מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקצז
[א] כבר נאמר בתחלה כי מסתפרים וכו' ממ"ש כשאדם יש לו דין לפני מב"ו לובש שחורים ומגדל שפמו לפי שאינו יודע מה יהיה בדינו אבל ישראל הם בטוחי' בהקב"ה שמוציא דינם לאורה ומכ"ש כי אוכלים ושותים ושמחים שהרי הוא מצוה מן התורה לפי שהוא י"ט צא ולמד מאשר צוה הקב"ה לתקוע בר"ה כדי לערבב השטן ולנצח למ"ה א"כ למה לא ישמח האיש הישראלי מאחר שנאמר חי אני אם אחפוץ במות הרשע והעיקר הוא השמחה ואין מתענין בר"ה ולא בשבת שובה מאחר שהאכילה ושתיה בהם הוא מצוה ומ"ש לא יאכלו כל שובע' למען לא יקלו ראשם ותהי' יראת ה' על פניהם זה יהיה צווי לקצת ההמון וכבר אמר הרמב"ם ז"ל במתק לשונו לא נצטוינו על הוללות ועל הסכלות אלא על שמחה של מצוה וישראל קדושים הם אף על גב שיאכלו וישבעו לא יקלו את ראשם ומוחזקים הם להיות יראת ה' על פניהם כמשחז"ל ג' מדות טובות ביד אומה זו ביישנים וכו' אמנם כדי להיות האדם ירא את ה' ביום זה לא יישן ויהיה עוסק בתורה וכן נהגו:
[ב] יש מקומות שנהגו להתענות בר"ה ע"י חלום וקבלה בידם מי שרגיל להתענות ומשנה מנהגו ואינו מתענה אינו משלים שנתו אמנם המתענה פעם אחת בר"ה תענית חלום אם היה ביום ראשון צריך להתענות שני הימים כל ימיו ואם היה ביום ב' יתענה כל ימיו יום ב' בלבד ואין לו תשלומין ומה גם שהרי מתענ' בג' בתשרי אמנם הנראה כי ענין זה הוא כמשחז"ל ב' בצים ב' אגוזים הלכה למשה מסיני וכזה דברים רבים ועכשיו אינו ניזוק העושה מאחת מאלה וכמו כן הוא בענין התענית דמאחר שהתענה באותה שנה שוב אינו מתענה ולא יאונה לצדיק כל און: