אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקפג

סימן תקפב

[א] אשר חז"ל הגידו כי סימנא מלתא היא ואין בזה לחוש משום דרכי האמורי אדרבא נהפוך הוא כדי לקיים מש"ה בכל דרכיך דעהו כנ"ל ועיקר הדבר כי הנה נודע מחז"ל כי אדם נברא בר"ה ותכף נצטוה על עץ הדעת שלא לאכול ממנו והודיע אותו הקב"ה כי ביו' אכלו ממנו ימות לפי כי בו תלוי ענין המיתה כנודע ממשל החולה שאמר לו הרופא אל תאכל דבר פ' שהוא רע ועבר על צווי ומת ולכן אנו עתה עושים דברים אלו ואומרים עליהם אלה הדברים כלומר אם ראה כי אנחנו לא נאכל זולת דברים המועילים שיש בהם זכרון טוב לתקן מעשינו ולהחיות נפשינו לעבדך באמת ולכן אחז"ל יהא אדם רגיל לאכול בר"ה רוביא דהיינו תלתן כרתי סילקא וכו' ולפי דקים לן דאין לך עשב שאין ממונה עליו מלאך שנא' אם תשים משטרו בארץ כל אחד עליו מלאך ממונה אחד והוא אומר לו גדל ולכן כאשר יאכל האדם דברים החי יתן את לבו לעורר אלו הכחות למעלה אותם הממונים על מין האילן גם הממונים על העשבים ואיתא בזוהר פ' שמות דף ט"ו: וז"ל אמר רבי יהודא מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלהים כגוונא דרקיעא עבד קב"ה בארעא וכלהו רמיזא למה דלעילא דכד הוה חמי ר' אבא חד אילנא דאביה אתעביד עופא דפרח הוה בכי ואמר אי הוו ידעין בני נשא למאי רמיזאן וכו' דאמר ר' יוסי אלנין אינון דאתחזי מנהו חכמתא כגון חרובא דקל פסתוקא וכדומה לוו כלהו בחד רתיכא אתרכבו כל אינון דעבדי אמירין בר מתפוחים רזא חדא אינון בר שבילין וכו' וכל חד מאינון זוטרי בר מאזובא מאימא חדא אתיילידו כל עשבין דארעא דאתמני עליהון רברבין תקיפין בשמיא כל חד וחד רזא בלחודוי כגוונא דלעילא וכו' הנה מבואר הדבר כי אף על גב שהקב"ה שם משטרו של כל אחד מלאך ממונה עליו אמנם מ"מ העיקר של כל אחד נאחז במדות העליונות וכן מבואר פ' שמות דף ט"ו שם נאמר מהו דכתיב אל גנת אגוז ירדתי א"ל ת"ח ההיא גנתא נפקא מעדן ודא היא שכינתא אגוז דא היא רתיכא קדישא דאינון ארבע רישין דנהרין דמתפרשין מן גנתא כהאי אגוזא וכו' והנה מבואר מזה המאמר כי בכל עשב יהיה מותר מחבירו בשורש שלו למעלה ולכן טוב לאכול דברים אלו כדי לעורר השרשים העליונים שהם תלויים במדות העליונות ואמנם האגוז אע"ג כי הנראה מן המאמר טוב לאכול אותו ומה גם אשר חז"ל אמרו מה אגוז אעפ"י שמתלכלך אינו נמאס מה שבתוכו כך ת"ח שסרח אין תורתו נמאסת אף על פי כן אין ראוי לאכול אותו מפני הלכלוך שבתוכו שהוא מר ומורה רעה כדאיתא בזוהר שם נאמר ע"ש ואמנם צריך כשאוכל לומר בפיו על כל דבר ודבר הנוסח שלו מפני כי על ידי הדיבור מתעורר כח עליון כדאיתא בזוהר פ' אמור וז"ל דף ק"ה אמר רבי יוסי כתיב וקראת לשבת עונג וכו' אבל ממצא חפצך ודבר דבר דבר מה הוא ומאי גריעותא הוא לשבת א"ל ודאי גריעותא הוא דלית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דבר נש דלית לה קלא וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא וכו' הרהור מותר מאי טעמא הרהור לא עביד מדי ולא אתעביד מניה קלא ולא סליק אבל לבתר דאפיק מלה מפומיה ההוא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא וכו' והנה מבואר מזה המאמר כמה הוא מעורר דהאדם למעלה על ידי הדיבור שלו וכן צריך לומר בפיו כך על כל דבר שאוכל כדי לעורר הדיבור עליון ובזה מתקיים כל משאלותיו לטובה ע"י הכונה:

[ב] אוכלים ראש כבש וכו' וצריך ליזהר אם אוכל המוח שהנה אמרו כי שלשה איברים טוב שלא לאוכלם וסימן שלהם מלך היינו מוח לב כבד ולכן צריך כונה גדולה והנה עיקר כל דברים אלו כדי להעיר לב האדם שיעשה תשובה וישוב אל ה' וירחמהו:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה