מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקסז
[א] שנינו מטעמת אינה צריכה ברכה ולכן המתענה טועם והנה כפי הנוגע בעצם אדם ירצה כי הנה קים לן כי האדם השלם אין לו חפץ בהנאת העה"ז כלום כמ"ש ר' בשעת פטירתו גלוי וידוע לפניך שלא נהנתי מן העה"ז כלום וכגון רבי שמעון בן חלפתא שאמרה לו אשתו מה את רוצה שיהיה שולחנך חסר לעולם הבא ולכן כל המרבה להתענו' ולסגף את עצמו הרי זה משובח כדי שיהיה הכל מתוקן לו לעתיד אמנם יאמר מי ששרוי בתענית היינו המענה את עצמו מתענוגי הזמן יכול לטעום כדי רביעית כלומר לא אמרו שיהיה האדם ממית עצמו כך אמר החכם בני אם
יש לך הטיב לעצמך וכו' ולכן מותר לטעום ממה שיש לו וכן נמי מותר לו לטעום ממעשיו כדי רביעית כך שנינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב ובלבד שיפלוט רוצה לומר שלא יהנה ממנו רק יעשה ע"ד שפירש הרמב"ם ז"ל בכל דרכיך דעהו וביוה"כ ובט"ב אסור שני זמנים אלו יעידון יגידון על האדם בזמן שאינו אוכל ושותה אמנם לא ראי זה כראי זה דאלו העינוי של יוה"כ הוא קבוע לענין כפרה וממילא כמו כן אדם זה אע"ג שיהיה בערך ר חנינא שהיה בת קול מכרזת ואומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש כמו כן אדם זה אע"ג שהוא צדיק גמור אל יטעום כלום ממעשיו לפי כי הנה הייסורין שלו הם כפרה על הדור כמשחז"ל בענין ר' חייא שנפל יניבא בכיתניה והיה מועיל זכותו על כל הדור וכן בענין ט"ב איש המתענה ומסגף עצמו על מעשיו אשר לא טוב עשה אין ראוי לו לטעום כלו' מטובו' העה"ז:
[ב] יש אומרים שלא התירו לאדם לטעום רביעי' בפעם אחת רוצה לומר כי אפילו מאות' דברים שאדם אוכל פירותיהן בעה"ז לא התירו לטעום ולהיות נהנה רביעי' בפעם א' אלא יהיה ההנאה מעט מעט מכל הדברים שהוא צריך להם ויש אומרים אפילו בפעם אחת יהנה מאחר שהוא עושה כענין טעימה ע"ד בכל דרכיך דעהו כאמור ובלבד אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום דחיישינן שירגיל עצמו עד מקום כי יהנה יותר מדאי ויאכל מן ענייני המותרו':
[ג] מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית דהיינו כי יעיר בבקר בבקר לעבודת קונו אמנם הוא נהנה מעט מקנייני העה"ז ע"ד הנזכר אע"ג שהוא אדם כשר בתעני' ציבור שהוא דוגמא של יוה"כ הנזכר ולכן לא כשר למעבד הכי מאחר שמעשיו מועילים על הדור לא יטעום כלום אפילו אותה הנאה ואם מעט היא אבל בתעני' יחיד שהוא דוגמא למה שנתבאר בענין ט"ב דהיינו שהוא ענין כפרה לו לעצמו טועם כיון שפולט ומקיים בכל דרכך דעהו ואפילו יש במים שרוחץ ונהנה מהם יותר מרביעי' דהיינו הנאה מרובה קצת שרי לאכול מפירותיהן בעה"ז כאמור:
ואמנם הרמז בזה למעלה הוא להיות כי ענין האכילה הוא כינוי לייחוד כד"א הלחם אשר הוא אוכל ונאמר אכלו רעים ולכן על ידי האכילה מתעורר הייחוד עליון דוגמא מה שהמזון מן הכבד הולך אל הלב ומשם עול' אל המוח כך למעל' וכאשר האדם מתענה נהפוך הוא כי הוא ממשיך האור מן המוח ללב ולמטה ולכן יאמר השרוי בתעני' יכול לטעום כי לא מפני כך מתבטל ענין המשכת אותו האור מלהשפיע למטה ובלבד שיפלוט וביוה"כ ובט"ב אסור כי עושה רושם כל אחד כפי בחינתו:
יש אומרים שלא התירו רביעי' בבת אחת אע"ג שפולט הרי יש לו הנאה ויש אומרים אפילו בפעם אחת יכול לטעום רביעי' אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום כי באופן זה מתקיים התענית מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית גם בזה ימצא ענין רמז כנראה כי אדם זה מקנח הרירין הנמצאים בפיו כי בזה נכנעים הדינים הנאחזים מפה העליון ויונקי' משם אך בתעני' ציבור לא כשר למעבד הכי דמשמע כי אין יכולת בציבור לדחות אותם ולא היא אבל בתעני' יחיד שרי כיון שפולט ואף על גב שמורה חולשא בתעני' שלו לית לן בה ואפילו יש במים שרוחץ פיו יותר מרביעי' דמשמע כי צריך ענין גדול להכניע אותם ויש ספק שמא יבלע מן המים שמורה שנתאחזו קצת מהם בתוכו שרי דאיהו דאפסיד אנפשיה כאמור: