מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקמד
[א] הנה ענין התשובה כבר אחז"ל שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה חטאי' תרדף רעה דהיינו ייסורין שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה הנפש החטאת היא תמות היינו מיתה שאלו לתורה אמרה יביא קרבן שאלו להקב"ה אמר יתודה וכן פסק הר"ם במז"ל יתודה שנא' והתוודו את עונם וכו' וכן הוא הדין המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק והיה רשע גמור מקודשת אפשר כי הרהר בלבו תשובה א"כ מהו זה ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש עבד אדם על מ"ע ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו שנאמר שובו בנים שובבים וכו' עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"ך מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה וייסורין ויוה"ך מכפר אבל לענין חילול ה' נאמר חי אני אם יכופר העון עד ימותן ולכן תדע ותשכל ממוצא דבר זה אמיתות הדברים הלא לך לדעת כי הכל אמת אלו ואלו דברי אלהים חיים וביותר כל שאר הסיגופים אשר נעשים ותעניות ושק וכיוצא אמנם ענין החטא כבר המשילו אותו חז"ל לקודח בספינה ואיתא בזוהר פ' נשא דף קכ"ב. וז"ל ר' יהודא פתח כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו וכו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם וכו' ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו וכדאיתא בפ' ויקב בן האשה הישראלית וכו' כד"א ויקוב חור בדלתו ולענין פגם זה כאשר האדם מתחרט ומתודה ומעיד עליו יודע תעלומות שלא לעשותם עוד כמ"ש הר"ם במז"ל בהלכו' תשובה אז תכף מתקבל לפני הקב"ה כמשחז"ל בפ' שובה ישראל עד ה' אלהיך עד הוא ה' אלהיך אמנם אח"כ צריך לתקן הפגם שעשה למעלה במקום שמגיע שורש נשמתו ועל זה אמר הרשב"י ע"ה פ' פנחס רי"ז וז"ל מהכא אוליפנא בדרגא דחב בר נש לקב"ה לההיא אתר אצטריך למעבד תקנתא לנפשיה אינון חבו בברית קדישא דאקרי שמש דינא ותיקונא נגד השמש ולאו באתר אחרא מכאן דלא אצטריך בר נש לתקנא נפשיה אלא בההוא אתר דחב לגביה ומאן דלא עביד הכי לית ליה תיקונא לעלמין כדקא יאות עכ"ל אמנם כאשר מתקן נפשו אל המקום אשר פגם שם אז נתקן נשמתו לגמרי כאשר מבואר תיקון כל חטא בפרט בדברי מורי הרב האלהי חיים ויטאל זלה"ה ואמנם בכלל הדבר הזה הוא מתקן אשר קלקל בכל העולם כמ"ש במאמר הנ"ל דפגים עלמא בחובוי ולכן על עיקר זה יאמר צרכי רבים מותר לעשותם בח"ה היא התשובה כמשחז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא וכל העולם מחצה זכיות ומחצה עונות עשה מצוה הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות ועוד אחז"ל מנין ליחיד שעשה תשובה שמוחלין לו ולכל העולם שנאמר ארפא משובתם וכו' כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר ולכן התשובה של היחיד נקרא צרכי רבים כגון לתקן הדרכי' כמש"ה יעזוב רשע דרכו והם המנהגים רעים שהם יותר קשים להעביר אותם האדם מן העבירות החמורות ולהסיר מהם המכשולות הם כינוי לחטאות שהם בשגגה כד"א סולו פנו דרך ואח"כ הרימו מכשול מדרך עמי ולציין הקברות ע"ד משחז"ל יזכור ליום המיתה כדי שיזהרו מהם הכהנים הנגשים אל ה' כל ישראל הנקראים כן כד"א ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכן לעתיד נאמר ואתם כהני ה' תקראו ולתקן המקואות לענין טהרת הנפש היא הדבר אשר ביארתי בפ' ומדדו את תכנית שהענין הוא מ"ש הראשונים בענין תשובת המשקל צריך למדוד שיעור מה שחטא וסמיך ליה ואם נכלמו מכל אשר עשו כמשחז"ל כל שמתבייש מעבירה שבידו מוחלין לו שנאמר למען תזכרי ובשת בכפרי לך את כל אשר עשי' והיינו שצריך למדוד המקוה לדעת שיעור מימי הטהרה כמה צריך להיות בהם כדי לטהר נשמתו טהרה עצמית כדבר האמור:
[ב] בורות ומעינות של רבי' שהם כינוי אל הלימוד שנאמר ונוזלים מתוך בארך ונאמר יפוצו מעיינותיך חוצה כי כל זה הוא ענין שהוא צורך לתשוב' כמו ששנינו ולא עם הארץ חסיד ואיתא בזוהר פ' נשא דף קכ"ד. וז"ל כען צריך לאהדרא על פתח התשובה וכי מכמה מינין איהו תשובה דעבדין בני נשא כלהו טבין אבל לאו כל אפיא שוין אית בר נש דאיהו רשע גמור ועבר על כמה פיקודין דל"ת ומתחרט ומודה עלייהו ולבתר כן לא עביד לא טב ולא ביש לדא ודאי ימחול ליה קב"ה אבל לא יזכה לתשובה עילאה אית בר נש לבתר דתב מחטאיו איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקב"ה דא זכי לתשובה תתאה דאתקרי ה' וכו' ואית בר נש דלבתר דמתחרט מחובוי ויעבד תשובה יתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקב"ה ולא ע"מ לקבל פרס וכו' והנה מבואר מדברי המאמר כי העיקר אל צורך התשובה הוא לימוד התורה ולכן יאמר בורות ומעיינות של רבים לאו דווקא של רבים אלא אפילו יחיד לפי שהרי נתבאר דאפילו יחיד שעשה תשוב' מוחלין לו ולכל העולם וכן נמי לענין מה שלמד בתורה אחר כך מועיל לו ולכל העולם א"כ שפיר שייך לומר בלימוד שלו שהוא של רבים מכ"ש אם למד בתורה ברבים דשייך טפי לומר שהם בורות ומעיינות של רבים שנפל בהם עפר ואבנים ונתקלקלו מפאת היצר שנתגבר הוא אבן נגף מותר לתקנם ע"י מעשה הטוב ואפילו אין צריכים רבים להם עתה כיון שאינו מעשה אומן התיקון זה כגון תענית וכיוצא מותר אבל לחפור להם בארות מחדש ענין הלכה מחודשת שהוא מעשה אומן בקי בעיון אם הרבים צריכים להם עתה אותה הלכה או דין או פסק וכיוצא אפילו כוונו מלאכתן מלאכת שמים במועד ואפילו בפרהסיא ובטירחא יתרה מותר ואם אין הרבים צריכים להם עתה מאחר שהוא טורח גדול לא יעשו אבל בורות שיחין ומערות של יחיד היינו דוגמא למקרא משנה תלמוד של יחיד כלומר כי אין זה הלימוד לצורך תשובה הנקרא של רבים כאמור אלא זה הוא של יחיד לעצמו אסור לחפור אותה מחדש ומכ"ש שלא לחקור על ענין החטא למצא עונו לתקנו ואפילו צריך להם עתה לפי כי בכל עת צריך האדם לפשפש במעשיו ולעשות תשובה שלכן הוא הטעם אצלי משחז"ל בפ' ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך אין ועתה אלא תשובה דלמה אמרו אין ועתה בלשון שלילה היל"ל כל מקום שנאמר ועתה הוא לשון תשובה אמנם הם אמרו דבר גדול אין ועתה ר"ל אע"ג שנאמר וזכור את בוראך בימי בחורותך וכן שנינו שוב יום אחד לפני מיתתך התבונן מש"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים דמשמע בכל שעה לכן פקח עיניך כי אין ועתה אלא תשובה כלומר אפילו שעה אחת אין לך לישב בלא תשובה מאחר שנאמר ימיו כצל עובר ואחז"ל כצלה של דבורה א"כ אין ועתה שעה אחת אלא בכל חלקי השעה והיינו משחז"ל אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים ר"י אמר בכל רגע שנאמר לרגעים תבחננו א"כ מוכרח הוא להבין כי מש"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים היינו בכל חלק מהעת ולכן אחז"ל כצל עובר הלואי כצלו של כותל ושל אילן דמשמע מש"ה בכל עת שהוא שעה אחת תמימה אינו כן אלא כצלו של עוף בשעה שהוא עף ובזה יובן משחז"ל בפ' ואל יבא בכל עת יש עת לשעה כלומר אע"ג כי עת משמע באחד מחלקי השעה עכ"ז יש עת לשעה יש מלת עת דמשמע שעה גמורה ולכן יאמר נא אע"ג שהוא צריך להם עתה לצורך התשובה כאמור אסור לחפור ולגלות אותם שנאמר כי יכרה איש בור ולא יכסנו חייב בתשלומין ואם הם עשויים כבר ונתקלקלו הגיע לו חטא שוגג או מניעה לענין הלימוד האמור אם צריך להם עתה מותר לתקנם ואם אין צריך להם עתה אסור לתקנם אבל מותר להמשיך מים של תורה לתוכם אפילו אין צריך להם עתה לפי שנאמר הלא כה דברי כאש כי כן התורה נמי ממרקת העון כנודע:
ועוד זה יאמר לה' אני וכך היה אומר צרכי רבים מותר לעשותן בח"ה כי הנה רומז בזה עניינים רבים זה יצא ראשונה לענין העונש והדין הנעשה בנשמות הגיד כי זה נעשה במועד לפי שהוא צרכי רבים דאע"ג כי בשבת לא נעשה בהם דין וכן נמי בי"ט בקצת לפי כי כן אין דנים בהם דיני נפשות אמנם בחול המועד לא כך הוא ואש של גהינם אינו כבה ולכן הוא צרכי רבים לתקן נשמתם כי כל איש אשר בו מום לא יקרב ולכן נעשה במועד כגון לתקן הדרכים הוא מ"ש בזוהר פ' משפטים דף צ"ז. וז"ל לעם נכרי וכו' עלובתא איהי נשמתא דכד נפקת מעלמא ובר נש אסטי ארחיה וכו' בגין דמשריין קדישין קיימין בההוא ארחא דג"ע ומשריין נכראין קיימין בההוא ארחא דגהינם וכו' ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למעבד בה נוקמין וכו' ולכן אמר ומתקנין את הדרכים הללו שהם לצורך הנשמות כמש"ה לעם נכרי לא ימשול למכרה ולהסיר מהם המכשולות אותם כלבים דצווחין ואמרין הב הב דהיינו אבן נגף צור מכשול שעליו נאמר אשר קרך בדרך ולציין הקברות להיות נינוחי' עליהם הנפשות כמו ששנינו בונים לו נפש על קברו וכן נמי הוא מורה על ענין גלגול הנשמות כי זה הדבר נמי הוא צרכי רבים שלא תאמר מאחר דקים לן אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וזה לא יתכן לבא במועד לכן כך נמי יהיה הדין בהשואה אחת עם ענין הגלגול אין הדבר כן לפי כי זה הגלגול הוא צורכי רבים כלומר לא לצורך בני אדם אשר בארץ המה להמצא להם ענין גאולה אלא גם בזה נמצא צורך אל המתים ולכן זה דווקא צורך להקרא צורכי רבים כלומר לחיים אשר בארץ המה ואחריו אל המתים ולכן הוא אומר מתקנין את הדרכים וכו' כי את כל אלה הדברים צריך לתקן כדי לטהר הנשמה המגולגלת כדי שלא יענש: ובכלל הדבר הזה עושים כל צרכי הרבים דסטרא דקדושה כי הנה העיקר הוא לתקן המדות העליונות כי הם צרכי הרבים בשני פנים הראשון הוא היות מדת המלכו' מתפשטת ויורדת בעולמות למטה בעבור עון התחתונים שהם גורמים גלות הנשמות וכדי שלא יאבדו לגמרי האם רובצת על האפרוחים או על הבצים לפי שנאמר בן כסיל תוגת אמו ובנין דלא אקדימת קיסטא לבנוהי היא אסורה בגלות החיל הזה בבית הסוהר ולכן להצלת הצדקת מתקנים הדרכים ומסקלים מהם המכשולות אותם הצדיקים הנקראים מחצדי חקלא קדישא ומתקנין המקואות הוא ענין צרכי רבי' באופן השני כי צריך האדם ע"י מעשיו ותורתו יהגה להעלות הצדקת הזאת ממאסר הגלות כנזכר בזוהר ובתיקונים לאמ' לאסורים צאו הם צדיק וצדק ולתקן הדרכים שנאמר בהם דרכי ציון אבילות כמשחז"ל אפילו הדרכים מבקשין תפקידן מבלי בורגנין אינו אומר אלא מבלי באי מועד והענין בקיצור לפי כי הייחוד בימות החול נעשה ע"י מט"מ כדאיתא בתיקונים כנ"ל וזה יקרא דוגמא של בורגנין לפי כי בעבור הגלות הצדקת יורדת לבורגן זה לנוח שם אבל מ"מ אין זה הנרצה לה באי מועד הביאה של מועד שהצדיק ות"ת ישראל נכנסים באותם הדרכים הנקראי' דרכי ציון המצויינים בה כד"א דרך בנשים ונאמר כי דרך נשים לי ולכן מתקנים דרכים אלו מפני כי כך אחז"ל כל הדרכים בחזקת סכנה מאותו שנאמר אשר קרך בדרך ומסקלים את האבנים אבנין פסילן כדאיתא פרשת ויצא להסיר מהם המכשולות ולתקן המקואות לטהר הכלה אח"כ כדאיתא בזוהר פ' אמור דף צ"ח. וז"ל ת"ח חבריא מתקני בהאי ליליא תכשיטהא לכלה ומעטרי לה בעטרהא ומאן מתקן למלכא וכו' אימא עילאה הה"ד צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו וכו' לבתר עאלת לבי כלה חמאת עולמתהא דקא מתקני עטרהא ולבושא ותכשיטהא אמרה לון אתקינית בי טבילה אתר דמיין נבעין וכל ריחין ובוסמין סותרני אינון מיין ליתי כלתי מטרוניתא דברי ועולמתהא ויתדכון בההוא אתר דאתקינית בההוא בי טבילה דמיין נבעין דעמי וכו' לכן יאמר ומתקנין המקואות מי מתקן אתם הצדיקים ע"י מעשיהם כי כל אחד מהם נקרא פועל צדק כנזכר שם ובכלל הוא טובל ונטהר מעונותיו כראוי כנזכר במאמר:
בורות ומעיינות של רבים שנפל בהם עפר או אבנים מאחר שהנחנו כי הענין יצדק למעלה מסיבת מעשה התחתונים לכן יאמר נא בורות ומעיינות של רבים דמאחר כי האדם ע"י מעשיו הוא גורם לכלתא דא להיות בבחינת בור שלכן נאמר הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכאשר משתדל יותר גורם להיות מדה זו בסוד מעין כדאיתא בזוהר פ' פנחס בפ' מעין גנים באר מים חיים והיינו של רבים לפי כי אינו דומה המעשה של היחיד למעשה של הרבים לפי כי מעשה היחיד הוא גורם לכלה להתחבר עם הצדיק הנקרא יחיד חי העולמים אבל מעשה הרבים גורם לכלה להתחבר עם האבות הנקראים רבים כדאיתא בזוהר ובתיקונים יחיד ורבים הלכה כרבים ולכן כאשר נפל בהם עפר או אבני' ונתקלקלו כמ"ש חז"ל בפ' מעין נרפש צדיק מט לפני רשע ואיתא בזוהר פ' משפטי' דף קט"ו. וז"ל דאוקמוה מ"מ חמשים שערי בינה וכו' חוץ מאחד ואשתאר מט ודא גרם לך צדיק מט לפני רשע מאי רשע דא סמאל וכו' ולכן מותר לתקנם אפילו אין רבים צריכים להם עתה כיון שאינו מעשה אומן שנאמר ויבן ה' את הצלע אבל לתפור להם עתה מחדש בורות שהוא מעשה אומן שנאמר ואהיה אצלו אמון אומן או יהיה בסוד אאע"ה שהיה חופר בורות מים והוא אומן של הבת היקרה כמו שאומרים חכמים זכרונם לברכה בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ואיתא בזוהר פרשת תצא והוא גדיל לה כגון ויהי אומן את הדסה אם הרבים הם האבות צריכים להם עתה או הרבים מן התחתונים מותר אפילו כוונו מלאכתן במועד מלאכת שמים ואפילו בפרהסיא דאף על גב שנאמר והצנע לכת עם אלהיך זו הכנסת כלה כדאיתא פרשת תרומה שמכניסין הכלה עליונה בהצנע לכת כדי שנא ירגיש סטרא אחרא במועד עושים בפרהסייא כנזכר פרשת בהעלותך שהכרוז אומר מאן דלא יכיל למחמי יתי וייחמי עד דלא ינעלון תרעי וכו' אע"ג דאיכא טירחא יתירתא מפני ס"א מותר ואם אין הרבים צריכים להם עתה לא יעשו אבל בורות שיחין ומערות של יחיד דהיינו הדוגמא שלהם בעולמות למטה אסור לחפור אותם מחדש הוא מה שאמר בזוהר פ' בלק דף ר"ב. וז"ל פתא רבי פנחס ואמר מעין גנים וכו' הכי אוקימנא כלא בכ"י קאמר מאן גנים חמש גנים אית ליה לקב"ה דקא משתעשעא ומעיינא חדא עלווייהו דקא אשקי להו ורוי לון טמיר וגניז וכו' והאי גנתא אתהפך והוי מעין דאשקי להו באר מים חיים כד אצטריך הוי מעין וכד אצטריך הוי באר וכו' ולכן אסור לחפור מחדש שמורה העדר למעלה ח"ו ואפילו צריך להם עתה אמנם אם הם עשוים כבר ונתקלקלו שמורה היות המדות מתוקנות למעלה אמנם נתקלקלו מפני מעשה התחתוני' כנודע כי כן הוא תמיד מותר לתקנם לפי כי כך היא המדה כי מעשה הטוב הוא מתקן המדות עליונות וקרב אותם אחד אל אחד ואח"כ ישר יחזו פנימו ואם אין צריך להם עתה אסור לתקנם שמורה ענין העדר למעלה חלילה אבל מותר להמשיך מים לתוכם אפילו שאין צריך להם עתה לפי כי המים הם צורך ביותר שנא' מים קרים על נפש עיפה ולפי כי מדה האחרונה כלה דינים בסוד מנורת זהב כלה וכל חפצה לאשדאה מ"ן לקבל מ"ד ולכן מותר להמשיך מים לתוך אותם הבורות לתקן מה שנתרעם הקב"ה ואמר אותי עזבו מקור מים חיים: