מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תריד
[א] אמרתי אני בלבי על דברת אלו התינוקות לומר כי בזה גם כן יהיה רמז לאדם הצדיק וגם אל הבלתי שלם כי נלמד דבר והפכו מן הדין זה כי הנה הצדיק או בעל תשובה נקרא תינוק מצד כי אין בידו עון ולכן יאמר כי מותר בכל אלו הם אכילה ושתיה וכו' בהיותו בגן עדן הארץ דאף על גב כי שם נאמר בעכו"ם הנה עבדי יאכלו ואתם תצמאו וכו' ופסוק זה משמש בהיות הנשמות בג"ע ומה גם לזמן התחיה כי הנה שם בג"ע לא יעדר מהם אחת מאלה ענין אכילה ושתיה כמ"ש לשם מה יהיה שולחן שלך חסר ולענין הזווג איתא בזוהר פ' שלח לך דף קס"ז. וז"ל אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקין נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבידו שרגין ואינון נשמתין לגיורין דאתגיירין וכל הני עיילי להיכלא חד וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהי איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה ומההוא זמנא גר צדק אקרי והיינו רזא דכתיב פרי צדיק עץ חיים מה אילנא דחיי אפיק נשמתין אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין עכ"ל ולכן בכל אלו מותר חוץ מבנעילת הסנדל הוא כינוי אל הגוף כדאיתא בזוהר פ' חוקת דף ק"נ. בענין נעל של החליצה ע"ש והיינו שאסור בנעילת הסנדל כלומר שאין לו יכולת לחזור אל הגוף כההיא דרב אחאי בר יאשיה ע"ה דגששיה חזא ביה ממשא א"ל ליקום מר לגו ביתא א"ל לא קרית בפתחי את קברותיכם וכו' ומה גם ירמוז לעולם התחיה כי אז נקרא קטן כקטן שנולד דמי ואז מותר בכלן אכילה ושתיה וכו' כי לזמן התחיה לא יעדר דבר מכל אלו לאיש הישראלי חוץ מבנעילת הסנדל הוא האשה כמשחז"ל בפ' של נעלך מעל רגליך שצוה הקב"ה למשה לפרוש מן האשה וכן נמי בענין אין מדקדקין בענין הזווג עם האשה לפי כי אז אין שם חיוב עונה כמו בזמן הזה מפני כי נעקר היצר שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואיתא בזוהר לב כדי להוליד בשר בלבד וגם זה צריך להיות על ידי תפלה כי אין האדם מתהוה עד שמתפלל שנאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו מפני כי עקרה היא כנזכר בזוהר ועל ידי התפלה אז ותהר רבקה אשתו הנה זאת תורת האדם השלם גם הבלתי שלם היא קטן בן ט' שנים ע"ד מ"ש בגמרא קטן שלא כלו לו חדשיו הוא ת"ח הבלתי שלם כנזכר שם וזה מחנכין אותו לשעות כענין ר' חייא שהיה מלמד לאותו תלמיד וראה פניו מוריקות משך אותו בדברי תורה עד שקבל עליו שלא יהיה מהרהר עוד בענין איסור וכן זה הקטן מחנכין אותו עד שילמד לעשות כאשר צוה ה' וכבר נתבאר אצלי בהלכות פסח וזכור את בוראך בימי בחורותך על שני ימים שהאדם צריך לזכור ולשוב אל ה' בזמן של י"ג שנים ויום אחד כי אז נענש בבית דין. של מטה בעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועוד לזמן עשרים שנה לפי כי אז נענש בב"ד של מעלה וכן נמי הוא הענין של שעות אלו כדומה לזה כי הנה מזה הפ' מובן כי ישוב אל ה' במספר הימים שנאמר בימי בחורותיך כמ"ש ריב"ז ע"ה שוב יום א' לפני מיתתך ישוב היום שמא ימות למחר אמנם חזר שהע"ה ואמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים (קהלת ט) דהיינו לעתים הנז' כי צריך לחנך האדם עצמו בכל עת להרהר בתשובה שנא' כי לא ידע האדם את עתו ולכן צריך לכל אדם לחנך עצמו אם לענין הלימוד להיות קובע עתים לתורה שנאמר עת לעשות לה' וכן לענין המצוה ולתפלה שנאמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון וצריך להוסיף אם למוד לאכול בשתי שעות מענה אותו ללמד תורה עד ארבע וכיוצא:
עוד לאלוה מלין לצד עילאה ימלל התינוקות שהם בסוד תינוק יונק משדי אמו כדאיתא בזוהר פ' אמור דף ס"ד: וז"ל בתר דאתפלג ליליא אתמנא עלייהו חד ממנא וכו' כדין עד דאתי צפרא קם ההוא נער ויניק משדי אמיה לדכאה להו וכו' ולכן כל הבחינות שהם שלו נקראים תינוקות והיינו מה ששנינו התינוקות אין מענין אותם בי"ה אבל מחנכין אותם לפי כי אלו התינוקות לא סגי להו בלאו הכי שנאמר לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו וזה אינו. כי פוסק לעולם וענין הזווג הוא סוד גדול והוא ענין כללות ההיכלות שהם נכללים זה בזה וכדאיתא פרשת פקודי ב"פ אתכלילו היכלין בהיכלין כדין כתיב ותבאנה אל קרבינה ולא נודע כי באו אל קרבינה ולכן הכל מותר חוץ מבנעילת הסנדל והענין כי הנה נודע כי נעילת הסנדל הוא בסוד מטטרו"ן שהוא מייחד ה' מדות עליונות על ידו כדאיתא בתיקונים מט"ט על ידיה מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין דחול כמש"ה כי עוף השמים דא מט"ט יוליך את הקול וכו' ולכן אסור בנעילת הסנדל לעשות זה היחוד נאסר עליו לעשות אותו ביום הכפורים אבל הקטן שהוא בסוד ונער קטון נוהג בם מחנכין אותו לפי שעתה הוא עולה למעלה ולכן מחנכין אותו להתענות לשעות היינו בסוד מדה האחרונה הנקרא שעה כדאיתא בזוהר ובתיקונים בסוד משחז"ל כל הדוחק את השעה השעה דחקתו וכו' וכאשר הוא בסוד י"ג שנה דהיינו בסוד המלוי כי אז נקרא זקן ביתו מפני שהביא שתי שערות כי אז נתמלא זקנו ממשך לו י"ג מדות של רחמים כי לזה אומרים בר"ח הלל ושם נאמר מן המצר קראתי יה שהם בסוד י"ג מדות כנודע מן הזוהר כדאיתא באדרא רבה אבל קטן שהוא פחות מבן תשעה שנים אין מעלים אותו ביוה"כ למנוע ממנו כל הארות הללו מפני שלא יבא לידי סכנה לפי כי כאשר אינו יונק שדי אמו אז מתגבר אותו מלך זקן וכסיל ואתי לידי סכנה ממנו לפי כי הוא מתאחז ממנו. עוד זאת ירמוז למעלה וכך היה אומר התינוקות מותרים בכל אלו חוץ מבנעילת הסנדל סוד הדבר כאשר תדע ותשכל ממוצא דבר משחז"ל אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות לפי שהם הבל שאין בו חטא ואיתא בזוהר הבל שאין בו חטא ממש והם שני תינוקות עליונים שהעולם שהוא בסוד ת"ת ישראל הנקראים עולם הוא מתקיים עליהם כלומר אימתי הוא מתקיים בסוד מש"ה היקום אשר ברגליהם כי הקטן אף על גב שיש לו רגלים כל זמן שהוא תינוק יונק שדי אמו אינו יכול להלך וכאלו אין לו רגלים אבל אימתי הוא מתקיים בסוד רגלים כאשר הוא עליהם והם יורדים למטה והבן והנה אלו השני תינוקות אין נוגע בהם חטא כלל דאף על גב כי למטה בתינוקות נוגע החטא לפי שנאמר ויגע בכף ירכו ונאסרו שתיהן כי בהדי הוצא לקי כרבא ולכן מגיע שם העון של התחתונים ולכן נאחז מהם סטרא אחרא ויונק משם אבל תינוקות הללו הם הבל שאין נוגע בהם חטא כלל לפי שהם בסוד עץ החיים ולכן אלו התינוקות אין מענין אותם ביום הכפורים דאלו העינוי של יום הכפורים הוא לאדם ועזרו לפי שהיה נמצא להם ההעדר מיום ראש השנה מסיבת מעשה התחתונים לכן צריכים לעלות ביום הכפורים למעלה להשיג ענין השלימות כדאיתא בזוהר פרשת אמור דף ק"ב: וז"ל ת"ח מלכא קדישא שביק היכלי' וביתי' בידא דמטרוניתא ושבק לבנוי עמה בגין לדברא לון ולאלקאה לון ולמשרי בגוויהו דאי זכאין מטרוניתא אעילת לון בחדוותא קדם מלכא ואי לא זכאן היא ואינון אתהדרו בגלותא וכו' וע"ד אית יומא חד בשתא לאשגחא בהו וכד אזדמן האי יומא אימא עילאה דכל חירו בידהא אזדמן לאסתכלא בהו בישראל וישראל אזדרזו בהאי יומא בכמה פולחנין בכמה צלותין בכמה עינויין כלהו בזכותא כדין אזדמן להו חירו מאתר דכל חירו בידהא וכו' הנה מבואר זה הדבר מן המאמר כי בעבור מעשה התחתונים הגורמי' העדר למעלה חלילה לכן הוכרח זה היום לעלות השני מדות למעלה להשיג ענין החירות עליון כלומר לפי שעל ידי מעשה התחתוני' מתעורר אותו עבד רע המורד באדוניו שעשה עצמו אלוה כדאיתא פרשת תצא וכאלו השפחה תירש גבירתה וביום זה יוצאים לחירות ולכן נאסר להם חמשה דברים הללו אכילה ושתיה וכו' אע"ג דכתיב באתי לגני אחיתי כלה בדרך ביאה וגם אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי לא כן הוא ביום הכפורים כי נאסר בכל אלו החמשה דברים אבל אותם התינוקות הנזכר הם מותרים בכל חמשה דברים הללו ואין מענין אותם ביום הכפורים זיל בתר טעמא מאחר שאין נוגע בהם חטא למה ימנע מהם הדברים האלו ולכן הם מותרים בכולם שנאמר אכלו רעים ואמר הרשב"י אכלו רעים לעילא מאי טעמא מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעייא ושם נאמר למה נקרא רעים בגין דשריין באחדותא לא מתפרשאן ולכן מותרים בכל הדברים האלו חוץ מבנעילת הסנדל ואיתא בתיקונים מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ולפי כי אז היא עולה למעלה לכן תינוקות אלו שהם סוד רגלים העליונים כנזכר מותרים בנעילת הסנדל ולכן אין חוששין כל כד אם לא ינעילו דמאחר שמתפשטים למטה שייך לומר שאין נועלים כנזכר:
קטן בן ט' שנים שלימות מחנכין אותו לשעות וכו' היינו מש"ה אי לך ארץ שמלכך נער כדאיתא בזוהר פ' לך לך דף צ"ה: וז"ל פתח ואמר אשרך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו הני קראי קשיין אהדדי ולא קשיין האי דכתיב אשרך ארץ דא ארץ דלעילא דשלטא על כל אינון חיין דלעילא ובגיני כך אקרי ארץ החיים ועלה כתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד וכו' וכל כך למה משום דכתיב שמלכך בן חורין דא קב"ה כד"א בני בכורי ישראל בן חורין מה בן חורין כד"א יובל היא קדש תהיה לכם וכו' דהא כל חירו מיובלא אתי בגיני כך בן חורין ואי תימא בן חורין ולא כתיב בן חירות הכי הוא ודאי בן חירות מבעי ליה אלא במתניתא סתימאה דילן תנינא כד מתחברן יו"ד בה"א כדין כתיב ונהר יוצא מעדן וכו' ולא תימא כד מתחברן אלא מתחברן ודאי ובגיני כך בן חורין כתיב וכו' והנה אשרך ארץ שמלכך בן חורין היינו אע"ג שהוא נער דאי לא תימא הכי מה השיב אי לך ארץ דא עו"ג אשרך ארץ דא ארץ החיים והנה הפסוק אמר אשרך ארץ שמלכך בן חורין (קהלת יא) תלה האושר בעבור שהמלך בן חורין ומ"ש אי לך ארץ תלה האוי בעבור כי המלך נער א"כ אין קושיא כלל ואיך הוא אומר הני קראי קשיין אהדדי אלא הענין הוא כדאמרן כי בב' הפסוקים מיירי שהמלך נער אלא דקשה מ"ש בזה אוי ובזה נאמר אושר ולכן השיב דלא קשיין לפי כי מ"ש אי לך ארץ שמלכך נער דא ארעאן של עו"ג וממילא משתמע כי נער זה הוא מט"ט כלומר כאשר הוא בסוד נער אז אל לך ארץ מפני כי כך אחז"ל ושם אתנו נער וכו' כלומר כי להיות שהנער זה הוא בעולם יצירה כי שם הם שאר ארען דכנענים ומצרים אבל אשרך ארץ דא ארץ החיים אע"ג שמלכך בסוד נער לפי דשלטא על אינון חיין עילאין שהנער נותן לה בסוד יוסף והוא נער ומכ"ש כאשר הוא בסוד איש אבל מט"ט כשעולה לזקנה אז יש לה הנחה אותה ארץ משא"ש כאשר עולה לזקנה בסוד הבריאה אמנם ת"ת ישראל בין בהיותו בסוד נער בין בהיותו בסוד איש אשרך ארץ ולכן בא הדין בגשמי כי כן בט' שנים שלימות מחנכין אותו לשעות שכן כתיב ושריך בעת יאכלו לפי כח הבן מוסיפים לענות אותו בשעות כי כן האכילה היא בשעות ידועות מן היום בן י"ג ויום א' אז הוא כגדול כאשר הביא שתי שערות ומשלים מן התורה עליונה אבל אם לא הביא שתי שערות עדיין קטן הוא בין איש בין אשה אין משלימין אלא מדברי סופרים שהם ספר וסיפור כי אז נאמר השמים מספרים כדאיתא בזוהר פ' תרומה:
קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו בי"ה כדי שלא יבא לידי סכנה לפי כאשר אין שם אכילה מתאחז ס"א אבל בזמן כי המלכים נועדו אז עברו כל מאריהון דדינין מפני כי הם יחדיו המלכים הנזכר כדאיתא בזוהר: