אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקפב

סימן תקפא

[א] אף על גב כי בכל יום מקבל עליו האדם עול מלכות שמים ביחוד ק"ש אמנם בימים אלו שהם ימים של דין לכן צריך שיאמר המלך הקדוש המלך המשפט והם כנגד שני בתי דינים שיש למעל' שהם נקראים ב"ד עליון וב"ד תחתון ואמנם בתחילה אין להזכיר ענין משפט ודין רק המלך הקדוש מפני כי בשלש מדו' העליונות אין להזכיר בהם ענין דין ואע"ג כי העולם נברא בשלש מדות אלו שנא' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומו' נבקעו וגם העולם נברא בדין שנא' בראשית ברא אלהים כמשחז"ל אין להזכיר מציאות דין שהרי שיתף עמו הקב"ה מדת הרחמים שנא' ביום עשות ה' אלהים ולכן אין לומר בזה זולת המלך הקדוש שנא' כי אלהים קדושים הוא אבל באמצעיו' מזכיר דין ואומר שם המלך המשפט וסמיך ליה ולמלשינים אל תהי תקוה וכו' ולפי כי כן תחלה הקב"ה עשה דין בעמו ואח"כ בכל העולם ואם טעה או שהוא מסופק צריך לחזור לבל יתראה כי אינו מתרצה בדינו של הקב"ה ח"ו ולכן אם הוא בהמלך הקדוש חוזר לראש לפי דשלש ראשונו' חשובות כאחת ומה גם אם יחזור לברכת אתה קדוש בלבד יהיה נראה כי שתי מדות העליונות אין נמצא בהם ענין של דין רק במדה שלישית ולכן חוזר להגיד כי ישר ה' והדין הוא בכתר מלכות ולכן נמי אם טעה בהמלך המשפט חוזר לברכת השיבה אמנם אם עקר רגליו חוזר לראש מטעם הנזכר כדאיתא בספר יצירה נעוץ סופן בתחילתן כי הנה בימים הללו כל מדות העליונות הם שואבים דין ונשפעין מצד הדין ולכן:

[ב] אם אמר האל הקדוש ותוך כדי דיבור חזר ואמר המלך הקדוש אינו חוזר שהרי החזיר אותה המדה לצד הדין להיות נאחזת שם ולכן ה"ה במלך המשפט אם חזר בו בתוך כדי דיבור אינו צריך לחזור:

[ג] גם בשבת בנתיים בערבית יאמר המלך הקדוש בברכ' מעין שבע שהרי מכ"ש הוא דצריכא למימר מפני כי בלילה הוא שליטת הדינים ביותר ולכן אע"ג כי אין שם המלך המשפט הנה נא' המלך הקדוש בעמידה ומה גם עתה שחוזר ואומר בברכה מעין שבע המלך הקדוש:

[ד] יש נוהגי' להתפלל בר"ה ויוה"כ בכריעה וכו' ומן הדין צריכין לזקוף בסוף הברכות ואמנם אין זה מנהג אלא בכלל כל המוסיף גורע ובכלל משחז"ל שמלמדים אותו שלא לעשות שלכן הזהיר הנביא הלכוף כאגמון ראשו ועיקר ההכנעה הוא בלב שלא יתראה לעיני בשר ואפשר כי זה יהיה מכלל דרכי הגאוה ורמות רוחא:

[ה] אם לא אמר זכרנו ומי כמוך אין מחזירין אותו לפי כי כל זה הם אורות הנוספים עתה בר"ה ויוה"כ וזה הענין נעשה בלאו הכי אמנם בי' ימי תשובה אין מתגלים אורו' הללו ולכן אין אומרים בעשרת ימי תשובה ובכן יתקדש שמך וכל ובכן הנמשכים רק המלך הקדוש מפני כי אורות הללו אינם מתגלים זולת בר"ה ויוה"כ כאמור:

[ו] אומר בתפלה ותתן לנו את יום הזכרון הזה ואינו מזכיר ר"ח כדי שלא לעורר הדינים ואיתא פ' פקודי דף רל"ח. וז"ל בכל ירחא וירחא צד סיהרא בעיא לאתחדתא בעי חד שעיר בגין דלא יקטרג רדתותא ויטול חולקיה כדקא חזי ליה וסיהרא קדישא לינקא בקדושא לאותותי כדקא יאות וכד מתחדשא בכל ירחא וירחא בגין כך אקרי נער והא אוקימנא והאי אחרא דיהא תדיר במשל ולא נפיק מניה אקרי מלך זקן וכסיל ובגין כך ישראל קדישין דאינון עמא חד ביחודא קדישא קב"ה יהיב לץ עיטא לאשתזבא מכלא עכ"ל והנה מבואר מזה המאמר כי אין להזכיר ענין ר"ח בגין לאשתזבא מאותו זקן וכסיל:

[ז] עם חל בחול אומר יום תרועה לקיים השני כתובים כמשחז"ל כתיב יום תרוע' יהיה לכם היינו בחול וכתיב זכרון תרועה יהיה לכם היינו בשבת כלומר כי מזה תראה כמה מועיל תקיעת שופר בר"ה לישראל דלא מבעיא אם הוא יום תרועה והוא בחול ותוקעין בו כי זה מועיל מאד לערבב אבין ל לקמן אלא אע"ג שהוא בשבת שאין תוקעים בו מכל מקום זכרון תרוע' זה יהיה מועיל לכם:

[ה] ואינו אומר מועדים לשמחה וכו' דפשוט הוא כי צריך האדם להיות ירא ביום זה אימת מלכות וכן אינו אומר ואין אנו יכולים לעלות ולראות כי לא נצטוינו בר"ה לעלות לירושלם אלא אומר ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך הם הקרבנות:

[ט] אף על פי שכל השנה מתפללין בלחש וכו' אין זה מנהג כלל ואשתמיט מניה דמר מה שאמר בזוהר פרשת ויגש דף ר"ט וזה לשונו והקול נשמע בית פרעה וכו' ואוקימנא מאן דצלי צלותיה וקם קמי מאריה אצטריך ליה דלא למשמע קליה בצלותי' ומאן דאשמע קליה בצלותי' צלותיה לא ישתמע מ"ט בגין דצלותא לאו איהי קלא דאשתמע דההוא קול דאשתמע לאו היא צלותא וכו' ובגין כך לא אצטריך ליה לבר נש למשמע קליה בצלותיה אלא לצלאה בלחש בההוא קלא דלא אשתמע ודא איהי צלותא דאתקבלת תדיר וסימניך והקל נשמע קלא בלא ואו נשמע דא היא צלותא דאיהי בחשאי דקב"ה קביל לה וכו' ומ"ש הגאון ולהטעות לא חיישינן כיון שמצויים בידם מחזורים הא נמי ליתי לא אחז"ל אלא ללמוד מחנה שנאמר וקולה לא ישמע ואין הסיבה שלא יטעה חבירו אלא כך אחז"ל המשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה ואיתא בזוהר פ' ויקהל ר"כ. וז"ל וכד צלותא סלקא קאים האי ממנא וכריז על כל אינון פתחין פתחו שערים וכו' כל אינון דמצלו צלותהון בלחישו ברעותא דלבא האי צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרי מארי דאודנין ואי ההיא צלותא אשתמע לאחרא לית מאן דציית לה לעילא וכו' ותו דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עילאה ומלה דעלמא לא אצטריך למשמע וכו' ובתיקון רפ"ג דף ג' וז"ל אוף הכי יחוד עלמין קשור' דעמודא דאמצעיתא ושכינתא תתאה אינון יאהדונה"י וחיבורא ותרין שמהן צריכין בחשאי ורזא דמלה בעמדם חרפנה כנפיהם בעמדם ישראל בצלותא דעמידה חיוון תרפינה כנפיהם דלא למשמע קלא דתמן קול דממה דקה קדש הקדשים דאיהי בעמידה בגין דתמן קאתא מלכא וכו' ולכן אסור להשמיע קולו כדאמרן:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה