אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקסא

סימן תקס

[א] הנה מאחר שנתקיים בנו מש"ה והשימותי את מקדשיכם ונא' ועריכם יהיו חרבה ובדבר הזה נמצא העדר גדול בענין כל מקומו' ובתים של איש ישראל שנא' נחלתינו נהפכה נזרים בתינו לנכרים גם מזה ההעדר הגיע נמי לכל איש ישראל מן המצות שהם תלויים בארץ כגון שמיטין ויובלות וענין המעשרו' וכיוצא ומה גם לכל איש ישראל אשר נדחו נחוץ והם בח"ל וכל זה הוא ענין העדר בעצם האדם מפני כי סכום המצו' הם כנגד איברי האדם ולכן נמצא כי מאז נחרב בית קדשינו נתחסרנו כל השלימו' אשר נמצא בעצם אדם ולכן חז"ל עשו כל תקנו' הללו מהם בכל מושב בני ישראל בבתיהם ובטירותם וגם יש דברים שתקנו באדם עצמו מפני שיהיה מרגיש מה שנתחסר מן השלימו' בעבור החרבן ולכן תקנו חכמים שבאותו הדור כי המה ידעו דרך השם והפגם שהגיע לנו כמדובר ולכן תקנו שאין בונים לעולם בניין מסוייד ומכוייר ותהי זאת לזכרון מעשינו שגרמו החרבן ועדין אנו טמועים בזה ונאמר וכל בית גדול שרף באש והנה איתא בספר בזוהר פרשת שמות דף ד'. וזה לשונו ויהי ככלות שלמה לבנות וכו' כיון דאמר בית ה' מהו בית המלך וכו' אלא בית ה' דא ב"ה בית המלך דא ק"ק דאיהו פנימאה דכולא וכו' הנה מבואר מן המאמר כי בית הנקרא בית המקדש ובית המלך הוא בית ק"ק ואמנם הענין מובן כפי פשוטו אבל יש סוד בענין כי בית ה' מכונה למדה האחרונה אשר הוא בית לת"ת ישראל ובית המלך משחז"ל זה ק"ק הוא בסוד ה' ראשונה כי אלו הם מה שאמר הכתוב שני בתי ישראל ולכן מש"ה וישרוף את בית ה' ואת בית המלך (מלכים ב כ"ה) הוא דומה בדומה בית ה' הוא אות ה' אחרונה ואת בית המלך הוא כנגד ה' ראשונה מכל מקום לא נאמר שם ענין שרפה אמנם ואת כל בית גדול שרף באש בזה איכא תרתי לריעותא כי אמר שרף ולא כמו שאמר בתחלה וישרף דמשמע תגבורת הגבורות ביותר הנקרא שרפה אבל בית זה שרף באש נמי הוא אש זרה בסוד ושפחה כי תירש גבירתה ולכן התקינו שאין בונים לעולם בניין מסוייד ומכוייר כי הנה בבית המקדש היו אותם הציורים בכתלי הבית כרובים ותמורות וכדאיתא במדרש כי כל אותם האילנות היו מוציאין פירות בזמנם וכאשר נכנס האויב נאמר ופרח לבנון אומלל וסוד הדבר מה שעשה שלמה המלך עליו השלום כל ציורים הללו ע"ש התכשיטים של הכלה עליונה שנאמר בה ויבן ה' אלהים את הצלע וכו' ויביאה ואמרו חכמים זכרונם לברכה קשטה בכ"ד קישוטים כמנין ויביאה כדלקמן ולכן אין לעשות עוד סיוד וכיור ומה גם כי בתים הללו הם אות בעצם אדם רמז לגוף שלו שהוא בית מושב לנשמה הנקרא אדם שנאמר על בשר אדם לא ייסך וכל זה ההעדר נמצא בגוף האדם באיברים שלו כאשר יבא לקמן ולכן מכל הסיבות וכל הצדדין אין לעשות בית מסוייד ומכוייר אלא טח ביתו בטיט וסד בלבד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד וסוד הדבר מ"ש פרשת תרומה בענין אפרסמון ואפריון כי אות ס' מורה על עולם עליון אבל אות מ' למטה ומורה על אותה חיה דמרבעא בארבע סטרי עלמא כדאיתא בזוהר אין להאריך בזה ולכן בא השיעור אמה על אמה בריבוע וזה בלא סיד להורות על מה ששנינו בור סיד שאינו מאבד טיפה לא כן בזמן הגלות שנאמר אותי עזבו מקור מים חיים וכו' בארות נשברים אשר לא יכילו המים ומה גם בעצם השם מורה הענין כי הנה אף על גב כי מלת ס"ד בגי' אדני מ"מ בעצם האותיות חסר אות א' ולכן נמצא מאבד טיפה אמנם הלוקח חצר מסויידת ומכויירת הרי זו בחזקתה והענין כי הנה אף ע"ג שצריך האדם לשייר אמה על אמה בלא סיד להורות על העדר הבחינה עליונה הנזכר מכל מקום ידענו נאמנה כי חוזרת ונבנית מדה זו בכל יום יעיר בבקר בבקר לשמוע בלמודים ובפרט ע"י התפלה כמש"ה חדשים לבקרים וע"י כן נעשית רבה וגדולה אמונתך ולכן להורות על עניי זה כאשר האדם קונה חצר מסויידת ומכויירת שהרמז זה מורה לחצר בית ה' שהוא בנוי ומסוייד ומכוייר לכן הרי זה בחזקתה שחזרה ונבנית שנאמר עוד אבנך ונבנית בתולת בת ציון וכו' ולכן אין מחייבים אותו לקלוף בכתלים להורות על החרבן אלא מאי דהוה הוה:

[ב] וכן התקינו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחי' מחסר ממנו מעט וכו' לפי שנאמר זה השולחן אשר לפני ה' וכדאיתא בזוהר, פ' עקב דף רע"ב וז"ל פתח ואמר והיה באכלכם מלחם הארץ וכו' ועשרה דברים צריך אדם למעבד בסעודתא וכו' וצריך לאחזרה עלייהו ולתקנא לון ברזא קדישא דאיהי כלילא מעשר ספירן ואיהי פתורא דקב"ה מסטרא דגבורה וכו' ולכן להורות על העדר מה שהגיע למדה זו לכן אמרו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחים מחסר ממנו מעט כדי שירגיש האורח בדבר ואיתא בזוהר פרשת עקב דף רע"ב וז"ל ועוד אוקמוה דאורח מברך בגין דיברך לב"ה ואורח רזא בעל הבית בוצע דא עמודא דאמצעיתא דאיהו קו האמצעי וכו' ואורח מברך ואורח צדיקים כאור נוגה וברכות לראש צדיק ובג"ד אורח מברך עכ"ל ולכן מניח מקום פנוי קערה אחת מן הקערות הראויות לתת שם כי בזה בא הרמז להעדר שהגיע למדה אחת מו המדות של השולחן העשירית שנתחסר משם האוכל לפי שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ואם העדר הקערה הוא מן הראש היינו מש"ה נפלה עטרת ראשינו ולכן מ"מ הצדיק מצטער הוא משחז"ל במדרש למלך שהיה עטרה בראשו ונפלה הוא שנאמר בה אשת חיל עטרת בעלה ולענין הנוגע בעצם אדם שולחן זה הוא בקרב איש ולב עמוק שאדם עורך לעשות סעודה לאורחים הבאים אליו הקב"ה ושכינת עוזו על ידי מחשבות טהורות בתורה ובמצות ולכן מחסר ממנו מעט מן השולחן הנזכר שהוא הלב צריך למעט בענין הנאותיו כי צריך לחסר קערה אחת מן הקערות ויהיה המקום פנוי מן הקערה הראויה לתת שם כי העיקר הוא מיעוט המאכל:

וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב גם בזה תיקנו חז"ל להודיע ולהוודע כמה הגיע מן ההעדר לנשים יקרות דאלו לאנשים כבר הוא מפורש בשום שכל שנתחסרו מן המצות החלויות בארץ כנזכר אמנם גם בנשים הגיע העדר לכן תקנו כי האשה כאשר עושה תכשיטיה של כסף וזהב להורות על ההעדר שהגיע לאשת חיל ומה גם בעה"ז לנשים יקרות לכן מנחת ומשיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם כדי שלא יהא התכשיט שלם שהנה נאמר ויביאה אל האדם ואחז"ל שעשה לה כ"ד קישוטין כמנין ויביאה ואחר כך נתחברה עם האדם ולכן להודיע כי אין שלימות בחיבור הנמצא בזמן של החרבן לכן משיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם כדי שלא יהיה תכשיט שלם כי הנה חז"ל אמרו נאים התכשיטים לגוף המעודן ומאחר כי אין הגוף מעודן שנאמר רגליה יורדות מות גם התכשיט לא יהיה שלם וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין להורות על סוד אפר פרה אדומה שמטהרת את הטמאים והענין בקיצור כי הנה אשר חז"ל הגידו כי הפרה היא רמז לשונאי ישראל היינו מ"ש בזוהר פ' אמור דף פ"ט. וז"ל ולאחותו הבתולה וכו' ר' אבא פתח מי זה בא מאדום זמין קב"ה ללבשא לבושי נוקמא על בבל דאחריבו ביתיה ואוקידו היכליה וגלו לכנסת ישראל ביני עממיא וכו' ולכן משים אפר במקום הנחת תפילין להורות כי זה הפאר של התפילין שנתחסר בט"ב מפני החרבן עתיד לחזור ע"י אפר זה וכמו שחז"ל אמרה כנ"י איני מתנחמת עד שתראני בצדי שהיו אומרים אי אלהימו ולכן לשמח הכלה ולהגיד לה שעתיד לקיים מה שהבטיח שנאמר לה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ולא יהיה שריד לבית עשו ומאותו אפר יטהר ממ"ש וכל מלבושי אגאלתי ולכן נותן האפר במצחו לרצון לפני ה': וכל אלו הדברים לזכור את ירושלם שנאמר אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי כי מתחלה קטרגה הירח ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ולכן הבטיח כי עתיד להעלות את ירושלם כי המדה הנקראת את מעלה אותה על ראש הצדיק ומדת ירושלם בכלל מעלה על ראש שמחתי בסוד הכתר שעל ראשו:

[ג] וכן גזרו שלא לנגן בכל כלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמוח בהם כי הנה אחז"ל השות' בד' מיני זמר. מביא גלות לעולם וביארתי טעם לדבר בספר דניאל באותם מיני זמר שעשה נבוכדנצר שחיק מחיק לפני הצלם לפי כי הנביאים היו לפניהם ד' מיני זמר להשראת שכינה עליהם שנאמר ולפניהם נבל וחליל ותוף וכנור והמה מתנבאים ובעבור החרבן פסקה הנבואה ולכן כל מיני זמר אסור לשמוח בהם וזה יהיה למשמיעים אמנם גם אסור לשומעם מפני החרבן ואפי' שירה בפה על היין אסור שנאמר בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תושבחות וכו' על היין ומי יתן כי לא ישתו יין ולא יאמרו דברי תושבחות זולת בסעודות של מצוה שהרי כמה דורות אבד היין כמשחז"ל:

וכן גזרו על עטרות חתנים וכו' שהרי נאמר נפלה עטרת יטמא ועתיד לקיים והיה ראשינו ואיתא בזוהר ומיומא דאתחרב ב"ה לא אתעטר קב"ה בעטרוי: [ד] וכן גזרו על עטרות הכלה מכ"ש שכן הפ' אומר הסר המצנפת והרם העטרה ודווקא של כסף וזהב שנאמר לי הכסף ולי הזהב ובזמן הגלות נאמר הנה מלכך וכו' עני ורוכב על חמור:

[ה] אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעה"ז שנא' אז ימלא שחוק פינו מכלל דהאידנא אסור לפי כי ישחק בגי' ביתו ואחז"ל אין בית אלא אשה והעיקר מש"ה והנה יצחק משחק ולכן אין להקב"ה שחוק לעתיד שנא' יושב בשמים ישחק ולכן גם האדם בזמן החרבן אסור למלאת פיו שחוק כמדובר:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה