מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרט
[א] מקום שנהגו להדליק נר בליל יוה"כ מדליקים מקו' שנהגו שלא להדליק אין מדליקין וכבר אמרו בגמ' בין שאמרו מדליקין בין שאמרו אין מדליקי' כלם כונת' לטובה ועמך כלם צדיקים והנה ענין ההדלקה הוא מורה על תוספת הנפש והרוח הנק' נר כדאיתא בזוהר בפ' נר ה' נשמת אדם כי הנה לדברי האומר מדליקין הרצון לומר כי הנה ביום הזה מתוך הקדושה הנמצא בו הם מאירים נמי נפש ורוח ונשמה כי כלם הם סוד נר כאמור ומאחר כי ביום הזה מתקדש ע"י הוידוי שהקדים ונתפרש מסטרא בישא ואתאחד בימינא עילאה שהיא פשוט' לקבל שבים א"כ מעתה הם מאירים כל האיברים שלו לפי שיצאו מתחת רשו' הקליפ' ויצדק בהם מש"ה לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו כנ"ל בענין תקיעות השופר שהוא לאפקא עבדין לחירו ולכן עתה כל החלקים שבאדם הם נרות והם מאירי' בעצם אדם ולכן לרמז זה מדליקין ומה גם לענין שהם מאירים בג"ע בערך נרות לפני השכינה הוא משחז"ל למה הם דומים הצדיקים לפני השכינה כנר לפני האבוק' ועוד רמוז על זמן התחיה כי יקומו כל הגופים המגולגלים כנ"ל ממאמר הזוהר פ' משפטי' וזה יהיה להם כענין מדליק נר מנר ולכן יאמר כי טוב להדליק ולדעת מאן דאמר אין מדליקין היינו להעיר לב האדם בתשובה ולכן מאן דאמר מדליקין כדי שיראה אשתו ויתבייש ממנה ולא יקרב אליה מפני כי אסור בתשמיש וזה מורה על חלק הגוף כי לכן אחז"ל אשתו כגופו דמייא ולמאן דאמר אין מדליקין מטענה זו עצמה דילמא יראה אותה בבגדים נאים ומקושטת וחשק בה ולכן אין להדליק כדי שישים אל לבו לכל הפחו' לעשות תשובה לזכות לכל אלו הדברים האמורי' ולכן יש מי שאומר שמברך ומודה לפני הקב"ה על הדלקת נר יום כפורים שזכה האדם לכל אלו הדברים:
ואמנם עוד יהיה הרמז בהטמנה זו למה שאמר בזוהר ובתיקונים כד ייתי סמאל ותבע חובין דישראל א"ל קב"ה זיל אייתי סהדי ואזל ואייתי שמשא ואז הלבנה מתכסי' אן מתכסי' סליקת לגביה ההוא אתר אתמר במופלא ממך אל תדרוש ולרמז זה מותר להטמין חמין בערב י"ה למוצאי י"ה כי כל זמן זה היא למעל' טמונה בענין משחז"ל שנסתרה אסתר מאחשורוש שלש שנים והבן ויש שאינם מטמינים כי יאמרו שהעיקר היה בר"ה שנא' בכסה ליום חגנו אבל עתה אע"ג כי היא נסתרה לא מפני סמאל הוא שהרי אינו שולט ביוה"כ:
מקו' שנהגו להדליק נר בליל י"ה מדליקין איתא בזוהר פ' תרומ' דף קס"ו פתח ואמר כי נר מצוה וכו' אמאי אקרי נר אלא כד מקבלא מבין תרין דרועין רמ"ח שייפין עילאין ואיהי פתחא לגבייהו תרין דרועין דיליה כדין אתכלילו תרין בהו ואקרי נר עכ"ל הנה הדבר מבואר מזה המאמר כי בחינת נר הוא מורה על שלימות גדול הנמצא לכ"י ולכן מקו' שנהגו להדליק נר בליל י"ה מדליקין להורות ע' עליית מדה זו עד שנק' נר אמנם מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין לפי כי מדה זו אין לה ייחוד בי"ה כמש"ה פ' אמור דף ק' וז"ל ר' אבא שלח ליה לר"ש אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה וכו' אמר ודאי לאו זווגא דמלכא במטרונית' אלא בזמנא דנהרא מאבא עילאה וכו' אחותי בת אבי היא וכו' בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אימא וי"ה אוכח דתשמיש המטה אסור בגין דזווגא לא אשתכח דהא מבי אימא נטלא ולא מבי אבא וכו' ולכן אין מדליקין כי הנה שלימות נר זה מה מועיל מאחר כי אין שם זווג ובגשמי יש לחוש שמא יראה אשתו מקושטת ויבא לידי תשמיש אמנ' אם הוא שבת חייבין הכל להדליק כי למה יגרע זה השלימות של כ"י בבחינת נר ואע"ג דליכא תשמיש מ"מ הרי נמצא בתחלה זה השלימות של רמ"ח איברי' ותרין דרועין דאתכליל בהון כחושבן נר היינו לפי שע' קודם בין השמשות ואח"כ תעלה לבית אמה בתחלת הלילה ואין לה זווג כאמור לעיל ואז המדליק מברך ודאי להדליק נר שבת שהרי נעשה הייחוד אמנם כשחל להיות בחול י"א שמברכים להדליק נר י"ה במקום שנהגו להדליק דסבירא להו כי בשעת הדלקה נמצא לה הייחוד שנק' נר ועל שלימו' זה מברך אמנם מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומבואות האפלים ועל גבי החולים לפי כי כל אלו ההדלקות אין מורים על זווג זולת ענין הארה בלבד והארה זו נמצא למטרוניתא כדאיתא פ' פנחס דף רי"ד וז"ל ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא וכו' וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אימא עילאה אנהירת אנפהא למטרוניתא וכו' ולכן מדליקין בכל אלו המקומו' בכל מקום ומטעם זה נוהגים להרבות נרו' בב"ה ולהציע בגדי' נאים כי כן נמי נהירת אנפהא למטרונית' אימא עילאה ובלי ספק שנותנת לה בגדים נאים כמש"ה ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור ועתה הם כתנות אור והאדם הגשמי מרויח בעבור כן הארה לנפשו באותה שעה גם נעש' לו חלוקא דרבנן ונוסף עוד לזמן התחיה שיהיה לו בגדים נאים ק"ו מחטה כמשחז"ל שנ' ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח) כלו' כמו הלבוש שהתקין האדם לעצמו בעה"ז שהי' עושה לקדוש ה' מכובד כמשחז"ל כבדהו בכסות נקייה ביוה"כ:
ואיתא בזוהר פ' ויקהל דף ר"י. וז"ל זכאה חולקי' מאן דזכי לאתלבשא באלין לבושין בגנתא דעדן וכו' אלין מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא וכו' כד סלקא מתעטרא בהו מאן דמתעטרא ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא ובזה מובן מ"ש כבדהו בכסות נקיה כביכול כך גורם למעלה בגדים נאים נקיים ותכלית הענין כי חז"ל מדברים בנגלה ובנסתר ולענין הנגלה מבואר הוא כי הנה אמר כי ע"י המעשה של איש הישראלי אתעטר מאן דאתעטר ע"ד משחז"ל המלאך ממתין עד שיסיימו ישראל כל התפלות ועושה מהם עטרה לחי העולמים ועתה למדנו כי גם היחיד העושה דבר של מצוה עושה ממנה עטרה הוא מ"ש מתעטרא בהו מאן דמתעטרא ר"ל מי שרגיל להתעטר במעשה האיש הישראלי הוא חי העולמים ית' והנשאר יהיה לאיש העושה המצוה בגדים נאים כאמור וכאשר נתבונן בדרך הנסתר אקדים מ"ש בזוהר פ' בלק דף קצ"ז וז"ל ר' אבא פתח אם לא תדעי לך היפה בנשי' וכו' ואוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סליקת למלקט ענוגין וכסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין מטי לגבה טפה כחרדל ומיד אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכדין ידעי לעילא דמומא אשתכח בהו בישראל ואתער שמאלא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי מעשה התחתונים גורם שבא למטרוניתא טפה כחרדל ופורשת מבית תענוגיה כאמור ובזה אבין מה שפתח ר' אבא ע"ה בפ' אם לא תדעי לך (שיר א) שהקב"ה אומר לכ"י אף על גב שהיא יפה בנשים אומר לה צאי לך התרחקי ח"ו ממני כד"א ויצאה מביתו וזה בעקבי הצאן בעבור ישראל כנזכר והנה טפה זו היא בבגד והיינו שר' אלעזר הריח בבגד של האשה ואמר דם חימוד הוא ולכן אחז"ל מש"ה לכבוד ה' מכובד זה י"ה במה אתה מכבדו בכסות נקיה כלומר שיעשה תשובה וע"י כן לא מבעיא שאינו מאבד הכסות שלו כמ"ש בזוהר בפ' כסוי חטאה כי הרשע החוטא מאבד הכסות שלו ע"י החטא ולובש אותו איש צדיק לא כך יהיה לו ונוסף עוד כי יהיה לו כסות נקיה חלוקא דרבנן וזה עושה כבוד להקב"ה שנאמר זובח תודה יכבדנני ואחז"ל יכבדנני בשני עולמות וסוד הענין כי כמו שהעון של התחתונים גורם כי מטי לה כטפה של חרדל ואתעדיאת ומתרחקת מדודה בעבור אותה טפה אם תראה בבגד גם בהפך מזה הוא על ידי מעשה התחתונים הטוב כביכול גורם למעלה שיהיה כסות נקיה ואז אתעטר מאן דאתעטר חי העולמים שנאמר ברכות לראש צדיק כדאיתא פרשת עקב ע"ש והענין בקיצור נמרץ כי על ידי המעשה שיעשה האיש הישראלי עולה ופנה למעלה בסוד אור חוזר ואחז"ל אין טיפה יורדת מלמעלה שאין עילה כנגדה טפים מלמטה וזה שעולה מלמטה הוא סוד העטרה שמתעטר בה חי העולמים שנא' ברכות לראש צדיק וכאשר מתייחדים בסוד חתן וכלה צדיק וצדק מה שנשאר מאותם הטיפות הוא נעשה לאדם זה שגרם לעשות היחוד הזה והיינו כבדהו שיהיה שם כסות נקייה ולרמוז זה מציעים בגדים נאים בב"ה והבן: