מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תריא
[א] לא נעלם מעין כל קורא ספר כי ענין האכיל' הוא צורך לכל הנבראים והוא התיקון להם ולכן תיכף כשברא הקב"ה הנבראים שם נאמר הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וכו' ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע וכו' ולכל חית הארץ וכו' את כל ירק עשב לאכלה וכו' והענין לפי כי ע"י האכילה הוא עולה במעלה מדומם לצומח ומשם לבעל חי ומשם למדבר ואמנם גם האדם האוכל אותם נשלם מהם ר"ל מאותם ד' יסודות המורכבים בהם כאשר אוכל אותם בכונה ולכן שיערו חז"ל כי כאשר אוכל האדם כזית מייתבא דעתיה ואיתא במדרש אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתורה אשר לא ישא פנים והיאך אתה נושא פנים להם לישראל שנאמר ישא ה' פניו אליך אמר להם איך לא אשא להם פנים שאני כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מחמירים על עצמם עד כזית עד כביצה ואמנם היות השיעור הזה מכוון יובן עם מ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ד. וז"ל ושיעורא דאוקמוה כזית וכביצה הא אוקמוה רבנן דאין עושין מצות חבילות אוף הכי לא יהבינן תרין שיעורין באת י' למהוי כזית וכביצה אלא תרי אלפא ביתות אינון אית י' עילאה ואית זעירא י' מן הויה עילאה י' הן אדני זעירא ואלין תרין חד בכזית וחד כביצה ורזא דא יאהדונה"י עכ"ל לענייננו הנה מבואר הדבר מזה המאמר כי זה השיעור הוא בשמו של הקב"ה והטעם מפני כי קיום כל הנביאים והוייתם הוא על ידי שמו יתברך כי הנה בתחלת הבריאה הכל היה ונתהווה במאמר ולכן נשרש שמו בהם והיא המקיים אותם שנאמר ואתה מחיה את כולם וכח זה הנמצא בהם הוא המקיים את האדם ע"י המאכל ובזה מסתלק הספק הגדול הנמצא בזה והוא כי איך יתכן שיאכל אדם ירק ומקיים אותו והלא זה צומח וזה חי מדבר איך יתכן להיות ניזון על ידי דבר שהוא פחות ממנו בכמה אמנם בזה הנזכר מסתלק הספק כי להיות מאז כל הנבראים נתהוו במאמרו ונשרש שמו בהם כי לכן הם ארבע מדרגות דומם צומח בעל חי ומדבר כנגד ארבע אותיות שמו הגדול והוא המקיים אותם ומחיה אותם ולכן זה הכח הוא אשר האדם ניזון ממנו תמיד בכל ענין שאוכל שהרי האכילה עצמה היתה במאמרו ית' שנא' הנה נתתי לכם את כל עשב וכו' ואת כל העץ אשר בו פרי וכו' לכם יהיה לאכלה זה הכח הוא המקיים האדם וניזון ממנו והיינו מה שאמר בזה המאמר שיש שני אלפא ביתות מאותיות גדולות ואותיות קטנות וחזר ואמר אית יו"ד עילאה ויו"ד זעירא ואין הכל ענין אחד כי מה ענין זה לזה כי השני אלפא ביתות הם בהשואה אחת ואין הפרש ביניהם זולת באותיות גדולות וקטנות אבל בענין השמות יש הפרש גדול כי זה הויה וזה אדנות אמנם הענין הוא כי לעולם שני אלפא ביתות הם שלכן אות אחת של אדם שת אנוש היא גדולה להורות כי באותיות גדולות נברא ולפי כי אלף זו גדולה לכן ניתן לו אלף שנים ימי חייו אמנם הודיע אחר כך כי הב' יודי"ן הנמצאים באותיות יו"ד הגדולה רומז בשם הוי"ה ויו"ד דאותיות קטנות רומז ביו"ד דאדני ולכן היו באכילה שני שיעורין כזית וכביצה למדנו מזה כי כאשר אוכל האדם מתחברן תרין שמהן ונעשים צירוף יאהדונה"י ולכן זה האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה. והוא פחות מכביצה חייב שהרי עשה פגם באות יו"ד שנברא בו האדם שלכן בא השיעור זה ככותבת שהוא רמז למה שאמר הכתוב צדיק כתמר וזה פגם בו בעצם אדם ומה גם בצדיק עליון שנמשל לתמר וכן בא השיעור לביצה והוא רמז לאות יו"ד קטנה כאמור נמצא שהאוכל פוגם בנפש שלו שמכונה לביצה כדאיתא בתיקונים בפסוק והאם רובצת על האפרוחים או בצים ופוגם גם בשכינה אות יו"ד דאדני כאמור הנקרא ביצה כדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רי"ו. וז"ל דההוא דאמר דביצה אחת אפילת שתין כרכין וכו' אלא אוקמוה כגוונא דנפל ההוא ניפול דאיהו בר נפילאי שנאמר איך נפלת משמים הילל בן שחר נפילת ביצה דאיהו אתרוג שיעורו בכביצה ובגינה אתמר ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וכו' הנה הדבר מבואר מן המאמר כי ביצה רמז לשכינה והיא יו"ד מאדני ולכן חייב כרת מדה כנגד מדה הוא עשה פגם והפריד שני יודי"ן זה מזה כך הוא עונשו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה הם רוח ונשמה שהם העם של הנפש ולכן הנפש החטאת היא תמות בהתפרד מן הרוח והנשמה כנזכר ולכן שיעור זה שוה בכל אדם בין לננס בין לעוג מלך הבשן מפני כי הפגם שעושה הוא בנפש אדם ואין הפגם ענין שהוא כנגד הגוף כדי לתת בו שיעור לקטון לפי קטנו ולגדול לפי גדלו רק הפגם הוא בנפש אדם ולכן כלם בהשואה אחת הם:
[ב] כל האוכלים מצטרפין לשיעור זה אפילו מלח שעל הבשר וציר שעל הירק לפי כי כל זה הוא עושה פגם בהשואה א' כנזכר אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין כדאיתא בזוהר פרשת תצוה דף קפ"ה: וזה לשונו חמש עינויין בגין לאסתייעא מחמש סטרין עילאין דיומא דכפורי אפיק לון ואינון תרעין דילה ואי שתיה קא חשיב דאיהו מסטרא דיצחק הא שית ואף על גב דבכלל אכילה איהו וכו' הנה מבואר מזה המאמר מפני מה הוא בכלל אכילה ואינו נחשב בפני עצמו לפי שהוא מסטרא דיצחק ובעינן לכלול אותו בימין לעולם כי זה הוא סוד העקידה שעקד אברהם את יצחק בנו כי אברהם הוא איש החסד ויצחק הוא סוד הגבורה אש ממים וכדי להמתיק אותו שלא יחריב העולם בא ענין העקידה כדי שיהיה לעולם נכנע ונקשר עם החסד ולכן לעולם השתי' היא בכלל אכילה ולכן אין לברך על המים באמצע הסעודה כאשר נתבאר במקומו גם יתבאר לקמן:
[ג] אכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה וכו' הנה נתבאר בהלכות פסח מה ששנינו שלש נשים עוסקות בבצק אחת לשה ואחת עורכת ואחת מקטפת במים כי ענין בצק זה הוא ענין בריאת האדם שהעובר הוא סוד בצק זה ואיתא בתיקונים אינון תלת יודי"ן דאזדריקו באדם קדמאה וסוד הדבר בקיצור נמרץ כי הנה כבר נתבאר למעלה כי שיעור כביצה היינו אות יו"ד אמנם היא מאותיות גדולות והנה הם. תלת יודי"ן היינו שיעור שלשה בצים ולכן בא השיעור שלשה בצים והענין כי הנה נתבאר עד כמה פעמים כי סוד האכילה הוא כינוי אל היחוד בסוד הלחם אשר הוא אוכל כנזכר במאמר הקודם כי מתחבראן תרין שמהן הויה אדני ונעשים בשילוב יאהדונה"י בסוד הזווג והנה סוד שלש נשים ששנינו שלש נשים עוסקות בבצק הם סוד שלש ההין לפי שאות ה' ראשונה שבשם נעשית ארבעה באופן זה ה"ה ואות ה' של המלוי נעשית ה"ה הם ארבעה וסי' רביעית ההין ובזה תבין טעם לאומר שהם ארבעה בצים שיעור אכילת פרס כנגד ארבעה ההין ולמר שלשה לפי כי אות ה' של השורש לא קחשיב לה וכן שנינו שלש נשים ולא ארבעה ולפי כי אות ה' כינוי לנקבה ואלו עוסקות בזה הבצק לתקן אותו ולהוציא אותו מתחלה בסוד אור מים רקיע הנזכר בזוהר פ' תרומה דף קס"ז. וז"ל הכא רזא דרזין באלין תלתא אתצייר ואתגליף בגלופי רזא דדיוקנא דאדם וכו' דהא בתולדתא דבר נש בקדמיתא זרע דאיהו אור וההוא אור אקרי זרע דכתיב אור זרוע ההוא זרע ממש לבתר ההוא זרע דאיהו אור אתפשט ואתעביד מים בלחותא דיליה אגליף יתיר ואתפשט פשיטו גו אינון מים פשיטו דגופא לכל סטרין כיון דאתצייר ואתגליף צורה דיוקנא דגופא אקריש ההוא פשיטו ודא איהו רקיע בתוך המים וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי סוד שלש בחינות אלו הנזכר במעשה בראשית יהי אור יהי רקיע בתוך המים הם סוד ציור האדם ותולדתו והנה שלש דברים אלו הם חמשה פעמים נזכרים במעשה בראשית ה"פ אור ה"פ מים ה"פ רקיע כנז' שם והם סוד של נשים הנזכר העוסקות בבצק זה והבן לכן בא סימן האכילה באכילת פרס ע"ש פריסת מלכותך שהוא הוראה לפרוסות הללו של הההין הנזכר והאכילה זו בסוד הלחם אשר אוכל האדם עליון מה שמו הוא אכילת פרס שהם ג' בצים או ארבעה בסוד ההין הנזכר, ולכן בא גם כן שיעור זה באדם הגשמי אם אכל וחזר ואכל כדרך שהוא למעלה שהאכילה נחלקת בתוך אותם הההין הנשים הנזכר כך אדם הגשמי אכל וחזר ואכל אם יש מאכילה ראשונה מתחילתה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס בסוד כי חילוק ופריסת הההין מצטרפין לפי כי סוף סוף הם סוד ה' אחת ואז חייב כרת שהרי סוד בריאת האדם הוא בבחינת אור מים רקיע כאמור שהנשים אלו מתעסקות בו ולכן ונכרתה הנפש ההיא מעמיה הם רוח ונשמה כאמור ואם לאו אין מצטרפין וחי בהם ושיעור אכילת פרס יש אומרים ארבעה בצים כנגד ארבעה ההין ויש אומרים שלשה בצים דלא קא חשיב אות ה' ראשונה ולכן יש פנים לכאן ולכאן ואמנם באדם הגשמי כנגדן יש בו נפש רוח ונשמה ואפשר נמי כי ימצא בו נשמה לנשמה בסוד חיה כדאיתא במדבר רבה פרשת קרח חמשה שמות הם נפש רוח נשמה חיה יחידה ע"ש:
[ה] הא דבעינן שיעור היינו לחיוב כרת לפי שהוא מדה כנגד מדה האדם עשה פירוד על ידי אותה אכילה בכזית בין השני שמות כדלעיל לכן נמי בעינן שיעור כזית לחייב אותו כרת שנאמר ונכרתה הנפש ההיא מעמיה אבל איסורא איכא בכל שהוא למעלה נעשה איזה פגם וגם הנפש לא תמלא כי יהיה בה פגם כנזכר:
[ו] אכל אוכלים שאינם ראויים לאכילה או שאכל אכילה גסה וכו' הנה האוכלים שאינם ראויים לאכילה כגון עשבים המרים וכיוצא הם מסטרא אחרא ולכן אינם ראויים לאכילה, כי הנה נתבאר כי סוד האכילה הוא יחוד השני שמות יאהדונה"י וכן עולה מלת מאכל בגימטריא צ"א כמנין יאהדונה"י שעולה אמן ואמנם סטרא אחרא אין להם חיבור כדאיתא פרשת תצוה שאמר אל אחר אסתרס ולא עביד פירין וכן איתא פ' בלק אשר הלך חשכים דשארי בחיבורא וסיים בפירודא ולכן האוכל אוכלים אלו שאינן ראויים לאכילה כרת ליכא שהרי לא עשה פירוד בסטרא דקדושה אבל אסור לפי שגרם ענין אכילה שהוא יחוד עם ס"א אכל אכילה גסה כגון מיד על אכילה שאכל בסעודה המפסקת והענין כי הנה ירמוז לענין יחוד נוסף שאין שם הנאה ממנו ואינו ראוי להוליד ולכן פטור אבל אסור וכן לענין האדם הנה הוא קץ במזונו גם זה הוא רמז לס"א שנקרא שנת הרעב כדאיתא בזוהר פ' מקץ ומה שנקרא רעב כבר נתבאר אצלי כמשחז"ל כל המשביע עצמו מדברי תורה ויישן אין מתבשר חלום רע והיינו מדת כל שמשביע עצמו מדברי תורה שבע"פ שמדברת עמו ע"ד אשה מספרת עם בעלה וכן מי שקץ במזונו הוא מורה על ענין זה ולכן פטור אבל אסור לפי שהרי אכל מ"מ הוא הענין בעלי קנים ועלי גפנים לפי שהם כעץ בעלמא הוא עץ שאינו מאכל שנאמר כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת וכו' ואם לבלבו של גפנים בארץ ישראל מראש השנה עד יום הכפורים חייב לפי שהרי הם ענין מאכל:
[ט] השותה ביום הכפורים מלא לוגמיו חייב וכו' והנני מודיעך סוד גדול בענין השתיה שהנה אינה נחשבת לענין העינויים שהרי חכמים זכרונם לברכה אמרו חמשה ענויים רחיצה סיכה וכו' והשתיה אינה נחשבת רק היא בכלל אכילה והנה השותה ביוה"כ חייב א"כ ראוי לומר עליה מה נשתנה כי לענין חיוב תחשב ולענין מנין עינוי לא חמנה מהו כן אמנם הענין יתבאר במאמר בזוהר הובא פ' ויקרא דף ד'. וז"ל ר"ש אמר כלא שפיר אבל רזא דמלה אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא א"ל ר' אלעזר מאן אינון לעילא ומאן אינון לתתא א"ל יאות שאלת דא אתר עילאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשן לעלמין אלין אקרון רעים הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן ועדן וההוא נהר לא מתפרשן לעלמין ואשתכחו לעלמין ברעותא באחדות' בחדוות' שתו ושכרו דודים אלין אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידיען והא אוקימנא ת"ח באינון עילאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה מ"ט מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא ובגין דתמן שרייא חמרא דמנטרא כתיב בהו אכילה ובאינון תתאי דבעיין שקיו כתיב בהו שתיה דהא. כל נטיען שקין בעיין מנחלא דעמיקא ועל דא באלין אכילה ובאלין שתיה אלין רעים ואלין דודים וכו' הנה מאמר זה. קשה ההבנה וצריך חקירת חכם לדורשו ואין הרצון לפרש מאמרי הזוהר זולת ללמוד מהם לענין המצטרך והנה צריך שתדע בתחלה כי ענין מש"ה אכלו רעים שתו ושכרו דודים היינו לתת את של זה בזה כי במדות העליונים הנקראים רעים בעבור דלא מתפרשאן לכן נמצא להם שתהיה תמיד בסוד יין המשומר בענביו וכו' ולכן יאמר בהם ענין אכילה ובמדות תחתונים הנמצא בהם אכילה לכן אמר שתו ושכרו דודים והנה נשוב ונלמוד ממוצא דבר זה כי פעמים ימצא שם ענין שתיה ופעמים נמצא שם ענין אכילה בלא שתיה וממה שאמר הכתוב אכלו רעים משמע נמי כי אפשר להיות שניהם יחדיו שתיה ואכילה והנה כבר נתבאר עד כמה פעמים כי ענין אכילה ושתיה בהם שני מיני יחודים העליון מכונה לשתיה והיחוד התחתון מכונה לאכילה והנה להיות כי פעמים עושה יחוד השתי' עם יחוד של האכילה לכן הם אמרו שתיה בכלל אכילה רוצה לומר כי כאשר יש הייחוד של האכילה בהכרח נמצא גם כן ייחוד העליון של השתיה ולפעמים נעשה הייחוד עליון בפני עצמו סוד השתיה ולכן השותה ביום הכפורים חייב ובזה תבין ענין השתיה בתוך הסעודה כי יש מי שסובר שצריך לברך שהכל ויש מי שאומר שאין צריך לברך שהרי חכמים זכרונם לברכה אמרו שתיה בכלל אכילה ונמצא מברך לבטלה ובמה שנתבאר מפורש הענין כי לפי שנמצא שני מיני שתיה למעלה אחת היא בהצטרף האכילה עמה וכפי זה שתיה זו בכלל אכילה לפי. כי שני הייחודים מתחברים נמצא כי של השתיה הוא בכלל הלחם אשר הוא אוכל והיינו דוגמא אל המים שהם באים בתוך הסעודה ויש פעמים שייחוד השתיה נעשה הוא לבדו גם שישתה האדם בתוך הסעודה חייב לברך והנה למדנו כי להיות ייחוד השתיה הוא לבדו לכן השותה בי"ה מלא לוגמיו חייב מפני כי ייחוד זה הוא בסוד הפה ובזה תבין למה אנו מקפידין בשעת הברכה שלא יתן לתוך פיו ויברך אלא א"כ מוציא אותו לחוץ ומברך על שם ימלא פי תהלתך כי כן כוונתינו שימצא הייחוד עליון שהוא בסוד הפה ולכן השיעור של השתיה מלא לוגמיו דהיינו כשיסלקנו לצד אחד בפיו יתראה מלא לוגמיו ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו לפי כי כן נמי נמצא למעל' כביכול והוא בסוד מה שמו ומה שם בנו לפי כי בהם הוא מש"ה אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא וזה השיעור הוא פחות מרביעית באדם בינוני וכבר ביארתי ענין רביעית בסוד רביעית ההין כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רמ"ה. וז"ל רביעית ההין רגלא רביעאה לכרסייא עלאה ואיהי עולה תמיד לגביה בכל יומא ויומא עד מחשבתא עילאה דלית לה סוף ובג"ד עולה קא אתייא על הרהור הלב עכ"ל הנה זה המאמר מובן עם מה שנתבאר למענה שהם ד' ההין ואין להאריך ובזה מובן כל המאמר כי קשה הוא ובזה מובן שיעור של רביעית מהו אמנם ענין אדם בינוני הוא כי יש אדם הנקרא א"א כדאיתא באדרא ויש אד' שנקרא אדם ז"א אמנם אדם בינוני הוא סוד מדת החכמ' קדומה ושם הוא סוד השתיה כנזכר במאמר שאמר מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא ואדם זה הוא השותה עם רביעית ההין הנזכר והבן וכל המשקין מצטרפין לכשיעור ואיתא בזוהר פ' שמיני דף מ' וז"ל ר' אבא אמר מאתר חד נפקו יין ושמן ומים דבש וחלב וכו' ולכן לא מפני שאמר במאמר מאן דאית ליה גרבי דחמרא וכו' אז תבין כי זו היא השתיה דווקא אינו כן אלא כל המשקין הם מצטרפין שהרי כל אלו המשקים הנזכר מאתר חד נפקו הוא מבחינת רעים הנזכר ולכן השותה מהם כשיעור חייב בכולן:
[י] שתה מעט וחזר ושתה וכו' הנה דין זה מבואר הוא מן הדין הקודם של האכילה כי הנה נתבאר למעלה כי יצירת האדם הוא ע"י שלשה בחינות אור מים רקיע והם הם יצירת האדם הגשמי כי הטיפ' הוא סוד אור שנ' אור זרוע הנה כי טיפת הזרע הוא אור ולפי שנמשך מן העין ואח"כ מתהפך ונעשה מים ולכן אם שתה שהוא סוד שתו ושכרו דודים הנזכר וחזר ושתה בסוד אותם ההין הנ"ל שהם הנשים הנזכר במשנה אם יש מתחלת שתיה הראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית היינו רביעית ההין הנזכר מצטרפין לכשיעור לפי כי כן נמי אותם ההין הם מצטרפין בסוד אות ה' הראשונ' כדלעיל ולכן חייב כרת שהרי עשה פגם למעלה לסיבת היות י"ה אסור באכילה ואע"ג שנא' אכלו רעים ביום כפור אסור ולכן נענש ונכרתה הנפש ההוא מעמיה שהם רוח ונשמה כנ"ל ואם אין שם שיעור זה אין מצטרפין וחי בהם אמר רחמנא וי"א שצירוף השתיות נמי הם שיעור אכילת פרס שהם פרוסות ע"ד הנ"ל והשיעור הוא כמו צירוף אכילות שהוא ג' בצים או אליבא דמאן דאמר שיעור ד' בצים וכל זה כבר נתבאר למעלה אין לנו להאריך והמשכיל יבין מדעתו פרטי הדברים כמו שנתבאר לעיל: