אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקצא

סימן תקצ

[א] אחר שלמדנו ענין התקיעות והסדר שלהם ומה הוא ענין הנקרא הפסק בהם כנ"ל כי כל זה הוא צורך אל התקיעות הקודמות שהם מיושב ואח"כ יאמר ענין הנוגע לתפלת מוסף ואמנם צריך לתת לב לענין הנוגע לתקיעות דמיושב מה עניינם כי נמצא בהם ספק גדול והוא כי הנה למדנו מן הזוהר כי כל הדברים והמעשים שהם מעלמא דנוקבא הם נעשים מיושב והדברים שהם מעלמא דדכורא הם מעומד כדאיתא בזוהר פ' אמור דף צ"ז וז"ל ובגין דאלין יומין דעלמא דדכורא לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו וע"ד חושבנא דא בעמידה איהו ומלין דעלמא תתאה בישיב' איהו ולא בעמיד' ורזא דא צלותא בעמידא וצלותא מיושב וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי החשבון של העומר מפני שהוא מעלמא דדכורא לכן אנו מברכין ומונין בעמידה אמנם תפלה דמושב להיות מעלמא דנוקבא נאמר בישיב' וא"כ הדבר קשה כיצד אנו עושים התקיעות ל' מיושב אף על גב שהתוקע הוא מעומד מאחר כי השומע יוצא ידי חובתו ע"י כן למה יהיה יושב ושומע מאחר כי ידענו שהשופר הוא עלמא דדכורא כדאיתא פ' אמור דף צ"ט וז"ל ת"ח כד ההוא שופר עילאה דנהירו דכלא ביה אסתלק ולא נהיר לבנין וכו' וכן לקמן ז"ל כד אסתלק ההוא שופר גדול דלא ינקא לבנין כדין יצחק אתתקף ואתתקן לדינא בעלמא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי השופר הוא רומז בסוד אימא עילאה ובכמה מקומות מן הזוהר מבואר כי כן הוא סוד השופר באימא עילאה ונודע הוא מן הזוהר כי אימא עילאה הוא נקרא עולם הזכר כדאיתא פ' ויחי דף רמ"ו:

וז"ל נפתלי אילה שלוחה וכו' הא אתמר דעלמא עילאה עלמא דדכורא איהו כיון דסלקא מלה מכנסת ישראל ולעילא כלא הוא דכר מנלן מעולה אמאי אתקרי עולה בגין דסלקא לעילא מן נוקבא וכו' ומהאי אתר ולעילא כלא הוא דכורא ומן נוקבא לתתא כלא הוא נוקבא והא אוקימנא ואי תימא הכי נמי נוקבא לעילא אלא סיומא דגופא אחזי על כל גופא דאיהי דכר וכו' הנה נתבאר מזה המאמר כי אימא עילאה בסוד זכר א"כ ולמה נעשה תקיעות מיושב שהוא רומז לעלמא תתאה דנוקבא אמנם יש להשיב בענין זה ג' תשובות אמתיות ראשונה אחת היא כי הנה נתבאר למעלה כי כונת השופר הוא להעלות השכינה למעלה לפי שנאמר בכסא ליום חגנו שהחדש מתכסה בו והענין מ"ש בזוהר פ' תצוה דף קפ"ד וז"ל וכד מטי זמנא לחדותי ברכאן וכו' וכדין קיימא דלא נהיר עד דאתפרשן חייבין מגו זכאין כדין אתער דינא וכו' וההוא ס"א קיימא כקליפה תקיפה דלא יכיל לאתברא בר בההוא עיטא דיהיב קב"ה לישראל דכתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו בגין לתברא ההוא כסא דחפיא לסיהרא ולא נהיר וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי התקיעה הוא להועיל לסיהרא לשבר אותה קליפה שמכסה אותה ולהעלותה למעלה ולכן אנו עושים תקיעות אלו מיושב בתחלה לתברא ההוא כסא ולהעלותה למעלה ולכן הם מיושב לפי שאלו הם להועל לעלמא דנוקבא: עי"ל כי לפי שהתקיעות הם להמשיך אימא עילאה שנסתלקת מעל הבנים כנ"ל וכונתינו שתחזור בסוד והאם רובצת על הבנים ואיתא בתיקונים אימא עילאה. עד הוד אתפשטת ולכן באו שתי סיבות כאחד להיות מיושב ראשונה הא דאמרן כדי שתהיה רובצת על הבנים ולהתפשט עד מדת הוד ואיתא בתיקונים איהו בנצח ואיהי בהוד שהנקבה מתאחזת שם ולכן אלו התקיעות הם מיושב:

עי"ל כי הנה הסיבה שקורים אימא עילאה בסוד לזכר עלמא דדכורא הטעם הוא מפני דאסיימת כדכורא במ"ש במאמר הנ"ל פ' ויחי סיומא דכל גופא אחזי על כל גופא דאיהו דכר אמנם עתה לא נמצאת טענה זו לפי שנסתלקה מעל הבן כנזכר במאמר הנ"ל פ' אמור כד אסתלק ההוא שופר גדול דלא ינקא לבנין וכו' ולכן הם מיושב ולאחר שחזרה עליה' נמצא דאסתיימ' כדכורא לכן הם מעומד, כי כן אז נקרא עולם הזכר כי הנה הציבור התפללו בלחש תפלת מוסף:

[ב] המנהג פשוט בכל בני ספרד שאין מזכירין פסוקי קרבן מוסף כלל שלא לתת פתחון פה למאריהון דדינין לפי כי אז הם מתערין ואיתא בזוהר פ' פנחס דף רמ"ח. וז"ל ושעיר אחד חטאת אמאי אקרי חטאת בגין דאיהו חטאת ומסטרא דחטאת הוא א"ר אלעזר והא כתיב לה' אלא לה' אתקריב ודאי דכתיב לכפר לתברא אנפין וכלא יתקריב למקדשא יהבי דא חולקא לסמאל ואכיל לה וכו' וכי במיעוטא דסיהרא מאי קא עביד אלא בגין דקריב ויניק ונטיל חילא לעמיה מגו סטר שמאלא דסיהרא ואתתקף ביה ובשעיר דא אתפרש מכולא ובגין דקב"ה דאזעיר לסיהרא מקרבין ליה לס"מ בגין דיתפרש מנה ע"ד תנינן הביאו עלי כפרה. עלי בגין דאזעירית לסיהרא בגין סיבת דילי אתון צריכין דא עכ"ל ולכן הס שלא להזכיר פסוקי קרבן מוסף כלל שלא יתעורר ס"מ ויתקרב ליינק מן סיהרא קדישא שהיא בכסא כאמור דחפיא קליפה תקיפא מ"מ צ"ל את מוספי יום הזכרון כדי לכלול גם מוסף ר"ח אלא שמבליעו בנעימה וגם ביום שני אומר את מוספי לפי כי שני ימים הם: [ד] אומרים עשרה פסוקים של מלכיות וכו' כבר נתבאר מ"ש הזוהר כי ענין התקיעות הם מועילים בעצם אדם לאפקא עבדין לחירו דהיינו מתחת רשות הקליפה ונתבאר למעלה כי הרצון לומר כי מלבד שהועיל בהווה ג"כ נמצא בזה רמז לזמן התחיה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו' ולכן אלו הסימנים שאנו תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת יהיה בהם הרמז בעצם אדם כדאיתא בתיקון כ"ה דף ס"ט וז"ל ולבא כד סליק מניה רוחא ואתפרש מן נפשה וכו' קול דודי דופק דפיק לתרעא דלבא שית דפיקין לאשתמודעא דאיהו ו' דייתי לגביה נפש ובה אינון י' וכו' הנה מבואר כי, לכן צריך להיות י' קולות בשופר ואח"כ אמר תלתין סלקין ותלתין נחתין וכו' הנה בא הרמז למאה קולות כנז' אמנם היות מלכיות זכרונות שופרות הרמז הוא על ענין הגלגול שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר כי הנה לזמן של התחיה הכל נתקן וכל הגופים הם עומדים ואין הענין כמו שחושבים קצת מן החכמים כי הגוף הראשון שהוא עיקר יחיה בלבד או הגוף האחרון שנמצא בו השלימות ושאר הגופים אין להם תחיה אינו כן אלא כל הגופים יחיו כדאיתא בזוהר פרשת משפטים דף ק' וז"ל ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מניה או האי בריקנייא או האי בריקנייא לפום סוכלתנו דבר נש אשתמע דהאי קדמאה דלא אשתלים בקדמיתא אתאביד הואיל ולא זכה אי הכי למגנא אשתדל בפיקודי אורייתא או אפילו בחד מנהון והא אנן ידעינן דאפילו ריקנין שבישראל מלאים מצות כרמון וגופא דא אע"ג דלא אשתלים וכו' פקודין אחרנין דאורייתא נטר וכו' וכי למגנא הוו חברייא חברייא פקיחו עינייכו דהא אנא ידענא דהכי אתון סברין דכל אינון בריקניא דלא אית לון קיומא לעלמין לאו הכי וחס לן לאסתכלא באלין מלין וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי כל הגופים יקומו והנה על הסתם הגלגול הוא ג"פ שנא' הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ולכן הרי ג' מלכיות זכרונות שופרות להעיר לב האדם כי ישוב אל ה' תכף ולא יצטרך להתגלגל ואל יטריח את קונו רק יקבל עליו עול מלכותו ולא יהי' עבד ליצה"ר ולכן באו התקיעות בין זה לזה לרמוז כי כאשר יתקע בשופר גדול לעתיד יחיה כל גוף מאלו הג' כנז' ולא אלו בלבד אלא ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים אותם נשמות שנטמעו בתוך אלו הקליפות והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם הם השני מדות הנק' ציון וירושלם שם הם נכנסים שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו ולא מפני שהיה בתוך הקליפה יהיה דרך חול והנה היות הפסוקים י' כבר נת' שהם עשרה דפיקין אמנם היות תורה נביאים וכתובים הרמז כנגד נפש רוח נשמה לפי שבכל פעם שמתגלגל נתקן חלק ממנו ובכל פעם מאלו המלאך מלמדו תורה בבטן כמשחז"ל וכן הפסוקים נדרשים ע"ד זה ואין להאריך:

ולענין הנוגע למעלה לצד עילאה ימלל כי צ"ל מלכיות כנגד מדת המלכות שהיא נתקנה ע"י אלו התקיעות כנ"ל וזכרונות כנגד הזכר שהוא נתקן נמי ע"י התקיעות ושופרות כנגד אימא עילאה שחוזרת להיות רובצת על הבנים אחר שילוחיה ע"י מעשה התחתונים שנא' שלח תשלח את האם וכו' ועתה נתקן הכל ואמנם הם עשרה פסוקים בכל פעם להיות כי אין קדושה פחותה מעשרה ופסוק האחרון משל תורה להודיע כי עיקר כל תיקון זה הוא ע"י התורה עליונה ואמנם תדע ותשכל ממוצא דבר זה כי התיקון הוא לכל העולמות כי הנה יום ר"ה הוא רמז לבריאת העולם שלכן אנו אומרים זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון ולכן כדרך שבא התיקון לאדם שהוא עיקר הבריאה והתיקון הוא בהווה בין לענין צורך הגוף בענין בני חיי ומזוני כנודע ובין לענין שלימות הנפש כאשר נתבאר קצת מן המצטרך כמו כן נמצא תיקון לכל העולמות והנה לענין שלימות הנפש אנו אומרים אתה זוכר להפקד כל רוח ונפש וכו' ולענין העולמות הנה אחז"ל בב"ר אלה תולדות השמים וכו' מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שברא אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי ר"ל דין הניין לי דווקא יתהון לא הניין לי דוקא לפי שהם מועילים לבני האדם בשני פנים אחד הוא לפי שמהם באים לבני האדם נר"ן ומהם נתהוה יצר הרע המועיל לאדם כמשל הזונה הנזכר פ' תרומה ויש ניצוצות שעולים למעלה ג"כ והבן וביום ר"ה נמצא תיקון לכל אלו העולמות ובכלל נמצא תיקון לעולמות שנפלו ע"י חטא אדה"ר ונמצא תיקון לפנימיות העולמות עשיה יצירה בריאה ולכן באו בחיוב לומר מלכיות כנגד עולם העשיה שהוא כנגד מדת המלכות כדאיתא בתיקונים ה' תתאה מקננא בעשיה ולכן הם י' פסוקים של מלכיות לרמוז כי עשר ספירות אשר שם הם בסוד מלכיות אמנם מ"מ יש בהם מדרגו' זה למעלה מזה ולכן הם פסוקים תורה נביאים וכתובי' ועשר קולות של שופר לתיקון שלהם ואח"כ זכרונות לתיקון עולם היצירה שהוא סוד הזכר כדאיתא בזוהר בפ' יוצר אור ושם נמי הם י' פסוקים לתיקון עשר ספירו' אשר שם וכן נמי יש מדרגות זה על זה ולכן הם תורה נביאים וכתובים ובאו עשר קולות של שופר לתיקון שלהם ואח"כ באו השופרות כנגד עולם הבריאה ע"ד הנזכר וממילא משתמע כי נעשה תיקון לנפש רוח נשמה לפי שהם פנימיות העולמות כדאיתא בתיקונים נפשין מעשיה רוחין מיצירה נשמתין מבריאה ובזה נמצא טוב טעם לתקיעות שעושים מיושב שהם לתיקון עלמא דנוקבא והנה בכל מקו' מקדים כתובים לנביאים להיות כי הוא יום דין ועיקר התיקון בעלמא דנוקבא כאמור ומה גם בעולם האצילות העיקר הוא תיקון הנוקבא בענין של הנסירה ושם הם רומזים עשר קולות האחרונים כדלקמן ולפי כי הרצון הוא לתקן העולמות ולהעלות אותם למדרגתם הראשונה לכן באו התקיעות בלחש בתחלה להועיל למין האדם ולעולמות במדרגתם למטה לתת בהם כח לעלות אח"כ בקול רם אמנם צריך לסיים בכל פעם מאלו בפ' של תורה להודיע כי זה עיקר הוא סוד מש"ה מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית ואיתא בזוהר כלם כלולים בחכמה עשית בבינה ולכן הרצון להודיע דאע"ג כי ביום זה כל החרדה זו שאנו עושי' הוא לפי כי האם נסתלק מעל הבנים ותוקעים בשופר להחזיר אותה להיות רובצת עליהם והיא מתפשטת בסוד מלכיות זכרונות שופרות שהוא סוד חב"ד חג"ת נה"י העיקר הוא התוקע שהוא אבא כנ"ל והוא פ' של תורה כמשחז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה ואיתא בזוהר על ידי מחשבה אתבריר כולא שנא' כלם בחכמה עשית:

[ה] אין אומרים פ' במלכיות ולא בזכרונות ולא בשופרות של פורענות של ישראל דקים לן כי אלהינו מרחם והראיה אשר צונו לתקוע בשופר כדי לערבב את השטן וכדאיתא בזוהר הובא לעיל דאע"ג דקב"ה רחים דינא שנאמר כי אני ה' אוהב משפט אע"פ כן נצח רחימו דבנוי וצוה לתקוע בשופר וכו' א"כ הרי שלא להזכיר פורענות על ישראל ראשונה כדי שלא לתת מקום לשטן לקטרג ע"ש שנא' אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי כדאיתא בזוהר פ' בראשית שטען דומה לפני הקב"ה על דהע"ה אמר טרוניא אית לי עליה ממ"ש חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת וזאת שנית לפי כי כך אחז"ל אין הקב"ה מבקש שימות אפילו אחד מישראל שנא' חי אני אם אחפוץ במות הרשע ואדרבא כל תיקון הנעשה בר"ה להועיל לאיש הישראלי בהווה ולעתיד כנזכר ואין אומרים פ' זכרונות של יחיד משתי סיבו' ראשונה הא דאמרן כי כל הדברים אלו הם לתועלת העולמות ולהועיל כל איש ישראל ולהועיל לנר"ן וא"כ איך יזכור פ' של יחיד שמור' הפך מכל זה ועוד מטעם משחז"ל שאין לאדם לומר זכרנו ופקדנו כי מפשפשים במעשיו:

[ח] לא יתפלל ביחיד תפלת מוסף בר"ה עד אחר ג' שעו' ביום כדי שיעבור שעת הדין ואח"כ ימצא שהוא עת רצון ואע"ג שאחז"ל אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללים שאני יום ר"ה שהוא יום דין וראוי ליזהר האדם:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה