לעשותם עוד הרי הוא בעל תשובה ונעתר לו הקב"ה לפי כי זה עיקר התשובה מן התורה וכמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמר חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמר הנפש החטאת היא תמות שאלו לתורה חוטא מהו עונשו אמרה יביא קרבן ויתכפר לו שאלו להקדוש ברוך הוא חוטא מהו עונשו אמר יתודה והנה מתבאר ממאמר זה כי על ידי הוידוי בלבד מתקבל החוטא לפני הקדוש ברוך הוא אמנם כדי לזכות למעלות הרמות צריך כל התנאים האמורים ולכן יאמר נא חולה זה שעשה תשובה אמנם עדין נקרא חולה מפני כי לא נטהר מעונו לפי כי הרשע נקרא מת שנאמר חי אני אם אחפוץ במות המת אבל מי שעשה תשובה ולא עשה כל הצורך שלה מכונה אל החולה והענין זה הוא סובב על שני קוטבים או יהיה החולה זה המחוסר הבריאות בנפשו מתורה ומצוה כמו שאמר במאמר שהם מדרגות זו למעלה מזו הצריכים לבעל תשובה או יהיה ענין זה החולה רומז על המונע עצמו מלעשות צדקה כי זה נקרא חולה ולפי כי עיקר התשובה הוא לעשות צדקה כראוי ולכן בא הדמיון זה ברוב ענין בכינוי אל החולה כדאיתא בזוהר פ' בשלח דף ס"ה. וז"ל יש רעה חולה וכי יש רעה חולה ויש רעה דלאו היא חולה אלא ודאי יש רעה חולה דתנינן מסטרא דשמאלא נפקי כמה גרדיני נימוסין וכו' וכל חד אקרי רעה כד"א לא תאונה אליך רעה בגין דאתיא בתסקופא על בני נשא חולה אמאי היא חולה כד שריא האי על בני נשא עביד לון קמצנין מממונהון אתיין גבאי צדקה גביה היא מחת בידיה א"ל לא תפיק מדידך אתיין מסכני היא מחאת בידיה אתי הוא למיכל מממוני' מחאת בידיה בגין לנטרא ליה לאחרא ומן יומא דשריה עליה דבר נש היא חולה כהאי שכיב מרע דלא אכיל ולא שתי וכו' הנה הדבר מבואר מזה המאמר היות הקמצן הכילי נקרא חולה ולכן על שני דברים הללו של תורה ומצות הצדקה יאמר נא חולה שצריך לאכול כי הנה לענין הכילי כבר הגיע למדרג' הנקרא חולה שצריך לאכול ואינו יכול כאמור וכן לענין התורה שהוא נקרא אכילה שנאמר לכו לחמו בלחמי והיה צריך לאכול וללמוד תורה כדי להשלים נפשו אשר לא מטוהרה היא לגמרי כדי שיזכה לתשובה שלימה כדאיתא במאמר ולכן אם יש שם רופא בקי אפילו הוא עכו"ם והענין לצורך זה אשר נעשה לענין הצדקה חולה התרופה לזה הוא שילך אל הקצה האחר דאלו הצדקה צריך לעשות אותה כתקנה בשמנה מענות הנמצא בה כמו שאמר הרמב"ם ז"ל וכל זה הוא לתת לעניי ישראל אמנם אדם זה שנעשה קמצן כל כך צריך שיעשה צדק' היא הרפואה שלו בודאי וגם אם לא מצא שם רופא ישראל לתת לו הצדקה אלא עכו"ם יתן לעכו"ם כמו ששנינו מפרנסין עניי עמין עם עניי ישראל מפני דרכי שלום אמנם אפילו לא היה בכלל עניי ישראל אלא עכו"ם לחוד יתן לו לרפא' החולי שלו כי עצום הוא כך צריך להתנהג זמן מה עד שירגיל עצמו לעשות צדקה ולכן אף על גב כי יאמר אם לא יאכילו אותו יכבד עליו החולי ויבא לידי סכנה כי כן נאמר וצדקה תציל ממות וזה שהרגיל עצמו אל מדת הכילית אפשר שיכבד עליו חוליו זה וימו' שנאמר עושר שמור לבעליו והוא לרעתו של זה הכילי לכן יכין וצדיק ילבש ולכן מאכילין אותו על דרך הנזכר אפילו אם החולה אמר איני צריך והרופא הבקי כי הוא יודע אותו ומכירו אמר צריך לעשות צדקה שומעין לרופא ואם החולה אמר צריך אני לעשות צדקה אפי' מאה רופאים הבקיאים בממונו אומרים אינו צריך החולה עיקר כי הוא היודע אשר תשיג ידו ולכן מאכילין אותו כדבר האמור וכן נמי לענין לימוד התורה אם החולה הוא אשר חטא על הנפש מכיר בעצמו ואומר שצריך לאכול ללמוד בתורה אם יש שם רופא בקי הוא יצר הטוב או אפילו עכו"ם הוא יצר הרע שאומר שאם לא יאכילוהו יכבד עליו החולי וכו' והענין כי הנה העושה תשובה הוא מתקן היצר ומחזיר אותו למוטב וכדאיתא בזוהר כי אותו שהוא יצה"ר שד נעשה שדי ולכן אומר כי כן צריך לאכול מלחמה של תורה כדי למתק אותו ע"ד מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין הוא נקרא אבן והתורה נקרא לחות אבן ואם אינו אוכל יבא לידי סכנה כי כך אמרו חכמים זכרונם לברכה חש בראשו יעסוק בתורה וכו' חש בכל גופו יעסוק בתורה שנ' ולכל בשרו מרפא ואם אינו עושה כן פשיטא שימות או יכבד עליו החולי ויבא לידי סכנה ולכן מאכילין אותו בתורה אפי' החולה אומר איני צריך כלומר שכבר למד מעט ואינו צריך והרופא אומר צריך שומעין לרופא אבל אם החולה אומר אני צריך אפי' מחה רופאים אומרים אינו צריך מאכילים אותו כי הוא היודע בעצמו כי עדין צריך להוסיף בלימוד:

[ב] רופא אחד אומר צריך ורופא אומר אינו צריך מאכילים אותו והנה שני רופאים אלו האחד הוא מה ששנינו בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה והשני הוא מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בכל יום כשעומד אדם מן המטה בא להניח רגליו בארץ אז המלאך אומר לו פנס מעגל רגלך פתח עיניו הוא אומר לו עיניך לנוכח יביטו וכו' ולכן אלו השני רופאים אף על גב שהאחד אמר אינו צריך שהרי כבר השלים חוקו והשני אומר צריך לעסוק בתורה מאכילין אותו וכן הוא הענין לצורך הצדקה אם אחד הוא אומר אינו צריך עוד שהנה נתקן מאותה רעה חונה ואחד אמר צריך כדבעי למעבד לא עבד מאכילין אותו ויחזור ויתן צדקה כראוי:

כשמאכילין החולה או המעוברת מאכילין אותו מעט מעט כי הנה נאמר כל הדברים יגעים ואיתא בזוהר פרשת משפטים אפילו דברי תורה מייגעין את האדם ולכן צריך להאכיל אותו בתורה לאט לאט כך אמרו חכמים זכרונם לברכה לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת ולכן לעקור היצר לא יתכן לגמרי אבל הוא נתקן לאט לאט ומה גם לענין הצדקה אין מטריחין עליו בפעם אחת אלא מעט מעט וכמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בתחלה מפריש חומש מנכסיו ואחר כך מפריש מן הריוח וכן נמי הוא הדין לענין השתיה של תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואם אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקי' לפי שהיה אמוד בנכסים וכן לענין עסק התורה או שהחול' עצמו אמר כן או שנסתפקו בדבר מאכילים אותו ומשקים אותו כל צורכו בין לענין הלימוד בין לענין הצדקה כאמור:

ויש דרך אחרת בענין זה החולה והוא מן העונות שבידו אמנם להיות כי אף על גב שאין אדם עושה תשובה מן העבירות עכ"ז עיצומו של יום מכפר וכמו שאמר הרמב"ם ז"ל שהוא מכפר על הקלות ולכן אינו נקרא הרשע מת מפני כי הרי עיצומו של יום מכפר על עבירות קלות לכן הוא מכונה אל החולה ואמנם הוא צריך לאכול אכילה רוחנית להחיות את נפשו הוא התשובה שנקרא עץ חיים ואכל וחי לעולם והוא נקרא עץ מאכל ולכן אם יש שם רופא בקי הוא התורה שנאמר בה ולכל בשרו מרפא או עכו"ם הוא בסוד שבע מצות שנצטוו בהם בני נח שלפי שעבר על אחת מהנה או יותר נעשה הרופא שלו שמביא עליו הרפואה עכו"ם והוא אומר צריך לאכול בתורה להתרפאת בה מאכילין אותו מפני שאומר אם אין מאכילין אותו יכבד עליו החולי אף על גב כי ביום זה נתכפר לו על הקלות אמנם אחר כך יכבד עליו החולי ויבא לידי סכנה כי יחשב לרשע והוא מת בחייו או ימות ממש אפי' החולה אומר אינו צריך כמדומה שיוכל להמלט מאחר שהרופא אומר שהוא צריך מאכילין אותו וכן לענין השתיה כדבר האמור:

[ט] מי שאחזו בולמוס והוא חולי שבא מחמת רעבון גם בזה יהיה הרמז בו על דרך הנזכר כי אדם זה עקב דבר נמצא בזמן העבירה על דרך מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה משביעו רעב ולכן זה החולי הוא הנמצא באדם זה שעבר עבירה מסיבת הרעבון שהיה משביעו רעב ולכן נכשל בעבירה ולכן סימנו שעיניו כהות ונא יוכל לראות להורות שחטא בעיניו ועבר על לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה נינהו ולכן מאכילין אותו מן התורה ביותר עד שיאורו עיניו ממחשך העון ואם אין שם מאכל של היתר מאכילין אותו מאכל של איסור הוא מה שאמרו חכמים זכרונם נברכה מצוה וגוף טהור ישא אשה וילמד תורה דלא אתי לידי הרהור ולכן יאמר אם חין שם אכילה של היתר שיהיה הלימוד של תורה בהיתר בלי הרהור רע מאכילין אותו מאכל איסור ילמד בתורה ואף על גב כי אינו ניצול מהרהור רע כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה שלשה דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה וכו' ולכן נמי אם יש שם שני מיני איסור אחד קל ואחד חמור שרצה לומר שני מיני הרהורים רעים מאכילים אותו היותר קל תחילה רצה לומר ילמוד בתורה אע"ג דאיכא הרהור מעט ואח"כ אם הוא חמור מחבירו שאותו הרהור יותר חמור מן הראשון ג"כ ילמד בתורה גם כי לא ינצל ממנו לפי שע"י כן הוא ממרק העון שנאמר הלא כה דברי כאש וכו' וסוף סוף כי הוא פורש מן העון כאמו':

[י] חולה שאכל ביוה"כ ונתיישב בדעתו וכו' ירצה כי זה החולה בעצם אדם אכל מאכל של תורה ביוה"כ עד מקום שנתיישב דעתו לפי כי כך אחז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטות וחולה זה כאשר עסק בתורה נתיישב דעתו ונתרפא לגמרי כי עשה תשובה גמור' לכן יברך להקב"ה שהנחנו בדרך אמת ונתן לנו התורה שמחזרת האדם למוטב כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה בפסוק אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו מפני כי התורה מחזרת את האדם למוטב ולכן אומר ברכת המזון ומזכיר של יוה"כ שהוא סוד התשוב' בבונה ירושלם כך אמרו חז"ל גדולה תשובה שממהרת את הגאולה ואז הקב"ה מכפר עונות עמו ישראל ובא לציון גואל ולשבי פשע וכו' וכאשר נשוב ונאמר על ענין חולה זה מלך המשיח שנאמר בו איש מכאובות וידוע חולי וכמשחז"ל חוורא רבירבי וכך היה אומר חולה שצריך לאכול וכו' הוא משחז"ל עתיד הקב"ה לגלות עץ החיים ולהאכיל לישראל ממנו ויהיו חיים וקיימים לעד אם יש שם רופא בקי היינו מרע"ה כדאיתא פ' בראשית דף פ"ה. וז"ל ד"א וכל שיח השדה דא משיח ראשון טרם יהיה בארעא וכל עשב השדה טרם יצמח דא משיח שני ולמה בגין דלית תמן משה למפלח לשכינתא דעליה אתמר ואדם אין לעבוד את האדמה ורזא דמלה לא יסור שבט מיהודה דא משיח בן דוד ומחוקק מבין רגליו דא משיח בן יוסף עד כי יבא שילה דא משה חשבן דא כדא וכו' ולכן רופא בקי זה אומר צריך אפילו עכו"ם כך אמרו חכמים זכרונם לברכה אם אין ישראל עושים תשובה מעמיד הקדוש ברוך הוא עליהם מלך שקשי' גזרותיו משל פרעה והם עושים תשובה ועכו"ם זה אומר צריך מאכילים אותו ועל דרך זה הכל מובן עד מי שאחזו בולמוס והוא חולי שבא מחמת רעבון כך אחז"ל י' רעבון באו לעולם וכו' ואחד לעתיד לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה' ולכן סימנו שעיניו כהות ולא יכול נראות כדאיתא בילקוט הייסורין של מלך המשיח עד שעיניו כהות מלראות בפ' קומי אורי ע"ש מאכילין אותו תורה עד שיאורו עיניו ואם אין שם מאכל של תורה שהוא היתר מאכילין אותו מאכל של איסור של התשובה עץ החיים כי זדונות נעשות כזכיות אין שם איסור קל מעון עקבי מאכילין אותו איסור חמור מן החמורות שבתורה וכאשר מתיישב דעתו מברך ברכת מזון באותה סעודה שעשה לו הקב"ה כדאיתא בילקוט קומי אורי ומזכיר של יוה"ך כי זה גרם לו ואומר יעלה ויבא זכרון משיח בן דוד לפניך זכרון ירושלם עירך שיבנה בית המקדש במהרה עוד ירצה חולה זה מה שאמר בתיקון י"ח דף ל"ג וז"ל אני ישנה מדחמאי דאתרחק מני ולבי ער כד אתיא לגבי לכלה דהות נשואה לחתן ואתרחק מינה נפלת בבי מרעא ואתכנסו כל אסיין לגבה ולא הוו יכלין למנדע מרעא דילה אסיא קרטנאה הוה תמן דהוה אשתמודע בדפיקו בעשרה מיני דפיקין דבעי לאסתכלא בהון אסיא לקבל עשר אצבען ולא הוו אשתמודען במרעא דילה אלא הוא דכמה משקין וריחין טבין מתפוחין וכמה משקין מעסיס רמונים הוו משקין לה אסיין אחרנין ולא הוו מהניין לה עד דאתא אסיא קרטינאה אסתכל בדפיקו דילה ואיהי אשתמודע' באסיא ואמרת קול דודי דופק ואיהו אמר פתחי לי וכו' הנה הדבר מבואר מן המאמר כי חולה זה הוא בסוד השכינה שהיא בגלות הזה והרופא מובהק הוא משה רבינו ע"ה אסיא קרטנאה והיא אוכלת על פיו וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רמ"א. וז"ל ר"ש הוה אזיל לטבריה פגע ביה אליהו ז"ל וכו' שאלתא שאילו עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה והא כתיב באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי עם דבשי וכו' מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי עם דבשי וכו' אמר רבי שמעון כמה חביבו חבב קדוש ברוך היא לכנסת ישראל ומסגיאו דרחימו דרחים לה שני עובדוי ממה דאיהו עביד, ואף על גב דלאו אורחוי במיכלא ומשתיא בגין רחימותא אכל ושתה הואיל ואתי לגבה עביד רעותא כלה עיילת לחופה ובעת למיכל לית דין די ייכול חתנא בהדא אף על גב דלאו אורחיה בכך הה"ד באתי לגני אחותי כלה הואיל ואתינא לגבה ולמיעל בהדה לחופה אכלתי יערי עם דבשי וכו' המאמר זה אין לי עסק בו כי עצום הוא הנה הוא כתוב בספר הפרדס אמנם אעיר בו ספק אחד והוא כי מתחלה עשה הנחה אשר לא כן ממ"ש עה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ואיך יאמר אכלתי יערי וכו' כי אין קושיא כלל לפי כי מי שאומר אכלתי יערי הוא ת"ת ישראל ואין כאן קושיא כלל וכי תימא כי מ"ש באתי לגני ר"ל נכנסתי לעה"ב ועל זה אמר אכלתי יערי וכו' ובזה פריך שפיר עה"ב אין בו אכילה ושתיה ואיך יאמר אכלתי יערי אחר שנכנס לעה"ב אם נאמר כי זה יהיה כונת המקשה א"כ מה השיב הרשב"י באתריה לא אכיל ושתי אבל בבי כלה תשובה זו אין לה הבנה כלל מכמה סיבות ראשונה מ"ש באתריה לא אכיל אינו כן שהרי מדברי המקשה עצמו מובן כי במקומו יש אכילה שהרי לא הקשה עליו אלא מפני שנכנס לעה"ב איך אמר אכלתי והרי עולם הבא אין בו אכילה ושתיה ועוד מ"ש הואיל ואתי לגבה עביד רעותא משמע דאתרא דכלה הוא עולם הבא הא נמי ליתי אמנם אף על גב כי יש שלשה דרכים אמתיים במאמר ממנו נקח לענין הצריך בזה מפשט הדברים כי כאשר חתן וכלה עלו לעולם הבא שהוא סוד יוה"ך כנודע ולכן חולה זה הכלה כנזכר שהיא חולת אהבה מסיבת הגלות צריכה לאכול ומה לעשות כי עולם הבא אין בו אכילה ולכן צריך רופא בקי משה איש האלהים שושבינא דמלכא אפילו עכו"ם שדרכו להתאחז כאשר רגליה יורדות מות והוא הרפואה שלה לקחת אותה עכירו דדמא ולכן אם יאמר שיכבד חוליו אם לא יאכל ויבא לידי סכנה מכל שכן אם יש שם דביקות של מות מאכילין אפילו הוא אמר אני צריך שומעין לרופא ואם אמר אני צריך אפילו מאה רופאים אינם כלום ומאכילים אותו וכן מי שאחזו בולמוס והוא חולי הנמשך רעבון לפי שנאחז ממנו שנת הרעב וסימנו שכהו עיניו דאע"ג דכתיב תמיד עיני ה' בה אז ותכהינה עיניו מראות מאכילים אותו עד שיאורו עיניו הוא סוד מה שאמר בב"ר במה האשה עוזרת לאיש מביא חטים חטים כוסת והיא טוחנת אותם לא נמצאת מאירה את עיניו כי הנה השואל אמר במה עוזרתו ומה ענין זה שמאירה עיניו אמנם כונת הענין להשיב כי על ידי הטחינה שעושה האשה זו אשה יראת ה' בסוד ויהי טוחן ונאמר תטחן לאחר אשתי מאירה את עיניו שהיו סגורים מפני העדר השגחת העליונה כדאיתא בזוהר בפ' ישר יחזו פנימו ולכן על ידי אכילה זו יאורו עיניו ואם אין שם מאכל היתר הוא מ"ש אכלתי יערי עם דבשי הוא עליון שהוא מותר ביוה"ך הוא בסוד קולות כנודע במקומו מאכילין אותו מאכל של איסור הוא המאכל שנאסר ביום זה אע"ג כי בכל השנה מאכל של היתר הוא והנה חולה שאכל היא חולת אהבה אע"ג כי בשאר ימות השנה דעתה קלה עתה ביום זה נתיישב דעתה וישבה דעת שלה ולכן מברך ויאמר יעלה ויבא זכרון האבות וזכרון משיח בן דוד בסוד אור חוזר ולפי כי שם הוא סוד הגאולה כדאיתא בזוהר פרשת תצא דף רע"ז וזה לשונו כי ימצא איש נערה בתולה אלו ישראל וכו' ונתן לאבי הנערה חמשים כסף וכו' הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה ולבתר אפתח לון חמשין תרעין זחירו דרחמי מסטרא דאברהם וכו'. דבמפקנו דמצרים חמשין תרעין דחירו אפתח להון מסטרא דדינא דאיהו אדני דמתמן דן אנכי אבל בפורקנא בתרייתא וברחמים גדולים מסטרא דאברהם וכו' ולכן אומר יעלה ויבא זכרון אבותינו וכו' כדבר האמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה