אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תריז

סימן תריד

[א] גם בזה ראוי לכל בן דעת לדמות מלתא למלתא כי כן יקרא לו כדרך המעוברת והמניקה הבחינה האחת הוא לענין הנוגע בו בעצם אדם ובחינה אחרת הוא בענין הנוגע לכל העולם והנה ענין המעוברת הוא ידמה בעצם אדם לענין חלקי הנפש הנמצאים בו הלא המה כתובים בב"ר ובפ' קרח והם חמשה נפש רוח ונשמה חיה יחידה ולכן יאמר כי צריך להתבונן ביום זה לעשות תשובה גמורה ותהיה מאהבה כדי להועיל לו דאע"ג כי חז"ל אמרו עיצומו של יום מכפר על הקלות כמ"ש הר"ם במז"ל שנא' ועניתם את נפשותיכם בעצם היום הזה אף ע"פ כן צריך האדם להתבונן כי אם כך יעשה איהו דאפסיד אנפשיה כי הנה העושה תשובה מיראת העונש הוא מגונה עד מאד ומפסיד עניינים רבים כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"א. וז"ל יראה אתפרש לתלת סטרין תרין מנייהו לית בהו עיקרא כדקא יאות וחד עיקרא דיראה אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון או דחיל מעונשא דגופיה או דממוניה ועל דא דחיל ליה תדיר אשתכח יראה דאיהו דחילו דקב"ה לא שוי לעקרא אית בר נש דדחיל מן קב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם תרין אלין לאו עיקרא דיראה ושרשא דילה יראה דאיהו עיקרא למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמיה כלא כמה דאתמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי יראה בכה ר' שמעון ואמר ווי אימא ווי אי לא אימא אי אימא ינדעון חייבין איך יפלחון למריהון באתר דיראה קדישא שרי מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהי רצועה לאלקאה לחייביא ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר לא שריא עליה ההיא יראת ה' אלא מאן שרייא עליה ההיא יראה רעה וכו' הנה מבואר מן המאמר כמה מפסיד מי שאין בו יראת ה' ובדברי חז"ל כתוב אחד אומר כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב עד שמים ל"ק כאן בעושים מאהבה כאן בעושים מיראה הנה מבואר כי גם העושה מיראה הוא עד שמים תחת המערכה וכדאיתא פ' פנחס דף רי"ו וז"ל ת"ח כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל הוו תליין במזלא וכו' ובגין דא כל מאן דאשתדל באורייתא בטיל מניה חיובא דככביא ומזליה אי עסיק בה לשמה ואי לא בטיל מניה חיובא דככביא ומזליה כנזכר ומכ"ש שמריע לעצמו כי הנה לא לחנם תקנו חז"ל ה' תפילות ביום זה אלא להועיל לאדם בכל חלקיו והם חמשה כאמור וכאשר נתבאר אצלי במשחז"ל ג' ספרים נפתחים בר"ה וכו' של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה והרי אנחנו רואים לחוש כי טוב יהיה לרשע ומאריך ימים אמנם הענין הוא על דרך מה שנתבאר אצלי באדה"ר שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי כן נתקיים כי דבר המלך אין להשיב אמנם נתקיים מפני שנאבד ממנו באותה שעה אותה הנשמה עליונה הנקרא' בזוהר זיהרא עילאה וכן נמי יהיה לרשע כי מפסיד חלק הנשמה או חיה או יחידה כפי רשעו בהשגחת יוצר הכל ולכן נתקנו ה' תפלות כאשר יבא לקמן לתקן האדם כל מה שהפסיד בר"ה וזה יהיה ע"י התשובה והיינו מ"ש מעוברת מתענות ומשלימות שהוא דוגמא לאדם שמתעבר בו כל חלקי הנפש הנזכר צריך להתענות ביום זה ולהשלים אותם ועוד יתבונן כי האדם ע"י התשובה הוא מועיל לכל העולם כמשחז"ל מנין ליחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם בעבורו שנא' ארפא משובתם וכו' כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו שהוא היחיד ולכן ימצא כי ע"י התשובה משלים לכל העולם והוא דוגמא למנקת שהיא מניקה לזולת כך העושה תשובה מניק מזכות זה לכל העולם ומשלים אותם כמשחז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו כל העולם מחצה על מחצה לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם מחצה על מחצה עשה מצוה אשריו שהכריע לעצמו ולכל העולם לכף זכות:

[ב] עוברה שהריחה לוחשין לה באזנה מאחר שהנחתי כי ענין העוברה הוא דוגמא אל האדם על חלקי הנפש אשר הם נכללים בתוכו דוגמא למה ששנינו מעברין את הערים וכן לעיבורה של עיר וכן נמי יהיה לענין האדם לפי כי יש באדם בחי' נפש המתאוה והיא מתגברת על האדם בענין חמדות הזמן הגופניות שלכן צותה התורה לא תחמוד וחזר וצוה ולא תתאוה כנגד הנפש המתאוה הנמצאת באדם והוא הגורם הראשון לכל חטאת האדם ולכן יאמר עוברה שהריחה הוא ע"ד מה שאחז"ל בפ' ותקצר נפש העם בדרך הראשונים שהריחו מקצת צרות קצרה נפשם אנו שאנחנו בתוך הצרה עאכ"ו ולכן יאמר אם הריחה במה שעתיד לבא עליה מפני המעשים אשר בידה ע"ד מ"ש רבה ע"ה ידע איניש בנפשיה אי צדיק גמור הוא אם לאו וכן נמי נפש זו הריחה מן הצרות העתידות לבא עליה ע"ד משחז"ל האי מאן דמבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי ולכן התקנה שלו היא שלוחשים לה באזנה שהוא יוה"כ והנה אין הרצון לומר כי ענין זה שייך באיש ולא באשה שהרי דין זה מדבר באשה וכל הדברים הנאמרים כאן שייך בין באיש בין באשה כי לעולם כלל זה יהיה בידך כי הצורה מורכבת על הפשט עצמו כדרך הצורה שהי מורכבת על הגוף כמדתו ממש ואין הפרש ביניהם זולת כי הגוף הוא חומרי והצורה היא קיימת ולכן יאמר נא אם הריחה נפש זו ונתאוית לענין המאכל כי זה הוא הוראה אשר לא טהורה היא ולכן לוחשים לה באזנה כי י"ה הוא והם השלימים בעלי לחישות כמשחז"ל בפ' אם ישוך הנחש בלא לחש אם השמים נעשו כנחשת מלהוריד מטר ילך אצל בעלי לחישות כך בעלי לחישות יאמרו לה כי י"ה והוא מוכן ומזומן לענין התשובה וע"י כן מתכפר העון שנאמר ושב ורפא לו ע"י כן נקרע גזר דין של האדם אז אם נתקררה דעתה של נפש זו ע"י זה הזכרון ונכנע היצר ע"ד מש"ה זכור תזכור ותשוח עלי נפשי מוטב כי זה יורה על השלימו' הנמצא בה שלכן נתקרר דעתה ע"י זכרון ואם לאו מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה כי זה יורה על העדר הנמצא בה ולזה לא תוכל להמלט מן העונש העתיד לבא עליה מה שהריחה מתחלה כאמור: [ג] כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו וכו' וכן הוא הענין באדם אמנם ההפרש בזה בין איש לאשה הוא מ"ש בזוהר פ' תזריע ד' מ"ג וז"ל ר"א אמר לאו הכי דהא כלא דכר ונוקבא כלילן כחדא ומתפרשן לבתר אבל וילדה זכר כלילן כחדא מסטרא דימינא ואם נקבה תלד כלילן בחד נוקבא ודכר מסטרא שמאלא דשלטא על סטרא ימינא יתיר ודכורא אתכפיי' בימינא דלא שלטא וכדין ההוא דכר דנפיק מגו נוקבא מסטרא שמאלא כל אורחוי כנוקבא ולא אקרי דכר אבל דכר דנפיק מגו ימינא הוא שלט' ונוקבא דנפקא מניה אתכפייא דהא סטרא שמאלא לא שלטא ועל דא וילדה זכר כתיב וכו' ולכן יאמר נא כל אדם שהריח מאכל ע"י אותה נפש המתאוה כאמור ונשתנו פניו כד"א הכרת פניהם ענתה בם מחמת העון אשר הוא נרשם בפניו ולכן מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו ומאכילין אותו ממנו כי הנה עיצומו של יום מכפר ולכן אע"ג כי הנה נפשו לא מטוהרה היא שלכן נתאוה אכילה בו ביום. עכ"ז מתכפר לו כנזכר:

[ד] יולדת תוך ג' ימים לא תתענה כלל וכו' מפני כי המאכל אשר לא כדת הוא רע מאד בעה"ז כמשחז"ל לא גלו עשרת השבטים אלא מתוך מאכל ומשתה שנאמר האוכלים כרים מצאן וכו' לכן עתה יגלו בראש גולים והוא רע לעתיד כי לאחר שלשה ימים כרסו של אדם נבקעת ונהפכת על פניו ואומרת לו טול מה דיהבת בי ולכן בא בזה רמז ליולדת תוך שלשה ימי' כי אין מתענה כלל לומר כי אין באכילה זו עון אשר חטא ויולדת מלשון מה ילד יום דהיינו לומר על כל דבר הנולד אשר תאמר ראה זה חדש אז טובה אותה האכילה ואין לו אותו העונש של שלשה ימים ומותר הוא האכילה זו כגון שבת וי"ט ור"ח וכן סעודה של מצוה משלשה ועד שבעה כי אז נידון האדם נמי יש דקדוק אחר דהיינו על האכילה שאוכל האדם יותר מכדי שבעו למלאת רסן בטנו כי גם בזה הוא נידון עליו דאע"ג כי דין חיבוט הקבר הוא ג' ימים הראשונים היינו על האכילה ושתיה שהאדם עושה ימיו כחגים אמנם כל שבעה יש לו דין על ריבוי האכילה ולכן יכול לטעון שאומר צריכה אני כלומר לא אכלתי אלא לפי צורכי ולענין לתאות המאכל מכאן ואילך הוא ככל האדם הדין שלו על מעשיו כנודע מן הזוהר ע"ש וכאשר נתן לב להתבונן כיצד ימצא למענה סוד הדינים הללו והיה ענין עוברות ומניקות בסוד העולמות שהם מכונים כן ע"ד מה ששנינו עיבורה של עיר ונוסף עוד כי הם מעוברות ומניקות באדם אל הנשמות של בני האדם וכדאיתא בתיקונים גם הובא בזוהר ואיתא בתיקון ו' דף י"ט ז"ל ת"ח מלאכא אית ממנא על עופין דאינון נפשין וכו' ומכרסייא אינון נשמתין ומהאי חיה רוחין ומאופן נפשין ואינון בבריאה יצירה עשיה וכו' הנה מבואר מזה היות נפש רוח ונשמה של האדם משלשה עולמות ולכן יצדק כינוי מעוברות ומניקות לעולמות מפני היות בהם הנשמות בתחילה בכח דוגמא של המעוברות ואחר צאתם וביאתם לעולם הזה נקראים העולמות מניקות לפי כי כל עולם מאלו הוא משפיע בחלק שלו הבריאה משפיע בנשמה היצירה משפיע ברוח העשיה משפיע בנפש ונוסף על זה כי גם יש למעלה מזה מעוברות ומניקות אחרות והם סוד לאה ורחל שהם מעוברות מן הנשמות ואחר ההולדה הם מניקים אותם וגם הם מקיימים כל העולמות ולכן יאמר כי כל אלו הבחינות שהם בסוד מעוברו' ומניקו' מתענות ומשלימות ביום הכפורים ר"ל מתענות מסוד חמשה דברים הנ"ל אכילה ושתיה סיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה ומשלימות ר"ל נותנים שלימות באדם בכל בחינות שלו והנה רצוני להודיעך מה הפרש ימצא בין ט"ב ליוה"כ שהרי ה' דברים הללו הם אסורים, בתשעה באב ג"כ ומה הפרש ימצא בין זה לזה אמנם הענין מתבאר בדרך קצרה כי הנה העינויי' אשר הם נעשי' בט"ב בסיבת העדר אמנם העינויים הנעשים ביוה"כ הם לסיבת שלימות כי הנה בט"ב מתחסר מן העולמות כל חמשה דברים הללו מבערב ולכן אין תפילין בט"ב וכן הענין הוא בבני האדם כי מאחר כי כל זה ההעדר נמצא בעולמות בעצמן מנין להם לתת שלימו' בעצם אדם ולכן האדם נאסר בהם להיות שהוא דוגמא למעלה אבל ביוה"כ נמנעו ה' דברים הללו להיות שהם חומריים נפסדים אבל נתקנו ה' תפלות להועיל בנפש האדם בכל החלקים שלה כנ"ל שהם חמשה וכן נמי נמנעו בעולמות למעלה מפני שהם עולים למעלה ממדרגתם ומקבלי' הארו' עליונות שהם בערך נשמה רוח נפש וכו' מחודשים להם וכן יש להם ה' דברים אלו עליונים כי אות' חמשה שהיה להם נחשבים להם בערך חומר להם והחדשים הם בערך צורה ולכן יאמר נא כי אלו המעוברות והמניקות מתענות מן אותם ה' דברים הנזכר ומשלימות ר"ל אין זה להם נחשב לענין העדר כמו שהוא בזמן ט"ב אלא שלימות הוא להם על סיבת האורות הנמשכות להם מלמעלה ולסיבה זו גם כן הם משלימות בעצם אדם כל אחד כפי בחינתו ע"ד האמור עוד יש במשמע מעוברות ומניקות אלו בסוד התבונות שנ' ואיש תבונות יחריש שהם מעוברות ומניקות בפעם אחת ביוה"כ לפי כי כל המדרגות התחתונות הם עולים למעל' ואז אם הבנים שמחה ומניקה אותם יניקה רוחנית ביותר עליונ' אשר על כן ה' דברים הנוהגים בהם כל ימות השנ' נאסרו בהם ועליהם הוא אומר כי גם הם מתענות מאותם ה' דברים שהיו נוהגים בהם בשאר השנה לפי כי ביום זה הם נהנים מקולות עליונים שנאמר בהם מקולות מים רבים אמנם ומשלימות יהיה להם שלימות עליון יותר וגם משלימין לבניהם עולם הבנין ומשם ואילך למטה ומכל שכן שהם מורי' לישראל כל אחד כפי בחינתו חלק הראוי לו: עוברה שהריח' לוחשין לה באזנה וכו' כל אחד מן העולמות יצדק ענין זה על דרך האמור שנקרא עוברה ומה גם למעלה כאשר כל הקצוות הם עולים למעלה כדאיתא פרשת ויצא בפסוק ותצא לאה לקראתו אימא עילאה נפקת לגבי ברא קדישא ותאמר אלי תבא לאעלא לך תחות גדפאי לרוואה לך בתפנוקין עילאין וכו' ולכן יאמר לוחשין לה באזנה כי יום הכיפורים הוא כי הנה לכל בחינה מאלו יצדק ענין זה אם לענין של רחל אשר היא עוברה מן הנשמות או מן העולמות והריחה הוא סוד מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה וכו' מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי ולכן אנו אומרים בשכמל"ו בחשאי אמנם ביוה"כ לא יתכן לעשות כן להביא לה בחשאי שהרי אנו אומרים בשכמל"ו בקול רם ולכן לוחשים לה באזנה והענין יובן כאשר אקדים מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה כי כאשר עלה משה רבינו עליו השלום למעלה שמע מ"ה אומרים בשכמל"ו הוריד' לישראל משל לאחד שגנב קוזמין ולכן ביוה"כ אומרים אותו בקול רם כדלקמן ושם יתבאר מאי בינייהו והצד השוה שביניהם כי אין יכולים להביא לה בשאר ימות השנה שעבדיה הצדיקי' או המלאכים הם מביאים לה בחשאי לא כך הוא עתה ולכן לוחשים לה באזנה בעלי לחישות באותם חמש תפלות כי יום כפורים הוא ואין בו אכילה אם נתיישבה דעתה שהרי דעתן של נשים קלה ולכן אם נתיישב דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה והנה ידענו נאמנה כי מדה זו נתיישב דעתה ונשלם בו ביום ואם לאו מאכילין אותו מאותם התפלות שהם עליונים וכן הענין בדומה לזה באותה עוברה עליונה שנתעברה מן הקצוות תחתונים שעלו לשם לוחשים לה על ידי התפלות שהוא בסוד שמיעה באזן אם נתיישב דעתה על ידי זכירה בפה מוטב ואם לאו מאכילין אותה מאכל עליון ביותר והבן:

יולדת תוך שלשה ימים לא תתענה כלל וכו' הענין בקיצור כי הנה כל בחינה מן הנזכר תקרא יולדת כפי מה שהיה כולל בתוכה ואחר כך יצא ממנה ונתגלה נקרא יולדת והנה אינו מוכרח לומר כי כאשר ימצא בגשמי אשה יולדת ביוה"כ או אחר שלשה ימים או שבעה כך הוא הענין למעלה אנא העיקר הוא כי יש לענין לידה שורש למעלה כמו שיש לכל דברים הגשמיים שורש למעלה כמו כן נמצא לענין עיבור ולידה וראיה לדבר שהנה בגשמי לא יתכן להיות הרה ויולדת יחדיו ביום א' אמנם למעלה הוא מוכרח להיות בסוד חדשים לבקרים וכן אחז"ל אין לך יום שאין נולדים בו אלף וכו' ואיתא בזוהר ההוא נהרא לא שכיך ולא פסיק מלאפקא נשמתין לעלמא וכו' ואם כן נקטינן כי בכל יום ויום הם נולדים נשמות וכאשר נתבאר בענין צורך התפלה בכל יום לתועלת האדם וזה לא ימצא בגשמי ולכן מה יש לנו להשיב כי לא ראי זה כראי זה והעיקר כי עיבור ולידה הוא בגשמי דוגמא למעלה אבל הזמן אשר בגשמי כי תספור חדשים אין שם ענין זה וכמו כן יהיה בענין יולדת זו ואם נעמיק בדבר לומר כי ענין עיבור הגשמי הוא על עיקר העיבור הראשון כך תמצא לענין יולדת זו והבן אין להאריך ולענין יולדת זו בט"ב עיין פ' פנחס דמ"ט ותבין כי היולדת היא בסכנה ואין לפרש בענין זה:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה