מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקנז
[א] איתא פרשת בראשית דף י"ד: וזה לשונו כד עאל שבתא ואתקדש יומא קדש אתער ושליט בעלמא וחול אתעדי משולטנותא עד שעתא דנפיק שבתא לא תייבין לאתרייהו ואע"ג דנפק שבתא לא תייבין לאתרייהו עד זמנא דאמרי ישראל המבדיל בין קדש לחול כדין קדש אסתלק ומשריין דאתמניאו על יומי דחול חייבין לאתרייהו כל חד וחד על מטריה דאתפקד עליה וכו' ולכן ראוי כי בליל א' כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש מפני כי הנה הם מעוכבים עד שמברכים ישראל על הנר כאמור אמנם אין לברך על הבשמים כי הנה אחז"ל ג' דברים הם מעין העה"ב אחת מהנה הוא ענין הריח ואיך יריח ליל ט"ב דבר שהוא הנא' גדולה כזה ועוד כאשר נתבונן בדבר על אודות מה התקינו חז"ל ענין הריח זה במוצאי שבת כדי ליישב הנפש שנתוספה בע"ש וכיון ששבת נאמר וינפש ר"ל ווי נפש ולכן התקינו ענין הריח ליישב הנפש והנה הלילה הזה אינו שייך לומר כן דאע"ג שיריח אין מתיישב הנפש לפי כי הנה הוא בצרה גדולה ומה גם שהוא בתענית וגם הנפש לא תמלא ולכן לענין הריח אין לה תקנה אפי' אחר כך אבל בליל מוצאי ט"ב מבדיל על הכוס כדי שעל ידי אותם הכחות ששולטים בימות החול חוזרים ומתיישבים על משמרותם וסטרא דקדוש' הוא מסתלק למעלה אמנם אינו מברך על הנר שהרי כבר ברך עליו בליל ט"ב כאמור ואינו מברך נמי על הבשמים לפי כי אין לו לאדם תועלת והנאה מאותה ברכה שהרי מאי דהוה הוה ובחינת הנפש נשארה חסירה ואין לה תקנה מברכה זו כלל: