מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקפה
[א] הנה ענין התקיע' שתהי' מעומד למדנו אותה מספירת העומר שנאמר לכם לכם ושם נאמר מהחל חרמש בקמה למדו חז"ל שהוא בקומה ואמנם סוד הדבר דאתקש התקיעה לספירת העומר לח לענין שתהיה מעומד בלבד נלמד אנא נחזור ונלמוד לכל הצדדים שהם שוים זה לזה ראשונה יהיה הענין צורך גבוה והדבר יובן עם מ"ש בזוהר פ' אמור דף צ"ז. וספרתם לכם וכו' פקודא דא לספור ספירת העומר הא אוקימנא וכו' וכיון דנפיק מתמן ולהנאה וספרה לה חוף הכא ישראל כד נפקו ממצרים נפקו ממסאבו וכו' מתמן ונהנחה יעבדון חושבנת למקרב חתתח בבעלה ובגין דאלין יומין דעלמא דדכורא לא אתמסר חושבנא דא אנא לגברי בלחודייהו וע"ד חושבנא דא בעמידה איהו מילין דעלמא תתאה בישיבה ונח בעמידה ורזא דא צלותא דעמידה וצלותא מיושב ואלין חמשין מ"ט אינון כלל אנפי אורייתא דהא ביומא דחמשין רזא דאורייתא ממש עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר כי ספירת העומר הוא מיומין עילאין שאנו ממשיכים אותה למטה ע"י הספירה ולכן הספירה תהיה מעומד מפני שהוא מעולם וכן עתה למד בענין השופר לפי שהוא מעולם העליון לכן צריך לתקוע מעומד ועוד נחזור ונלמוד ממ"ש במאמר כי ספיר' זו היא למקרב אתתא בבעלה וכן נמי בענין של תקיעת שופר תכלית הרצון הוא לקרב' אתתא בבעלה בסוד שמאלו תחת לראשי זה יום ר"ה כדלקמן ועוד נחזור ללמוד מה ענין הספירה הוא לצורך ענין טהרה כמ"ש במאמר כי שם נאמר וספרה לה וכן נמי בספירת העומר נאמר לכם כמובן בענין התקיעה הוא לדחות סטרא אחרא למטה ולהפריש אותה מן הקדושה כדלקמן וזאת תורת האדם להועיל לו כדאיתא פ' פקודי דף ר"נ וז"ל ביומא דר"ה כד קב"ה קאים בדינא על עלמא וההוא סטרא בישא אתי לאסטאה כדין כל הני מתכנפי וכו' וכדין כד ישראל תקעין בההוא שופר וכו' כדין כרוזא נפקא ואכריז בכולהו רקיעין ואמר קול דודי הנה זה בא וכו' וכדין ידעי כולהו דקב"ה חייס עלייהו דישראל וכו' ולכן מועיל התקיעה לאדם בכל צדדין אנו האמורים זה יצא ראשונה כי הוא צורך לעצמו לדחות ממנו המקטרגין לפי שנאמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' והוא יום ר"ה כנזכר בזוהר וע"י התקיעה מתערבבים כדלקמן שלכן צריך להתוודות בנחש באותה שעה בלבד ונוסף עוד כי ישבר הלב הזונה כד"א אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ובזה נשבר היצר נמי נמצא כי כאשר היצר נאמר בו רוח הולך ולא ישוב אז כל איברי האדם שלמים הם ובזה יצדק ההיקש שנאמר לכם לכם והיינו מ"ש בזוהר פ' חמור וז"ל וספרתם לכם מאי קא מיירי וכו' ת"ח ישראל כד הוו במצרים הוו ברשותא אחרא והני אחידן במסאבותא כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא בתר דחתגזרו עאלו בחולקא קדישא דאיקרי ברית כיון דאתאחדו ביה פסק מסאבותא מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסתבותא מה כתיב וספרה לה חוף הכא כיון דעתנו בחולקא קדישא וכו' אמר קב"ה מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא וספרתם לכם לכם דייקא עכ"ל הרי נת' כמה מעלות טובות היו לישראל ע"י הספירה כך נמצא לנו בענין התקיעה ולכן אתקש לכם לכם שיהיה מעומד כאמור קודם שיתקע יברך וכו' איתא בזוהר פ' שופטים דף רע"ה וז"ל פקודא דא נהעד בב"ד וכו' ונח עוד אלא שמשא וסיהרא סהדין על בר נש כמה דאוקמוה תקעו בחדש שופר וכו' מאי בכסא ביומא דסיהרא מתכסת ואמאי מתכסת דהא כד מטי ר"ה ייתי ס"מ למתבע דינא קמיה קב"ה והוא יימח ליה אייתי סהדין והוא ייתי לשמשא עמיה אזל למייתי סיהרא והיא מתכסת בההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור הנה ענין הברכות כבר נתבאר עניינם בהרבה מקומות ואמנם בזה צריך לתת טעם על מה אנחנו מברכים לשמוע קול שופר ואין חנו אומרים לתקוע או על שמיעת אמנם הענין הוא אשר חז"ל הגידו בפ' שמעו ותחי נפשיכם האזן כמו קנקל לכלים שמתגמרים כלם וכן אמרו ישראל אמרו נעשה ונשמע אבדו נעשה ולכן אמר הקב"ה קיימו ונשמע וכאלו קיימתם שניהם שמעו ותחי נפשיכם ולפי כי יום ר"ה הוא מכלל מ' יום שהיו ישראל בתשובה בזמן דור המדבר ועדיין לא נתבשרו בתחלה עד יוה"ך ולכן כי הנה מקיימים אנחנו הצווי שאמר שמעו ותחי נפשיכם ר"ל הנה עשינו את שלנו לשמוע קול שופר ולכן ראוי שתקיים מ"ש ותחי נפשיכם ואיתא בתיקונים דף ק"ל וז"ל והכי מצות שופר ברוחא דנשיב מפומא וההוא רוחא אתעביד קלא הנה מבואר כי לפי שהמצות מתחלקות לרמ"ח איברים בא מצות שופר בענין הקול ולכן תליא בענין השמיעה כאמור:
ואמנם סוד התקיעה נתבאר בזוהר פרשת אמור דף צ"ט ר' אבא הוה יתיב קמיה דרבי שמעון א"ל ודאי זמנין סגיאין שאילנא על האי שופר מאי קא מיירי ועד כאן לא אתיישבנא ביה א"ל ודאי דא איהו ברירו דמלה דישראל בעיין ביומא דדינא שופר ולא קרן בגין דקרן הא אתיידע ולאתדבקא דינא לא בעינא אבל הא. תנינן במלין ובעובדא בעינן לחחזאה ולאתערא מלין סתימין תא חזי כד ההוא שופר עילאה אסתלק ולא נהיר לבנין כדין דינין אתערו וכרסוון אתתקנו לבי דינא ודא שופר אילו דיצחק אקרי תוקפיה דיצחק תושבחתיה דיצחק כד אסתלק ההוא שופר גדול דלא ינקא לבנין כדין יצחק אתתקף ואתתקן לדינא דעלמא וכו' הנה ללמוד מזה המאמר ראשונה מפני מה צוה ה' לתקוע בשופר בראש השנה ויהיה בדבר אחר לעורר הלב ומכ"ש כי מה מועיל קול זה השופר והיה מספיק שנאמר הפסוקים בלבד ולכן הודיע שהוא צורך גדול שיהיה התקיעה בשופר ויהיה גם כן בתקיעה ונא יועיל ע"י זכירה בפה מפני כי צריך שני דברים להתעוררות העליון צריך מלין ועובדא כדבר האמור:
יתקע תשר"ת ג"פ וכו' סוד התקיעות ומניינם הנה הוא מבואר בזוהר פ' אמור דף צ"ט וז"ל וכד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון בעיין לנגדא קול שופר וההוא קלא סליק לעילא כדין אתער שופרא אחרא ואתער רחמי ואסתלק דינא ובעינן לאתזחה עובדא בשופר ולאתערא שופר אחרת ולאפקא בהאי שופר אינון קלין לאחזאה דכל אינון קלין דנעינח כלילן כלהו בההוא שופר עילאה ובהני קלין יהבין ישראל חילא לרחמי מתתא ואתער שופר גדול לעילא ועל דא בעינן לזמנא שופר ולכוונא ביה דביה כלילן קלי ובגין לאתערא אחרא ולסדרא קלין בשופר:
סדרא קדמאה, קלא נפיק וכו' ושם נא' סדר כל הקולות בבחינת המדות עליונות וכל בבא ובבא הסוד שלה אמנם מן המאמר זה ממנו נקח מ"ש וכד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון הוא הנרצה בדברי חז"ל שדרשו מלת שופר שפרו מעשיכם דהיינו כי כאשר שומע האדם קול שופר יחרד לבו לפני קונו ויתודה בפיו בלחש לא ישמע קולו כלל ובזה יש כח באותם תקיעות להמשיך הרחמים העליונים ומשפר המדות עליונים מן הנועם עליון דהיינו שופריה דא"ה והנה אחז"ל שופרי' דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון ובכן נמי נשפע על האדם בכל הבחינות שלו כאמור:
[ג] אם התחיל לתקוע ואינו יכול להשלים משלים אחר וכן היא המדה למעלה כלומר אף ע"ג כי התוקע אחד הוא והוא בעל היכולת אמנם בערך המקבלים לפי שאין הקול עליון מתפשט כאחת לכן בגשמי למטה אע"ג שאין התוקע ראשון יכול לתקוע כלל או שתקע ואינו יכול להשלים מכל מקום יכול לעמוד אחר תחתיו לתקוע ואין צריך לברך לפי שכבר נתבאר למעלה כי הברכה הוא המשכת האור עליון למטה על המדות וזה כבר עשהו המתחיל לתקוע ולכן אין צריך לברך אח"כ אמנם הבא להשנים התקיעות אם אחד או שנים צריך שיהיה נמצא שם בשעה ראשונה שברך לפי כי כן נמי בשעה שנתעורר למעלה לתקוע אז כל המדות עליונות הם מוכנים לקבל האור עליון המתלבש בהם:
[ד] אחר תוקע ולא ש"ץ אשר חז"ל הגידו כי הקב"ה נדמה למשה רבינו עליו השלום כשליח ציבור וכו' ואמר לו יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם אמנם דיבור זה לענין צורך התפילה אמנם לענין התקיעה אחר הוא התוקע למעלה הוא מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה אותו איל של יצחק לא יצא ממנו דבר לבטל' וכו' קרנו של שמאל תקע בו בהר סיני שנאמר וקול שופר חזק מאד ואיתא בזוהר פרשת אמור דף ק'. וזה לשונו וכד ישראל מתתקני ומסדרי קלין כדקא יאות בשופרא דא וישראל ברעותא אהדר ההוא שופר עילאה וכד אהדר אעטר ליה ליעקב וכו' אמנם נתן טעם בגשמי למטה כדי שנא תתבלבל דעתו לפי כי העיקר הוא הכונה ובפרט לענין התקיעה כדאיתא בזוהר כי הר' שמעון בן יוחאי לא היה שומע התקיעות אלא מבן אדם היודע שנאמר אשרי העם יודעי תרועה ולא תוקעי כדלקמן אמנם אם מובטח שיחזור לתפילתו תוקע ובזוהר פרשת ויקרא דף י"ח וזה לשונו לבר נש דהוה רגיז וחגיר זייניה ונפק ברוגזיה לקטנא בני נשא חד חכימא קם על פתחא ואחיד ביה וכו' בעוד דאתתקפו דא בדא אצטנן רוגזיה כך אמר קודשא בריך הוא לישראל בני לא תדחלון הא אנא קאים על פתחא אבל אזדרזו והבו לי חילא ובמה בשופר וכו' ועל דא בעי לאזדהרא בשופר ולמנדע ההוא קנא ולכוונא ביה וכו':
[ה] הנוטל שכר לתקוע וכו' אין הרצון לומר דיש איסור בדבר שהרי הוא גמר אומר דאין רואין סי' ברכה אבל הרצון הוא כדי שיהיו ישראל מחבבין המצות ולא ראינו ולא שמענו מי שרוצה ליטול שכר על תקיעת שופר ולא להתפלל אדרבא נהפוך הוא שמתקוטעי' על כך ואמנם הדרך הישרה כי בימים הללו יבוקש איש ירא ה' יודע בטיב התקיעה כדי להוציא את הרבים י"ח ולהיות בו יכולת לדחות את השטן בכונתו הטובה ויהיה בהכנעה גדולה כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף י"ח וז"ל רבי אלעזר ורבי אבא הוו יתבי אמר רבי אלעזר חמינא לאבא ביומי ראש השנה ויוה"ך דלא בעי למשמע צלותא מכל בר נש אלא אי קאים עליה תלתא יומין קודם לדכאה ליה דר"ש הוה אמר הכי בצלותא דהאי בר נש דאנא מדרינא אתכפר עלמא וכ"ש בתקיעה דשופר דלא מקבל תקיעתא דבר נש דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעה דתנינן רבי ייסא סבא אמר הני תקיעתא כסדרין קדמאה כלילא מכולא תניינא חדא כסדרא וחדא כסדרא גבורה גדולה בינייהו תליתאה חד הכא וחד הכא גבורה בינייהו פוסקא סלקא קומטרא נחתא חד תקיפא וחד רפיא והא אוקמוה ואינון עשרה ואינון תשע חד כללא דכולא וכו' בהאי יומא יצחק אתעקד ושרה מיללת וקל שופרא תקיף לחדא זכאה חולקיה מאן דעבד בינייהו ואשתזיב מנייהו עכ"ל הנה הדברים מבוארים והוא על התקיעות עשרה דמיושב והבן בפ' בהעלותך דף קמ"ט ז"ל ותנח התיבה בחדש השביעי ודאי דאיהו דינא דעלמא על הרי אררט אינון סמכי כורסייא מאריהון דדינין מאריהון דיבבא ויללא וכלהו שליחין ההוא יומא קמיה קב"ה וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא וישראל מצלאן צלותא בההיא יומא ובעאן ומתחננן קמיה ותוקעין בשופר וקב"ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי וכל עילאי ותתאי פתחין צווחא ואמרי אשרי העם יודעי תרועה ועל דא בעינא בהאי יומא דההוא דתקע דידע עיקרא דמלה ויכוון ביה בתרועה ויעבד מלה בחברותא: