מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקנא
[א] הלא זה דברי בפ' בחדשה ימצאונה כי החדש זה הוא מורה על כל הדברים הרעים אשר באו על ישראל אמנם ישראל היו בטוחים בחדש זה להיות כי זה הוא במזל אריה והוא מורה על הצלחה שלהם לפי שישראל קראים אריה וב"ה נקרא אריה כמו שאמר הכתוב הוי אריאל אשר על כן למלאת דבר ה' כפי הטבע העלה עליהם נבוכדנצר שחיק מחיק הנק' אריה שנא' עלה אריה מסובכו הלא זה כוונת חז"ל במאמר ישראל נקראי' אריה וב"ה נקרא אריה נבוכדנצר נקרא אריה כלומר שהקב"ה כל דרכיו אע"ג שהם בהשגח' לא יחסר לעשו' אותם כפי הטבע ולכן שלט נ"נ הנקרא אריה על מלכו' בית דוד הנקרא גור אריה יהודה ושרף ב"ה הנקרא אריה וזש"ה הוי על שני דברים הנקרא אריאל אריאל והם לא התבוננו כי בלאו הכי זה החדש מורה על הרעו' שבאו עליהם שלכן נקרא אב כלומר שמורה ענין קללה כך אמרו חז"ל בב"ר מפני מה לא נברא העולם באות אלף לפי שהוא לשון קללה ר"ל ארור ולמה נברא באות ב' שהוא לשון ברכה ולכן נקרא חדש זה אב ר"ל כי הנה היה בו קללה וארירה לכל ישראל בו נחרב בית קדשנו וגלינו מארצינו אמנם האחרית לטובה וברכה כמש"ה צום החמישי יהיה לבית ישראל לששון ולשמחה ולכן משנכנס אב ממעטין בשמחה שהנה כך הוא כל מעשה התחתונים כך נעשה למעלה כנ"ל ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לשתמיט מיניה דריע מזליה של ישראל מאותה שעה אשר שלט נבוכדנצר הרשע על מזל אריה כנזכר מאז אתרע מזליה דבר ישראל ולכן אין ראוי לישראל לדחוק את השעה שהרי נאמר השיב אחור ימינו מפני אויב:
[ב] מר"ח עד התעני' ממעטים במשא ומתן וכ"ז לא נעלם מעין כל קורא ספר כי אשת חיל נשתבחה בענין משא ומתן שנאמר סדין עשתה ותמכור וכו' ואיתא בגמרא המצפה לשכר אשתו אינו רואה סימן ברכה לעולם ומסיק הני מילי מתקולה אבל עבדה ומזבנא משתבח בה קרא דכתיב סדין עשתה ותמכור וכו' והנה ענין משא ומתן כיצד יצדק למעלה בענין הרוחני הנה הוא מתבאר בדינים של חול המועד כי שם ביתם ושם נאמר כיצד ימצא הענין בין לענין הנוגע אל האדם ובין לענין הנוגע למעלה אמנם המורם מהם הוא כי הנשמות נמצא בהם משא ומתן באחד משני פנים ראשונה הוא ענין מה שחז"ל כל אדם יש לו שני חלקים אחד בג"ע ואחד בגהינם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע הרי זה ענין משא ומתן בצד אחד ונמצא שמשתכר האדם ע"י מעשה המצות ואמנם יש משא ומתן באופן אחר היינו משחז"ל בפ' כי בתחבולו' תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות של עבירו' עשה כנגדן חבילו' של מצות ומה גם על ידי התשובה זדונות נעשות כזכיות והנה אמר כי בימים הללו ממעטים במשא ומתן לא שלא יועילו הדברים האלה אלא הרצון לומר כי צריך כח גדול להתגבר על סטרא אחרא והוא על יסוד מוסד שאמר דבר ישראל ריע מזליה וכן נמי למעלה זה שנא' סדין עשתה ותמכור אשר חכמים ז"ל הגידו שהוא סדין בציצית והענין בקיצור כאשר נודע כי הציצית הוא בסוד מט"ט כדאיתא בזוהר בשיעור הטלית כדי שיתכסה ראשו ורובו של קטן ע"ש ונער קטון נוהג בם ואיתא פרשת בשלח דף ס"ו וז"ל בשעתא דנפק יהושע נער אתער נער דלעילא ואתתקן בכמה תיקונין בכמה זינין דאתקינת ליה אמיה לקרבא דא וכו' הנה מבואר כי מט"ט הוא נלחם תמיד עם סטרא אחרא ונוצח אותם אמנם ודאי הוא כי בימים הללו לא כן ואיתא פרשת בשלח דף נ"א וז"ל היתה כאניות סוחר וכו' א"ר כמה אלפין כמה רבוון דמשריין קדישין אית ליה לקב"ה מארי דאנפין מארי דעיינין מארי דזיינין מארי דיללא מארי דיבבא ועילא מנייהו אפקד למטרוניתא וכו' לקבל אלין אית לה למטרוניתא משיריין מזיינין וכו' קמיה כל חד וחד גומרין דנור דליק לבושוי מלהטא אשא וכו' והנה מבואר מן המאמר כי על ידי כל אלו החיילות היא נלחמת עם זקן וכסיל ולוקחת ממנו שבי ולכן כל אלו העניינים הנמצא בהם מן הריוח קשה לעשות בימים הללו ולכן נמי בגשמי הדין מחייב למעט במשא ומתן כי זה גורם מיעוט השמחה וכן נמי לענין בניין של שמחה אינו שייך בימים הללו לפי כי הבניין הוא מורה למעל' על ענין הבניין הנעשה למעל' בין בענין תיקון העולמו' ממשחז"ל בפ' אלה תולדות השמים פסל את הראשונים מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן אמר דין הניין לי ודין לא הניין לי ואיתא בזוהר פרשת בראשית דף כ"ה וזה לשונו ואורייתא איהו ישובא דעלמא וכותים דעלמא עע"ג דלא קבילו לה אשתארו חרבה ויבשה ודא איהו דקודשא בריך הוא ברא עלמין ומחריבן וכו' ולכן לא טוב לעשות בניין של שמחה כגון בית חתנות לבנו בניין של ציור וכיור ואיתא במדרש מזמור לאסף וכו' למלך שעשה בית חתנות לבנו כעס עליו נכנס קרע את הוילאות שבר את המטות וכו' ולכן לא נאה לעשות מאחת מאלה וגם נטיעה של שמחה אינו רשאי הוא מה שאמרו חז"ל למלך שהיה לו בן והיה לו פרדס נאה ונתנה לו מה עשה כל זמן שהבן עושה רצונו של אביו רואה איזו נטיעה יפה עוקרה ונוטעה לתוך הפרדס כך כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום רואה הקדוש ברוך הוא איזו נטיעה יפה באומות כגון יתרו רחב עוקרה ונוטעה בישראל וההפך מובן ולכן מפני כי הימים הללו הם ימי הרעה כי ישראל לא עשינו רצונו של מקום ומן הראוי הוא ההפך כמו שאמרו חכמים זכרונו לברכה וכאשר אין הבן עושה רצון אביו רואה איזו נטיעה יפה בפרדס ועוקרה ולכן הס שלא לעשות נטיעה של שמחה שהרמז שלה מורה על היות הבן עושה רצון אביו והוא עוקר נטיעה יפה מע"עז ונוטע אותה ועתה נהפוך הוא ולכן אין ליטע הדס שהוא רמז אל הצדיקים או מיני אהלים וסוד הענין אגיד אותך הלא כמוס עמדי בפי' מגילת איכה בסוד מה שאמרו בזוהר פ' פקודי כי מיום שנחרב בית המקדש נפסקו הנשמו' חדשות מלבא בעולם ולכן נמנעו אלו הדברים כנזכר שם וכי תימא אם כן לעולם ראוי למנוע מלנטוע נטיעו' של שמחה כגון אלו מאחר שנמנע אותו הייחוד העליון הנזכר הענין הוא כי להיות שדבר זה נפסק בימים הללו ולכן באלו הימים דוקא אנחנו מונעים דברים הללו לעשות היכר אל הפגם אשר נעשה למעלה על ידי מעשינו זאת ועוד סיבה אחרת מפני כי ענין זה של מניעת הנשמות חדשות לא נתבאר בזוהר רק בדרך סתם שם נאמר בהיכל חמשי וזה לשונו ומיומא דאתחרב בי מקדשא לא עאלו תמן נשמתין והנה ענין זה הלא לך לדעת כי יש כמה מיני נשמו' הנקראים נשמו' חדשו' ואמנם כנגד הנשמו' חדשו' שנפסקו בזמן החרבן לכן על אלה אנו עושים היכר זה שלא לנטוע נטיעה של שמחה אמנם לפי שיש נשמו' אחרו' הבאות לעולם הנקראי' חדשו' כנגד אלו הותר כל השנה לנטוע מפני כי לא יש הפרש בענין הנטיעה לאסור קצת ולהתיר קצת אמנם בימים הללו נמנע כנז' אבל אם היה כתלו נוטה ליפול אע"פ שהוא של שמחה מותר מפני כי הכותל הוא מורה על שני דברים כי הנה להיות כי הכותל הוא צד מן הבית שמורה על אשת חיל כמו שאמרו חז"ל אין בית אלא אשה וכאשר נוטה הכותל ממנו ליפול הוא מורה על מש"ה נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ואנחנו ידענו נאמנה שהענין הוא לא תוסיף לנפול אמנם כדי שלא ליתן פתחון פה לכן מותר לבנותו ומה גם שהוא מורה על הבנין שאנחנו מצפים שהנה הרשע המין אמר לר' אליעזר שאין נזכר בפסוק זולת שני בתי ישראל שנאמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון אמנם בית שלישי לא נזכר ולפי כי האמת הוא כי עוד יש שני בתים שאנחנו מצפים שהם מעשה ידי הקב"ה כדאיתא פ' פנחס ולכן אם נוטה הכותל ומכ"ש אם נפל מותר לבנותו ואע"ג שיהיה של שמחה שהוא רמז לכותל שאנחנו מצפים שנאמר הנה זה עומד אחר כותלנו מותר לבנותו אמנם אין נושאים נשים כי הנה אחז"ל בפסוק לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו' עתידה כנסת ישראל שתאמר רבונו של עולם הכתבת עלי וכו' והקדוש ברוך הוא משיב וכי גרושים אתם לי וכו' ולפי דקים לן כי אין בן דוד בא בימים הללו ולכן אין נושאים נשים ואין חילוק בזה בין בתולה או אלמנה וגרושה כי הכל הולך אל מקום אחד ולכן ליארס מותר בלא סעודה דהא כשיחזיר הקב"ה לכ"י עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים כמו שחז"ל וזאת התורה לענין הנוגע בעצם אדם בדינים אלו משנכנס אב ממעטין בשמחה ואין זה הענין נוגע לעבודת הקב"ה שהרי נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה כי עיקר העבודה הוא השמחה אמנם השמחה הגופנית היא מנועה מסיבה זו לפי שלא היו עובדים את ה' בשמחה הוא מ"ש בזוהר שמחה דא כנסת ישראל כלומר כי לא היו עושים התורה והמצוה בכונה טובה לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה הנקרא שמחה ולכן משנכנס אב ממעטין בשמחה לפי כי ע"י השמחה שישמח האדם הנה הוא ממשיך עליו שמחה מלמעלה כדאיתא בזוהר ועתה בימים הללו לא מבעיא כי אין שמחה למעלה בשאר הימים אלא שגם כן מתעורר בכי וקינה והספד שלכן אנו נוהגים אחר חצי היום לישב בארץ ולעשו' הספד קינות ובכיה בכל יום מפני כי כן מתעורר למעלה כאשר פירש מורי הרב האלהיי זלה"ה ולכן כל בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לשתמיט מיניה דריע מזליה ומזל עכו"ם מתגבר ועולה שלכן אנחנו עושים הבכיה והספד כאמור:
מראש חודש ועד התענית ממעטים במשא ובמתן הנה המשא ומתן של איש הישראלי הוא מה שמתקן על ידי תורתו ומעשיו הטובים כי הוא מעלה כח מבינתו למעלה בסוד אור חוזר ומדליק בוצינין כמש"ה נר ה' נשמת אדם כלומר כל מצוה שיעשה האדם הוא עושה בחינת נר אחד לפני הקב"ה וזה נעשה ע"י נשמת אדם וכדאיתא בזוהר פ' ויצא דף קס"ד וז"ל קרבנא דקב"ה בכל יומא בגין למיזן עלמא וכו' הה"ד אכלו רעים ומה קב"ה פקיד לאתערא מזונא דלעילא בגין לאתערא מההוא מזונא לתתא מאן דיהיב מזונא לקיימא נפשא עאכ"ו עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר כי האדם על ידי מעשיו נושא ונותן כי הוא נותן טוב טעם למעל' ומתעורר השפע העליון והוא נמשך ויורד למטה ואז הוא נוטל חלק בראש כדאיתא בזוהר פ' עקב דף רע"א וז"ל וע"ד אצטריך בר נש לשואה רעותי' ברזא דברכאן בגין דיתברכון אבהן ובנין כחדא ומאן דמברך לקב"ה יתברך ונטיל חולקיה מאינון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא עכ"ל הנה נלמד מן המאמר כי זה הדין של משא ומתן הוא לענין הנוגע לשפע הנשפע מלמעלה ולענין הבנין של שמחה ענין בניין זה היינו בסוד האיברי' של האדם כמש"ה הן יהרוס ולא יבנה והנה בענין זה שייך להיות באחד משני פנים האחד הוא בנין פשוט וזה ימצא באדם על ידי ענין סור מרע לפי כי כל אשר יעשה אחת ממצות ה' אשר לא תיעשנה הנה הוא פוגם באבר אחד מאיבריו וכאשר מרחיק האדם את עצמו מחטא באחת מהנה הנה הוא מתקן האיברים שלו ובונה אותם אמנם יצדק הענין יותר כאשר כבר נתגבר עליו היצר וחטא וכבר נהרס שלכן החוטא נקרא מת כמשחז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים ולכן כאשר יתן אל לבו לעשות תשובה אז נקרא שהוא בונה הגוף והאיברים שלו אמנם זה וזה לא יצדק ליקרא בנין של שמחה מאחר כי מה שקלקל חזר לתקן ועליהם חיו יחיה אמנם יש ענין אחר שראוי להקראם בנין של שמחה והיינו כי על ידי מעשים טובים אשר יעשה האדם הוא קונה נפש יתירה או רוח או נשמה כדאיתא בתחילת פ' משפטים אם אחרת יקח לו וכו' וז"ל תא חזי כד אתייליד בר נש יהבין ליה נפש מסטרא דדכיו זכה יתיר יהבין ליה רוח זכה יתיר יהבין ליה נשמתא וכו' לכן כאשר יזכה האדם וקונה רוח או נשמה חדשה אז יצדק באמת ליקרא בניין של שמחה מפני כי עיקר זה התוספות אשר ימצא אל האדם על ידי מעשיו העיקר הוא על ידי השמחה כאמור והיינו בנין בית חתנות לבנו לפי כי עיקר השראת תוספת זה של רוח או נשמה הוא בקרב איש ולב עמוק והיינו בית חתנו' בשני בתי הלב ושם מצייר ומכייר ע"י לימוד התורה ומעשה המצוה כי הכל צריך מלאכת מחשבת כנזכר בכמה מקומו' וכל מחשבו' הטהורו' עושים רושם גדול בעמקי הלב אשר שם נרשמים הרהורים ומחשבו' הטובו' כדלקמן שלכן יש מי שאוסר להרהר בתורה בט"ב והנה אמר כי כל אלה הדברים אין עושים רושם בימים הללו בערך שאר הימים, כאמור מפני כי סוף סוף אין שמחה מצויה שם כאמור ואם היה כותלו נוטה ליפול מותר לבנותו אף על פי שהוא של שמחה כי זה מורה כי הוא בא לחשוב מחשבת רעה אשר על כן כותל הבית שהוא הלב נוטה לענין רע כי בזה ימצא שהוא נופל מקדושתו מותר לבנותו להתגבר עליו ואף על גב שהוא של שמחה כי שמח הוא שלא חטא מותר לעשות כן ואין נושאים נשים כי מה אף על גב כי על ידי התורה ומעשה המצות ועבודת התפילה הוא גורם ייחוד למעלה לאותם נשים הכשרות הם לאה ורחל אמנם לא כן יעשה בענין הגשמי מפני כי זה גורם שמחה יתירה למעלה והא נמי ליתי ואיתא בזוהר פרשת תצא דף רע"ח. וז"ל פקודא דא למחדי לאתתיה שתא חד דכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת ואינון י"ב ירחין מדילה דהא שנה איהי כלה ולית כלה בר בי"ב ירחין וכו' וישמח את אשתו לא כתיב אלא ושמח וחדי לכלה עכ"ל הנה מבואר מזה המאמר כי הזווג שהאדם לוקח אשה חדשה מוסיף שמחה גדולה למעלה בכלה העליונה ומאחר כי בימים הללו אין השמחה העליונה שלימה לא נכון לעשו' כן אבל לארס מותר שמא יקדמנו אחר זה הענין מבואר פרשת משפטים ע"ש:
[ג] הנה כל עניינים הללו שהם נוגעים לדיני האבילו' הלא הם מתבארים במקומם אמנם חומרו' הללו הלא הם נלמדים ממשחז"ל בפ' ויקרא ה' צבאו' ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק ואיתא במדרש אמר הקב"ה למלאכי השרת מב"ו שמת לו מת והוא מתאבל עליו מה דרכו לעשות אמרו לו תול' שק על פתחו אמר להם כך אני עושה שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם וכו' ומאחר כי מצאנו ראינו כי הקב"ה עשה את כל אלה א"כ מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו ולכן שבוע שחל ט"ב להיות בתוכה אסורים לספר ולכבס והנה ענין התספור' מורה על שני דברים הבאים כאחד האחד הוא גידול שער בסוד מ"ש תולה שק על פתחו והנה נתבאר אצלי בפי' איכה מאמר זה ולענין הנוגע אל השק הסוד הוא משחז"ל בענין תמר נימא קשרה לו והא כתיב ויצא לך שם בגוים ביופיך כי בנות ישראל אין להם שער בית השחי ובית הערוה ומסיק שאני תמר שהיא בת יפת תואר ואמנם בזמן החרבן תלה שק של שער על פתחו כלומר במדה האחרונה שנאמר בה פתחו לי שערי צדק ונאמר אוהב ה' שערי ציון ולכן על סוד זה אסורים לכבס בשבוע שחל ט"ב כי הנה אנו דווי' ודואגי' על העדר זה שנתחדש לא כך היה בתחילה ועוד יש טעם בדבר זה היינו מה שאמור פרשת תזריע דף מ"ח וז"ל הכי תאנא כולא בחד מתקלא סלקא ומשום דדיני תתאי אתאחדן ומתחברן בשערוי דהאי אקרי הוא דינא קשיא וכד אתעבר מיניה שערא דרישא אתבסם ודינין דלתתא לא אזדמנו ובגין כך אקרי טהור דלא אקרי טהור אלא מסטרא דמסאבא וכד נפיק מן מסאבא אקרי טהור דכתיב מי יתן טהור מטמא מטמא ודאי והכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא עכ"ל לענייננו והנה ממאמר זה ממנו נקח ללמוד על ענין גידול השער כי הנה הוא מורה על שאיננו בענין השלימו' כדי שיקרא טהור מפני שנאחזים ממנו הדינים כאמור ולכן אסורים מלספר והוא ע"ד מה שאמר הכתוב אל תחסום שור בדישו ולענין הכיבוס הוא מורה אשר חכמים הגידו כי כאשר בא נחש על חוה אז תכף פרסה נדה וזה נמשך עד שעמדו ישראל לפני הר סיני כמשחז"ל שכשעמדו ישראל לפני הר סיני פסק זוהמתן ולפי כי על ידי העון חזרה הטומאה למקומה ולכן בימים הללו שהם דוגמא לימים הראשונים שנעשה מעשה העגל לכן אסורים לכבס ואיתא פ' תזריע דף מ"ט וז"ל וכד בעי קדוש ברוך הוא לאגחא קרבא בהאי איש אגח בהו קרבא דכתיב ה' איש מלחמה בהאי איש ממש ולא אגח בהו קרבא עד דאעבר ליה שערא דרישא בגין דישתלשלון משלשוליהון ויתברון כל אינון כתרין דמתאחדן בשערי הה"ד ביום ההוא יגלח ה' וכו' את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה תאנא וכה תעשה להם לטהרם וכו' וכבסו בגדיהם כגוונא דלעילא דתיקונוי דהאי איש ולזמנא דיתכשרון עובדין לתתא זמין קב"ה לאעברא שערא דא ולמגלשיה בגין דלא יצמח וירבה דכתיב כי ימרט ראשו וכו' הנה מבואר מן המאמר ענין הגילוח וכיבוס בגדים כי כל אלו הדברים הם מורים על ההעדר הנמצא למעלה מזמן החרבן כאמור ולכן אסור לכבס אפילו אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו לאחר ט"ב ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור כי אחר כל אלה הדברים הם מורים על ההעדר הנמצא למעלה בימים הללו ולכן אסור וכן המכובסי' מקודם והנה סוד אלה הדברים נרמז בברכה שאנו אומרים בברכת המלביש ערומים כי הם סוד מש"ה ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור ואלה הבגדים הוא סוד משחז"ל בפ' מעדה בגד ביום קרה יום שנזדווג נבוכדנצר הרשע לישראל העדה מהם שני לבושים בגדי כהונה ובגדי מלכות וכבר נתבאר מאמר זה אצלי בפירוש איכה כי בגדי כהונה הם בסוד הזכר ת"ת ישראל שהוא כהן גדול ובגדי מלכות כמשמעו וכדאיתא פ' משפטים מן הזוהר ע"ש ולכן בגדים המכובסים מקודם בין ללבוש בין להציע בהם את המטה אסור אמנם יש הפרש בין כיבוס לגיהוץ כי הנה ענין הכיבוס הוא במים לחוד וזה מותר מפני כי אותם הבגדים אע"ג שנאחז בהם סטרא אחרא יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל וכדאיתא בברכו' הני מאני דרבנן דבלו מנייהו הוי מ"מ הם מתכבסים קצת על ידי מימי החסד המתעורר בכל בקר בסוד שנא' וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו וכדאיתא בזוהר בפ' ואל זועם בכל יום נזעם אינו אומר אלא זועם למאריהון דדינים דאלמלא כן לא הוה יכיל עלמא למיקם אמנם גיהוץ הוא מורה על שמתעבר כל מין לכלוך ואין מתאחז בהם עוד קליפה והא ליתי ובפרט בזמן הזה שהם מתעוררים ושולטים ביותר ומיהו נהגו איסור גם בכיבוס מפני כי מימי ארץ ישראל הם זכים ויפים שנאמר אותי עזבו מקור חיים חיים ולכן אפילו כיבוס בימים הללו לא נכון לעשו' מפני כי עתה הקליפה גוברת ואין לדחות אותה ולדחוק את השעה ומה גם בכלי פשתן כי עיקר העון נעשה מזמן שהקריב קין קרבן מן הפשתים כמו שאמרו חכמים ז"ל ולכן כל ענין כיבוס הוי גיהוץ ואסור ואפילו בכלי פשתן שלא יתעורר סטרא אחרא כמתחילה על ידי מעשינו כאמור:
וזאת תורת האדם בדינים הללו להודיע ולהודע כי עונותינו הטו אלה להיות כי חזרנו על עון אבותינו הלא זה הדבר מה שאמרו חכמים ז"ל בפסוק והמה כאדם עברו ברית מה אדם הראשון חטא ודנתי אמו בגירושין ושילוחין וכו' כך ישראל שנאמר וכל ישראל עברו את תורתך וכו' והנה נאמר בא"ה ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנו' עור וילבישם ובתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנו' אור ואחר כך אבדו אותם כך ישראל קרבנו הקב"ה לפני הר סיני ושם נאמר וכבסו שמלותם ואיתא בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ט. וז"ל א"ל ר' שמעון ודאי ידענא דאינון מלבושין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא וכו' ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הרי מנלן דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא מלכו' דא רוחא דקדושא דהא מלכו' שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר וכו' הנה מבואר מזה המאמר מה יקרו הבגדים אשר זוכים בהם כל איש ישראל כאשר נכנס בגן עדן ולכן הדוגמא להם הם אלה הבגדים שלנו בהיותם לבנים על ידי כיבוס ובדברי חכמים ז"ל כתוב לאמר בפסוק קהלת למלך שהזמין לעבדיו ולסעודה ונתן להם כלים כשהם מגוהצים הפיקחים שבהם קפלום וכו' האחרים הלכו ועשו בהם מלאכה לעת ערב הללו נכנסו כשהם מגוהצים וכו' הטפשים באו כלם מלוכלכים שמח המלך לקראת הפקחים וכו' ולכן על כל צדדים הללו אין ראוי לאדם לספר ולכבס להורות כי הנה הוא יותר מצטער על המעשים אשר עשה לא טוב בקרב עמיו לא די העון הקודם של אדם הראשון אלא גם כן שבו ישראל על עונו' אבותם ונוסף עוד מעשינו על עון אבותינו ולכן אסורים לכבס כאמור להורות כי יודעים ומכירים אנו בעונותינו כי הם הגורמים לנשמה ללבוש הבגדים הצואים כדאיתא בזוהר פרשת שלח לך ולכן אנו בושנו במעשינו ונכלמנו בעונותינו:
[ד] לאחר התעני' מותר לספר ולכבס מיד והענין מה שאמור בזוהר פרשת יתרו דף ע"ח. וז"ל בחדש השלישי וכו' דשליט ביה אוריאל וכו' והם אוריאל רב ממנא וכל אינון משריין נטלי ההוא נהורא ובגין דכליל בתרין אקרי תהומים וכו' עשו נטיל ברזא דיליה תרין ירחין תמוז אב ואיהו לא אשתכח לאתאביד דהא אלול לאו דילי' הוא ואפילו אב אלא ט' יומין אינון דיליה ולא יתיר ואתאביד ולא אשתכח וכו' הנה מבואר מן המאמר כי עשו סוד סטרא אחרא אין לו חלק בחדש אב זולת ט' ימים אלו בלבד לא כן בשאר החדש וכן לענין הגשמי הוא הדין כי תכף אחר התענית מותרים לספר ולכבס כי הנה נקרא למעלה כי גידול שער הוא רמז לענין מ"ש תולה שק על פתחו שהוא סוד עשו וארבע מאות איש עמו שהם יש שק ולכן עתה כאשר עבר ט"ב אין עוד שליטא לסטרא אחרא כאמור ולכן מותרים לספר כדי לדחו' הקליפה למטה ואם חל ט"ב ביום א' או בשבת ונדחה לאחר השבת מותר בשני השבתו' מפני כי אין להם שליטה זולת בימי החול וכן הענין למי שאומר שנהגו לאסור בכל שבוע שלפניו חוץ מיום ה' ויום ו' כי בימים הללו כבר מתחיל הקדושה של שבת להתעורר:
[ה] מאחר שהנחנו למעלה את כל הרעה הבאה עלינו יום שנזדווג נבוכדנצר הרשע לישראל העד' מהם שני לבושים בגדי כהונה ובגדי מלכו' ולקחה אותם סטרא אחרא ואם כן מאחר שאנחנו אסורים לכבס שבוע זה על כל הרעה זו הבאה עלינו לפי כי אין בנו כח לתקן מה שנתעוות מתחילה וכדי לתקן קצת מעונינו אנו נוהגין זה האבל בעצמינו וא"כ איך יעלה על לב לכבס בגדי העכו"ם ולא די שלקחו בגדינו אלא שגם נתקן אותם על ידינו ולכן אסור לעבריו' לכבס בגדי כותים בשבוע זה לפי כי כבר נתבאר למעלה כי כל מעשה אשר יעשה האיש הישראלי הוא עושה רושם למעלה ולכן אסור לעשו' כן שלא יעשה פגם למעלה ח"ו:
[ו] כלים חדשים בין לבנים בין צבועים וכו' הנה על הדרך הנזכר הענין הוא מבואר כי מה שנאסר ענין זה הוא מפני כי בזמן הזה אנו אבדנו המלבושים שלנו ולכן אין ראוי ללבוש בגדים חדשים כלל כי הנה השכינה נשארה ערומה מארבעה בגדי זהב גם ת"ת ישראל נאבד ממנו ד' בגדי לבן והכל מבואר פ' משפטים ואיתא בתיקון י"ח דף ל"ו. וז"ל ואלין קליפין אינון מחיצה בין ישראל לאביהם שבשמים באלין קליפין אתלבש קב"ה ושכינתי' לקיימא בשכינתיה ומלכותו בכל משלה ולקיימא ביה כי מלך כל הארץ אלהים אבל לעילא באתריה אתמר לא יגורך רע אלא קליפין דיליה לעילא אינון לבושין מכמה גוונין שפירין דנהורא דמנהון אתפשט קב"ה בגלותא ואתלבש באלין אחרנין בגין לנטרא לישראל דאינון מתלבשין באלין קליפין ודא איהו בכל צרתם לו צר וכו' הנה ממאמר זה למדנו שני ענייני' כאחד ראשונה היות השכינה מתלבשת בקליפו' אלו ומה גם כללו' ישראל ולכן הדין הוא בגשמי כך כי אסור ללבוש בשבוע זה כלי' חדשים בין לבנים בין צבועים וכו' כדי שלא לעורר כך למעל' ומאחר כי לא יתכן לעשו' כן נמצא שמעורר עצבו' למעלה ומגביר כח סטרא אחרא ומאחר כי ג"כ האדם נפשו מלובש' בקליפו' אלו לכן אין לו רשות ללבוש כלים חדשים שהרי אי איפשר לו לצאת מדי דופיו בימים הללו כי סטרא אחרא מתגבר והולך ולכן נמי מי שאומר:
[ז] שאסור לתקן בגדי' חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה אף על גב שאינו לובש אותם דקס"ד בשלמא ללבוש מסטרא דאסור מן הטעם הנזכר ומה גם שצריך לברך עליהם שהחיינו כמו ששנינו קנה כלי' חדשים אומר ברוך שהחיינו אמנם תיקון הכלים מה בכך ולכן קמ"ל דאין מתקנים בגדים חדשים וכיוצא וזה יהיה מן הטעם הנזכר שהרי מאחר שאסור ללבוש בגדים חדשים מפני שהקליפה לקחה הבגדים של הקדושה בימים הללו ולכן נמי אסור לתקן כלים חדשים מן הטעם זה שהרי תיקון זה הוא מעורר הקליפה ונותן כח באותם הבגדים הנזכר ויש להחמיר בזה מר"ח בין לענין המלבוש שלא ילבש כלים חדשים וכן נמי לא יתקן כלים מפני כי הכל מטעם א':
[ח] נשי דנהיג דלא למשתי עמרא וכו' הנה בזה יש שני פירושים והאחד הוא שלא לשתו' יין אמנם הרב תפס הלשון השני לפי כי לענין שתיית היין שהוא ראוי שלא לשתו' הוא מפורש בדין שלאחר זה והנשים בכלל האנשים ולכן פירש בלשון שאמר כי דלא למשתי עמרא כמו או בשתי או בערב שנהגו הנשים שלא לעשו' בצמר בימים הללו וראוי לתת טעם לדבריהם לפי שמנהגו של ישראל תורה היא ולכן הענין הוא אשר חז"ל הגידו בטעם איסור הכלאים כי לפי שיצא תקלה מקרבן קין והבל כי קין הקריב פשתן והבל הביא מבכורות צאנו צמר ולכן גזר הקב"ה שלא יתערבו עוד אמנם במקדש היה מצוה וכן נמי במצות ציצית הכל לתקן אותו עון דאלו מתחיל' היו מתוקני' כי הנה חז"ל אמרו בפ' ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנו' עור איכא דאמרי דבר הבא מן העור היינו צמר ואיכא דאמרי דבר שעור נהנה ממנו זה פשתים ולפי שהיו מתוקנים לכן הביאו מהם קרבן קין והבל אמנם עיקר השנאה הוא שנתקנא קין מהבל בעבור תאומה יתיר' שנולד' עם הבל כמו שחז"ל אלא כי כאשר ראה קין שנתקבל קרבן הבל ברצון שנאמר וישע ה' אל הבל ואל מנחתו אז הסכים בדעתו להרוג אותו ועשה תחבול' שאמר להבל בא ונחלוק העול' אני ואתה דמאחר שנתקבל קרבן שלך מן המטלטלין לכן טול אתה המטלטלים ואני אקח קרקעות ע"ש קרבן שלי כמו שביארתי במקומו עד שעמד עליו והרגו נמצא כי עיקר הדבר היה בעבור האש' תאומה יתירה שנולדה עם הבל ולכן אחז"ל אפי' הכניסה לו כמה שפחות כופה אותה לעשו' בצמר שלכן בזה נשתבחה אשת חיל שנאמר דרשה צמר ופשתים ונודעת העיקר למה נאסר השעטנז שהאשה היא הגורם ראשון כאמור ולכן ותעש בחפץ כפיה לתקן העון מפני כי היא היתה גרמא בנזק הריגת קין באמצעות ענין הצמר ולכן הנשים הם נוהגו' בימים אלו שהם ימי הרעה שלא לעשו' בצמר ומנהג זה מנהג יפה הוא:
[ט] יש נוהגי' שלא לאכול בשר ושלא לשתו' יין בשבת זו וכו' הנה הדברים אלו מפורשים במשנה באותם שנדרו שלא לאכול בשר ושלא לשתו' יין וכו' עד שנטפל להם ר' יהושע וא"ל א"כ מים נמי לא נשתה מפני ניסוך המים שהיה במקדש ולכן נתן גמר כי צריך לעשו' איזה דבר של היכר להרגיש בענין החרבן וכל שיש בו יכולת להוסיף בזה הרי זה משובח ועליו תבוא ברכת טוב:.