מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקסח
[א] איתא בזוהר פר' יתרו דף צ"א וז"ל נדר איהו לעילא ואיהו חיי מלכא רזא דרמ"ח שייפין ותריסר קטירין כחושבן נדר ועל דא חמיר משבועה חיי דמלכא דיהיב חיין לכל אלין שייפין ואקרון הכי בגין דאינו חיין נחתין מעילא לתתא לההוא מקורא דחיין ומההוא מקורא נחתין לתתא לכל אינון שייפין וכו' הנה מבואר מזה המאמר ענין הנדר מהו ומפני מה הוא חמור משבועה וכן אחז"ל הנודר כאלו נודר בחיי המלך ולכן יאמר אם נדר האדם להתענו' יום זה ושכח ואכל משלים תעניתו כי בזה ימצא כי השלים מה שנדר בחיי המלך והוא הדין אם היה תעני' חלום אע"ג שאין שם נדר מאחר כי התעני' מועיל מאד באותו היום כמשחז"ל יפה תעני' לחלום כאש לנעורת ובלבד באותו היום ולכן משלים תעניתו או שהיה תעני' ציבור כי אי איפשר לו לשנו' ליום אחר או שהיה יום ידוע נו להתענו' ביום שמת אביו או אמו בו ביום משלי' תעניתו אבל אם נדר להתענו' יום א' או שנים וכשהתחיל להתענו' שכח ואכל כזית אבד תעניתו וחייב לצום יום אחר כדי להשלים הנדר שנדר:
[ב] הנודר לצום עשרה ימים באיזה יום שירצה והיה מתענה ביום א' מהם והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול לאכול כך אחז"ל כל האוכל מסעודה שת"ח בתוכה כאלו אוכל לפני השכינה שנא' ויבא אהרן וכו' לאכול לחם לפני האלהים ולכן לווה ופורע יום א' לפי כי אכילה זו יותר טוב לו להועיל את נפשו ומה גם כי לא קבע הימים בתחלת הנדר אבל אם לא קבל עליו קודם לכן להתענות יום א' אלא במנחה קבל עליו להתענו' למחר מקרי תעני' זה והרי נקבע לאותו היום דווקא ואינו יכול ללוותו לפי כי כאשר משלי' אותו נמצא ממשיך אותם חיי המלך עליו כביכול ומה גם כי חיים אלו הם נמשכי' לכל המדו' העליונו' ועל ידי כך יהיה לו חלק בראש כנ"ל ממ"ש בזוהר פ' עקב ע"ש וכן אם היה תעני' חלום כי אינו יכול ללוותו לפי כי כך אחז"ל יפה תעני' לחלום כאש לנעורת ובלבד באותו יום ועוד מטעם משחז"ל והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע ומאחר כי האלהים עשה שיתענה היום זה דווקא אין לו לשנו' ולכן אינו יכול ללוותו כדבר האמור לעיל:
[ג] ומי שנדר להתענו' סך תעניו' יכול לדחותם עד ימות החורף מאחר שנא קבע זמן ולא יום ידוע:
[ד] יש מי שחומר ששני ימים ושני לילו' רצופים יש להשוותם לארבעים תעניו' שאינם רצופים והנה הם סומכי' על מ"ש בזוהר פ' שמות דף ט"ו. וז"ל יתיב ר' שמעון ור' אלעזר בריה קאים ומפרש מלי דרזי דחכמתא והוו אנפוי נהירין כשמשא ומנין מתבררין וטאסין ברקיעא יתבו תרין יומין דלא אכלו ולא שתו ולא הוו ידעין אי הוה יממא או ליליא כד נפקו ידעו דהוו תרין יומין דנא טעמו מדי קרא על דא ר' שמעון ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וגו' ומה אי אנן בשעתא חדא כך משה דקרא קא אסהיד ביה ויהי שם עם ה' עאכ"ו הנה מבואר מזה המאמר כי אותם ב' ימים שלא אכלו קרא אותם הרשב"י ע"ה מ' יום אמנם אין ממאמר זה ראיה כלל ראשונה ממ"ש שני ימים והרי אין מזה ראיה שהיו שני ימים ושני לילו' כי הנה המאמר הוא אומר כד נפקו ידעו דהוו תרי יומין דלא טעמו מדי ומכאן אין ראיה ללמוד על ב' ימים וב' לילות דאיכא למימר שנכנסו שם בבקר והיו לומדים שם ב' ימים רצופי' כי בזה ימצא שלא היה שם זולת לילה אחת ומהיכן להם ללמוד שתי לילו' זאת ועוד טענה אחרת שהרי נאמר בהדיא ומה אנן בשעתא חדא כך משה דקרא אסהיד עליה וכו' הרי כי הרשב"י עצמו מה שקרא על דא ויהי שם עם ה' לא ללמד על ענין זה בא שיהיו נחשבים למ' היא בא אלא סמך הוא בעלמא ולכן אין ללמוד ממאמר זה שנחשבים למ' יום:
[ה] המתענה תעני' חלו' בי"ט או בחולו של מועד או בר"ח או בחנוכה ופורים או בערב יוה"כ צריך למיתב תעניתא אתעניתא לפי כי כן אחז"ל חוזרים ונפרעים ממנו מה שגרע מעונג ימים הללו:
[ו] אין תעני' ציבור בבבל להיות אסור במלאכה ולהפסיק מבעוד יום אלא ט"ב בלבד מפני שאין שם נשיא וכן נמי כל הדברים האסורי' בתענית ציבור מותר בהם לפי כי אין כח ביחיד לתקן מה שהציבור עושים וכבר נתבאר למעלה מה ענין החמשה דברים האסורים שהם אכילה ושתיה סיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה וכבר נת' הסוד שלהם בדיני יום הכפורים בהרחבה כי שם ביתם גם משחז"ל שתיה בכלל אכילה הכל מבואר שם ומ"מ טוב לומר בשעה שמקבל התעני' במנחה הריני לפניך בתעני' יחיד למחר לפניך:
[ז] כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר ראשון וכו' הנה כל אנו הדברים והדומה להם אין בהם צורך לענין מנהג לפי שהם חומרו' יתירו' או מילי דחסידותא ולכן הכל תלוי בסברא רחוקה או קרובה וכפי הכח המתענה ולעולם תולין בהם להקל וכמה מאלו המנהגים נתבטלו:
[יא] הנודר לצום סכום ימים רצופים ואירע בהם תענית חובה עולה לו זה הענין יובן בזמן שעושה תעני' משום נדר שנדר בעלמא על כל צרה או חולה וכיוצא אבל אם אותם הימים אשר מתענה בהם לעשו' תיקון על איזה עון פרטי אשר יעשה האדם ובא לעשו' תשובה ולהתענו' כמה ימים רצופים ואירע בהם תעני' ציבור אינו עונה לו מן המנין לפי כי זה התעני' הוא עניינו על דבר א' והתעני' שהוא מתענה הוא תיקון על דבר אחר ולכן אינו עולה לו לפי שבכל יום ויום שהוא מתענה על תיקון העון צריך לכוין באותו תעני' באות אחת מן אותו השם שעשה פגם אמנם מ"מ אינו נקרא הפסק ונקראים תעניות רצופים דלא גרע זה התעני' משבת ויום טוב שאירע בתוך הימים שעשה תעני' שאין מפסיקין ימים רצופים שיעשה האדם דלא סגי בלאו הכי והיה זה התעני' שאירע בתוך התעניו' רצופים שלו כאחד מהם ואינו הפסק אבל אינו עולה לו לפי שצריך להיות ימים רצופים שלימים עם הכונה שלהם גם כן שלמה:
[יב] כל השרוי בתעני' בין שהוא מתענה על צרתו או על חלומו וכו' צא ולמד ממה שאמר בזוהר על המתענ' תענית חלום בשבת פרשת אמור דף ק"ה. וז"ל אבל מאן דשארי בתעניתא בשבתא עביד גריעותא לשבת או לא אי תימא דלא עביד גריעותא הא סעודתיה דמהימנותא בטיל מני' ועונשיה סגיא הא חדוותא דשבת בטיל מניה א"ל מלה דא שמענא דדא הוא דאשכחן עליה מלעילא מכל בני עלמא בגין דהאי יומא חדוותא הוא לעילא ותתא חדוותא דכל מהימנותא ביה אשתכח ואפי' רשעים דגהינם נייחין בהאי יומא והאי בר נש לית ליה חדווא ולית ליה נייחא ושנייא דא מכל עילאין ותתאין כלהו שאלין עליה מאי שנייא דפלניא הוא בצערא ובשעתא דעתיקא קדישא אתגלי בהאי יומא ואשתכח האי בצערא צלותיה סלקא וקיימא קמיה וכדין אתקרעו כל גזרי דינין דאתגזרו עניה וכו' הנה בפירוש אתמר בזה המאמר כי צריך המתענה בשבת להיות בצער ומזה המאמר ממנו נקח למתענה בחול בכל ענין של תעניו' שצריך למנוע עצמו מן התענוגים ומן השמחה חלא יושב ומצטער אמנם אם הוא לומד בתורה מעצמו תבא לו השמחה שנא' פקודי ה' ישרים משמחי לב אז טוב לו מלהיות יושב ודואג והוא משתומם אלא יעסוק בתורה אז ימצא מזור למחלת חטאו וחי בהם: