אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקסד

סימן תקסג

[א] להיות כי כבר נתבאר למעלה הטעם היות התעני' העיקר ביום להיות כי כל השפע הנשפע ביום התענית בין למעלה בין למטה הכל נמשך מן מדת הנקרא יום אמנם ענין ט"ב שמתענים בו בלילה יתבאר בדיני יוה"ך כי גם מתענים בו בלילה אמנם מאחר שכבר הנחנו כי העיקר של התענית הוא ביום לא בלילה לכן מתחייב מן הדין כי כל תענית שאוכלים בו בלילה דהיינו שאין מפסיקין בו מבערב בין יחיד בין ציבור אין הפרש ביניהם כלל אלא זה וזה שוים כי הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר ובלבד שלא ישן ויאכל אח"כ אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל ולא שותה מפני כי השינה היא מפסקת וטעם לדבר משחז"ל בב"ר נשמת רוח חיים זו האופיתא

הלכות תענית שהיה עולה ומושכת לאדם חיים מלמעלה לפי כי השינה היא אחת מששים במיתה והנה הנחנו למעלה כי ביום התענית הוא משונה מזמן שאוכל האדם כי ע"י האכילה בא ההתעוררות מלמטה למעלה לפי כי המאכל מקרב הכבד לפני הלב ואח"כ הוא עולה למוח וביום התענית נהפוך הוא כי המוח הוא המשפיע בתחלה ללב ואחר כך מחלק לכל האיברים ומאחר כי עיקר ההשפעה והמשכת האו' עליון ביום התענית יהיה מלמעלה למטה לכן ימצא כי כאשר ישן האדם נשמתו עולה למעלה להמשיך לו חיים למטה וענין האכילה בהפך מעלה מלמטה למעלה ולכן כל זמן שלא ישן אוכל ושותה והוא פועל עבודתו הכבד לפני הלב ומן הלב למוח ואח"כ כאשר כאור בקר יזרח שמש יהיה ההמשכה מן המוח ולמט' מפני התענית אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל ולא שותה כי אין להכחיש אותו השפע שהתחיל להמשך מלמעלה למטה ע"י האכילה שהוא בהפך מזה אלא א"כ התנה בתחלה קודם שישן לאכול או לשתות דסבירא לי' כי ע"י התנאי לא יהיה ענין הכחשה וניגוד מזה אל זה אמנם המובן מדברי הרשב"י ע"ה כי לא יועיל תנאי בזה וזה מתבאר ממ"ש בזוהר פ' ויקהל דף רט"ו:

וז"ל כתיב לא תאכלו על הדם וכו' האי קרא אוקמוה ורזא דמלה האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי על דמיה שקיל איהו כמנחש ומעונן בגין דבליליא נשמתא סלקא ואשתטחת למחמי ביקרא עילאה כל חד וחד כמה דאתחזי ליה ואשתאר ב"נ בההוא חילא דאשתתף גו דמא לאתקיימא גופא וע"ד טעים טעמא דמותא וכו' וכד אתער בר נש לאו איהו דכי' וכו' ואע"ג דאתעסק באורייתא ההיא נשמתא לא אתקיימת באתריה ולא שלטא ביה בבר נש חילא דדמא בלחודוי וכו' וכד יצלי בר נש צלותא דפולחנא דמארי' כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ואתגבר חילא דנשמתא ואתיישב' על ההוא אתר וכדין ב"נ אשתלים קמיה מאריה וכו' ואי אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על אתרי' הא איהו כמנחש ומעונן וכו' והנה מבואר מזה המאמר כי אין מתיישב כח הנפש באדם עד שיתפלל ולכן האוכל קודם שיתפלל נחשב כמעונן ומנחש כנזכר שם ואין לומר דהכא במאי עסקינן כגון שניעור משנתו בבקר ואכל שהרי הוא אומר אע"ג שהיה לומד בתורה בלילה אלא רצונו להגיד ענין נוסף על משחז"ל בפסוק לא תאכלו על הדם שלא יאכל אדם קודם שיתפלל אבל לא סיימוה רבנן לענין הנעור בלילה ולומד בתורה כי מאחר שלא עלה עמוד השחר משמע שהוא מותר כנזכר במקומו ולכן אשמועינן כי אפילו שהיה נעור ועוסק בתורה אסור לאכול עד שיתפלל ומאחר כי כן סברת הרשב"י ע"ה שאסור לאכול מכ"ש הרוצה לעשות תענית כי אין ראוי לו לאכול כלל כי מה מועיל התנאי לענין זה ולכן מאחר שהעונש גדול כל המחמיר בזה עליו תבא ברכת טוב ומכ"ש אם מתענה לתקן איזה עון שעשה כי יותר ראוי לקיים דברי הרשב"י ע"ה:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה