מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תרב
[א] בענין צדקתך אם אומרים במנחה בשבת נמצא מחלוקת ויש פנים לכאן ולכאן כי לפי שהוא יום דין נראה שיש לומר אותו שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט ויש פנים שלא לומר צדקתך מטעם שהוא יום ר"ח ועוד כי הנה שנינו ר"ה ויום הכפורים כרגלים ואין ראוי לומר בו צידוק הדין ואמנם אנן מספקא לן מטעם אחר כותיך ולא מטעמיך כי הנה הטעם שנראה שראוי לאומרו הוא מפני שאנחנו מתבוננים בעיקר הדבר כי הנה ידוע הוא כי בראש השנה נברא אדם הראשון ונודע שהיו שני ימים יום ששי ויום שבת כדלקמן וכאשר נידון בו אדם הראשון ויצא בדימוס אמר הקב"ה אתה סימן לבניך מה אתה נכנסת לפני לדין ויצאת בדימוס כך בניך עומדים לפני בדין ביום זה ויוצאים בדימוס ואז נתעלה הקב"ה באותו דין שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט ולכן מפני כי מאז אדם הראשון כשעמד לפני הקב"ה בדין והשבת הגין עליו ופטר מן הדין ויצא בדימוס ולכן אם אנו מתבוננים על שהיה יום דין ראוי לומר צדקתך ולהצדיק דין שמים אמנם כאשר נתבונן טוב אחרית דבר מה שיצא אדם הראשון בדימוס והבטיח הקב"ה כי גם בניו נכנסים לדין ביום זה ויוצאים בדימוס ולכן מטעם זה אין ראוי לאומרו ונוסף עוד מטעם שהוא ראש חדש ואמנם שני צדדין הללו כאשר נעמיק בשורש הדבר על דרך האמת הספק הנמצא בזה הוא אם נא' שעליית העולמות ביום זה הוא יהיה בערך כל שאר ימי השבת או אפשר כי להיות יום דין נתחסר איזה עלייה משאר השבתות מפני כי כן יום זה הוא זכר לזמן הבריאה בענין שאנו אומרים זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון והנה בזמן הבריאה אז ביום השבת היה תחילת נפיל' העולמות שנפלו ממדרגתן כאשר הוא מתבאר אצלי בפי' מגילת איכה ולכן מפני שני צדדין אלו נמצא ספק בדבר אמנם הספק הוא שאם אנחנו אומרים כי הנה השבת שהיה בזמן הבריאה היה נמצא בו קצת העדר מן השלימות לפי שהעולמות נפלו ממדרגתם באותו פרק ולכן לא היה אפשר להיות כל כך שלם עד שנתקן אח"כ בזמן החג ושמיני עצרת ומשם ואילך חזרו לעלות העולמות מדי שבת בשבתו כמו זמן של הבריאה ולכן ביום ר"ה זה שהוא שבת יהיה בערך אותו שבת הנמצא בו ההעדר ולכן ראוי לומר בו צדקתך כי ע"י זכות אלו הצדיקים שאנו אומרים עליהם צידוק הדין על שנפטרו באותו שעה ביום שבת והם יוסף משה דוד ע"ה כי בזכותם נעשה השלימות למעלה או הם בעצמם גורמים אותו כי לכך נבחרו ונפטרו מן העולם באותה שעה לסיבת הצורך אמנם אם אמרנו כי לא ראי זה כראי זה דאע"ג כי יום זה הוא זכרון ליום ראשון אמנם מאחר שכבר נתקן ההעדר של שבת בראשית אח"כ גם שבת זה הוא בערך שאר השבתות בענין העליה ומאחר שהוא ר"ח זה השלימות מועיל בו כשאר השבתות שהם שבת ור"ח ולכן כל מקום יעשו כפי מנהג שלהם ויאחז צדיק דרכו:
ליל ר"ה שחל להיות במ"ש אומר ותודיענו כדי להבדיל בין קדש לקדש: ביצה שנולדה ביו"ט הראשון אסורה בשני וכו':
הדבר מבואר ממה ששנינו בראשונה היו מקבלים עדות החדש כל היום פעם אחת נשתהו העדים לבא ונתקלקלו הלוים בשיר התקין ריב"ז שיהיו מקבלים עדות החדש כל היום וכו' ואמנם טעם הדבר מבואר בזוהר פ' פנחס דף רל"א וז"ל תקעו בחדש שופר מאי בחדש דא בי דינא רפיא דאקרי חדש בכסא כס דעלמא עילאה כס ה' דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עילאה תו בכסא דא דינא קשיא פחד יצחק דינא דאתכסי תדיר דלאו איהו באתגלייא כי חק דא דינא רפיא ומשפט דא דינא קשיא ברחמי ותרוויהו אינון כחדא בגין כך תרין יומין ותרוייהו ברזא חדא וכו' הנה מבואר מן המאמר עיקר הדבר מפני מה ראש השנה הוא שני ימים מעולם:
בקידוש ליל שני מניח פרי חדש ואומר שהחיינו וכו' הנה נתבאר עיקר הדבר מפני מה נעשה ראש השנה שני ימים מעולם ומזה תשכיל ותדע ממוצא דבר זה למה אנו אומרים כיומא אריכתא דמיא מאחר שהם שני ימים איך יצדק הדבר אמנם הדבר מבואר עם מה שאמר שם פ' פנחס דף רל"א וז"ל תנן ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו אלא הני תרי יומין דראש השנה אמאי תרין יומין בגין דאינן תרי בדינא דמתחבראן כחדא דינא עילאה דאיהו קשיא דינא תתאה דאיהו רפיא ותרווייהו משתכחי עכ"ל לענייננו הרי מבואר הדבר כי לפי דמתחבראן כחדא אע"ג שהם תרי בתי דינא נחשבים לאחת וכיומא אריכתא דמי ולכן צריך להניח פרי חדש לברך עליו שהחיינו כאמור אמנם מפני כי סוף סוף הם תרי בתי דינא ולכן הם שני ימים אם לא היה פרי חדש אעפ"כ מברכים שהחיינו כאמור וכדאיתא בזוהר אם חל יום ראשון בשבת אומרים שהחיינו על השופר ביום שני וכבר נתבאר כי ענין ברכת שהחיינו הוא המשכת אור העליון ממקומו מלמעלה עד חי העולמים ומשם לכלה הכלולה על ידי שני השושבינין דילה תרין קיימן שמסייעין לעולם הזה:
[א] ביום שני מתפללין כמו ביום ראשון וקורים מוהאלהים נסה את אברהם עד סוף סדרא וטעם הדבר מבואר מן המאמר הנזכר כי להיות תרין רישין תרין יומין דראש השנה וכדאיתא פרשת ויחי דף רכ"ו וז"ל תאנא ראש השנה וכו' דא יצחק חד רישא דמלכא ולכן בשני הימים אנו קורים ענין של יצחק וכל העיקר כדי למתק הדין ולהגביר מדת הרחמים והוא סוד העקידה שהרצון שיעקוד אברהם איש החסד ליצחק שהוא מדת הגבורה וכופה אותו לרצון למתק אותו. וזה הוא על דרך סוד התקיעות כי עושים פשוטה לפניה של התרועה להגביר מדת החסד ופשוטה מלאחריה והתרועה באמצע להכניע כח הדין ולהמתיק אותו ואיתא בזוהר פרשת ויקרא דף י"ח וז"ל א"ר אבא בגין כך קרינן פרשתא דיצחק בהאי יומא דבהאי יומא. אתעקד יצחק לתתא ואתקשר בההוא דלעילא אימת אתקשר בשעתא דכתיב ויעקוד את יצחק בנו, א"ר אלעזר בהאי יומא אעטר יצחק לאברהם דכתיב והאלהים נסה את אברהם וכו' ויקרא שמו ה' נסי וכו' הנה מבואר מהמאמר כי נמתק אותו כאמור ומפטירין בירמיה כה אמר ה' מצא חן במדבר וכו' עד הבן יקיר לי אפרים לפי כי שני ימים של ר"ה ביום ראשון הוא התיקון בסוד העולמות ויום שני התיקון הוא בסוד הנשמות ולכן מפטירין מצא חן במדבר הרמז על דור המדבר שהיה חביב לפני הקב"ה כמשחז"ל עמד וימודד ארץ מדד הקב"ה כל הדורות ולא מצא דור שהוא ראוי לקבל את התורה אלא דור המדבר וסמיך ליה עוד אבניך ונבנית בתולת ישראל כי כן אין לכ"י בנין אלא ע"י הצדיקים שהם גבורי כח עושי דברו כדאיתא פ' בלק ומה גם פ' אמור בפ' מי יעלה בהר ה' הולך תמים ופועל צדק כל אחד מן הצדיקים דמתקנים למטרוניתא ומלבישים תכשיטהא ועטרהא כל אחד פועל צדק אקרי ובהם נבנית בתולת ישראל ומה גם עם נשמות הצדיקים כי הם תכשיטים שלה כדאיתא פ' ויקהל בפ' וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וכו' כי הנשמות שהם בג"ע הארץ עולים דרך אותו העמוד הנקרא מכון הר ציון וכ"י מתקשטת בהם כדין לביש קנאה חד צדיקא דעלמא ומתחברין תרין נהורין ונהרין וכו' וקלא נפיק ואמר אשריכון צדיקייא נטרי אורייתא וכו' ולכן מסיים בה הכי הבן יקיר לי אפרים שהנשמות הם העמוסים מני בטן וכו': במוצאי ר"ה מבדילין כמו במוצאי שבת אלא שאין מברכים על הבשמים ועל האש אמנם אם חל להיות במוצאי שבת מבדיל נמי על הבשמים שהרי יש נשמה יתירה ומבדיל על האש שהרי שבת הוא כשא' מוצאי שבת:
[ב] גם בא"י עושים ר"ה שני ימים וכבר נתבאר הטעם בדרך הפשט ממה שהיו מצפים העדים כל היום ולכן היו נוהגים היום קדש ומחר קדש ומה גם כבר נתבאר הטעם מספר הזוהר כי צריך להיות שני ימים לפי שהם שני בתי דינים דינא קשיא ודינא רפיא ומה גם כי מזמן הבריאה היה כך שנאמר ימים כדבר האמור ולכן אין הפרש בר"ה בין א"י לח"ל כי בכל מקום ובכל זמן צריך להיות שני ימים בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית כאמור:
[א] בכל הימים שבין ר"ה ליוה"כ מרבים בתפלה ותחנונים כך אחז"ל בפ' כי עמך הסליחה בר"ה היה ראוי לעשות הקב"ה ענין הסליחה ולמה המתין עד יוה"כ י' ימים למען תורא כדי שיעשה האדם תשובה ולכן ראוי להרבות בצדקה שמקרעת גזר דינו של אדם והיחידים מתענים בהם שהרי הקב"ה מוותר בעבורם שליש מן השטר כמשחז"ל בעבור המתענה בערב ר"ה מוותר שליש ובעבור המתענים בעשרת ימי תשובה מוותר שליש וביוה"ך שליש ולכן טוב לומר בין ישתבח ליוצר קודם הקדיש מזמור ממעמקים קראתיך יה דווקא זה המזמור דאיכא תרתי לטיבותא להיות שמתעוררים עמקים עליונים ויש בו הכנעה לענין התשובה כמ"ש אם עונות תשמור יה וכו':
אף מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם כל השנה בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר כך אחז"ל בפ' ותורתך בתוך מעי וכי התורה בתוך המעים והלא התורה בלב אלא כך אמר דהע"ה יבא עלי אם אכלתי דבר שאינו מעושר שנאמר ועל אוצרות המלך עזמות וכו' ולכן אל יקל בעיני האדם הדבר הזה אמנם ודאי כי ראוי לו לאדם לעשות ק"ו גדול מזה אם האדם ראוי כי בימים הללו יהיה זהיר שלא לאכול פת כותים מכ"ש לשאר הדברים כי צריך האדם לפשפש במעשיו ולעשות תשובה מאשר חטא על הנפש שלו ושל כל העולם כך אחז"ל לעולם יראה אדם כאלו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות ולא על עצמו אלא יראה כאלו כל העולם חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם כלו לכף זכות ומה גם בענין התשובה כך אחז"ל גדולה תשובה שמקרבת הגאולה ומקרבת התחיה לא מבעיא בעבור הרבים אלא אפילו יחיד שעושה תשובה למענו הקב"ה "יחיש "הגאולה "ויקרב "התחיה כל הכתוב לחיים:
סליק מסכת ראש השנה: