אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקסו

סימן תקסה

[א] הנה מפורש למעלה מה טעם ש"ץ אומר, עננו בין גואל לרופא בחזרה מפני כי המדה זו נקרא' גואל שנא' המלאך הגואל ולכן ש"ץ דווקא אומר עננו ברכה בפני עצמה לפי כי כאשר מדה זו נקרא תפלה אז היא למטה בסוד מש"ה צדק יקראהו לרגלו וכנז' לעיל ממ"ש בתיקונים ואתנפלת לרגלוי ולכן אז יאמר היחיד עננו בשומע תפלה כנ"ל ועוד מטעם כי אז בתפלה בלחש הוא בסוד הרגלים ושם נאמר עון עקבי יסבני מפני כי נגע בכף ירך יעקב ולכן צריך לאומרה בלחישה וג"כ כלולה בשומע תפלה אבל עתה שעולה למעלה בחזרה כדאיתא פ' פנחס דף רכ"ט וז"ל אבל כד חזר ש"ץ צלותא ועונה אמן איהו במחברת השנית וכו' ולכן אין פחד עתה מהחיצונים ולכן אומר בקול רם ולכן אומרה ברכה בפני עצמה כי הנה מתחלה מדה זו היתה בסוד נקודה כדאיתא פ' בלק מגו רחימו סגיא אזעירת גרמא עד דלא אתחזי מנה רק נקודה אחת בסוד י' זעירא ולכן בשומע תפלה כי אז ישראל עם קדוש מתקנים אותה שהם בסוד גברי כח עשה דברו כנזכר שם לכן אומרים עננו בתענית וכמ"ש כי אתה שומע תפלת כל פה כנ"ל אמנם כאשר אנו בחזרה אז המדה הזאת כבר נבנית ולכן אומרים עננו ברכה בפני עצמה והוא בין גואל לרופא שכן נקרא גואל כאמור וצריכה רפואה בבור הגלות שלא תחזור להיות חולה כי עליה נאמר כי חולת אהבה אני כדאיתא בתיקונים הא כלה דילך בבי מרעא וכו' ולענין הנוגע לישראל יש בזה ג"כ רמז לדבר כי הנה אנחנו אומרים עננו בין גואל לרופא כי הוא חוזר לשני הברכו' כי הקב"ה יענה לעמו ישראל על ענין הגאולה כי בצרה גדולה אנחנו כמשחז"ל כ"מ שנא' בתורה עני דל מך דך וכו' בישראל הכ' מדבר כי מיום שנחרב ב"ה לא זז ממנו העניו' והוא סוד הקליפ' ולכן אנו אומרים אל תפן לרשענו אלא יביא הגאולה בדור שכולו חייב כמשחז"ל ואח"כ בא ענין הרפואה הוא סוד התחיה שנא' הרופא לשבורי לב ולכן חותם העונה לעמו ישראל בעת צרה שנא' ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע:

וקורים ויחל בשחרית ובמנחה וכו' כי הנה כאשר היה מתפלל מרע"ה על ישראל הי' מתפלל מ' יום שנא' ואתנפל לפני ה' את מ' היום וכו' ואתפלל אל ה' ואומר אל תשחת עמך וכו' ולכן אע"פ שאינו חל בשני ובחמישי קורין ויחל כאמור:

[ב] כשהציבור גוזרים תענית על כל צרה שלא תבא עליהם וכו' נהגו לומר ש"ץ עננו וכו' הכל כמנהג המדינה מאן דעביד כמר לא משתבש ומאן דעביד כמר לא משתבש:

[ג] אין ש"צ אומר עננו ברכה בפני עצמה אא"כ יש בב"ה י' שמתעני' וכו' וכבר נתבאר למעלה טעם לענין עננו בציבור היות בין גואל לרופא כי הנה אם לענין הנוגע בעצם אדם דהיינו על הגאולה ועל התחיי' הנה הענין הוא מפני כי זה וזה הוא נעשה לרבים שהרי לענין הגאולה צריך להיות לכללות עם ישראל ולכן אע"ג שיש י' בעיר שמתענין כיון שאין בב"ה י' שמתענין אין אומרים דאע"ג כי ענין הגאול' הוא לכל ישראל הקרובים והרחוקים, מ"מ עיקר הגאולה שיהיו מקובצים יחד כמשחז"ל בפ' הקבצו ושמעו בני יעקב כיון שנתקבצו ישראל הרי התקינו עצמן לגאולה ונוסף עוד כי צריך שיהיה בא"י ולכן צריך שיהיו בב"ה כך אחז"ל בירושלם עשה לו הקב"ה סוכה ומתפלל ואומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי ואם לענין הרומז למעלה הוא הדבר אשר דברתי כי כאשר אומרים עננו ברכה בפני עצמה הוא מורה על שלימות המדה שהיתה בסוד נקודה ואח"כ נעשית ברכה בפני עצמה והנה השלימות של מדה זו לא יהיה שלימות בפחות מי' כך אמרו חכמים ז"ל אין קדושה בפחות מי' ואף על גב שיש בעיר י' שמתענין וכן נאמר עיר קטנה ואנשים בה מעט הנאמר על מדה זו כדאיתא בזוהר כיון שאין בב"ה י' שמתענין אין אומרים וזה יהיה מטעם אחר הוא מ"ש בזוהר פרשת בלק דף קנ"א. וזה לשונו פתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה וכו' מלין אלין הא אוקמוה אבל בשעתא דא מגו רחימו סגיא לגבי רחימה מגו דחיקו דרחימו דלא יכלה למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזיאת את מנה אלא זעירו דנקודה חדא ומאי איהו יו"ד וכו' כגוונא דא לתתא בזמנא דחייבין בדרא איהי אתכסייא ואזעירת גרמה עד דלא אתחזיאת מכל דיוקנהא כד אתאן גבורי כח וזכאי קשוט כביכול עושים להאי דבר ואנהירת זעיר זעיר ואתעבידת בדיוקנהא בשפיר דילה כמלקדמין עכ"ל ולכן לרמוז על זה שעושים הצדיקים לכן צריך שיהיו בבית הכנסת:

[ד] נוהגים להרבות סליחות בברכת סלח לנו וכו' ומנהג הנכון לומר סליחות אחר התפלה:

[ה] בתענית ציבור ש"ץ שאינו מתענה לא יתפלל ואע"ג שהוא אומר עננו בלשון רבים דמשמע על הזולת ואינו אומר ביום תעניתי אלא ביום התענית דמשמע שאחרים מתענים אעפ"כ לא יתפלל כאמור:

[ו] יש מי שאומר שאין עומד לקרא בתורה בתענית ציבור מי שלא התענה וכן אם הכהן אינו מתענה יוצא מב"ה וקורא ישראל המתענה כן כ' מהר"י קולון מעשים בכל יום כשאין הכהן מתענה יוצא הכהן מב"ה ועומד לקרא בתוכה ישראל המתענה ואפשר לומר שהם מעשים אשר לא יעשו מאחר שאין להם שורש מן הדין:

[ז] בתענית ציבור יעמדו שנים אצל ש"ץ מזה אחד ומזה אחד כמו שעשה מרע"ה שנא' ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ואותו היום היו בתענית והם רמז לג' אבות כמעשה של ר' חייא ובניו כשעברו לפני התיבה בתענית ציבור על פי אליה ז"ל כנודע:

[ח] כל תענית ציבור יש בו נשיאות כפים במנחה לפי שמתפללים אותה דומיא דנעילה:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה