מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקעד
[א] כשם שמתענים ומתריעים על הגשמים כך מתענים על שאר הצרות לפי כי זה מורה כי ישראל הם קדושים כי הם מכירים ויודעים שאין הדברים באים בדרך מקרה אלא בהשגחה גמורה ויודעים בעצמם כי הם עיקר הבריאה כי לכן אמרו חכמים ז"ל אין רעה באה לעולם אלא בשביל ישראל הכרתי גוים לשמו פנותם החרבתי חוצותם אמרתי אך תראי אותי ודקדקתי מה שאמר הכתוב בלשון יחיד תראי אותי תקחי מוסר ולא אמר בלשון רבים תראו תקחו לומר כי כל זה יעשה הקדוש ברוך הוא בעכו"ם בעבור אולי יעשה תשובה יחיד אחד מישראל ולכן על כל צרה שלא תבא על הציבור הם מתענים ומתריעים לעורר השופר עליון שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול עד ירחמו עליהם מן השמים כי חנון ורחום הוא וקרוב לכל קוראיו ולכן על כל מין צרה מתענין לפניו ואף על גב כי הם הגורמים ואיהו דאפסיד אנפשיה לא יאחר מלתענות ולבקש רחמים ואפילו על מיני חולי שהיה באותה העיר כי כן מצינו שנתרעם הקב"ה על אסא מלך יהודה וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים ונמצא דאע"ג כי נתנה התורה רשות שנאמר ורפא ירפא מכל מקום צריך להתענות ולהתריע ולבקש רחמים על כל דבר המתחדש ולא הרבים בלבד אלא אפילו יחיד שהיה לו צרה או חולה בתוך ביתו מתענה ומבקש מלפני הקב"ה הוא עד שירחמו עליו מן השמים:
[טו] צבור שהיו להם שתי צרות אין מבקשים רחמים אלא על אחת מהם שנאמר ונבקשה מאלהינו על זאת מכלל דאיכא אחריתי ואף על גב כי לא נמצא שם צרה זולת זו מכל מקום למדו חז"ל ענין זה מיתור הפסוק שלא היה צריך לומר על זאת כי ודאי על אותה צרה דווקא היו מתענים ומה צורך לומר על זאת היל"ל ונצומה ונבקשה מאלהינו ותו לא ומדקאמר על זאת מכלל דאיכא אחריתי כלומר אף על גב שהיה שם צרה אחרת מלבד זאת לא היו שואלים עליה מלפני הקב"ה ולכן הם אומרים אע"פ שיש בלבנו צרות רבות לא באנו להתפלל לפניך אלא על צרה פלונית ולפי דין זה לא יפה עושים השואלים בתפלת עננו כמה שאלות אע"ג דאיכא למימר שהרי אין אנחנו עושים ציבור אפילו בארץ ישראל בכל תינאין ולכן הוא נקרא תענית יחיד מ"מ תענית ציבור מקרי בצד מה מאחר דאיכא עשרה מישראל ויש למנוע מנהג זה אם לא בזמן שעושים תענית של משמרת ראש חדש וכיוצא כי אז נודע הוא כי אין מתענין על צרה ידועה ויכול לכלול כל שאלותיו בתפלת עננו בשומע תפלה ואם יש שום דבר ורעב ולם מתענין מזכירין על הרעב ומבקשים עליו מלפני הקב"ה משום דכי יהיב הקב"ה שבעא לחיי הוא דיהיב שנאמר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצין ומדקאמר לכל חי ולא אמר משביע לכל שמע מינה דתרתי הוא דעביד פותח את ידיך ומשביע וגם כן לכל חי הוא דיהיב חיים לפי רצון שלו שהיה רוצה יותר חיים מן המזון אלא כי מן המוכרח שאינו יכול לשאול שתיהן כאחת ישאל מזון:
בכל יום תענית שגוזרים על הציבור מפני הצרות בית דין יושבין עד חצי היום עם הזקנים ובודקים על מעשה העיר וכו' ועל בעלי חמס ועל בעלי זרוע ועכשיו בזמנינו אין צריך חקירת חכם וטוב להודות לה' כי כל זה נתבטל: