מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקס
[א] הנה כשחל ר"ח בא' בשבת אין אומרים צדקתך בשבת במנחה אמנם לא מן השם הוא זה וכבר נתבאר כי אין עיקר כל אלו הדברים משום שנקרא מועד כי מה מועיל שם זה שנקרא מועד מאחר שהוא לרעה וכה קרא עלי מועד לשבור בחורי אמנם כונת זה הפך מזה והענין הוא כי הנה הטעם שאין אנו אומרים צדקתך בשבת כשחל ר"ח באחד בשבת מפני כי לפי גודל של הקדושה הנתיוספת אז באותו הפרק לכן אין אנו צריכים לומר צידוק הדין על אותם הג' צדיקים כאשר הם בצדקתם וזכותם מועילי' לעורר הייחוד העליון נא כן אנחנו וכדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קנ"ז. וז"ל משה אסתלק מעלמא בההיא שעתא דצלותא דמנחה דשבת בשעתא דעת רצון אשתכח ובההוא שעתא רעוא הוה לעינא וצערא נתחא וכו' תבת דאסתלקו מעלמא בההוא זמנא וכלהו כלילן במשה חד משה נביאה עילאה וחד יוסף צדיקא וחד דוד מלכא וכו' בשעתא דמית יוסף צדיקא יבשו מקורין ומבועין וכבהו פתחו עילאי ואמרו צדקתך וכו' בשעתא דמית משה תתחשך שמשא בטיהרא ואנעלת תורה שבכתב נהורהא דאספקלרייא דנהרא וכו' בשעתא דמית דוד מלכא כניסת סוהרא נהורהא ואורייתא דבע"פ כניסת נמי נהורהא ומההוא זמנא הוה מחלוקת על משנה וכו' הרי נתבאר מזה המאמר דבר והפכו ולכן בשבת שלפני ר"ת אין אומרים צדקתך במנחה בשבת מפני כי מועיל לנו מה שנסתלקו אלו הצדיקי' באותו' שעה והזכות שלהם גדול הוא ולכך יש בהם כח לעובר הייחוד העליון מעצמן וא"צ לנו למעשינו אמנם בשבת זו איכא למימר הוא הטעם שאין עמר צדקתך מפני טעם הנא' כי הוא מועד או כי הענין הוא כי מעתה ומעכשיו התחיל למעלה הרגשת ההעדר ולכן גם שנאמר צדקתך ונזכיר וכו' הצדיקים הננו אין עושה התעוררות למעלה וכנראה שנמנע אותו הייחוד באותה שעה כנזכר:
[ב] בניכ ס"ב חומר אחר קינות ואיכה סדר קדושה כדי להמשיך מן כקדושה של יום השבת למטה ומתחיל מואתה קדוש כמו שאר לילות של מוצאי שבת דאע"ג שאומרים קינות ואוכה ובזה מתעוררים מאריהון דיבבא ויללא אע"פ כן למה יגרע סדר קדושה דהיינו כמו שאר הדברים שאנו אומרים שהם סדר היום ואם חל במוצאי שבת חק תזמרים ויהי טעם מפני כי ענין של ויהי נועם הוא כדי להמשיך הארה מן העולם עליון למטה וכדאיתא בזוהר פ' מקץ דף קצ"ז וזוה ד"א עלמא דאתי חקרי טעם וכד תממר עגמחן דאתי כל תוחוו וכל טיבו וכל נהורין וכל חידו דעלמא אתער ובגיני כך תקני טעם וכו': [ג] הנה נתבאר למעלה כי כל המעשה אשר יעשה האיש הישראלי למטה כך הוא מתעורר למעלה ומה גם עתה בכל אלו הדברים כי מנהגן של ישראל תורה הוא וצריכה תלמוד ולכן התבונן מ"ש בזוהר פ' עקב דף רע"ב. וז"ל ואלין דאתמר עלייהו למזבחים ולמקטרים למלאכת השמים ולמזלות אשר לא צויתי הוא פולחנא דשפחה בישא דשלמא בערבי שבתו' וערבי לילי רביעיו' מה הוו עבדין אולין הוו נטלין לבושין אוכמין וחשכאן נהורין ועבדין הספדא בליל שבתו' כדי להשתתפא בהדה כמה דאיהי שרייא כי גם זה לעומת זה עשה האלהים בתר דחאבו ישראל ואתחרב בי מקדשא איתמר בשכינתא אימא קדישא איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה ומכבין בליל ט"ב נהורין ושרגין ועבדין הספד ויתבין כאבלי' לאשתתפא בשכינתא בדוחקה בגין דאינון גרמו לה כל ההוא תבירו עכ"ל לענייננו והנה מבואר מזה המאמר כי צריך לישב בארץ לפי כי הנה כך אמר הלשון ויתבין כאבלים ונודע הוא כי ישיבת האבל הוא בארץ שנאמר וישבו אתו לארץ ואומרים קינות כי כן הוא אומר בזה המאמר ועבדין הספד וכן נמי אין מדליקין נרות וכן נאמר במאמר ומכבין בליל ע"ב נהורין ושרגין ולכן כל זה יעשה איש הישראלי על ענין הסיבה האמורה במחמר לאשתתפא בשכינתא בגין דאינון גבמוו לה כל ההוא חבירו כנזכר ואין מניחין כי אם נר אחד לומר עליו לאורו קינות ואיכה ונחזור ונלמוד דבר זה ממ"ש בזוהר פ' שלח לך דף קס"ו. וז"ל בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא תרין אלפין ומחה מנרתין דתליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומתה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובטעזח ממדפבי על צערא דישראל כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר כי כל אות' המנורו' ואותם הנרו' שהם דולקים בחצי הלילה הם כבים מעצמן מפני הצער של ישראל וענין זה הוא נוהג בכל לילה וגונם כל ימות השנה ומה גם עתה בליל ט"ב כי כך צריך לעשות ולא להדליק נר ומאחר כי השכינה נקראת נר כנזכר למעלה ומה גם בענין דין הבדיקה כי צריך להיות ע"י נר ובמל ט"ב אשר חשכו מאוריה מן הראוי הוא שלא להדליק נר כלל כמש"ה אותי נהג ויולך חשך ולא אור:
[ד] אין אומרים תחנון בט"ב וכו' והענין כי הנה כבר נתבאר כי צריך האדם לעשו' מעשיו לש"ש וכנזכר במחמר כגון לאשתתפא בשב ולכן אין ראוי לומר תחנון ביום זה לפי כי השכינה היא נקראת תחינה מפני כי זה דרכה כדאיתא בתיקונים איהי תחינה דיניה דאתחננת לגביה ואתנפלת נמגטוי וסאוכת על בנהא וקרוב לזה נאמר בזוהר פ' פנחס דף ר"ט וז"ל עמידה דאיהי מזליה דקיימא עמיה וכו' וחתנפלת נרנטי למשאל מניה רחמים על בנהא ומאחר כי ביום הזה ישבה בדד כאבל כנ"ל חין ראוי להתחנן בשום ענין ולא לומר נפילת אפים מן הטעם האמור כמ"ש במאמר זה דבנפילת אפים דאתנפלת לרגלוי וכל דברים הללו אין נעשים כיום זה וכבר נתבאר לעיל מ"ש בתיקונים באינין קנופין אתגבשת שכינתא בגין לנטרא להו לישראל: ולענין הנוגע בעצם אדם יובן עם מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רמ"ו וז"ל שכינתא תתאה נהורא דילה וכו' בלא פגימו דחשוכא ובלא תערובת חשוכא כלל דהא אינון חשוכין עם נהורין כבר קדם מוץ ותבן ובחוביהון דישראל מתערבין חשוכין בנהורין וכגוונא דדש בר נש תבואה וכו' כן ישראל צריך למעבד ברוחיהון כד אתערב בהון חשוכא ורזא דמלה זבחי אלהים רוח נשברה דהכי אתבר חשוכא דאיהי יצה"ר דמכסה על רוחא כמוץ דמכסה על חטה או כענן דמכסה על שמשא ולא מנח ליה לאנהרא ובזמנין דחשך דאיהי יצה"ר מכסה על יצ"ה דאיהו אור איהו כמאן דתפיס בבית האסורין דרוחא ואוף הכי כד יצה"ט איהו תפוס ברשו דיצה"ר הכי אינון תפוסין חיילין דיליה ברשו דחיילין דיצה"ר ובזמנא דיתבר בר נש רוחיה קדם ה' מה כתיב לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו עכ"ל לענייננו והענין מובן כי כל הדברים אלו צריך האדם לחשוב כי כך הוא הדמיון בעצמו מפני כי מעשיו גרמו לו וישוב אל ה':
[ה] בשעת הקינו' אסור לדבר אלא כמי שמתו מוטל לפניו ויחשוב כי כך נעשה הספד מר למעלה שנאמר הן אראלם צעקו חוצה ולא לצאת לחוץ כדי שלא יפסוק לבו מן האבל ולחשוב מחשבו' כי אבל זה כבד למעלה ומה גם על עצמו כי הוא גרם האבל לעצמו איהו דאפסיד אנפשיה וכל שכן שלא ישיח עם האינו יהודי, כי יפנה לבבו מן האבל:
[ו] אם יש אבל בעיר הולך בלילה לבית הכנסת וגם ביום עד שיגמרו הקינו' דקים ליה בדרבא מניה ומה יהיה הצער שלו לפני הצער של החרבן ושל השכינה ולכן יותר טוב להתערב בצער של רבים ומה גם על צער בת רבים כדאיתא במדרש כשיצא ירמיהו לילך לענתות נשא עיניו וראה והנה אשה בראש ההר א"ל מי את וכו' א"ל אני אשה שהיה לי שבע' בנים ונפל הבית עליהם וכו'. א"ל ולא את טובה מאימא ציון שהיתה מרעית לחיה וכו' א"ל עליך נא' אומללה יולדת השבעה וכו' ולכן מה טוב לאדם להשתתף בצער בוראו כדבר החמור:
[ז] אם יש תינוק למול מוהלין אותו אחר הקינות רמז למש"ה גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ויש שממתינים למול עד אחר חצות מטעם שאמר במדרש כי אז נולד הגואל מנחם בן עמיאל ואומרים ברכת המילה בלא בשמים ע"ש שנא' והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם ולפי שהריח הוא הנאה לנפש האדם ולא נכון ליהנות ביום זה לא הגוף ולא הנפש החטאת ואם היולדת במקום המילה וכו' ודאי שראוי שתטעום שלא להיות ברכה לבטלה ואם לאו יטעום לתינוקות שהם חביבי' כדאיתא במדרש גלו משמרות וגלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה וכיון שגלו תינוקו' וכו' שנא' עולליה הלכו שבי לפני צר מיד ויצא מן בת ציון כל הדרה:
[ח] בעל ברית לובש בגדים אחרים ר"ל שלא יהיו שחורים דווקא אך לא לבנים ממש שהרי נתבאר כי אימא ציון לובשת שחורים וכנ"ל ממאמר פ' עקב היתה כאלמנה לובשת שחורים ונאמר ויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולקרחה ולחגור שק:
[ט] ט"ב שנדחה ליום ראשון בעל ברית וכו' ואינו משלים תעניתו מפני כי יום טוב שנו הוא ולדברי האומר כי עיקר המצוה הוא הסנדק או המוהל גם שישלים תעניתו אין בכך כלום:
[י] נוהגין שלא לשחוט ושלא להכין צורכי סעודה עד אחר חצות ה"מ להיות מתעסקי' בקינות וכיוצא אבל יותר טוב להתעסק בצורכי סעודה שלא יהיה מתעסק בדברים בטלים ויבא לידי שחוק והעיקר להיות מקיים ישבה בדד וידום דיו לעבד להיות כרבו: