מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקצב
[א] כבר נתבאר למעל' ענין התקיעות בכל דבר המצטרך ומה גם היות דבר מוכרח לתקוע על סדר הברכות למלכיות ולזכרונות ולשופרות אם לענין צורך האד' הגשמי ואם לצד עילאה וכמו כן הוא הענין בתקיעות שעושים במוסף בלחש ואח"כ בחזרה כי הנה בתקיעות שהם בלחש הנה זה נמצא בהם צורך כדי שיתוודה האדם בינו לבין קונו על מעשיו כאשר נתבאר למעלה מ"ש בזוהר וכד אתער קל שופרא ובני נשא חייבין על חטאיהון כנראה כי צריך להתנחם על מעשיו ולעשות תשובה וזה יהיה ע"י הוידוי ולכן אין זה בענין של התפלה מ"מ גם כי לא יתוודה בבטוי פה ראוי להרהר בתשובה ולהיות מתחרט ממעשיו ובאו התקיעות ג"כ לענין הרמז של גלגול הנשמות שהרי אנו אומרים ופוקד כל יצורי קדם להפקד כל רוח ונפש להזכר מעשים רבים ובאו ג"פ התקיעות לרמז על ענין הגלגול של נפש רוח ונשמה שהם משלשה עולמות בי"ע כדאיתא בתיקונים נפש מעשיה רוח מיצירה נשמה מבריאה ואח"כ התקיעות של חזרת מוסף הרמז שלהם הוא על זמן התחייה כאמור כי אז יחיה כל איש הישראלי ופליאה דעת ממני מהיכן בא הספק זה לראשונים לומר שגוף הראשון או האחרון יקום כי למה יגרע איש הישראלי החוט' מן האומות שיש להם תחיה כמשחז"ל ועוד אחז"ל פ' חלק כך מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה מי שאינו מאמין בתחיה אין לו תחיה אבל בני שהוא מאמין ודאי שיש לו תחיה ובלי ספק כי כבר הרשע גוע בעונו והוא נידון בגיהנם כפי השגחת בעל הדין ובודאי ימצא להם תחיה כמש"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים וכבר נתבאר למעלה כי הרמז של האובדים והנדחים מדבר על הנשמות ואיתא בזוהר פ' ויקרא דף י"ח וז"ל אשכחנא בספר דרב המנונא סבא באינון צלותי דהוה אמר צלותא דקל שופרא דההוא קול אפיק מרוחיה ומנפשיה דאשתכח בההוא שופרא זכאה לסלקא לעילא בההוא יומא קיימין מקטרגין לעילא וכד סליק ההוא קלא דשופרא כלא אתדחיין קמיה וכו' בהאי יומא בעי לאסתכלא בבר נש שלים מכלא דידע אורחוי דמלכא קדישא דיבעי עלייהו בעותא ווי לאינון דשליחא דילהון לא אשתכח כדקא יאות דהא חובי עלמא אתיין לאדכרא בגיניה וכו' כד שליחא איהו זכאה זכאין אינון עמא דכל דינין מסתלקין מנייהו על ידיה ולכן צריך ליזהר בכל כונות אלו ולכן להעיר לב האדם על עיקר זה שיהיה לב בטוח עליו על התחיה באו התקיעות של חזרת מוסף שהוא בקול רם כי כך אחז"ל עתיד' בת קול להיות מתפוצצת בבית הקברות ומפרחת ואומרת הקיצו ורננו שוכני עפר ולכן באו ג"פ התקיעות להעיר כי לזמן התחיה נפש רוח ונשמה של איש ישראל יש להם תחיה שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כי לכן בא פ' של תור' בסוף כל סדר מאלו לרמוז דאע"ג שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת בעונם היא הקליפה ארצה שעיר שדה אדום הוא ענין גלות הנשמות הנה הבטיח אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו' גם לענין הנוגע למעלה באו התקיעות בלחש לפי שכונת התקיעות הוא להעלות השכינה למעלה כאשר הובא במאמר מן הזוהר לעיל ולכן בתפלת מוסף בלחש שהתחלה לעלות ואז יש פחד מן המקטריגים לפי שהיא מתכסת כדאיתא בזוהר פ' אמור דף ק'. וז"ל ועל דא בכסא ליום חגנו בה"א דאתכפייא סיהרא וכמה נהיר כלא בתיובתא ובקל שופרא וכו' הנה מבואר מזה המאמר היות סיהרא מתכסית ולכן ע"י קול השופר מאירה ועולה למעלה שנ' עלה אלהים בתרועה ואח"כ בחזרה חוזרים לתקוע להעלו' אותה יותר למעלה וזש"ה עלה אלהים בתרועה (תלים מז) ר"ל כי המדה זו עתה נקרא בשם אלהים לסיבת התעוררות הדין כנ"ל ואע"ג שהיתה בכסא עלה בתרועה שעושי' בלחש ואמר בתרועה לפי כי העיקר להכניע הדינים היא התרועה כצ"ל ואח"כ ה' בקול שופר היינו בחזרת תפלת מוסף היא עולה למעלה והיא בסוד הויה וזה בקול שופר שחוזרים לתקוע אמנם היחיד אין בו כח לעשות פעולה גמורה מאחת מאלה וכלן אינו מפסיק לתקוע בברכות אפילו יש לו מי שיתקע לו לפי שאם לענין רמז הנוגע בעצם אדם אין ראוי ליחיד לעשות כך שהרי לענין ההווה של גלגול הנשמות אין זה נעשה ליחיד בלב' רק לכל ישראל יחדיו ואם לענין הרמז של התחיה נמי אין זה ליחיד אלא לכל העולם יחדיו ואם לצורך העלאת השכינה למעלה גם זה היחיד אין בו כח להעלו' אותה ולכן נא' תקעו בחדש שופר בלשון רבי' לרמוז על זה לא ישיח לא התוקע ולא הציבור וכו' מפני שכבר נתבאר כי התקיעות נמצא בהם תועלות רבו ורמזים גדולים בהווה גם לעתיד ופנה למעלה נמי ולכן אין להפסיק בדיבור בין ברכ' לתקיעות שהרי נאמר סמכוני באשישות כדאיתא בזוהר פ' שמיני דף מ': וז"ל פתח ר' יהודה ואמר סמכוני באשישות וגו' אבל כ"י קאמר דא בגלותא סמכוני מהו סמכוני אלא מאן דנפיל בעי לאסמכא ליה הה"ד סומך ה' לכל הנופלים וגו' ובגין כך כ"י דנפלה דכתיב נפלה ולא תוסיף קום בעיא לאסמכא והיא אמרה סמכוני למאן לישראל בנהא דאינון בגלותא עמה וכו' ולכן מפני שהיא נפולה כי צריך לסמוך אותה ולכן מאחר שהתחיל' לעלות למעל' אין ראוי לדבר משום דהוי הפסק וח"ו מעותדת לחזור ולנפול כמתחלה ולכן ראוי ליזהר תמיד בשע' התפלה שלא לדבר כלל כנזכר בזוהר ונתבאר בתפלה מכ"ש ביום זה כי צריך להזהר ביותר מטעם האמור לפי שהוא יום דין והמקטרגים מתגברים: