מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרי
[א] כאשר ניתן לב מה צורך נמצא בהודעה זו שהוצרך לשנות לנו כי יוה"כ לילו כיומו לכל דבר שנראה הודעה זו מיותרת שלא לצורך כי היכן מצינו כי אין הלילה שוה ליום עד שהוצרך להודיע אותנו כי ליל יוה"כ הוא כיומו לכל דבר והרי שבת וכל ימים טובים יוכיחו כי לילה כיום בהשואה אחת אמנם חז"ל כל דבריהם כגחלי אש נוקבים ויורדים עד התהום ומעלימים כונת דבריהם כדרך התורה שהיא מתלבשת סודותיה בענין נגלה ודרך פשט המובן לכל ולא מפני כך המשכיל יתרשל לתת לב להשכיל להטיב להעמיק בכונתה כדאיתא פרשת בהעלותך דף קנ"ב וז"ל ר"ש אמר ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה סיפורין בעלמא וכו' ת"ח אית לבושא דאחזי לכולא ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר חשיבו דההוא לבושא גופא חשיבו דגופא נשמתא כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא ומלי דאורייתא דאקרון גופי תורה מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא ובי' אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא וכו' חכימין עבדי דמלכא עילאה אינון דקיימו על טורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש ולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא לנשמתא דאורייתא וכו' הנה מבואר מזה המאמר עומק המחשבה של ד"ת וכן נמי דברי חז"ל ולכן ראוי להאמין כי לא לענין הנגלה אחז"ל כי לילו כיומו לכל דבר אלא לענין נסתר וסוד הדבר יובן עם מ"ש בזוהר פ' ויקרא דף ט"ו: וז"ל תאנא מסטרא דאימא נפקין גרדינין נימוסין גליפין ואחדין בקולפאי דגבורה שלטין על רחמי כד"א הנועדים על ה' על ה' ממש וכדין אשתכחו עלמין חסרין וכו' וכד בני עלמא מכשרין עובדיהון לתתא מתבסמן דינין ומתעברן ומתערי רחמי וכו' תאנא בשעתא דמתבסמן דינין ושלטי רחמי כל כתרא וכתרא תב בקיומיה ומתברכאן כלהו כחדא ומתבסמא אימא בקל דינוי גליפין ותייבין לסטרהא וכדין אקרי תשובה שלימה ואתכפר עלמא דהא אימא בחדוותא שלימתא יתבא דכתיב אם הבנים שמחה וכדין אתקרי י"ה דכתיב ביה לטהר אתכם מכל חטאתיכם ומתפתחין ן' תרעין דסטרין גליפין וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי יוה"כ ר"ל שמתמתקים הדינים וחוזרים למעלה לאימא עילאה ונפתחים חמשים שערי בינה והיינו רצונם באומרם לילו כיומו לכל דבר לפי כי ידענו כי בשאר הימים מדת אל יעיר בבקר בבקר לאכפייא דינים שנא' ואל זועם בכל יום כמ"ש בזוהר נזעם לא אמר אלא זועם הוא פועל יוצא שזועם לבעלי הדין אבל בלילה אינו כן כי כל בעלי הדין הם שולטים כנודע אמנם יום הכפורים אינו כן כי הנה הדינים הם מתבסמין ותייבין אצל אימא עילאה ועוד נמי ביום שערי הרחמים הם נפתחים כדאיתא בזוהר בפסוק ויטע אשל בבאר שבע אבל בלילה הכל סגור כנזכר בזוהר תרעין דילה סתימין מפחד בלילות אבל בלילה הזה בהפך כי נפתחים שערים עליונים ן' שערי בינה הרי לילו כיומו לכל דבר עוד תשוב ותראה כי דבר גדול הם אמרו ויובן עם מ"ש בזוהר פרשת אמור דף ק"כ. וז"ל בהאי יומא מתעטר כהנא בעטרין עילאין והוא קאים בין עילאי ותתאי ומכפר עליה ועל ביתיה ועל כהני ועל מקדשא ועל ישראל כלהו וכו' אדי ואתכוון ושארי לממני אחת ואחת וכו' בגין לאמשכא ולנגדא להאי אחת דהיא אימא עילאה בדרגין ידיען לכתרא דאימא תתאה ולאמשכא נהרין עמיקין מאתרייהו לכנסת ישראל ועל דא יומא דא תרין נהורין נהרין כחדא אימא עילאה נהרא לאימא תתאה וע"ד כתיב יום הכפורים כמה דאתמר עכ"ל הנה למדנו מזה המאמר כל השלימות הנמצא ביום הכפורים כי תרין נהורין נהרין כחדא אמנם בלילה לא ידענו מה לכן הם אמרו בנועם מליהם כי לילו כיומו לכל דבר דרך כל ומה גם לענין הנוגע לאדם הגשמי העולם הזה שנקרא לילה לחז"ל והוא כיומו של עולם הבא כמשחז"ל עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' ולכן חייב כרת על מלאכה אכילה ושתיה כי לא תוכל לזכות לעולם הבא אם לא יעשה תשובה וחי בהם:
[ב] כל מלאכה שחייבים עליה בשבת חייבים עליה ביום הכפורים וכו' הנה ענין המלאכה הביאור שלה בדיני השבת ששם ביתה כאשר אמרו חכמים ז"ל מלאכת מחשבת אסרה תורה והענין בקצרה יובן כאשר אעיר הערה אחת כי למה ענין השבת הוא חמור מיום הכפורים כי כפי הנראה איפכא מבעי ליה שיהיה יותר חמור יום הכפורים מן השבת מפני כי יום הכפורים הוא יום מחילה וסליחה וכפרה יום קבוע לכל הדורות מה שאין כן יום השבת דאע"ג כי יום קדוש הוא מכל מקום אין נמצא בו כח למחול עונותינו גם שנתבונן בסוד הענין יגדל הספק זה מפני דקים לן כי השבת הוא נרמז בכנ"י ובתפארת ישראל אמנם יום הכפורים סודו הוא באימא עילאה סוד התשובה כנזכר למעלה בכמה מאמרים מן הזוהר אם כן למה יגרע יום הכפורים מיום השבת וגם שנא' כי גם השבת רומז באימא עילאה ראוי לומר מה נשתנה יום הכפורים מיום השבת להיות רל ממנו אמנם הענין הוא כי צריך האדם להבין כי כל המלאכות שנאסרו בשבת היה מפני העון של אדם הראשון שפגם ביום השבת והוציא מרשות היחיד לרשות הרבים כדאיתא בתיקונים ולפי שפגם א"ה במחשבה ובמעשה לכן מלאכת מחשבת אסרה תורה כמבואר במקומו אמנם יום הכפורים נתן להם לישראל בעבור שחטאו במעשה העגל וניתן להם יום הכפורים לכפר כדאיתא בפר"א הובא למעלה ולפי כי החטא שלהם היה קל משל אדה"ר ומה גם כי עשו תשובה כאמור לעיל ולכן משתנה בשני פנים מן השבת כי העלייה היא יותר למעלה גם שהעונש שלו קל מן השבת דאיכא תרתי לטיבותא ולכן כל מלאכה שחייבים עליה בשבת חייבים עליה ביום הכפורים וכל שבשבת פטור אבל אסור ביום הכפורים כן לפי כי הצד השוה ביניהם כי ישראל חטאו ושבו על עון אבותם כמו שאחז"ל בפ' והמה כאדם עברו ברית אבל מכל מקום לא ראי זה כראי זה כאמור ולכן יש ביניהם הפרש כי בשבת זדונו בסקילה לפי כי כן היה הפגם שחטא אדה"ר במחשבה הוא בסוד אות יו"ד שהוא ענין הסקילה כדאיתא פרשת שופטים דף רע"ד. וז"ל לדון בסקילה לסמאל באבן דאיהו יו"ד וכו' והוא סוד המחשבה כנודע מן הזוהר והתיקונים ויום הכפורים זדונו בכרת לפי כי על ידי מעשה העגל כרתו אות ה' אחרונה והפרידו אותה מדודה וכדאיתא בזוהר פרשת תשא דבאימא תתאה חטאו שנאמר קום עשה לנו אלהים ע"ש ולכן עונשו בכרת וכל שאסור לטלטלו בשבת משום מוקצה כך אסור לטלטלו ביום הכפורים אבל התירו לנקב ירק ולפצע אגוזים וכו' מפני עגמת נפש אבל כבר נמנעו שלא לעשות א' מהנה אלא כל היום הם מרבים בשירות ותשבחות להקב"ה: