מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקעב
[א] איתא בתיקון כן איש נודד אלין אינון נשמתין וכו' ומאחר כי נשמת האדם גולה וסורה ממקומה לאבר אחר לכן יאמר נא ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין ודעתו לחזור צריך להתענו' כל תענית שקבלו עליהם כי הנה נתבאר כי כל עיקר התענית זה יהיה על כל צרה שלא תבא על הציבור והנה זה מורה כי האיברים הם בצרה מצד העון שלכן נתגבר סטרא אחרא בעצמו והביא כל האיברים במצור ובמצוק הלא הם דברי חכמי' זכרונם לברכה בפסוק עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האיברים ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע ובנה עליה מצודים מן העונו' ולכן בא הרמז בזה כי ההולך ממקום למקום ירצה על נשמת האדם שהלכה ממקום מושבה והוא ממקום שמתענים שם מפני כי הם בצרה מתגבורת סטרא אחרא והלך למקום שאין מתענין מפני כי פעמים העון לא נתגבר עד למעלה שלכן נאמר כי עונותינו רבו למעלה ראש אמנם פעמים הם למטה משיעור כל הגוף ולכן ימצא מקום שאין מתענין לפי כי אינם בצרה מסטרא אחרא ואינם מעונים ולכן מאחר שדעתו לחזור צריך להתענו' כל התעניו' שקבלו עליהם באותו מקו' מאחר כי שם היה בזמן שהקליפה נתגברה:
[ב] ההולך ממקום שאין מתענין כי כן אותם האיברים חינם בצרה ואין להם עינוי מן הקליפה והלך למקום. שמתענין מפני כי שם שולט סטרא אחרא יתענה עמהם להשתתף עמהם בצרתם אפילו דעתו לחזור למקומו ומיהו כיון שלא קבל עליו תעני' מפני כי לא היה שם העינוי במקומו לכן אם יצא מן העיר הוא הגוף כאמור בפסוק עיר קטנה חוץ לתחום אין זה מעכב אחר צאתו מן העולם שהרי אמרו חכמים זכרונם לברכה ד' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש וכו' עבר על חילול ה' מיתה מכפרת ולכן כיון שיצא מן העיר הוא הגוף אף על גב שהוא חוץ לתחום בלבד מותר לאכול מתענוגי גן עדן שנאמר בהם מכל עץ הגן אכל תאכל ואינו צריך להשלים התעני' של עולם הזה שהרי עליהם נאמר לאמר לאסורים צאו הנזכר פרשת פנחס דף רמ"ז. וז"ל ובזמנא דיתבר בר נש רוחיה בכל איברים דיליה קדם ה' מה כתיב לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו:
[ג] שכח ואכל אל יתראה בפניהם כאלו אכל וכו' מאחר שהנחנו כי התעני' הוא ענין שמתענה מסטרא אחרא וכן נמי יהיה ענין האכילה שנהנה ממנה ולפי כי הקליפה סוד השכחה כדלקמן ולכן כך היה אומר שכח מפני הקליפ' ואכל ונהנה ממנה וחטא בשוגג ולא התענה לפרוש ממנה ולכן נחשב לו כאלו אכל ונהנה ממנה בסוד אכנה ומחתה פיה אל יתראה בפניהם של האיברים ושאר כחות הנפש כאלו אכל כי יחשב לו למזיד ואל ינהג עידונין בעצמו כי זה סיבה לחטא בהנה לומר הואיל ואכלתי מעט אוכל הרבה והיינו מה שאמר הכתוב אל תרשע הרבה:
[ד] מצוה להרעיב אדם עצמו בשנת רעבון כי הנה בזמן הרעב מורה היות סטרא אחרא מתגברת כדאיתא בזוהר פרשת מקץ דף ר"ד. וז"ל וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב וכו' רבי שמעון אמר רזא דא איהו רזא עילאה בההיא שנת הרעב כיון דאיהי שלטא בעי לאסתמא מבועיה בגין דאי לא סתים ליה גרים לאמשכא רוחא לההוא ולדא מההוא סטרא ויהיב דוכתא לההוא סטרא למפשיה בעלמא סטרא דמסאבא בסטרא דקדושא וכו' ומאן דאפתח מבועיה בההוא זמנא עליה כתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו וכו' דהא אנן אקרון בנים זרים ודאי בה' בגדו ודאי וכו' ולכן שני דברים צריך לעשות האדם הבאים כאחד להרעיב עצמו מפני כי אז שולטים שוד וכפן כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה ואסור לשמש מטתו חוץ מליל טבילה ומכל שכן שבת וימים טובים וראש חדש כי אז הקדושה שולט בעולם והכל שוים בדין זה מטעם בנים זרים ילדו ומכל שכן לחשוכי בנים כאמור הנה נתבאר בהלכות פסח דין המפרש בים העליון והיוצא בשיירא מעולם לעולם והיינו נמי ההולך ממקום שמתענין בעונם התחתונים בסוד אם תענה את בנותי או במקום שנמצא תערובת סטרא אחרא עם הקדושה ועלה האיש ההוא מעירו למקום שאין מתענין ופנה למעלה ודעתו נחזור צריך להתענות כל תעניו' כל מין עינוי שקבלו עליהם וכדאיתא פרשת אחרי מות דף ע"ה. וזה לשונו תאנא סליק ו' לעילא לעילא והיכלא אתוקד ועמא אתגלי ומטרוניתא אתתרכת לבתר כד נחית זו לאתריה אשגח בביתיה והא אתחריב בעת למטרוניתא והא אתרחקת ואזלת וכו' כדין ויקרא ה' ביום ההוא לבכי וכו' הרי אף על גב שהנך למקום שאין מתענין דשריין בחביבותא לא מתפרשן ועם כל זה התענה כל מין עינוי שקבלו עליהם למטה:
ההולך ממקום שאין מתענין דהא לא מתפרשאן ולכן נקראים רעים למקום שמתענין בגבול חתן וכלה שהתענו בעבור החרבן והגלות יתענה עמהם אפי' דעתו לחזור כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירשלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה ומיהו כיון שלא קבל עליו תענית היינו אותו שנאמר אכלו רעים כי זה לא יעדר לעולם אם יצא מן העיר ירושלם חוץ לתחום ופנה למענה בסוד שלח תשלח את האם מותר לאכול בסוד אכלו רעים ואינו צריך להשלים העינוי כי כמ"ש ונא אבא בעיר:
שכח ואכל הנה מה שאמר הכתוב אכלו רעים דלא מתפרשאן והוא לצורך קיום העולמות ולכן נקרא שכח דהיינו זה הייחוד שהוא נקרא אחורים בגימטריא תשכח לקיים העולמות שהשכחה מצויה בה ואכל לצורכם אל יתראה בפניהם של חתן וכלה כאלו אכל כך אמרו חכמים זכרונם לברכה שתין חבלי מטי למי דשמע קל חבריה דאכיל והוא לא אכל והבן ואל ינהוג עידונין בעצמו לומר הואיל ואכלתי בסוד אכלו רעים שהוא מעט אוכל הרבה אלא אסור ליכנס בירושלם של מעלה כנזכר מצוה להרעיב אדם עצמו עליון ותחתון מה שמו ומה שם בנו בשני רעבון כאשר מתגבר סטרא אחרא מפני מעשה התחתונים כי כך אמרו חכמים זכרונם לברכה אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע ואסור לשמש בו מטתו וראוי לך לדעת כי מה שאמר הכתוב אכלו רעים שתו ושכרו דודים הם שני מיני יחודים ושניהם צודקים למעלה ושניהם צודקים למטה כדמוכח מן הלשון פ' ויקרא וזה לשונו דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא ולכן הייחוד שהוא בסוד אכילה אסור לאכול ביותר אבל התשמיש אסור לגמרי והבן מפני כי כל הפורש מן הציבור הם קצוות הבנין וכל המצטער עמהם שנאמר ויקרא ה' לבכי זוכה ורואה בנחמתן: