מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקסה
[א] אשר חכמים ז"ל הגידו כי כל שאלותיו של אדם אומרם בשומע תפלה לפי שהיא סוף הברכות שנתקנו לצורכי בני האדם ומה גם עתה כי המתענה יש לו לשאול מהקב"ה שיקבל תעניתו ויעשה בקשתו כך אחז"ל גדולה היא התפלה לפני הקב"ה ובפרט כי צריך האיש הישראלי כי כל שאלותיו יהיה לש"ש כמש"ה בכל דרכך דעהו וכמ"ש הר"ם במז"ל והמתענה הוא מקריב קרבן לפניו ית' חלבו ודמו נמצא שעתה הוי תרתי לטיבותא הקרבן והתפלה ולפי כי כך אחז"ל גדולה תפלה יותר מן הקרבן ולכן יאמר נא ישראל עננו ביום צום התענית הזה ובפרט אם האדם מהרהר בתשובה כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא וכאשר החי יתן אל לבו על ג' עיקרים הללו פשוט הוא כי תפילתו אינה חוזרת ריקם שלכן נתקן ליחיד כאשר מתפלל בלחש כדי להתוודות בינו לבין קונו דכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ואיתא בזוהר פ' בלק דף קצ"ה: וז"ל לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרשא חטאוי דהכי אצטריך יחיד בשומע תפלה בגין לאתדבקא בימינא דפשוטה לקבלא לאינון דתייבין וכדין אקרי חסיד וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי כן צריך היחיד להתוודות בשומע תפלה תמיד בכל תפילותיו ובכן נקרא חסיד כאמור ומה גם עתה שהוא בתענית ואמנם ראוי לכל בן דעת לעשות מעשיו בכונה טובה ולכן ראוי להתבונן מ"ש בפ' ואני תפלה הוא סוד משחז"ל בברכות מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר ושמחתים בבית תפלתי תפלתם אינו אומר אלא תפלתי וכבר ביארתי מאמר זה לעיל כי שם ביתו ואמנם למדנו ממאמר זה שהקב"ה מתפלל וז"ש ואני תפלה כלומר לא מבעיא המדה הנקרא' אני שהוא מתפלל שנאמר אלהים אל דמי לך ונאמר יקראהו לרגלו אלא ג"כ המדה הנרמז באות ו' מתפלל כמ"ש מאי מתפלל יהי רצון שאראה בבנין ביתי ומי כל בשר אשר שמע קול להים מדבר כך ולא יחרד לבו ולכן יהיה מתכוין בתפלתו כשאומר כי אתה שומע תפלת כל פה לרבות המדה זו שמתפללת לפניו יתברך ויהיה כולל אותה בברכה זו שהוא סוף הברכות חי ויקשור התפלה לחי עלמין כך יעשה בלחש שלא ישמע קולו כאשר מפורש הכל במקומו כך יעשה יחיד המתפלל עם הציבור וכן נמי שליח ציבור שמסדר תפילתו בלחש כיחיד דמי משום והצנע לכת עם אלהיך כמשחז"ל הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה וכו' כנזכר במקומו ולכן אומר בשומע תפלה אמנם בחזרה אומרה בין גואל לרופא לפי כי אז היא עולה למעלה ואין פחד מן הקטרוג ולכן סומך אותה לברכת גואל כי כן נקרא המלאך הגואל כי כן פעמים נקרא' מדה זו מלאך כדאיתא בזוהר פ' בלק אין להאריך כי כבר הדברים מפורשים במקומן:
[ב] אם שכח מלומר עננו אין מחזירין אותו לפי כי כונה זו שהאדם עושה לא דבר רק הוא כי זה תלוי בזה ואם לא אמר עננו אינו נתקן אין הדבר כן אלא אע"ג שהיחיד אינו אומר עננו הקב"ה עונה שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו כדאיתא בזוהר שומע תפילות מבעי ליה אלא שומע תפלה על כנסת ישראל נאמר ולכן אין מחזירין אותו ואמנם אם נזכר קודם שעקר רגליו אומרו בלא חתימ' ואומר אחריו יהיו לרצון אמרי פי ומתקבל: [ג] י"א שאין היחיד אומר עננו כי אם במנחה וכו' סברא זו רחוקה היא ורחוקה בטענת שמא יאחזנו בולמוס כי גם שיקראהו אסון אין זה שקרן אלא אנוס וכבר אחז"ל מנין שאם חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה וכו' שנא' ולחושבי שמו אמנם כאשר יאמר עננו ע"ד הנזכר בזאת הכונה אז ינקה מספק זה שראוי לחוש עליו היחיד אבל ש"ץ אומר גם כשהוא מתפלל בקול רם בתפלת שחרית שאי אפשר שלא יתענו קצת מהקהל וכן בד' צומות גם היחיד אומרו בכל תפילותיו וכו' וכבר נתבא' כי כאשר האדם מתכוין בתפילתו ע"ד האמור אע"פ שלא ישלים אינו שקרן ומה גם מן הטעם האמור צאן גם היחיד אומרו בכל תפילותיו בד' צומות דאפילו יאחזנו בולמוס ויאכל שפיר שייך למימר עננו ביום התענית הזה כיון שתקנו חכמים להתענו' בו א"כ מטעם זה גם בשאר תעניות שהיחיד מתענה יאמר אותו ממה נפשך אם תענית של חלום הוא הרי זה תקנה מן השמים שנאמר והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע ואם מתענה באחד מדרכי התשובה הרי זה מן התורה שנא' ושבת עד ה' אלהיך:
[ד] טוב לומר בתחנונים שאחר תפלת המנחה וכו' רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך וכו' כך מפורש בזוהר פ' שמות דף צ' וז"ל מה השושן שהוא אדום והוא לבן אין צומקין אותו לחזור כלו לבן אלא באש כך הקרבן וכו' עכשיו מי שיושב בתעניתו מקריב חלבו ודמו אינו נצמק לחזור כלו לבן אלא באש דא"ר יהודה מתוך תעניתו של אדם מחליש איבריו וגובר עליו האש ובאותה שעה צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש והוא נקרא מזבח כפרה והיינו דאמר ר' אלעזר כד הוה יתיב בתעניתא הוה מצלי ואומר גלוי וידוע לפניך האו"א שהקרבתי לפניך חלבי ודמי והרתחתי אותם בחמימו' חולשת גופי יר"מ שיהא הריח העולה מפי בשעה זו כריח העולה והקרבן כאש המזבח ותרצני וכו' ולפיכך תקנו התפלה במקום הקרבן ובלבד שיכוין למה דאמרן עכ"ל:
[ח] אין היחיד רשאי לומר י"ג מדות של רחמים דרך תפילה ובקשת רחמים וכו' כבר כתב רבינו יעקב ז"ל ואינו יודע מה חשש יש בדבר שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה וכו' ואם עיני שכל לך תדע ותשכיל ממוצא דבר מה שאמרנו כל דבר שבקדושה אמנם י"ג מדות הללו הם נקראים מדות של רחמים ומה ענין זה לזה ואמנם דבר שבקדושה כגון קדיש וקדוש' וברכו:
[ו] המתענה ומפרסם עצמו לאחרים להשתבח שהוא מתענה הוא נענש על כך כדאיתא בירוש' ההיא אתתא דמיתא ונפק אור גיהנם מאודנא לאודנא משום דמשתעיא לאחריני מתענא אנא דכתיב אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי: