מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקפח
[א] שנינו כל היום כשר לתקיעת שופר וכו' אמנם צריך להיות ביום ולא בלילה שנא' יום תרועה יהיה לכם ואמנם להיות שכבר נתבאר לעיל היות כל מעשה המצות מועלת לאדם בעה"ז ומה גם לעתיד לכן גם ענין תקיעת שופר הוא המועיל לאדם לפדות נפשו רוחו ונשמתו מיד המקטרגים כדאיתא בזוהר שהאדם אסור בידם וכאשר עושה תשובה לאמר לאסורים צאו והנה אז יוצא לחירות וזה לא יתכן להיות בלילה לפי כי אז הוא השליטה של המקטרגי' ולכן יתכן לצאת מתחת רשותם שלכן נאמר הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה והוא פלא לא נעשה כך בשום זמן ולכן בענין תקיעת שופר אע"ג כי הסוד שלו הוא לאפקא עבדין לחירו שהם עבדים האסורים ביד יצה"ר וחיילותיו ומה גם כל האיברים של האדם שהם אסורי' במאסר עונם הכל יוצאים לחירות אמנם לא יתכן לצאת בלילה מטעם שהוא זמן השליטה שלהם רק ביום שנא' יום תרועה יהיה לכם ביום ולא בלילה וזה יהיה לכם לתועלת שלכם כמשחז"ל לכם ולא לעו"ג כך זה לכם ולא לעו"ג לכם כלומר בעצם אדם לנפש ורוח ונשמה שבאדם ומה גם להועיל לכם לזמן התחיה הנקרא יום כמשחז"ל בפ' כי אליך אקרא כל היום ואמנם מצותה משעת הנץ החמה לפי כי כן יהיה לעתיד שנא' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ומדקאמר ביום נלמד שהוא משעת הנץ החמה ואילך ויש טעם בדבר המתחלק לשנים הא' הוא כנגד עכו"ם והאחד לישראל והנה כנגד מה שמגיע לעכו"ם נלמד ממשחז"ל בפ' השמש יצא על הארץ וכו' משל לאותו שהיה עובד לשנים וכו' אמר המלך אני מלקה אותו לפני שניהם ואיש לא יצילנו מידי כך בסדום היו עובדים לחמה וללבנה אמר הקב"ה אם אני מלקה אותם בלילה יאמרו אלו יצא השמש היה מציל אותנו ולכן השמש יצא על הארץ וה' על המטיר על סדום גפרית ואש בט"ו בניסן כי אז הלבנה שולטת ביום ולפי שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים וכו' דהיינו ט"ו בניסן צריך להיות משעת הנץ החמה דכתיב והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום וכו' וגם בזה לישראל רמז בענין הוא משחז"ל כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' וכתיב לא יהיה השמש לאור יומם וכו' ל"ק כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה ולכן כדי לתת רמז לדבר למעלה זו אשר יהיה לאיש ישראל בין במחנה צדיקים שאור החמה יהיה שבעתים בין במחנה שכינה דאף על גב דשכיח השמש והוא שבעתים כאור שבעת הימים מכל מקום אינו מועיל כנגד שמאיר שם אור שכינה ולכן על כל אלה הדברים מצותה משעת הנץ החמה ואילך ואם משעה שעלה עמוד השחר יצא אמנם אם שמע מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר ומקצתה אחר שעלה עמוד השחר לא יצא מן הטעם האמור דבעינן שיהיה יום ולא כן עשה:
[ב] שמע תשעה תקיעות בט' שעות ביום וכו' הנה כנגד ענין המועיל לאדם בהוה ע"י ענין התקיעה דהיינו שלימות הנפש אין דבר מעכב להיות שלא שמע כל התקיעות כאחת ומה גם אע"ג שיהיה מט' בני אדם שהנה חז"ל אמרו בפ' הוא עשך ויכוננך הקב"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר ומאחר כי כן היה מתחלת יצירתו ע"י כמה מן המלאכים שהם ב"ד של הקב"ה לכן גם שעתה ישמע מכמה בני אדם אין דבר זה מעכב השלימות בעצמו וכן יציר' האדם לא בפעם אחד נוצר ולכן בענין התקיעות נמי גם שישמע אותם בכמה שעות יצא כי כן זאת תורת האדם בכמה שעו' נוצר כמשחז"ל וכן הוא נמי לענין העתיד שהוא נרמז בשופר והוא ע"ד מ"ש עורו ישינים מתרדמתכם וכן הוא כי לעתיד יתקע בשופר גדול ואז ע"י המתים הם מתעוררים ובאים ולכן יאמר ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא לפי כי הנה תחיי' המתים אינו נעשה בפ' אחד בשעה אחת כי יעבור זמן בין אישי הזמן וכדאיתא בזוהר פ' תולדות יצחק דף ק"מ. וז"ל מאי הוא דעתוי דר' אלעזר היינו דכתיב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו משמע דכתיב מישני אלו הם הצדיקי' הנקדמים בחייהם קודם זה וכמה שנים הם נקדמים ר' יהודה אומר מאתים ועשר שנים ר' יצחק אמר רד"י שנה וכו' רב נחמן אמר לפי השיעור שנבלה בעפר וכו' הנה מזה מובן כי יש הפרש בזמן התחי' ובדברי חז"ל יחיו מתיך אלו שבא"י נבלתי יקומון שבח"ל ועוד אמרו מאחר שיודע היה אבינו יעקב כי צדיק גמור הוא למה הטריח את בניו להוליכו ת' פרסה מפני גלגול מחילות וביארתי הענין בפ' יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו (הושע ז) כמשחז"ל ביום השלישי דתחיית המתים כי הנה בשני ימים הראשונים דאיכא גלגול מחילו' נאמר יחיינו מיומים תחיה בלבד והם מתגלגלים ובאי' לא"י ביום השלישי יש קימה ועומדים על רגליהם ולכן ימצא כי יש הפרש בימים ולכן נמי אם שמע תשעה תקיעות בט' שעות ביום יצא כאמור ואפי' הם מתשעה בני אדם תקיעה מזה ותרועה מזה לפי כי כן נמי בזמן התחיה נעשה ע"י שנים כדאיתא פ' תולדות דף קכ"ז וז"ל א"ר יהודה בר יצחק ת"ש אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות וכו' ותניא א"ר אבא מלאך אחד אשר קסת הסופר במתניו עתיד להרשים כל א' וא' על מצחו ולאחר כן השר הגדול הולך לתקן כל א' וא' ולהעמיד לקבל נשמתו הה"ד הוא ישלח מלאכו לפניך מאי לפניך לפני שליחותך וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי שני מלאכים הם המתעסקים בענין התחיה ולכן בא הדין עתה אם שמע מכמה בני אדם תקיעה מזה ותרועה מזה יצא ומסתברא דדוקא בשלא הפסיק ביניהם בקול שופר שאינו ראוי באותה בבא:
[ג] שמע תשעה תקיעו' מתשעה בני אדם שתקעו כלם כא' לא יצא וכו' הנה הדבר מובן עם מה שנ' כי התקיעו' כאשר הם זה אחר זה יצא מפני כי כן מצינו בזמן התחייה זה אחר זה כאמור אבל התקיעו' כא' מכמה בני אדם מאח' שאין בזה ענין רמז על העתיד מה גם כי אין פשוט לפניה ופשוטה לאחריה כי זה מורה על מש"ה קול קורא במדבר ואיתא בזוהר קלא דא לאתערא מתייא של דור המדבר והנה זה הקול פשוט הוא ואחר כלותו לקרא אז הוא מש"ה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול:
[ד] היה זה צריך פשוטה ראשונה וכו' כבר נתבאר למעלה היות רמז לענין האדם ולכן השתי פשוטות אלו התקיעה הפשוט' לפניה הרמז שלה הוא משחז"ל בפסוק הוא עשך ויכוננך מלמד שהקב"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר וכו' וכל זה הוא כאשר הוא בבחינת טיפה וזה הוא בסוד הפשוטה ראשונה כי כן אז הוא יצירה פשוטה ואמנם התקיעה האחרונה כי גם היא פשוטה הוא סוד אותו קול קורא במדבר שהוא פשוט לאתערא מיתייא ואחר כך באה התרועה הוא מש"ה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ולכן כאשר האחד היה צריך פשוטה ראשונה זה צריך פשוטה האחרונה אף ע"ג כי לענין הרמז שלהם יש בהם הפרש בזמן כי פשוטה ראשונה הרמז שלה בזמן היצירה והפשוטה אחרונה הרמז שלה לזמן התחיה מכל מקום להיות שהוא ענין דומה זה לזה בענין התקיעה אף על פי כן תקיעה אחת מוציאה את שתיהן:
[ה] יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשבת ממ"נ אם לענין מ"ש שהכונה הוא עורו ישנים מתרדמתכם בהיותם בעולם הזה אם כן אין ראוי לתקוע בשבת כדי להעיר לב האדם כי זכור יזכור משחז"ל כשהאדם טוען לפני הקב"ה הניחוני ואלך ואעשה תשובה הם משיבים ואומרים לו עולם שיצאת ממנו דומה לע"ש והעולם הזה דומה לשבת מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ולכן אין לתקוע בשבת כדי שיאמר עליו מה נשתנה והחי יתן אל לבו ועוד יש בו מן הרמז כי התחיה אינה בשבת שהרי מי שנדר שלא לשתות יין ביום ביאת הגואל וכו' והמסקנא דאע"ג כי אליהו ז"ל יכול לבא בשבת לפי שאין תחומין למעלה מעשרה מ"מ הגואל אינו בא בשבת וא"כ הוא אי אפשר להיות תחיית המתים בשבת לפי שהתחייה תהיה אחר ביאת הגואל והתקיעה כבר נאמר שהוא להחיות המתים ומאחר כי אין התחייה בשבת אין תוקעין בשופר בשבת ואין אני בביאור כיצד היו תוקעין בב"ד כי זה תלוי להודיע מ"ש חז"ל זכו אחישנה ולכן היו תוקעין בב"ד סמוך להורות אם הדור הגון יהיה בשבת דלא גרע ממתי יחזקאל שהיה בשבת:
גם עתה בשמים עדי לדעת מה יעשה ישראל מה טעם זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה שנאמר יום תרועה יהיה לכם הוא משחז"ל כי ישראל עלה במחשבה ליבראות קודם שנברא העולם כי הנה שני עולמות הם שנאמר מן העולם ועד העולם וקודם שנברא עולם האחרון אז ישראל עלה במחשבה ליבראות ואע"ג כי כן נמי הענין היא כי קודם שנברא עולם הראשון ג"כ ישראל עלה במחשבה אין הרצון רק להבין הצריך מן המאמר והנה אחז"ל בכל מעשה בראשית מחשבה היה בלילה ומעשה ביום כדאיתא בב"ר וסוד הענין בקיצור הוא מ"ש בזוהר פ' ויצא בפסוק ותצא לאה לקראתו אימא עילאה לגבי ברא יחידא ותאמר אלי תבא תחות גדפאי לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקין ועידונין עילאין וכו' כיון דנקטא ליעקב תחות גדפהא כדין וישכב עמה בלילה הוא דסתים מכולא הוא דברכאן וכל קדושין נפקי מתמן יעקב לא כתיב אלא הוא וכו' (דף קנ"ז) ומאחר כי ענין זה נעשה בכל לילה א"כ מזה נלמד כי אין תקיעת שופר בלילה אלא ביום לפי כי בלילה יעקב עלה למעלה אצל אימא עילאה וכמו השחר עלה הוא חוזר למקומו כמתחלה ואפשר שזה יהיה סוד הברכה שאנו אומרים נותן ליעף כח ואז נאמר ויעש ה' לאדם כתנות עור וילבישם ולכן אנו מברכים המלביש ערומים ואמנם כן אחז"ל בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור והענין ברמז כי תורתו הוא בסוד עץ חיים היא שממנו נעשה כתר תורה ולפי כי ר' מאיר שמו גורם דבר על בחינות האור ואין הרצון לומר כי לא היו כתנות אור חלילה כי לעולם הפשט לא יופשט אמנם רצונו להגיד כי מבחינה אחת עשו כתנות עור וילבישם וכן נמי עשה להם כתנות אור ומלת וילבישם אינו חוזר לאדם אלא אדם נעשה לבוש לכתנות אלו וכך היה אומר ויעש ה' לאדם כתנות אור וילבישם לכתנות אלו בפנימיות האדם והיינו סוד השופר הנכנס באדם עליון מעין שופריה דר' מאיר ונאמר ויקרא אלהים לאור יום ולכן צריך להיות תקיעת שופר ביום ולא בלילה ומצותה משעת הנץ החמה ואלו קודם לכן אי אפשר מטעם כל הדברים שמצותן משעת הנץ החמה שנא' יראוך עם שמש כי הנה אחז"ל משמרה שלישית אשה מספרת עם בעלה וזה נוהג עד הנץ החמה כדאיתא בזוהר פרשת וישלח דף קע"ט. וז"ל ר"א ור"י הוו אזלי בארחא וכו' ע"ש ואם תקע משעלה עמוד השחר יצא שכן הוא אומר אף רוחי בקרבי אשחרך ואם שמע מקצת תקיעה קודם עלות השחר ומקצתה אחר עלות השחר לא יצא שהרי מקצתה לא היה בזמנה כלל ואיתא בתיקון כ"ח דף ע"ד וז"ל כד ייתי סמאל לאסתכלא בה לתתא אסתלקת לעילא ואתכסיאת אנפהא מניה ואהדרת אנפהא מניה לתתא ואיהי אתרחקת מניה בההוא זמנא תקעו בחדש שופר בכסה בירחא דאתכסיא ביה סיהרא וכו' הנה בפי' אתמר בכסא ליום שהוא ביום: שמע ט' תקיעות בתשעה שעות ביום יצא מפני שכבר התחיל ההתעוררו' מלמטה בזמנו ולכן אע"ג שנתאחר אין בכך כלום ואע"ג שיהיה מתשעה בני אדם וסוד הענין מש"ה ושלישים על כלו ומסתברא כמ"ד דווקא שלא הפסיק ביניהם בקול שופר שאינו ראוי באותה בבא וכדאיתא בזוהר פרשת אמור סוד כל בבא ובבא ולכן אין לשנות כדי שלא לערבב כחות העליונים:
שמע תשעה תקיעות מתשעה בני אדם כלם כאחד לא יצא שאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה והרי עיקר הכונה הוא למתק הדינים על ידי מדת החסד שהיא הפשוטה כאשר יבא ולכן מה הנאה משאר התקיעות ולכן לא יצא: היה זה צריך פשוטה ראשונה וזה צריך פשוטה אחרונה מאחר כי תכלית כונת התקיעה הוא למתק בחינת הדין על ידי מדת החסד הרי נעשה הענין כפשוטה אחת ולכן שניהם יצאו כאמור:
יום טוב של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר כי אז נעשה הדבר מעצמו מפני קדושת השבת אבל בב"ה היו תוקעים וכן נמי בב"ד סמוך כי הנה שני בתי דינים הם ב"ד הגדול הם בסוד שושבינא דמלכא ב"ד קטן בסוד שושבינא דמטרונית' כדאיתא בזוהר פרשת ויקרא דף כ' וז"ל אהרן שושבינא דמטרוניתא ודא מלכותא וכו' ברחל בתך הקטנה על דא אתקרי סנהדרי קטנה וכו' ולפי כי השבת הוא בחי' דין אין בנו כח למתק בחינת הדינים רק כי הדבר נעשה מעצמו אמנם בתי דינים הללו להיות כי הם השושבינים כאמור יש בהם יכולת למתק הדינים והעיקר לפי כי שורשם הוא ברכות של השופר והבן: