מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרה
[א] אשר חכמים יגידו בפ' אוי לרשע רע וכי יש רשע שאינו רע אלא רשע שהוא רע לשמים ואינו רע לבריות רשע רע שהוא רע לשמים ורע לבריות ולכן נאמר אוי לרשע רע מפני כי גמול ידיו כן יעשה לו דאלו אם יחטא אדם להקב"ה ופללו אלהים אבל אם יחטא לבן אדם מי יתפלל לו ולכן גמול ידיו מדה כנגד מדה כן יעשה לו שנאמר מרשעים יצא רשע וגם רשע ליום רעה ולכן עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו ואפי' לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו כך אחז"ל גדולה אונאת דברים מאונאת ממון כי זה בגופו וזה בממונו ובל תשחית דגופא עדיף וכן אחז"ל לאחד שהקניטו עבדו הלך אצל השוטר וא"ל להכות אותו מאה מגלבין וכאשר היה מכה אותו היה מבקש ממנו מטו א"ל אתה לא חטאת לי כלום אבל לך והתפייס עם רבך כך האדם מבקש מחילה מלפני הקב"ה על עונו אמר לו הקב"ה לך והתפייס עם חבירך ואמחול לך ולכן צריך לבקש ממנו מחילה מבערב כדי שלא ימצא עיכוב אל המחילה של הקב"ה ביום הכפורים ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שניה ושלשית וכו' כי הנה אחז"ל מצינו שהחמיר הקב"ה בכבוד הצדיק יותר משלו שהרי ירבעם עומד ומקריב לע"ז ולא יבשה ידו וכיון ששלח ידו על הנביא ואמר תפסוהו מיד ותיבש ידו ובכל פעם צריך ליקח עמו שלשה אנשים כמשחז"ל מפ' ישור על אנשים ואין שורה פחות מג' בני אדם ואמנם לע"ד נראה כי זה החיוב הוא אם הקניט אותו בדברים בפני הרבים כי אז צריך לפייס אותו בפני רבים אבל אם הקניט אותו בינו לבינו למה מתחייב להוליך עמו בני אדם כי אדרבא נחשב לאפקרותא לפי כי ע"י מחילה זו שמבקש ממנו בפני השלשה מתפרסם יותר ומשחז"ל כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח ומשני כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו גם זה מתיישב על דרך זה בענין שהוא מפורסם אבל בדבר שהוא בצינעא מי ישמע לדבר הזה לפרסם מה שהקניט אותו והונה אותו לרבים ואם אינו מתפייס בג"פ אינו זקוק לו זה הענין הוא כנגד החיוב המוטל על זה שהקניטו אבל אותו שלא מחל כבר אחז"ל מנין שלא יהיה המוחל אכזרי וכו':
[ב] אם מת אשר חטא לו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו וכו' דשמא לא היה מתפייס בחיים אלא עד ג"פ ואומר חטאתי לה' ולפלוני זה שחטאתי לו ולא יפרסם החטא שחטא לו אף על גב שהם דברים בעלמא:
ואמנם יש רמז נמי בענין מחילה זו שבין אדם לחבירו בענין הקב"ה עם כ"י כדאיתא במדרש אמר הקב"ה לנביאים לכו ופייסו לכנסת ישראל נחמו נחמו עמי וכו' מיד הולך הושע אצלה א"ל הקדוש ב"ה שלחני אצלך קבלי ממני תנחומין א"ל מה בידך א"ל אהיה כטל לישראל וכו' א"ל אתמול אמרת לי הכה אפרים שורשם יבש ועתה אתה אומר לי כך לאיזה נאמין מיד הוא חוזר אצל הקב"ה וכן כל הנביאים שולח אותם הקדוש ב"ה לפייס לכ"י ואינה מקבלת מהם תנחומין אומר הקב"ה לאבות לכו אתם ונחמו לכ"י מיד הולכים אצלה לנחם אותה וא"ל קבלי ממנו תנחומין אומרת לאברהם איך אקבל ממך תנחומין שעשיתני הר שנאמר בהר ה' יראה הולך יצחק וא"ל קבלי ממני תנחומין א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש הולך אצלם יעקב וכו' אמר ליה היאך אקבל ממך תנחומין ששמתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית ה' הולך משה וא"ל קבלי ממני תנחומין אמר ליה היאך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי גזרות קשות שנאמר מזי רעב ולחומי רשף מיד הולכים כלם אצל הקדוש ברוך הוא ואומרים רבונו של עולם אינה מקבלת ממנו תנחומין שנאמר עניה סוערה לא נוחמה א"ל הקב"ה אני ואתם נלך וננחמה שנאמר נחמו נחמו עמי אין ראוי לילך אלא אני בעצמי לפי שעברתי על מה שכתוב בתורתי לא תעבוד בבכור שורך וכו' כתבתי בתורתי לא תשנא את אחיך ואנכי שנאתיה ג"כ עלי לפייסה כתבתי בתורתי לא תסגיר עבד אל אדוניו ואני מסרתים לא"ה וכו' הנה מבואר מזה המדרש ש הקדוש ב"ה מקיים מש"ה ישור על אנשים שהרי אע"ג ששלח כמה פעמים לנחם לכ"י ולא נתפייסה הלך הוא יתברך בכבודו גם כל הנביאים עמו והאבות ומרע"ה ויאמר חטאתי וישר העותי לפי שעברתי על מה שכתוב בתורתי וכו' ולכן ילמד האדם ק"ו מיוצר הכל כך משפיל עצמו ומודה בפני הכל ואומר אני עברתי על מה שכתוב בתורה ואיך יתגאה גוש עפר שלא לעשות כן ולא עוד אלא כי הדין עמו אם המדרש זה הוא כפי פשוטו שמדבר על ישראל הנה כל מה שלקינו הוא בעוננו ולא כחטאינו גמל עלינו ואם לענין כ"י היא השכינה כי שלחה מביתו והיא בגלות גם זה כפי הדין עשה כדאיתא פ' תשא דף קפ"ט. וז"ל מאי דכתיב בצר לך ומצאוך וכו' למלכא דהוה ליה ברא יחידאה ורחים ליה רחימו דנפשא יהב ליה למטרוניתא אמיה דתרבי ליה ותוליף ליה אורחן מתתקנן וכו' חב לגבי אבוהי אפקיה אבוהי מביתיה וכו' אמר הואיל ונפקנא מהיכלא דאבא וכו' מה עבד אזל ואתחבר בזונות וכו' מה עבדו ישראל חמו דהא אתבדרו לבבל נסיבו נשין נכריו' ואולידו מנהון בנין עכ"ד אימא קדישא הות אפוטרופוסא עלייהו וכו' תבו אינון בלא סיועא דאתחזי לון בלא פליאן וניסין אלא כלהו מתבדרן כלהו במסכנו ותבו להיכלא דמלכא בכיסופא ואימא קדישא ערבא לון חאבו כמלקדמין מה עבד קב"ה אפיק להאי ברא כמלקדמין מהיכליה ואמיה בהדיה אמר מכאן ולהלאה אימא וברא יסבלון כמה בישין כחדא הה"ד ובפשעכם שלחה אמכם וכו' הנה הדבר מבואר מזה המאמר כי באמת ובתמים שנא שלח הקב"ה לשכינה בגלות לפי שערבה לישראל ועם כל זה אמר ה' אני חייב לילך לנחם אותה לקיים מש"ה ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העותי ולא שוה לי וכלן נמי מחוייב האדם לעשות כן מדין ק"ו כאמור ויפייס את חבירו על ידי ג"פ כנזכר ומכ"ש אם מת חבירו כי יקח י' בני אדם וילך על קברו ויאמר חטאתי לה' ולפלוני זה שחטאתי לו ונרצה לו לכפר עליו: [ג] תקנת קדמוננו שלא להוציא שם רע על המתים בלי ספק כי זה כמו נדרי זירוזין שאם לא כן מה צורך נמצא לתקנה זו או לעשות חרם על דבר המתים וכי על החיים מי שרי להוציא עליהם שם רע והלא המוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית:
[ד] יכול לטבול וללקות מתי שירצה וכו' הנה ענין הטבילה היינו מטומאת קרי דלא סגי בלאו הכי שלא יצאו טיפין עם מי רגלים ולכן טובל שתי פעמים א' להעביר הטומאה והשניה לקבל הקדושה שהרי שנינו ר"ה ויוה"כ כרגלים וחייב אדם לטהר עצמו ברגל גם האיש הנרגל ואם הוא ערב שבת טובל ג"פ כדרך כל הטובל ע"ש אחת ליטהר מטומאת קרי שניה לפשוט בגדי חול שלישית לקבל קדושת שבת כדאיתא בזוהר לבתר אתיא מטרוניתא ובעיין בני היכלא די בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא הנה מבואר מזה כי לטהרה גדולה זו אינו מועיל תשעה קבין כדין בעל קרי לפי כי זה מורה לזווגא דמטרוניתא ואחר שיטהר לוקה מטעם ונקלה אחיך ובכל שעה שירצה יכול לטבול וללקות רק שיהיה קודם הלילה אמנם הטבילה תהיה לאחר חצות ואינו מברך עליה: