אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקנ

סימן תקמט

[א] הנה נתבאר בדיני חג הפסח ענין מה שאנחנו אומרים בהגדה בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים אין הדבר זה כדרך השאלה אלא באמת מפני כי כן כשנחרב ב"ה אז הלכו הנשמות בגלות כדרך שנשבו האנשים הגשמיים כך הגיע ג"כ לנשמות ומה גם כי יש נשמות שהולכים בגלות לרצונם כדאיתא בזוהר בענין שילוח הקן תינח בזמן הגלו' אמנם מתחילה הענין הוא לפי אינון נשמתין דאזלין מתתרכין בתר קודשא בריך הוא ושכינתיה וכדאיתא בהקדמת התיקונים כצפור דא שכינתא נודד' מקינה דא ירושלם כן איש צדיק נודד ממקומו דאזלין מתתרכין בתר קב"ה ושכינתיה לכן בא החיוב כי הכל חייבים להתענו' ד' צומות הללו אם לחלק האנשים הרי נאמר כן לאיש נודד ממקומו ואם לענין הנשים מכ"ש שהנה נתבאר למעלה כי השכינה עלה נאמר היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח ועוד כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה ולכן הכל חייבים להתענו' כאמור ואסור לפרוץ גדר וכבר אחז"ל האוכל בימים הללו עליו נאמר ותהי עונות' על עצמות' וכבר מפורש אצלי בפ' ונהמת באחריתך וכו' מדקאמר באחריתך ולא אמר בסוף הוא לתת דרך רמז לאדם אימתי הוא מתנחם ותוהה על הראשונו' בזמן שיחשוב שיהיה לו אחרית ותקוה טובה ואימתי ככלות בשרך לפי כי כל זמן שהבשר קיים האדם יש לו צער ונידון בכל יום כדאיתא פ' שלח לך דף קס"ט וז"ל ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושין דההוא עלמא דכתיב ויסירו הבגדים הצואים מעליו בקדמיתא ולבתר וילבישוהו בגדים ולכן אמר הכתוב ככלות בשרך ושארך כי אז תדמה כי יהיה לך אחרית טוב מפני שכבר נתעכל הבשר ונתכפרו העונו' שנאמר בהם ביד כל אדם יחתום ואין הדבר כן אלא ונהמת באחריתך מפני כי אז מתגלים העצמות ונראה העון הכתוב על העצמות שנאמר בהם ותהי עונותם על עצמותם ולכן אז ואמרת איך שנאתי מוסר הם דברי קבלה שנאמר בהם שמע בני מוסר אביך ואמנם ראוי לתת טוב טעם שלמה יהיו העונו' הדקים הקלים כתובים על העצמו' ואמנם העונו' והעבירו' הם נרשמים בידים שנאמר ביד כל אדם יחתום והענין מתבאר עם מה שאמרו בזוהר פ' שלח לך דף ק"ע וזה לשונו אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דילה יהבין חילייהו חילא דילהון גרמי ושייפין כולהו מסטרא דלהון ותיקונייהו דא על דא ס"א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתית בשרא ולא מלה אחרא רתיכין דילה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בחר דאילין יהבין חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כולא כגוונא דילהון עכ"ל הנה מבואר מן המאמר כי בשר האדם הוא נמשך מסטרא אחרא אמנם חלק העצמות הוא מסטרא דקדושה ולכן כל חטאת האדם והעונו' הם נחקקים ביד האדם על הבשר החי כי כך המדה מפני כי העונו' אשר יעשה האדם הם נעשים על ידי סטרא אחרא המפתה האדם כמו שאמרו חכמים ז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שטו' ולכן העורו' הם נרשמים על הבשר שהוא החלק של ס"א כאמור שנאמר ביד כל אדם יחתום אמנם החטאו' הקלים הדקים אשר נפשו אותה ויעש כי בדקדוקים אלו אין שייך לומר שנכנס בו רוח של שיטו' אלא הם נמשכים מבחירתו הרעה שלכן אמרו חז"ל עונו' שהאדם דש בעקיבו ולכן הם נחקקים על עצמותיו שהנה העצמו' הם מסטרא דקדושה ולכן אחר כי ס"א מתנקם ממנו על החמורו' אחר כך חוזרים ונפרעים ממנו על הקלו': [ב] צומו' הללו חוץ מט' באב מותרים ברחיצה וסיכה וכו' הנה נתבאר למעלה כי ענין החרבן היה בסוד אות ה' שלכן אירע באותם הימים ה' דברים רעים אמנם זה היה כאשר נחרב בית המקדש ולכן בשאר תעניו' אין לנהוג בהם איסור ה' דברים רק ט"ב כאשר יבא לקמן אבל צומו' הללו מותרים ברחיצה וסיכה וכו' מפני כי עדיין לא הגיע ההעד' באות ה' עד ט"ב והנה ה' דברים אלו שהם אכילה ושתיה סיכה וכו' אינם בהשואה אחת כי בשלמא אכילה ושתיה הם חיי האדם ולא סגי בלאו הכי כי לא יתכן להיות מתפרנס האדם על ידי רחיצה וסיכה וכיוצא רק אלה הם בחי' תענוגי בני האדם ובמקומו יתבאר עיקר כל דבר מאלו אמנם עיקר הצום הוא העדר המזון ואכילה ושתיה הכל דבר אחד נחשב כי כך אחז"ל שתיה בכלל אכילה ולכן הם אסורים כנז':

[ג] כל ד' צומו' אלו וכו' כבר נתבאר כי על ידי עובדא דלתתא הכי אתער לעילא ולכן אין ראוי לעשו' עינוי בשבת מאחר שכן מתעורר למעלה ולפי כי השבת גורם להוריד שפע גדול והנחה למדינו' עשה לכן נדחה התעני' עד למחר שהוא דרך חול:

[ד] בשבת קודם לצום מכריז ש"ץ הצום וכו' הנה בענין ההכרזה יש שני צדדין שונים זה מזה האחד הוא לטובה והאחר לרעה והיינו משחז"ל בפ' ועבר עליו רוח קנאה אין ועבר אלא הכרזה כד"א ויעבירו קול במחנה וכה"א כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים יגיד דבר וכדאיתא במדרש כשעשה מרע"ה התפיל' פלוני הממונה על ההכרזה סתם שערי השמים וכן בדברי חז"ל אלמלא דמכריזין עלך ברקיעא וכו' ולכן קודם לצום מכריז ש"ץ לפי כי על ידי כך מכריזים למעלה אותו הצער אשר הם מצטערים ישראל לטוב להם לכפר עליהם לפני ה' חוץ משלש תעניו' הללו האחד הוא ט"ב כדי שלא לעורר ס"א כי הנה נתבאר פ' בלק דף קצ"ז וז"ל והכי אוליפנא מגו בוצינא קדישא דבשעתא דאיהי סליקת למלקט עינוגין ומומא אשתכח בישראל לתתא וכו' כדין אתערו דסמאל בקל תקיף לאתערא על עלמא כד"א ויקרא אל עשו בנו הגדול וכו' ולכן הס שלא להזכיר ענין ט"ב כדי שלא לעורר סמאל ס"א וצום כפור אין מכריזין מטעם אחר מרוב קדושתו ואיתא פ' בהעלותך דף קצ"ד וז"ל לקבל אלין שתי חצוצרו' כסף כגוונא דא כולא לתתא ושם נאמר מאלין תרי סטרי נפקי תרי כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין כד אלין תרי מכרזי כל חילין וכל משריין מתכנשי וכו' לקמן ז"ל ת"ח שתי חצוצרו' בגין דאינון מסטרי תרי וכו' אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון והנה מפני השני טעמים הללו יש זמן שמכריזין לתברא דינין ולאכפיא לון ופעמים אין מכריזין הס שלא להזכיר שלא לעורר הדינים כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה