אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקעג

סימן תקעב

[א] איתא פרשת וישב דף קפ"ח. וז"ל ת"ח בזמנא דקב"ה אשגח בעלמא וכו' מה כתוב ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו' ואמנם תדע ותשכל ממה שחז"ל שש הנה שנא ה' וכו' על י"ג דברים נגעים באים על האדם אמנם בזמן כי השמים נעצרים מורה היות העון ברוב כמשחז"ל ויהי רעב בימי דוד וכו' שנה ראשונה אמר שמא יש בכם עוע"ג וכו' ולכן תיקנו י"ג תעניות כנגד שש וז' הנזכרים ושש ראשונות כנגד ע"ג ג"ע ש"ד ולפי שהשלשה יהרג ואל יעבור לכן הם לחוד כמשחז"ל בענין דהע"ה ושלש שניות כנגד גזל ושבועת שוא שנקרא החמורה כמ"ש הר"ם במז"ל בענין יוה"ך שמכפר על עבירות קלות ושבועת שוא מן החמורות ולשון הרע שקשה כנגד הכל הרי שבע ושש והתכלית ההוא מש"ה שופך דם האדם כי אות וא"ו מסתלק אות אלף ונעשה דם וכאשר גובר העון מתקיים מה שביארתי בפסוק ורבו פשעיך מה תעשה לו כי מתחסר המלוי תשעה הוא אות ט' מחשבון מ"ה נעשה מספר לו ולכן בא התיקון בסוד ושלשים על כלו עד שיהיה אות אלף חוזר ונעשה אדם ומתגברים י"ג מדות רחמים וכמו שלענין היחיד הנגעים נקראים מכתש סגירו וכשעושה תשובה חוזר האור בנשמה שלו כך לאחר שנאמר ועצר את השמים שהוא מכתש סגירו על ידי התענית והתשובה מתפתחים י"ג מקורות עליונים ונאמר ישר יחזו פנימו ונתקן הכל זהו כללות הדברים כי אין לי פנאי להאריך ואמנם הנה הדבר זה ברור הוא לעיני בני אדם כי כל הדברים אלו הנאמרים כאן שהיו עושים הוא להכניע את היצר ולהיות סיבה לעשות תשובה לפי כי האיש הישראלי בכל ענין שיגיע לו צריך להרהר תשובה בלבו כי יאמר אין זה בא בדרך מקרה אלא בהשגחה גמורה על האדם לטוב לו כדי שירגיש במעשיו וישוב אל ה' לכן אע"ג כי דבר קל הוא זה אשר לא ירדו גשמים אעפ"כ היו מתחילין להתענות שני וחמשי ושני לפי כי ימים הללו הם רצויים לפי כי בשני עלה משה למרום ובחמשי ירד הגם כי מה שעלה משה בשני ראוי לתת טעם לדבר לפי כי יום שני הוא דין שלכן לא נאמר בו כי טוב ולכן עלה משה בו הנקרא טוב לתקן אותו על ידי עליה זו וכן נמי הענין הוא אשר ירד בחמשי שהוא בחינת דין כנודע ולכן ירד בו ביום למתק בחינת הדין כאמור ולכן קבעו אלו הימים לבקש רחמים מלפני הקב"ה וחזר הדבר לפי שהחטא שלהם היה בבחינת הנקרא אלהים שנאמר קום עשה לנו אלהים כדאיתא בזוהר פ' תשא ולכן כל בחינת התיקון צריך להיות באותה בחינה ממש ולפי כי יום שני הוא מדת הגבורה וכן יום חמישי הוא בסוד מדת הוד והם בחינת דין בחינת אלהים לכן צריך לתקן אותם ולפי כי יום שני יותר דין קשה לכן מתחילין תמיד בשני ואז מתחילין להתענות תלמידי חכמים שהם בסוד וכל בניך למודי ה' לתקן ב' מדות הנזכר ולכן כל התלמידים ראוים לכך והבן ודין תעניות אלו הם בתענית יחיד שהוא קל כנ"ל:

[ב] הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים אז בית דין גוזרין שלשה תעניות על הציבור כי לעולם הציבור ימצא להם יותר כח לתקן העון ולכן זה יהיה להם כחומרא יתירה כי הנה יש לך לדעת כי ענין הגשם הוא השפעה עליונה סוד מה שאמר הכתוב ושבילך במים רבים כי כן גשם בגימטריא שביל והוא סוד יש לב להנחיל אוהבי יש ונמשך עם ל"ב אלהים דעובדא דבראשית ולכן כאשר נמנע צריך לתקן בכל האפשר והנה שלשה תעניות ראשונות שהם קלים הם הרמז שלהם למטה אמנם אלו הסוד שלהם הוא יותר למעלה ולכן הראשונים יהיה התיקון שלהם על ידי ת"ח וע"י התלמידים לפי כי הנראה הוא שהם בסוד כנסת ישראל כי לא הגיע לה גשם עליון והפסוק אמר מים קרים על נפש עיפה מלת קרים בגימ' גשם ונוסף עוד שבעה להורות כי הוא עובר זה הגשם עליון דרך שבעה ימי בראשית ובא לכלה על ידי הצדיק כי כאשר היא בסוד נפש עיפה מן הגבורות התיקון שלה הוא מים קרים בסוד טיפה של גשמים והנה כאשר לא ירדו גשמים בי"ז במרחשון שהוא בגימטריא טוב מתענין בשני כי לא נאמר בו כי טוב בגין דזמין לאתפרשא כדאיתא בזוהר ונוסף עוד עתה כי בזמן טוב דמרחשון חדל הגשם מתענין לתקן הדבר וכאשר לא הועיל צריך לתקן יותר למעלה בג' תעניות שניות בסוד הזכר ולכן נוהגין חומרות יותר לפי שצריך תיקון גדול וזה יהיה על ידי הציבור כי הם בסוד הזכר ונכנסים לבית הכנסת לרמוז מה שאמר הכתוב אוהב ה' שערי ציון כאשר ביארתי כמו שחז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים בב"ה ואחר כך יתפלל כי כך אחז"ל אוהב הקב"ה שערים המצויינים בהלכה שנאמר הליכות עולם לו שמטייל בהם וכל חמשה דברים אכילה ושתיה וכו' כבר נתבאר:

[ד] עברו אלו ונא נענו ב"ד גוזרין עוד שבע תעניות על הציבור לתקן כל השבעה מדות עליונות להיות בהם הכנה לקבל גשם עליון ולפי כי כל זה נמנע על חטאת האדם אשר חייו נשרשים בז' מדות אלו שנאמר ימי שנתינו בהם שבעים שנה ולכן הציבור הם מתענין עד שיתוקן הדבר לפי כי כאשר הציבור יחטאו ועצר את השמים ונח יהיה מטר דאלו הגשם יורד מלמעלה דרך ז' ימי בראשית וכאשר נמשכים משם נקרא מטר לפי שיורד מרמ"ח איברים ונוסף אחת היא יונתי תמתי וכאשר נמנע אנו מתקנים הדבר על ידי שבע תעניות אחרונות כי הנה השלש ראשונות והשניות כבר נתבאר היכן נרמזים למעלה ועתה מתקנים השבע מדות שיהיו סך הכל שלש עשרה תעניות לרמוז כי יהיו מתעוררים שלש עשרה מדות של רחמים להוריד גשם זה מלמעלה ולכן היו מוסיפין חומרות יתירות ותוקעין בשופר להעיר הלבבות וגם יהיה הרצון לרמוז על כל הדברים הנאמרים בשופר של ראש השנה והעיקר לעורר סוד השופר עליון ואז אות יו"ד מתחבר עם אות ה' בסוד פטר רחם כדאיתא בזוהר כי משם משני מדות אלו יורד גשם הנזכר כך יעשו על סדר הברכות שמוסיפין שהם ששה כנזכר במשנה ומתפללין ברחוב העיר לקיים מה שאמר הכתוב חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה ומורידין זקן להוכיחם בסוד סבא עילאה ולכן צריך להיות חכם זקן שנא' והדרת פני זקן זה שקנה חכמה אין שם זקן מורידין חכם כאמור לא היה חכם מורידים זקן שהוא עיקר כאמור ומוסיפין שש ברכות כנזכר ונועלין את החניות לרמוז על אותה חנות מיוזנת אצל החתן שסוגרו שתי דלתותיה ונעשית ביה סתימה ולא הורידה גשם ובשביל כך פותח מעט לעת ערב לפי שלעולם אינו נמנע השפע לגמרי שלא יתבטלו העולמות ולכן לעת ערב סוף היום שהרמז לצדיק שהוא משפיע למדת לילה אז פותחין מעט לקנות סעודת הלילה ובה' כל היום מפני כבוד השבת כדאיתא בתיקונים איהו בנצח ואיהו בהוד ואם יש לחנות שני פתחין כמו שיש בסוד ה' אז פותח אחת להורות כי לעולם לא ימנע השפע לגמרי ואם יש לפניו אצטבא כי זה מורה שהוא בסוד חנות עליונה כנז' ולכן לפניה אצטבא בסוד הכלה פותח כדרכו להורות כי לא כלו רחמיו להשגיח בכלה שנא' ויבן ה' את הצלע וכו':

[ה] עוברות ומניקות מתענות כבר נתבאר סוד מעוברות ומניקות מה סודם בהלכות יום הכפורים בבחינת האדם הגשמי וגם הרמז שלהם למעלה בסוד העולמות והנשמות ולכן אין להאריך בזה:

[ו] אחר שגזרו שלשה עשר תעניו' אנו ולא נענו אין גוזרין עוד לפי שהרי עשו תיקון גדול בכל האפשר ובכל החומרות האמורות הדומים כלם בעולם הבניין ואחרי כן אין מקום יותר עליון לעשות תיקון דאף על גב כי העונות של התחתונים אין מגיעים זולת עד המדות שהם בסוד עולם הבנין שהם סוד ימי בראשית מכל מקום הוא עושה רושם למעלה להיות כי מונע מהם השפעה העליונה והוא העדר גדול לפי כי כך אחז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק) פרה רוצה להניק שלכן התירו חז"ל לאשה שמת בנה שתניק כלב אחד בשבת להקל מדדיה לכן אין גוזרין עוד תענית על הציבור כאמור והני מיני כשמתענין על הגשמים לפי כי כשעברו אלו כבר עבר זמן הגשמים ואין בהם עוד תועלת אבל על שאר פורעניות מתענין והולכים עד שנענים לפי שהרמז שלהם למטה כדלקמן:

[ז] כשמתענים על הגשמים ועברו י"ג ולא נענו ממעטין במשא ומתן לפי שהרמז של זה בסוד מקבל ומשפיע והא ליתי ובבנין של שמחה הרומז בכלה שנאמר ויבן ה' את הצנע והיא נקראת שמחה כדאיתא בזוהר בפ' עבדו את ה' בשמחה וממעטין באירוסין ונשואין כי גם זה נתמעט למעלה שלכן אין יורדים מים קרים על נפש עיפה כנ"ל וממעטין בשאלת שלום כי כן ישראל עליון מנע מדת השלום מחבירו ותלמידי חכמים לא ישאלו שלום לפי שנקראים אחים ורעים וכן הישראלי להורות כי כן נמי כי ישבו אחים יחדיו אף על גב שנאמר השמים מספרים כבוד אל עתה אין אומר ואין דברים כמשפט הראשון ודאי חטאת הקהל הוא דאלו ת"ח מרבים שלום בעולם וגדול השלום הניתן להם שנאמר ורב שלום בניך חלץ מהם ולכן הת"ח בלבד חוזרים ומתענים עד שיצא ניסן של תקופה:

[ח] כל זה הסדר כשלא ירדו גשמים כלל אבל ירדו ברביעה וכו' ר"ל כי הנה כאשר לא ירדו גשמים על עיקר דבר זה הוא יורה על שנמנעו סוד גשם העליון כאמור והוא רע עד מאוד אב כשירדו ברביעה ראשונה דאע"ג דקים לן כי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה והארץ גם כן אלא שהיה בה כדאי עד שצמחו העשבים ואחר כך, לא ירדו עוד ולכן התחילו ליבש וכן אם הגיע זמן הפסח שהוא זמן פריחת האילנות בא"י כי זה מורה על העדר שפע העליון מלירד למטה הרי אלו מתענים וזועקים עד שירדו גשמים הראוים לאילנות כי אז מורה שירד גשם עליון על עץ החיים וגם על עץ הדעת גשם הראוי להם וכן אם הגיע חג הסוכות ולא ירדו גשמים הרבה למלאו' מהם הבורות שיחין ומערות כי זה מורה כי ביום עצרת לא נעשה שמחת התורה כראוי וכל זה הוא מסיבת מעשה התחתונים שעושה פגם לכל המדות עליונות כאמור ולכן מתענים עד שירד גשם הראוי למלאת אותם וכן בכל עת שאין להם מים לשתות שמורה העדר מתענים אפילו בימות החמה פסקו הגשמים בין זה לזה מ' יום הרי זו מכת בצורת כי הנה אחז"ל נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בארץ וכמו שצריך ענין עונה באשה כך צריך עונת גשמים בזמנן וכמו שצריך לענין צורת הוולד ארבעים יום כמו כן נמי צריך לענין עונת גשמים שלא יעבור מגשם לגשם ארבעים יום שנאמר כאשר הגשם היורד מן השמים וכו' והוליד' והצמיחה:

[ט] בד"א בארץ ישראל והדומה לה וכו' הכל כפי מה שהם צריכים והכל הוא מיוסד על הקדמות האלו בכלל ובפרט:

[י] כל תענית שגוזרים הציבור בח"ל אוכלים בהם בלילה וכו' והענין מ"ש בזוהר פ' לך לך וז"ל פתח ואמר אשרך ארץ שמלכך בן חורין ושריך בעת יאכלו וכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו וכו' הני קראי קשיין אהדדי ולא קשיין האי דכתיב אשרך ארץ דא ארץ דלעילא דשלטא על כל אינון חיין דלעילא ובגיני כך אקרי ארץ החיים וכו' אי לך ארץ האי דלתתא וכו' דכתיב ביה נער הייתי וכו' ותאנא האי קרא שרו של עולם אמרו ועוד כתיב אי לך ארץ שמלכך נער עכ"ל הנה מדברי זה המאמר למדנו כמה הפרש נמצא בין א"י לשאר ארצות ואע"ג כי שם מתפשט הקדושה עליונה מ"מ אינו דומה ארץ העליונה לשאר ארצות ולכן בא"י שהיא ארץ החיים כאשר נמצא שם ההעדר צריך לעשות חרדה גדולה ואם מעט הוא אבל שאר ארצות אינו כן וכן נמי לא יעשו כל זה אלא בעבור המטר לפי שהוא העדר גדול כי כל תאות הארץ זו משתוקקת לאותם מים קרים על נפש עיפה כנזכר למעלה אבל שאר דברים שהם של צער אין עושים תענית בהעדר ה' דברים הללו וכיוצא לפי כי אין נמצא כ"כ העד למעלה:

[יא] היו מתענים על הגשמים וירדו ונענו כמה ירדו ויהיו פוסקין מן התענית משיכנסו בעומק הארץ החרבה טפח וכו' מאחר שהנחנו כי ארץ הנזכר היא ארץ החיים והגשם הוא השפע היורד מלמעלה וגם מטר הוא לפי שהוא עובר דרך רמ"ח איברים ונוסף אחת לתת לה בסוד המוסף ולכן כאשר בא המטר זה ונכנס בארץ החרבה שמורה שהיא תאיבה אליו ביותר ולכן נכנס שם שיעור טפח מספיק ובבינונית שאינה צמאה כל כך שני טפחים שהם לרמז שנכנס שני פתחים כי אוהב ה' שערי ציון הם שני שערים המצויינים בהלכה ובעבודה שלשה טפחים שיהיה טפח עודף ונכנס לפנים מן השני שערים כדאיתא בזוהר פ' תצוה דף קפ"ז וז"ל ובג"כ לולב נטיל כולהו כחוטא דשדרא דקיימא בגופא ומה דנפיק לבר טפח הכי הוא בגין לאשלמא ולאפקא כלא ולשמשא כדקא חזי עכ"ל לענייננו והרי למדנו מדברי המאמר זה כי שיעור טפח העודף בלולב הוא לשמשא כדקא חזי וכן נמי טפח זה העודף כדי להכנס לפנים משני שערים הנזכר היינו מה ששנינו עד מקום שהשמש דש ואם: התחילו לירד אחר חצות ישלימו אותו היום כי יותר תועלת ימצא אז מן התענית יותר מכונת האכילה לפי כי אחר חצות הוא בין הערבים ומתעורר הדין אבל אם ירדו קודם חצות אע"ג שהתחילו לירד ועדין לא הגיע השיעור הנזכר לא ישלימו לפי כי אז אכילה עדיף ולכן אוכלים ושותים ועושים יום טוב ואיתא בזוהר פ' אחרי מות דף נ"ט וז"ל תניא אומר ר' יוסי זמנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא אתו לקמיה דר"ש רבי ייסא ור' חזקיה ושאר חברייא אשכחוהו דהוה אזיל למחמי לר"פ בן יאיר כיון דחמא לון פתח ואמר שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מאי שבת אחים גם יחד כד"א ופניהם איש אל אחיו בשעתא דהוו חד בחד משגיחין אנפין באנפין כתיב מה טוב ומה נעים מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא ווי לעלמא כדין כתיב ויש נספה בלא משפט והשתא חמינא דאתון אתיתון על דדכורא לא שרייא בנוקבא אמר אי לדא אתיתון גבאי תיבו דהאי יומא אסתכלנא דיתהדר כולא למשרי אפין באפין עכ"ל לענייננו הנה מבואר הדבר מזה המאמר כי כל ענין מניעת הגשם הוא בעבור כי הדכורא לא שרייא בנוקבא אפין באפין דהיינו מש"ה גם יחד לרבות הצדיק כנזכר שם ולכן כאשר ירדו גשמים קודם חצות אז אוכלים ושותים ועושים יום טוב כמה ששנינו מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו להם גשמים קודם חצות אמר להם רבי טרפון צאו אכלו ושתו ועשו יום טוב מפני כי אכילה ושתיה זו הוא בסוד מה שאמר הכתוב אכלו רעים שתו ושכרו דודים ועושים יום טוב לשמחת חתן וכלה שעתה היא עזר כנגדו:

ולערב יתקבצו ויאמרו הלל הגדול שהוא בסוד הנק' הל"ל בגימטריא אדני כי נעשה גדול כד"א גדול אדוננו ורב כח ולכן יש בו כ"ו פעמים כל"ח לרמוז כי עתה הכלה שהוא גדולה לכן נקרא בשם הוי"ה שהוא בגימטריא כ"ו וגם חסדו הוא מתפשט בכל המדות מלמעלה עד למטה ואז נותן לחם (תלים קלה) הלחם אשר הוא אוכל לכל בשר הוא הצדיק בסוד בשר קודש בבשר היורד מן השמים עסקינן שנעשה היחוד ביניהם ולכן עושים שמחה זו כנזכר: [יב] אין אומרים הלל הגדול אלא כשנענו ביום תעניתם וכו' הנה הדבר מבואר מעצמו דבשלמא כאשר הם נענים ביום תעניתם ממש אז הוא יורה כי היו מעשיהם רצויים לפני הקדוש ברוך הוא והם היו הגורמים השלימות העליון אמנם כאשר

יורדים הגשמים לאחר תעניתם

לא הם הגורמים השלימות זה ולכן אין אומרים הלל הגדול ואיתא בזוהר פרשת אמור דף צ"ח וז"ל כך מלכא קדישא ומטרונית' וחברייא בהאי גוונא ואימא עילאה דמתקנת כלא אשתכח דמלכא עילאה ומטרוניתא וחבריא מדוריהון כחדא ולא מתפרשאן לעלמין הדא הוא דכתיב ה' מי יגור באהלך וכו' הולך תמים ופועל צדק מאן הוא אלא אלין אינון דמתקני למטרוניתא בתכשיטהא בלבושהא בעטרהא וכל חד פועל צדק אקרי וכו' הנה מבואר מן המאמר כי המעשה של התחתונים עושה רושם גדול ופנה למעלה והוא פועל ועשה עם המדה הנקרא צדק ולכן כאשר מתענין ונענין מובן מזה כי הם אשר תקנו היחוד העליון ולכן יש להם לומר הלל הגדול להיות כי הם גדלוהו כביכול אך אם יום או יומים יתאחר קול המון הגשם אין ראוי להם לומר כך הס שלא להזכיר רוצה לומר הלל שעולה בגימטריא ה"ס לא להזכיר והוא הנרצה בפסוק עצמו שלא היו רוצים להלל לשמו:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה