מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקנו
[א] המנהג זה שנהגו שלא להניח תפילין הטעם הוא משום שנאמר השליך משמים ארץ ת"ת ישראל והתפילין נקראים פאר שנאמר פארך חבוש עליך אך המובן מזה הוא כי הפסוק חוזר לישראל מה שאמר השליך משמים ארץ וכו' אמנם יהיה סוד הענין מה שאומרים חכמים זכרונם לברכה למלך שהיה לו בן בכה נתנו על ארכובתיו בכה נתנו על זרועותיו שנאמר ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ככה הרכיבו על כתפו כך ארכיב אפרים טינף השליכו לארץ שנאמר השליך משמים ארץ ת"ת ישראל אמנם בפי' איכה ביארתי זה המאמר כלו בכל הצורך ועתה אבאר בו כפי המצטרך לענין זה והענין בדרך קצרה ברמז לך אגידנו כי הנה מלך זה הוא מלכו של עולם ב"ה אשר יעשה את כל זה מפני מעשה התחתונים שהוא עשה פגם למעלה כאשר נתבאר בכמה מקומות מן הזוהר ולכן כאשר חטא ישראל למטה הם גרמו את כל הרעה הזאת הנעשית למעלה ומה גם כי לכן נגעה אליהם הרעה אח"כ והנה עון ישראל הוא פוגם בישראל עליון ח"ו והפגם זה הוא ענין העדר ולכן המשיל הענין למלך שהיה לו בן והיינו מלכו של עולם והבן שלו הוא שנא' עליו בני בכורי ישראל כדאיתא בזוהר פ' יתרו דף ע"ט וז"ל אבל כולא שפיר סיפא דקרא מאי קא מיירי דכתיב מה שמו ומה שם בנו כי תדע מה שמו תינח מה שם בנו מהו וכו' אלא רזא דמלה היינו דכתיב בני בכורי ישראל וכתיב ישראל אשר בך אתפאר וכו' אמר ליה ר"ש עד כען רביא אנת למיעל בין מחצדי חקלא והא כלא אחזיו לך והכי הוא דכתיב מה שמו ומה שם בנו כי תדע חכמה שמו ת"ת בנו עכ"ל והנה בזה מתבאר כי מלך זה מה שמו היה לו בן היינו מה שם בנו ישראל בכה היינו כאשר מוציא הדמעות לחוץ שהם הדינים לחוץ וזה מפני שנכנס בו סוד התורה עליונה שהם סוד כ"ז אותיות כמנין בכה וכאשר יאמר בכיה הוא בגי' ל"ז והוא מלוי ס"ג ולכן נתנו על ארכובותיו וזה סוד משחז"ל ברא כרעא דאבוהי בכה פעם אחרא העלהו ונתנו על זרועותיו חזר ובכה נתנו על כתפו ר"ל שמלביש אות ה' בסוד כתף שעולה בגי' ת"ק סוד ה' באי"ק בכ"ר וכו' ומפני עון התחתונים טינף והשליכו לארץ למטה מן הרגלים הנז' ולכן מאחר כי אין תפילין למעלה גם למטה בגשמי אין להניח אותם ולא טלית גדול שהרי נתבאר השליכו לארץ ובמדרש ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד אמר הקב"ה למלאכים מלך בשר ודם שמת לו מת והוא מתאבל עליו מה דרכו לעשות וכו' א"נ כך אני עושה שנאמר עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו בזע פורפירא דיליה והיינו בחי' טלית גדול אשר הוא למעלה מן הבגדים אמנם לובשים טלית קטן תחת הבגדים בלא ברכה והענין מפני כי לא סגי בלאו הכי למעלה שהרי נאמר כי נער ישראל ואוהבהו ומה גם כי יש עוד רמז בדבר שהרי נאמר ושלחתי לפניך מלאך ואחז"ל זה מט"ט שהוא מנהיג של ישראל ובו סוד טלית קטן שנאמר ונער קטן נוהג בם ונאמר ומעיל קטן תעשה לו אמו ולכן אין לפחות ממנו אמנם מניחו בלא ברכה לפי כי ביום זה אין נמצאין ברכות שדים ורחם ואע"פ שהוא בסוד תינוק יונק שדי אמו אך במנחה מניחים ציצית ותפילין ומברכים עליהם לפי כי אחר חצות הוא זמן נחמה ולכן התפילין שהיו ראוים לשים אותם בשחרית ונטמעו אז מן הטעם הנזכר עתה חוזרים למקומן ולכן נמי למטה אנחנו משימים תפילין אבל הנוהגים לומר ויעבור במנחה טעות הוא בידם לפי כי אין מתגלים אז י"ג מדות של רחמים ומה גם כי אין ענין תפילין מחדש רק אותם שהיו בשחרית ולא נכנסו בראש עתה משימים אותם והבן:
[ב] יש מי שנוהג לשכב בליל ט"ב מוטה על הארץ ומשים אבן תחת ראשו הוא הדבר אשר חכמים הגידו במדרש שאמר להם הקב"ה למלאכים מב"ו אבל מה דרכו לעשות אמרו לו כופה את המטות א"ל כך אני עושה שנא' עד די כרסוון רמיו ואיתא בזוהר פ' אמור דף ע"ז וז"ל בגין דמלכא בלא מטרוניתא לא מתעטר בעטרוי כדקדמיתא כד אתחבר במטרוניתא דעטרא ליה בכמה עיטרין בכמה זהירין בעטרין קדישין עילאין דכתיב צאינה וראינה במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו והשתא דלא אשתכח מלכא במטרוניתא כדין אימא עילאה נטלת כתרהא וכו' הנה מבואר לענין הנוגע לתפילין ולענין הנוגע לשכינה על גבי קרקע הנה נת' בזוהר פ' ויצא דף רנ"ט וז"ל למלכא דמית בריה מה עבד כפה ליה לערסיה וכו' אלא נטל כובין ודרדרין ושוי תחות ערסיה ושכיב עליה כך קב"ה כיון דאתגלו ישראל ואתחרב בי מקדשא נטיל כובין ודרדרין וכו' ולכן טוב לישן על גבי קרקע כי דיו לעבד להיות כרבו ומשים אבן תחת ראשו כי זהו כונת יאע"ה שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה דהיינו לומר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ונאמר די התגזרת אבן די לא בידין ובפי' דניאל נתבאר אצלי מהו די לא בידין ע"ש ולכן זהו תקוה טובה לישראל שלכן נאמר משם רעה אבן ישראל רוצה לומר משם מתגלה רועה של ישראל ע"י אבן זו: