אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקנה

סימן תקנד

[א] הנה ה' דברים אלו שנאסרו בט"ב מפני כי הם דברים של תענוג אמנם הסוד שלהם איזה הוא מקומן נתבאר בזוהר פ' תצוה דף קפ"ה וז"ל חמש ענויין בגין לאסתייעא מחמש סטרין עילאין דיומא דכפורי אפיק לון ואפיק תרעין דיליה ואי שתיה קא חשיב דאיהו מסטרא דיצחק הא שית ואע"ג דבכלל אכיל' הוא וכדין אינון שית וענוי בתראה תשמיש המטה איהו ובדרגא שתיתאה שכיח ולקבליה אנן עבדין ענויא דא עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר היכן הם רומזים ה' עינויים הללו ואע"ג כי מה שנמנעו ביוה"ך אין זה הטעם מן הטעם הנזכר בזה כי כל אחד נפרד מחבירו רק הענין הוא הולך אל שורש אחד כי להיות שהמעשה אשר יעשה האיש הישראלי כך הוא גורם להעשו' למעלה ולכן נאסרו אלה הדברים מפני כי אנחנו חטאנו בשורשם למעלה ולכן נאסרו עלינו כי הנה אחז"ל ג' הם מעין העה"ב שבת ומרחץ וביא' ואסור לקרות בתורה נביאי' וכתובים וכו' לפי שנאמר וכל ישראל עברו את תורתך ואחז"ל עברו על תורה נביאים וכתובים ולכן הגיע הפגם למעלה במדות העליונות אחת לאחת בת"ת ישראל סוד התורה שנכתב והגיע הפגם בנביאים שהם בחינת חסד גבורה גם בכתובים נצח והוד כי כל אלה נאמר בהם פקודי ה' ישרים משמחי לב ר"ל כי אלה המדו' שהם פקודי ה' כאשר הם ישרים ואין בהם העדר אז הם משמחי לב שהיא מדת המלכות והשמחה היא למצות עונה שעל כן אנו מברכים בברכת חתנים ברוך שהשמחה במעונו ולפי כי בעונינו גרמנו העדר למעלה במדות הללו ונמנעה משם השמחה לכן נאסר עלינו כל ענין של לימוד בתורה כדי שלא יהיה לנו ענין של שמחה לתקן העון שלנו ודיו לעבד להיות כרבו ותינוקות של בית רבן בטלים בו מפני כי כן התינוקות העליונים נסתלקו מסיבת החרבן ולכן השכינה נצטרפה עם התינוקות התחתונים הגשמיים כמשחז"ל גלו משמרות ולא גלתה שכינה גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינ' וכיון שגלו תינוקו' גלתה שכינה עמהם שנאמר עולליה הלכו שבי לפני צר וסמיך ליה ויצא מן בת ציון כל הדרה זה הקב"ה כאמור שנאמר הוד והדר לבשת דהיינו התינוקות שהם נקראים הדר של הקב"ה כדאיתא פ' נשא בפ' מעל עולליה תקחו הדרי לעולם אמר הקב"ה לישראל אין לו הדר בעולם אלא התינוקות ולכן בטלים בו מן הלימוד כמשחז"ל ושם נאמר פ' נשא אמר הקב"ה על הכל אני מאריך אפי זולת על הזנות ולכן קומו כי לא זאת המנוחה ולכו בגלות אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה ואם יש ביניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם ואיתא בזוהר פ' תזריע דף מ"ח. וז"ל א"ר יצחק ודאי דא הוא רזא דמלה דכתיב נאר מקדשו מ"ט משום דבני עלמא גרמו היינו את מקדש ה' טמא טמא ממש א"ר אלעזר מאי טמא משום דאסלקא שכינתא מניה וחויי' תקיפא שרייא ואטיל זוהמא וסאיב למאן דסאיב וכלהו בגין חובי עלמא תאני כד שארי חוייא תקיפא לאתגלאה מסתלקין סמכין ובניינין ומתעברן ואתי חווייא תקיפא ואטיל זוהמא וכדין אשתכח מקדשא מסאב וכו' הנה מבואר מזה המאמר שני דברים הבאים כאחד העדר שמגיע אל סטרא דקדוש' מפני העון של התחתונים ותגבורת ס"א ולכן מפני שני דברים הללו כנגד העדר שמגיע לסטרא דקדושה לכן נאסר ענין הלימוד בתורה וכנגד תגבורת הקליפה לכן קורין באיוב ובדברים הרעים שבירמיה ולכן אם יש פסוקי נחמה מדלגים אותם שהנה עדין לא נוחמה השכינה בעון שלנו כאמור:

[ב] ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין וכו' גם דין זה מבואר עם מה שנתבאר כי כל זה שאנחנו קורים כל דברים הרעים אלו מטעם שע"י מעשינו הרעים נתעורר ס"א ופנה למעלה ואתעברו סמכין ואטיל זוהמא כאמור ולכן כל ענין המשבר את הלב וממעט את השמחה מותר ללמוד וללמד ידעו כל העם כי מעשינו הטו אלה ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו ומטעם זה: [ג] יש מי שאוסר ללמוד ע"י הרהור שהרי ג"כ חטאנו ע"י המחשבה וכך אחז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה ובלי ספק כי נמי הגיע הפגם למעלה ולכן אסור להרהר בדברי תורה כאמור:

[ד] מותר לקראת כל סדר היום פ' הקרבנות וכו' ואין זה דומה לענין הקורא בתורה מפני כי ענין התפיל' גורם ענין יחוד למעלה לתת לחם חוקם לכל העולמו' אבל עסק התורה הוא ענין נוסף שלכן אמרו הראשונים מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה ולפי כי דברי חז"ל עמוקים כל דבריהם בחכמה ולא על עסקי העה"ז כינו הדבר לחיי שעה אמנם הם העמיקו בדבר זה לתת רמז כי כל מעשה התפילה הוא לתת חיים למדה הנקרא שעה היא המדה האחרונה שעליה נאמר רגליה יורדו' מות להמשיך לה חיים מלמעלה מעולם העליון אמנם עסק התורה הוא להמשיך חיים למדה הנקראת עולם הוא ת"ת ישראל והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד כלומר דסבירא ליה כי זמן תורה בזמן שהאדם עוסק בתורה הוא ממשיך שפע וחיים לשני המדו' הנזכרים לפי כי התורה בה יכלול תורה שבכתב ותורה שבע"פ ולכן ימשך חיים מלמעלה לשניהם כאחת וזמן תפילה לחוד כלומר כי אותה שעה המיוחד' לתפילה כאשר האדם הוא מתפלל גם כן הוא מושך חיים מלמעלה לשני המדו' האלה הנזכר והוא מייחד שניהם ולא יעדר דבר ולכן קורין סדר תפילה כנזכר לפי כי כך היא המדה שהיא נתקנ' על ידי התפילה בענין הצורך לקיים העולמו' איש לא נעדר מלקבל זה השפע ולכן מותר:

[ה] מאחר שהנחנו כי ענין המאכל הוא דבר הגורם ייחוד למעלה כי כן מתחברים השני שמו' העולים בגי' צ"א כמנין מאכל לכן עוברו' ומניקו' מתענו' בט"ב ומשלימו' להודיע ההעדר הנמצא למעלה ג"כ ע"ד זה דאע"ג כי עזב ה' את הארץ ופנה למעלה ונתעלם שם לא כימים הראשונים שנאמר ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כדאיתא פ' ויצא דף קנ"ז. וז"ל ויבא יעקב מן השדה בערב וכו' כיון דאסתלק יעקב מתמן וכו' ואיהו סליק בההוא זמנא לגבי עילא מה כתיב ותצא לאה לקראתו אימא עילאה לגבי ברא יחידא ותאמר אלי תבא תחו' גדפאי לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקין ועידונין עילאין הא עדן רעוא ועינוגא למיהב לך לגבי ההוא שדה עד לא יתוקד בתוקפא דאשא דיצחק כיון דנקטא ליעקב תחות גדפהא כדין וישכב עמה בלילה הוא הוא דסתים מכולא הוא דכל ברכאן וכל קידושין נפקין מתמן יעקב לא כתיב אלא הוא מאן דאתחזי לאתערא לגבה וכו' והנה מובן מן המאמר כי אז אימא עילאה בזמן שעולה אצלה יעקב סוד ישראל אז נאמר וישכב עמה בלילה הנקרא הוא היינו אבא עילאה הנעלם הנקרא הוא והוא בסוד האכילה שנאמר אכלו רעים כדאיתא בזוהר אכלו רעים לעילא אמנם ליל ט"ב לא כשאר הלילו' הנזכר כי אדרבא העלייה שעולה ומתעלם שם ת"ת ישראל למעלה הוא לרעה כדאיתא בזוהר פ' א"מ דף ע"ד: וז"ל ר"ש אקיש ידיו ובכה אמר ווי אי אימא וגלינא רזא ווי אי לא אימא דייבדון חברייא מלה אהה ה' אלהים כלה אתה עושה וגו' מאי אהה ומאי כלה אתה עשה אלא רזא דמלה בזמנא דה' תתאה אתתרכת מהיכלא דמלכא ה' אחרא עילאה מנעת ברכאן וע"ד כתיב ה' ממרום ישאג וכו' ישאג על נוהו משת דא מטרוניתא ואומר אוי שהחרבתי את ביתי זווגא דמטרומינא וכו' תנינן כד אתפרש מלכא ממטרוניתא וברכאן לא משתכחן כדין אקרי וי' מ"ט דתניא רישא דיסוד י' וכו' א"ל אי הכי אוי או הוי מהו וה' א"ל כד מלה תליי' בתשובה ולא תייבין כדין ה' עילאה נטיל לון ואנגיד לואו ויוד לגבה בגין דלא חייבין כדין אקרי הוי וכו' וכד אתחריב בי מקדשא ותשובה אסתלק ולאו כדין צווחו ואמרו אוי לנו כי פנה היום מאי כי פנה היום דא הוא יומא עילאה דאקרי תשובה וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי בזמן של החרבן העליי' שעלה ת"ת ישראל למעלה היה לרעה ונסתלקה התשובה ולא כימים הראשונים שנאמר וישכב עמה בלילה הוא ולכן נמי בגשמי למטה עוברות ומניקות שהרמז שלהם למעלה מתענו' ומשלימו' כאמור אבל בשלשה צומות אחרים לא כך נעשה פתגם הרעה למעלה ולכן פטורות מלהתענות מ"מ ואעפ"כ ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ומשתה כי כן נמי הוא למעלה כי אין שם נמצא עינוגין ותפנוקין כשאר הימים ולכן אוכלות כדי קיום הוולד כמדובר:

[ו] חיה כל שלשים יום וכן חולה שהוא צריך לאכול אין צריכין אומד אלא מאכילין אותם מיד דבמקום חולי לא גזרו רבנן מפני כי כן נמי למעלה האוכל והמזון ההכרחיי אינו נפסק לעולם לקיום כל העולמות דלא סגי בלאו הכי ולכן לא גזרו רבנן:

[ז] רחיצה אסורה בט"ב מפני שהיא מכלל תענוגי הנפש כמשחז"ל שלשה דברים הם מעין העה"ב מרחץ וכו' ולכן נאסרה בט"ב ואפי' להושיט אצבעו במים אסור כי עתה בזמן החרבן נאמר ועתה נפשנו יבשה אין כל אמנם טבילה של מצוה בזמנה מותרת שהרי כבר נאמר כי כל הדברים שהם הכרחיים אינן נפסקין לעולם ולכן מן הדין היה ראוי לטבול כנזכר אבל להיות כי בזמן הזה אין טבילה בזמנה. לכן לא תטבול בו ולכן נהגו אמנם למעלה אינו נפסק זה הייחוד לעד:

[ט] אם היו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר וכו' נודע הוא כי כל ענין ליכלוך הוא מצד ס"א כדאיתא בזוהר פ' בלק דף קפ"ו וז"ל נטלו ידייהו ובריכו ארפתא ר' יהודה הוו ידוי מלוכלכן ובריך עד לא נטיל א"ל אי תלמידי דרב שמעיה חסידא אתון לא הוה לכו לברכא בידים מזוהמות ומאן דבריך בידים מזוהמות חייב מיתה פתח ההוא ינוקא ואמר בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו' ילפינן מהאי קרא דמאן דלא חייש להאי ויתחזי קמיה מלכא בידין מזוהמות חייב מיתה וכו' ולכן למדנו מכאן כי אין ראוי לאדם להשהות ידיו מזוהמות לעולם ולכן אם היו ידיו מלוכלכו' בטיט ובצואה מותר לרחוץ להעביר הלכלוך ואע"פ כן לא יטול ידיו כלם אלא לפי הצורך להעביר הלכלוך שהרי לתענוג אסור:

[י] נוטל אדם ידיו שחרית וכו' הנה נטילת ידים דשחרית אע"ג כי אין בהם טומאה ולא זוהמא צריך ליטול ידיו מפני רוח הטומאה ששורה עליהם בלילה כמשחז"ל אמנם להיות כי ס"א נתגברה בלילה זו לכן אין ליטול ידיו רק עד קשרי אצבעו' דאע"ג כי בשאר הימים צריך ליטול ידיו עד הפרק כנזכר במקומו לא כן עתה לפי כי אין לנו יכולת לדחות אותה לגמרי כי הנה אומרים חז"ל כי בת מלך הוא ולכן צריך לערות על ידיו שלשה פעמים אמנם עתה לא יטול רק עד סוף קשרי אצבעותיו ותו לא כדאמרן: [יא] ולאחר שנגב ידיו ועדיין הם לחים קצת מעבירם על גבי עיניו מפני כי אין רוח רעה שורה שם ואם באולי הוא שורה מעט הוא ובהכי סגי ואם היה לפלוף על גבי עיניו כי זה מורה על היות שם קצת טומאה ולכן רוחץ אותם במים ומעבירו ואינו חושש דהוי ליה כטיט וכצואה שהוא זוהמא כאמור שרוחץ כדרכו ואינו חושש:

[יב] ההולך להקביל פני רבו וכו' או לדבר מצוה עובר במים עד צוארו מפני שהוא הולך לדבר מצוה אין שם ענין הנאה אבל בחזרה לא שהרי אין שם ענין של מצוה:

[יד] וכן נמי הבא מן הדרך ורגליו כהות הוא בכלל ידים מזוהמות ורחיצה זו להעביר הזוהמא ולכן מותר לרחוץ במים:

[טו] כבר נתבאר למעלה מ"ש בזוהר פרשה תצוה כי ענין הסיכה היא אחת מחמשה דברים הנמשכים מעולם העליון לת"ת ישראל ולכן נמי בענין הגשמי סיכה אינה אסורה אלא של תענוג ע"ד ואסוכך שמן אבל מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש וסוד הדבר הוא מ"ש בזוהר פ' תזריע דף מ"ט. וז"ל אמר רבי יצחק מהו נגע לבן אדמדם נגע ממש הוא אי חוורא אתחזי וסומקא לא אתעבר משמע דכתיב נגע לבן אדמדם אמר רבי יוסי דחוורא לא אתחזי אלא כסומקא כגוונא חוורא וסומקא עכ"ל לענייננו הנה מזה נלמד כי לענין חטטין שהוא עני נתק שהוא טהור וסך כדרכו כנזכר: [טז] נעילת הסנדל דווקא של עור אסור שהרי נאמר ויעש ה' לאדם ולאשת כתנות עור וילבישם וכבר מפורש בברכה שאנו אומרים המכין מצעדי גבר כי הוא סוד הסנדל העליון שבא תחת הרגלים והוא סוגר האורות העליונים מלירד למטה והיינו מה שאומרים חז"ל בפסוק מה יפו פעמיך בנעלים וכו' שהם סוגרים בעד כל הצרות והבן ולכן של עור דוקא אסור כי כן הוא למעלה בסוד עור דהיינו מבחינת החיצוניות שהם דוגמא לעור אבל של בגד או של עץ או של שעם וגמי מותר מפני כי כל אלו הדוגמא שלהם מתאחזת בהם הקליפה למעלה ולכן הותרו מפני כי לא יתכן לדחות הקליפה מהם ושל עץ מחופה עור אסור והענין יובן כמ"ש פ' שלח לך דף קנ"ז וז"ל אמר רבי חייא כתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת מאן עצים הכא וכו' הוה דייק על אלין אלנין הי מנייהו רב על אחרא וכו' ואחלף שבת לשבת הה"ד כי בחטאו מת בחטא ו' מת וכו' רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה וכו' והנה מבואר מן המאמר כי בשני מקומות הוא נרמז ענין עץ ראשונה לסברת רבי חייא אמר כי בענין עץ החיים הוא הפגם שעשה ולסברת רבי יוסי אמר בעץ אחר חטא שהוא למטה וסוד הענין הוא מש"ה ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע ולכן נמי בענין הגשמי כאשר הסנדל הוא של עץ בלבד מותר לפי כי זה מורה שלא בא עליו אותו עור מלמעלה שהם כתנות עור כאמור מפני כי בזמן הזה נאמר מעדה בגד ביום קרה כמו שאחז"ל יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל העדה מהם שני לבושים בגדי כהונה ובגדי מלכות והיינו אותם כתנות עור עצמן כדאיתא בזוהר ואין להאריך ולכן כאשר הסנדל של עץ והיא מחופה עור הוא מורה על עץ החיים בסוד תפארת ישראל שבאו לו כתנות עור מלמעלה והא ליתי בט"ב או ירמוז בעץ הדעת או בסוד מט"ט שעשתה לו אמו אותו מעיל בסוד טלית גדול והא נמי ליתי ביום זה כדלקמן ולכן בגשמי נמי הוא אסור:

[יז] אבל שהיו מהלכים בדרך מותרים וכו' כי הנה במקום סכנה לא גזרו רבנן ואיתא בתיקונים עקרב דעקר בית דשכינתא ולכן מותר בנעילת סנדל בדרך שהרי נאמר רגליה יורדות מות ולכן אבל שמורה למעלה דנד ה' מאתרהא ואבל ע"ד משחז"ל עד מתי יהיה זה האבל מצטער באבלו ולכן מותרים בנעילת הסנדל דאיכא סכנה אמנם כשיגיעו לעיר דהיינו הרמז בזמן שעולים לעולם העליון הנקרא עיר האלהים סלה אז יחלוצו לנהוג אבל בעצמן מאחר כי אין שם סכנה:

[יח] יש מי שאומר שלא יישן בליל ט"ב עם אשתו וכו' הנה כפי זה הטעם הוא כדי שלא יכשל לבא עליה כי ישכח שהוא ט"ב אמנם כאשר נבא לערך דין זה לענין הנוגע למעלה אי אפשר לומר מטעם זה של שכחה שהרי נאמר כי אין שכחה לפני כסא כבודך אמנם יהיה הטעם ממ"ש חז"ל הישן בתוך כילה שאיש ואשתו ישינים שם עליו נאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה ומסיק אפי' באשתו נדה כי מפני כי האשה יש לה הנאה להיות ישינה עם בעלה בקיטון אחד ולכן נמי אסור לישן עם אשתו במטה אחת בט"ב מן הטעם הנזכר שהרי יש להם הנאה זה מזה וכמו כן הוא הטעם למעלה דמאחר שכבר נאמר דאסתלק מלכא עילאה ופנה למעלה בסוד אוי לנו כי פנה היום כנזכר במאמר לעיל לכן נמי בגשמי יהי' אסור כאמור:

[יט] אם חל ט"ב בשבת מותר בכולן שהנה השבת נקרא עונג וכל אלה הדברים נעשים למעלה ומה גם תשמיש המטה שהוא נעשה למעלה אין מחסור כל דבר ולכן בשבת אין נוהג שום מנהג מאלו כלל:

[כ] אין שאלת שלום בין אדם לחבירו בט"ב וכו' והענין להורות כי גם כן למעלה אין שאלת שלום בין איש לאשתו הנקרא חבר שנא' והיא חברתך ואשת נעוריך ואחז"ל אשת חבר הרי היא כחבר והנה אחז"ל למדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס בתחלה ואחר כך בועל אמנם בט"ב מעיקרא שלום הבית בטל ולכן אין נמצא שאלת שלום שהרי נסתלק ת"ת ישראל ועלה למעלה כאמור והדיוטות שאינם יודעים עומק הדברים ולכן מקילים בדבר ונותנים שלום מחזירים להם שלום בשפה רפה ובכובד ראש והענין כי להיות אשר ידענו נאמנה כי כל צבא מרום הם ניזונים מאור השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ונאמר ואתה מחיה את כולם כלומר על ידי חיבור אות ו' שהיא בחי' החתן עם אתה שהיא הכלה על ידה מחיה את כולם ולכן מפני סברא זו ההדיוטות שאינם יודעים עומק הדברים כי יש חילוק בזה הוא מש"ה אכלו רעים שתו ושכרו דודים ר"ל כי יש ענין חיבור למעלה הנקרא בסוד אכילה ויש חיבור הנקרא בסוד שתיה והנה החיבור הנעשה בסוד שתיה אינו נפסק כלל וממנו ניזונים כל העולמות שלכן נאמר ישקני מנשיקות פיהו ונתן טוב טעם כי טובים דודיך לפי שהם מיין שנאמר שתו ושכרו דודים ולכן מאחר שהם הדיוטות ולא ידעו דרך ה' להבין חילוק זה ולכן שואלים בשלום לפי שהם מבינים כי ביום הזה לא פסק שלום הבית למעלה לכן משיבים להם שלום בשפה רפה וכובד ראש כלומר לרמוז להם כי לעולם זה השלום עליון אינו נוהג עתה אלא בדרך עראי היינו שפה רפה וכובד ראש כי שניהם הם למעלה בסוד אכלו רעים לעילא ואינו נוהג ביום זה כאמור:

[כא] יש מי שאומר שלא ילך ויטייל בשוק וכו' גם בזה אין נכון לעשות כן אך לא מן הטעם הנזכר כדי שלא יבא לידי היתול וכיוצא אמנם העיקר הוא הדבר אשר חז"ל הגידו במדרש איכה אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים מלך בשר ודם שמת לו מת והוא מתאבל עליו מה דרכו לעשות וכו' עד שאמרו לו יושב ודומם אמר להם כך אני עושה שנאמר ישב בדד וידום ולכן מטעם זה אין ראוי לאדם לצאת ולטייל בשוק רק יושב ודומם ומה גם כי הנה אחז"ל שהקב"ה מטייל עם הצדיקים בגן עדן ומאחר כי הא נמי ליתי אם כן דיו לעבד להיות כרבו:

[כב] מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושים וכו' הנה ענין המלאכות נודע הוא שהם ט"ל מלאכות והם בסוד הנער מט"ט כי לכן למדנו אותם ממעשה המשכן שהוא בסוד מט"ט כדאיתא פרשת תרומה וכן אחז"ל פרשת פקודי מה ת"ל פקודי המשכן משכן מלמד שהראה הקב"ה למשה משכן למעלה ומט"ט מקריב עליו נשמותיהן של צדיקים בזמן החרבן ומפני כן אין ראוי לעשות מלאכה לפי שהמלאכה העליונה בטלה ביום הזה ולענין המלאכ' הנעשה ע"י מט"ט גם כן בטלה ביום הזה כי הנה בוטל התמיד ותכלית הדבר לפי שלמטה מט"ל מלאכות אלו הם סוד ט"ל מלקיות וט"ל קללות שנתקלל אדם וחוה וכו' ולכן כאשר נעשה מלאכה אח"כ נמשך משם השפע למטה לקליפות שהם ל"ט קללות ולכן כאשר אינו נעשה מלאכה נמנע השפע ואינו יורד אצלם ולכן בכל מקום ת"ח בטלים כדי שלא להשפיע למטה לסטרא אחרא וכל הרוצה לעשות עצמו ת"ח לענין זה עושה לפי שכבר נתבאר כי כן הוא מן הראוי שלא לעשות מלאכה בט"ב כלל ואפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה מותר על ידי א"י מפני כי אין מעשיו מועילים כלום כנודע ולכן אפילו בביתו מותר אמנם פרקמטייא שהוא להרויח ולהשתכר במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אסור והכל מן הטעם האמור שלא להשפיע לסטרא אחרא ובמקום שנהגו לעשות מותר אלא שממעט כדי למעט השפע שלא יבא עליה' שהרי משנכנס אב ממעטין מלישא ומליתן וזה הדין הוא לכל בהשואה אחת ומכ"ש עתה אמנם מלאכת דבר האבד מותר כדרך שאמרו בחולו של מועד ושם מתבאר הענין כי מלאכת דבר האבד הוא מורה על ענין הנוגע לסטרא אחרא שהוא דבר שעתיד ליאבד מן העולם שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ונאמר בלע המות לנצח וכו' ונאמר שאו לשמים עיניכם וכו' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וכו' ולכן מלאכת דבר האבד שהוא בענין הגשמי מותר לפי שאי אפשר להיות הדבר זה עתה זולת לעתיד ולכן בזמן הזה מותר לעשות מלאכה זו ומה גם עתה בתשעה באב שהקליפה תקיפה ואי אפשר לדחות אותה לגמרי ולכן מותר כנזכר:

[כד] כל העושה מלאכה בט"ב וכו' מאחר שהנחנו כי מניעת המלאכה הוא כדי למנוע השפע מסטרא אחרא לפי כי על עשיית המלאכה נמשך להם הנאה ושפע מט"ל מלאכות העליונות ולכן מן הראוי הוא כי על כל העושה מלאכה בט' באב אינו רואה סימן ברכה מפני כי הוא המשיך שפע וברכה לסטרא אחרא ולכן נמנע ממנו הברכה כי הנה כך הוא המנהג של סטרא אחרא כל המטיב להם ונדבק להם מריעים ולוקח מהם קללה כנזכר לעיל ולכן אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם:

[כה] כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחת ירושלם וכו' הנה הרואה עונש זה יקל בעיניו כי יאמר כמה וכמה יעלו עשבים על לחייו ואינם רואים שמחת ירושלם אמנם אין הענין כפי פשוטו בלבד ותו לא אלא שמחת ירושלם הוא בכמה פנים ובכמה זמנים והענין יובן מן ההפך כי כך היא דרכה של תורה מכלל הן אתה שומע לאו ומכלל לאו אתה שומע הן ולכן ממה שאמר אחר כך וכל המתאבל על ירושלם רואה בשמחתה הדבר מובן ממה שאמר הכתוב שמחו את ירושלם וגלו בה כל אוהביה וחזר ואמר שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה כי הנה מה שאמר שמחו את ירושלם היינו בזמן שנמצא שם ייחוד שנקרא שמחת עונה הוא יהיה עמה שנא' את ירושלם ועוד שישו הוא מדרגה עליונה הנמצאת בצדיק כדאיתא בזוהר בפסוק ששון ושמחה ימצא והגיד הפסוק אימתי יהיה האדם שש שאמר שישו כאשר אתה משוש באותו פרק נכלל שם וזה יהיה לכל המתאבלים עליה וזה השכר הוא בהויה מכל שכן אחר המות מכל שכן לזמן התחיה וכל האוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם כלומר לפי כי הם מן הדברים שהאדם דש בעקביו ואין הדבר חמור בעיניו כדי לעשות תשובה ממנו ע"ד מה שאמר הרב במז"ל בכ"ד דברים המעכבים את התשובה האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה וכיוצא לפי שהם דברים קלים לא יתן ללבו לשוב אל ה' כמו כן בענין זה ולכן ותהי עונותם על עצמותם וכבר נתבאר לעיל הענין:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה