מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקצג
[א] מאחר שהנחנו למעלה כי ענין התקיעות והברכות נמצא בהם צורך בעצם אדם לרמוז מה יהי' לו בהווה ומה יקרא לו לעתיד ומה גם לצד עילאה ולכן ימצא כי הברכות של ר"ה ויום הכפורים מעכבות זו את זו מפני כי הברכות הנה הם מתחלקים לכמה רמזים בענין האדם לענין ההווה וגם לענין העתיד ולכן אם אינו יודע כלם להיות בהם ענין הרמז שלם לא יאמר כלום לפי שנרא' כי לענין ההווה יתקיים אבל על ענין העתיד בזמן של התחייה [לא] ח"ו וכן נמי הוא הדבר בענין הנוגע למעלה מאחר כי העלייה של השכינה הוא במדרגות העולות בית אל על סדר של הברכות תחלה על ידי הברכות של תפלת מוסף בלחש ואחר כך חוזרת לעלות יותר בחזרת מוסף אם כן הוא ראוי להיות מעכבות זו את זו שהרי היא אמר' סמכוני לישראל בנהא בגלותא ולכן אם אינו יודע הברכות כלם שעל ידי כן הוא סומך לכ"י ומעלה אותה למעלה לא יאמר כלום לפי שגורם לכ"י להיות חוזרת לנפול ח"ו וזה יותר רע מן הקודם כדבר האמור:
[ב] וכן הוא הענין ממש בתקיעות ולכן התקיעות מעכבות זו את זו, כי הנה כבר נתבאר כי התקיעות מועיל לאדם בהווה כי הם מורים על הגלגול של נפש רוח ונשמה שהם יוצאים לחירות מתחת רשות הקליפה כי כן הוא סגולת השופר לאפקא עבדין לחירות כדאיתא בזוהר הובא למעלה ומה גם מורה על זמן התחיה כי אז נאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' ולכן התקיעות מעכבות זו את זו לפי כי אם יעשה קצת מהם נראה שאין שם תחיה או שאינו מודה בענין הגלגול ולכן אפילו הוא יודע מקצת הסימן לא יעשה אותו ומה גם לענין הנוגע למעלה שמורה ענין פירוד ח"ו או שאין שם עלייה בשלימות רק חלק ממנה כאמור ולכן לא יעשה אותו מקצת שיודע אבל הסימנים תשר"ת תש"ת תר"ת אין מעכבין זה את זה ואם ידע לעשות א' מהם או שנים עושה לפי כי כל סימן מהם הוא מורה על ענין שלימות הוא לבדו כנ"ל: