אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תרג

סימן תרב

[א] יתפלל האדם והחי הוא יתבונן דאיתא בפר"א אותם ארבעים יום שהיה משה מתפלל לפני המקום בעבור ישראל היו ישראל בתענית וסוף הארבעים לנו בתענית ולמחר היה מרע"ה יורד מן ההר ושני הלוחות בידו וישראל געו בבכיה לעומתו והיה הוא בוכה והם בוכים עד שעלתה בכייתם למרום מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונשבע בכסא כבודו להיות יום זה קבוע לדורות הבאים למחילה וסליחה וכפרה עד סוף כל הדורות ומאחר כי כך הוא בטוח כל איש ישראל שימחול הקב"ה עונותיו ראוי לאכול בערב יוה"ך ולהרבות בסעודה ועוד יש מצוה נמי בדבר הזה מדתני ר' חייא בר רב מדכתיב ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש וכי בט' מתענין והלא בי' מתענין ללמדך כל האוכל ושותה בתשיעי מענה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי ר"ל מדאפקי רחמנא לאכילה בלשון עינוי שאמר ועניתם את נפשותיכם בט' שהוא הכנה לעינוי של מחר ע"י אכילה נמצא כאילו נצטווה להתענות תשיעי ועשירי והנה נתבאר בכל הביאור זה מתחלה ועד סוף כי כל מעשה האיש הישראל הוא להועיל לו בעצם אדם בהווה בשעת המעשה הוא גורם שלימות בנפשו שלכן תקנו חז"ל בסדר הברכה אשר קדשנו במצותיו ומה גם מועיל לזמן התחיה וע"י המעשה פנה למעלה לצד עילאה ע"י כונת המעשה כאשר נתבאר בכל חלק מן הדינים המתבארים וכדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף ר"י וז"ל זכאה חולקיה מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקייא בגנתא דעדן אלין מעובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא בפיקודי אורייתא ובאלין קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבשא בהני לבושין ואחרנין יקירין עילאין דאינון מרעותא וכונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקא מתעטרא מההוא עטרא מאן דמתעטרא ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין דנהורא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא ואע"ג דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין אלין לא תליין אלא ברעותא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כמה מועיל מעשה המצוה לאיש הישראלי וביותר עם הצטרף המחשבה טובה והכונה עוד ימצא טוב טעם להרבו' בסעודה בערב יוה"ך ממ"ש בתיקונים תיקון עשרים דף מ"ט וז"ל פורים אתקרי על שם י"ה דעתידים לאתענגא ביה ולשנויי ליה מענוי לעונג וכו' הנה הדבר מבואר מדברי המאמר ממוצא דבר שאמר שעתיד יוה"כ כמו פורים דעתידים לאתענגא ביה ולשנויי ליה מעינוי לעונג ולכן שאנו מאמינים בייעוד זה אנו מרבים בסעודה בערב יוה"ך זכרון לבני ישראל מה שעתיד להיות ובזה יצדק מש"ה וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים (אסתר ח) כי הנה חז"ל אמרו פורים אינו בטל לעולם שנאמר לא יעברו מתוך היהודים דקשה שהיל"ל ויום הפורים שהרי אינו זולת יום אחד אלא שכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורים בט"ו והזולת בי"ד א"כ עיקר הדבר אינו רק יום א' ואיך יאמר, הפ' וימי אמנם מה שנתבאר שיום כפור עתיד להיות כמו יום פורים עונג באכילה ושתיה א"כ שפיר קאמר הפ' וימי האלה שהם שני ימים וימי מיעוט רבים שנים האחד יום פורים וזה שני יום כפור שניהם לא יעברו מתוך היהודים כך אחז"ל יוה"כ אינו בטל לעולם לפי שנאמר בו חק עולם ולכן מצוה לאכול בערב יוה"ך על עיקר זה ולהרבות בסעודה: איתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ד. וז"ל לבתר אתיאת מטרוניתא ובעיין בני היכלא בט' לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא הנה למדנו כי צריך לשמוח והיינו ע"י שמרבה בסעודה ע"ד ושמחת בחגך ואיתא פ' תצוה דף קפ"ד וז"ל חדוותא דב"נ משיך עליה חדווא אחרא עילאה וע"ד עבדו את ה' בשמחה וכו':

[ב] אין נופלים על פניהם בערב יוה"ך לפי שהרי נתבאר כי ביום הזה צריך לשמוח על בשורה טובה אשר נודע לנו באמת כי לעת מחר הקב"ה מוחל וסולח עונות עמו ישראל כמו שנשבע בכסא כבודו שיהיה יום זה קבוע לכל הדורות הבאים למחילה ולסליחה ולכפרה שלכן עיצומו של יוה"ך מכפר כאשר יבא לקמן וא"כ למה נגרע ליפול על פנינו שהוא מורה מסירת הנפש לקיים כל דבר שנאמר אליך ה' נפשי אשא והרי כל הדברים אלו הם בתורת חזקה לנו ואמירת הקב"ה הוא מעשה כמשחז"ל ומכ"ש כי יש שבועה בדבר כנזכר ומה גם מפני הרמז שלעתיד לא נכון להיות עתה נפילת אפים שמורה מיתה שהרי אנחנו שמחים ומרבים בסעודה על כי י"ה עתיד להיות פורים ע"י אכילה ושתיה ועונג גדול כנזכר וזה יהיה אחר הגאולה לזמן התחיה שנאמר יהי פסת בר בארץ עתידה א"י להוציא גלוסקאות וכלי מלת ולכן אנו מכבדים יום זה בכסות נקיה רמז כי המתים יעמדו בלבושיהם כדלקמן ונא' ביום ההוא יטפו ההרים עסיס ולכן לאיש אשר אלה לו מוכן ועומד למה יפול על פניו שהרי נאמר והיה טרם יקראו ואני אענה ונאמר והיו עיניך רואות את מוריך וכן הבטיחנו בתורה ראו עתה כי אני אני הוא ולכן אין נופלים על פניהם:

ואיתא בדברי חז"ל למה נקרא שחקים שהם שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא ועוד חז"ל אמרו מאי לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו דברי ר' עקיבא א"ל ר' אלעזר בן עזריה צאו ואמרו לו טעית וכי מלאכי השרת הם אוכלים אלא מאי לחם אבירים לחם שהוא נבלע ברמ"ח איברים ובלי ספק כי כל בן דעת מצטער על מ"ש צאו ואמרו לו טעית וביותר כי יחם לבבו איך פה קדוש יאמר שמלאכי השרת אוכלים והנה מאמר זה כבר הוא מפורש במקומו אמנם ממנו נקח לעבוד את ה' ע"י אכילה זו שהוא מצוה לאכול ולהרבות בסעודה בערב יוה"ך כאשר ידענו מן הזוהר כי כל מעשה האיש הישראלי הוא מעורר הכחות עליונים ופנה למעלה כדאיתא בזוהר פ' ויצא דף קס"ד וז"ל פתח ההוא גברא ואמר את קרבני לחמי לאשי קרבנא דקב"ה בכל יומא למיזן עלמא ולמיהב סיפוקא לעילא ותתא דהא באתערותא דלתתא אתער לעילא ובדא מסתפקין כל חד וחד כדקא יאות את קרבני לחמי הה"ד אכלתי יערי עם דבשי וגו' לאשי הה"ד אכלו רעים וגו' ומה קב"ה פקיד לאתערא מזונא לעילא בגין למיהב מזונא לתתא מאן דיהיב מזונא לקיימא נפשא עאכ"ו דקב"ה יתער ליה מזונא דלעילא ויתברך עלמא בגיניה עכ"ל והנה מבואר מזה המאמר כי נמצא מזון למעלה רק כי כך צוה הקב"ה בגין למיהב מזונא לתתא ובכן נוכל להליץ על ר' עקיבא ע"ה כי כן רצונו כמ"ש לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו אמנם ר' אלעזר לא הונח לו מפני שלא פירש דבריו להודיע כי לצורך התחתונים נאמר כך כנזכר את קרבני לחמי לאשי ומכאן אין להקשות כי מלת דאשי היא מלה מורכבת משמע לאשי כי תאכלהו אש ומשמע נמי לאשי אנשי ה' הכהנים הנגשים אל ה' ומשמע נמי לחלק המלאכים הנקראים אשים כמ"ש הר"ם במז"ל לפי שהם המדברים עם בני האדם אשי הזמן כפי סברתו נמצא כי לאשי היא מלה מורכבת כאשר ביארתי בפ' להן אלהין די מדרהון עם בשרא (דניאל ב) שהם המלאכים הקרובים לנו די מדרהון עם בני אדם וזה בעבור הקרבן שהוא בשרא ע"י כן היו מדברים עם בני אדם ור' אלעזר א"ל טעית כי לא פירש הסיבה ולקמן ית' בע"ה מ"מ למדנו שמ"ה נהנין מזה הלחם וזה בהתעוררות התחתונים ולכן מצוה להרבות בסעודה להעיר אותם כמו שאחז"ל אומרים לפני הקב"ה יש לך אומה בארץ דומה לנו אחות לנו קטנה מה קטן זה כל מה שמתלכלך אמו מקנחתו כך כל מה שישראל מתלכלכין בחטא כל ימות השנה בא יוה"ך ומכפר עליהם שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מקנח ומה נעמו דברי חז"ל במשל זה מ"ש אמו מקנחתו והבן וביותר יהיה מצות אכילה זו על הנחה זו מש"ה את קרבני לחמי כד"א אכלתי יערי עם דבשי ובזוהר נאמר אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא כאשר יתבאר לקמן ולכן אין נופלים על פניהם לשתי סיבות ראשונה להיות כי יחוד זה אין בו צורך לבאר ועוד כי אין זה לפי שעה אלא נוהג והולך כל היום:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה