אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקנב

סימן תקנא

[א] כל מי שאוכל בשר במקו' שנוהגי' בו אסור וכו' הנה ענין אכילת בשר מלבד הטעם הנ"ל שאין ראוי לאכול מפני שהיה קרב על גבי המזבח עוד נמצא טעם אחר לדבר מפני שהבשר הוא חלק נמשך מצד ס"א כדאיתא בזוהר פ' שלח לך דף ק"ע. וז"ל אי חסידא קדישא תא ואגלה לך מלה סתימה בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי וכו' ס"א יהבת בשרא ומסטרא דילה אתא בשרא ולא מלה אחרא עכ"ל לענייננו והנה עתה מבואר מזה המאמר כי חלק הבשר הוא נמשך ומתרבה מצד ס"א ולכן מנהג יפה הוא שלא לאכול בשר בימים הללו כדי שלא לעורר ס"א ולא לתת בו כח נוסף באכילה זו שהיא חלקו כאמור אמנם כל מי שאוכל בשר במקו' שנוהגים בו אסור פורץ גדר הוא וכו' והענין הוא מ"ש בזוהר כי הנה יש הפרש גדול בין מה שיעשו סטרא דקדוש' למה שיעשה ס"א כי הנה סטרא דקדושה צריך כי יעשה דברים ותנאים כפולי' האדם עד שיזכה שישרה בו כח של קדושה כדאיתא פ' תרומה דף קכ"ח. וז"ל ההוא עובדא דבעי בר נש לאשתדלא ביה בעי למקני' ליה באגר שלים בכל מה דיבעון מניה בין זעיר בין רב בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא וברקני' ואזדבן בלא אגרא ואניס לבני נשא למשרי עלייהו ומפתי לון בכמה פתויין בכמה אורחין סטי לון לשואה דיורי' עמהון ורוח קדיש' לאו הכי אלא באג' שלי' ובאשתדלות' רב וסגי ובאתתקנותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכניה וברעותא דלביה ונפשיה ולואי דיכיל למרווח ליה דישרי מדורי' עמי' וכו' הנה מבואר מזה המאמר כמה הפרש נמצא בין סטרא דקדושה שאינו בא רק ע"י כמה הכנות לא כך הוא ס"א רק שהוא שורה על האדם שלא כרצונו באונס כאמור ולכן יאמר כי מי שאוכל בשר במקו' שנוהגים בו אסור ישכנו נחש שהוא חוויא דרבנן אע"ג כי עשה כרצונו לאכול בשר כי הוא חלקו לא מפני כך ימלט ממנו רק נהפוך הוא כי לכן ימות בלא עתו לפי כי כך הוא דרכו של היצר הוא יצה"ר ואח"כ הוא שטן שעולה ומקטרג לפני הקב"ה ואח"כ הוא נעשה מלאך המות שנאמר ותמוגנו ביד עוננו ונא' תמותת רשע רעה ולכן נקרא חבר רע וכדאיתא בזוהר בפרשת ויצא דף קמ"ח. וז"ל נוקבא דסמאל נחש אקרי אשת זנונים וכו' קשיטת גרמה בכמה קישוטין כזונה מרחקא קיימת בפרשת אורחין ושבילין לאסטאה בני נשא שטיא דקריב בהדה אתקיפת ביה ונשקת לי' וכו' שטיא דא סטי אבתרה ועביד בה ניאופין מה עבדת שבקת ליה נאים בערסא ואיהי סלקת לעילא ואלשינת עליה ונטלא רשו ונחתא אעדיאת תיקונהא מינה ואתהדרת גיבר תקיף קאים לקבליה לבוש וכו' הנה מבואר מה מעשיו של ס"א עם האדם ולכן נקרא חבר רע כדאיתא בזוהר בהיכלות פקודי ע"ש:

[יב] תספורת שבוע זה וכו' להבין הענין אקדים מ"ש בזוהר פ' נשא דף קכ"ז: וז"ל גדל פרע שער ראשו משום הא דכתיב ושער ראשה כעמר נקא דבהאי דמי לגוונא דלעילא וכו' תאני ר' שמעון אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה כמה דאיהו ברזא דרזין אשתמודען למאריהון עכ"ל והנה מבואר מן המאמר כי מרוב קדושת וחשיבות הנזיר נצטווה לגדל פרע שער ראשו מפני שהשער הוא דבר גדול וקדושה חמור' אמנם מצאנו ראינו כי האבל הוא מגדל פרע מפני האבל וכיצד מתקיימים שני הפכים הללו ואיפשר שלכן אמר ר' שמעון עליו השלום אלמלא ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא שראוי לדייק מ"ש מאי קאמרי בהאי שערא כי מה אמירה שייך בזה כך היה צריך לומר אלמלא הוו ידעי בני נשא רזא דהאי שערא אמנם מאי קאמרי אין לו שחר אמנם הענין יובן עם הנזכר כי יש שני הפכים בענין השער וכדאיתא פ' תזריע דף מ"א וזה לשונו. תאנא מן בוצינא דקרדינותא נפקין תלת מאה ועשרין וחמש ניצוצי מתגלפין וכו' וכד עיילין אלין בגופא איקרי איש וכו' דהא תנינן איש תם וישר וכו' ואיש דהכא איש מלחמה כתיב דכלא דינא וכו' לא הוה בידיה דרבי יצחק אתו לקמיה דר"ש א"ל תו קשיא דהא תנינן כתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת ותנינן מאן איש זה חסד והכא אמריתו דהא דינא אלא הכי תאנא כלא הוא בחד מתקלא סלקא וכו' והנה נלמד ממאמר זה ממ"ש דאית איש הנקרא איש תם וישר ואית איש הנקרא איש מלחמה ולכן נאמר כי יש חילוק בענין השער כי נמצא בחינת שער שהוא בחינת רחמים וחסד ויש בחי' שער שהוא דין, ולכן ימצא החילוק כי ענין הנזיר נקרא קדוש מפני כי אותו השער הוא בחינת חסד שלכן מכונה בשם איש תם וישר אמנם בחינת השער של האבל הוא בסוד הדין שלכן נקרא בכינוי למעל' איש מלחמה והבן ענין זה:

עוד יש לומר כאשר נאמר כי הכל הוא בחינה אחת אמנם ההפרש זה דמשמע כי הם שני הפכים אין הענין כן אלא כי בחי' השער של הנזיר קדוש יהיה בעבור השער שהוא רחמים וחסד אמנם מה שהאבל מגדל פרע שלשים יום הוא יהיה מן הטעם זה עצמו לפי שפגע בו מדת הדין לכן צריך לגדל פרע כדי להמשיך עליו בחי' הרחמים להציל לו מרעתו ולכן מפני כי הימים האלו הם ימי הרעה אסור לספר שער הראש וכל שער להגין עליו כדבר האמור: [יג] ובזקן כל שמעכב האכילה מותר מפני כי שער הזקן הוא בחי' אחרת ומכל שכן כי דבר המעכב מותר:

[יד] אסור לגדולים לספר לקטנים וכו' מאחר שאנחנו מצווים על הקטנים כמו שחז"ל אצל אמור ואמרת אליהם ולכן כל המעשים שהאדם אסור לעשות אותם גם כן אסור לעשות אותם לקטנים וכן נמי חייב אדם לחנך בנו במצו' וסימן לשני צדדין הללו מה שאמר הכתוב ומעיל קטון תעשה לו אמו וכן נאמר משא אשר ייסרתו אמו והבן:

[טו] מי שתכפוהו אבילו' של מת ושל שבת זו וכו' הנה כבר נתבאר למעלה כי ענין התספורת הוא מורה כי זה השער מגדל אותו לטובתו להציל לו מרעתו לפי שנתעורר ס"א ע"י המיתה ונתגבר לכן צריך לגדל פרע להגין עליו ולכן כאשר כבד עליו אסור להעבירו לגמרי רק מיקל אתו וכן מכבס כסותו במים בלבד כי בזה יש רמז להעביר ממנו הטומאה קצת על ידי מימי החסד אבל גיהוץ אסור לפי כי אין יכולת להעביר ממנו הקליפה לגמרי ואם כך יעשה אדרבא מקטרג עליו ויכול לו לפי שעבר על לא תחסום שור כנודע: [טז] יש נוהגים שלא לרחוץ מר"ח ענין הרחיצה יתבאר לקמן בע"ה ההפרש הנמצא בין הרחיצה של מים חיים לצונן וכל המרבה לעשו' זכר לחרבן ולצער את עצמו הוא מכלל מש"ה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה: [יז] טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים וכל מי שמקל בענין זה לומר בשבת ור"ח הוא טועה מדרך השכל דמאי אולמיה של שבת ור"ח לענין זה נמי כי יש להם קדושה יותר מימות החול כל אחד כפי בחינתו אמנם לא מפני כך יצאו מכלל בין המצרים שהם ימי הרעה הן אמת כי ט"ב שחל להיות בשבת הוא נדחה היינו מפני התעני' כי השבת נקרא ענג ולא יתכן להתענו' בו אמנם לברך שהחיינו לזמן הזה לא נכון לומר כך אבל על פדיון הבן אומר אף על גב שיכול לאחר הפדיון לברך שהחיינו אין ראוי להחמיץ המצו': [יח] צריך ליזהר שלא ילך יחידי מי"ז בתמוז עד ט"ב מד' שעות עד ט' הובא מעשה מחז"ל מי שראה הקטב ונפל ומת וכן נמי אין להכות התלמידי' ולא איש לרעהו כההוא דר"י שראה א' רץ אחר חבירו להכות אותו במקל והמזיק רודף אחריו בקטא דפרזלא ורצה לסכן אותו ולכן צריך ליזהר מזה ומכיוצא בזה ונמצא מקיים מה ש"ה ונשמרתם לנפשותיכם:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה