מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקמג
[א] שנינו לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח ופי' רש"י ז"ל ולית ביה משום יוהרא אשר על כן באו ככה דינים הלא הם אשר נאסרו משום דמחזי כעובדא דחול כלומר כי העושה אחת מהנה מתראה שהוא עם הארץ והרי נאמר כי לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח אשר הוא דרך משל לשבת וי"ט כדאיתא בזוהר הובא למעלה וכן נמי יש מלאכות שהם אסורות לעולם זאת על ת"ח דהיינו משחז"ל היכי דמי חילול ה' כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין או דשקילנא בשרא ולא יהיבנא דמי לאלתר אמנם עוד יש דברים אחרים שהם אסורים במועד בלבד לעשותם ובהם יד הכל שוה כל איש ישראל והם סחורה ובניין וכיוצא כנ"ל כי הללו הם מורים על ענין שלימות הנפש כי צריך האדם לעשותם מקודם ע"ד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ולכן אסרו טירחא יתירה במועד כדי שיעשה האדם זוודין לאורחא רחיקא ולכן אח"כ לא לאדם לומר הניחוני ואלך ואעשה תשובה או אעשה מעשים טובים דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם ולא למחר לעשותם ולכן יאמר כל דבר שאסור לעשותו כלומר כי צריך מקודם לתקן אתו ולא תמוט רגלים רגל מועד בזמן שהוא מועד לכל אפי' דברים קלים צריך האדם לתקן אתם כי דבר לא נעלם מן המלך וכן נמי אסור לעשותו ע"י כותי כגון להחליף זה בזה כך אחז"ל לך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כשהולך אדם מן העה"ז מוציאין עליו מצות ועונות במנין והוא טוען יצאו אלו נגד אלו הקב"ה אומר לא כך הוא אלא אתה נענש על העונות ועל הפשעים ואח"כ מקבל שכר על המצות והיינו מ"ש אסור לומר לעכו"ם לעשותו כלומר לומר לו טול לך כמה מצות בכמה עונות ויצאו אלו כנגד אלו שהרי כל העונות הם נתונים נתונים המה לס"א עד שנפרעים מן האדם:
או יהיה הענין מ"ש בזוהר פ' משפטים כי הצדיק עליו נאמר ובשביעית יצא לחפשי חנם ונאמר לא תעבוד בו עבודת עבד בצדיק אסור לעשות בו מלאכה וכן שנינו ודאשתמש בתגא חלף ק"ו מבלשצר שנשתמש בכלים שנעשו חול ולכן אמר דרך כלל כל דבר שאסור לעשותו היינו דברים של מלאכה שאדם אסור לעשות אותם במועד שהוא דוגמא לצדיק כדאיתא בזוהר פ' בהעלותך דף קנ"ב: וז"ל אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל וכחולין דהקדש וכו' ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים וכו' ולכן יאמר דרך כלל כל דבר שאסור לעשותו דהיינו לאותם בני אדם ק"ק פשוט הוא דאסור אמנם גם לאותם בני אדם שהם דוגמא לחולין דטהרה וכחולין דהקדש כל דבר שאסור להם לעשותו אסור לומר לכותי לעשות להם כדאיתא בזוהר פ' משפטים בפסוק לעם נכרי לא ימשול למוכרה בבגדו בה הם ס"א עם נכרי לא ימשול למכרה להם כנזכר שם:
[ב] עכו"ם שקבל מערב י"ט לבנות ביתו של ישראל וכו' היינו מש"ה ובנו בני נכר חומותיך והם אותם חומות אשר חרב נ"נ שחיק מחיק כאשר סמך על ירושלם שנאמר ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכלפות יהלומון כי על ידי מעשה זה נתעורר ס"א ונכנס אל תוך הקדושה לחטוף הנשמות הקדושות כאשר נתבאר אצלי בפי' איכה בפ' כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ הם מין אחד של נשמות שהם דוגמא לעוללים לא ראו אור תורה ומצוה בחורים מרחובות הם מין נשמות של צדיקים הנקראים בחור מעם כל אותם נשמות נפלו בגלות בעון כי שהע"ה אז בנה את המלא ובית יעשה לבת פרעה לכן נאמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת מן היום אשר בנו אותה רצה לומר שבנה שלמה החומה לבת פרעה ולכן נפרצה החומה והלכו בגלות אותם הנשמות כאמור לכן יאמר נא עכו"ם סטרא אחרא שקבל עליו לבנות ביתו של ישראל בקבלנות ועוד ירצה כי אות הוא לבית ישראל מה שאומרים חכמים ז"ל אם יאמר לך אדם קסרין וירושלם חרבו שתיהן או נבנו שתיהן אל תאמן שנאמר אמלאה החרבה אם מלאה זו חריבה זו ולכן זה שאמר עכו"ם שקבל מערב יום טוב לבנות בית ישראל היינו ירושלם וזה הוא בקבלנות דבר קצוב הוא אסור להניח לעשות בח"ה וכן לא יעשה רק בזמן החול אבל אם נתן לו מלאכה בתלוש שהוא ענין הנשמו' קודם המועד לקבל עונשם קודם המועד בקבלנות כי בזה יש תועלת לקליפה שנהנה מאותם העונות בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונות תם ולכן קבל עליו כותי לעשות אותה מלאכה של תיקון הנשמות בתוך ביתו של עכו"ם היינו גיהנם סוד הקליפה מותר לעשות לפי כי כן כל הנשמות הנידונים אין להם מנוחה בזמן חול המועד כנודע:
ואם נאמר כי בית זה הוא ב"ה הנקרא בית ישראל שנאמר והיה לאבן נגף לשני בתי ישראל ועכו"ם היא הקליפה קבל עליו לבנות בית זה ישראל כדרך שהיה בתחלה שנאמר והבית בהבנותו כך אחז"ל אפילו רוחות אפי' שדים היו מסייעין וענין זה הוא בקבלנות שנאמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת האבנים נחשת וכו' ואיתא בזוהר פ' שלח לך דף קס"ז. וז"ל אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירא רביתא ברקיעא א"ל חמינא אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומה בי מקדשא ואעבריה קב"ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בית המקדש הוא בתוך הקליפה ובזה יובן משחז"ל למה משכן משכן שני פעמים שנתמשכן בעונותינו שני פעמים וכפי פשוטו הענין הוא בלתי מתיישב אמנם עם מה שנתבאר אמת הדבר כי הנה הוא ממושכן ביד סטרא אחרא ולכן יאמר אם עכו"ם זו הקליפה קבל מערב י"ט לפי שהגאולה העתידה היא בזמן המועד שנאמר ליל שימורים הוא לכל בני ישראל לדורותם לכן יאמר שקבל מערב יום טוב לבנות ביתו של ישראל זה בית המקדש בקבלנות הריוח שיש להם עתה ממנו אסור להניח לעשות בחול המועד אפילו שהוא חוץ לתחום שהרי כך הוא שהרי הבית הזה הוא כעת חוץ לתחום של הקדושה כאמור אבל אם נתן לו מלאכה בתלוש ואינו בית שלם זולת אבנים קודם המועד לעשותה בקבלנות בתוך ביתו של עכו"ם מותר כההוא דדרש ר"י עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים של שלשים אמה וכו' ולהעמיד אותם בשערי ירושלם שנאמר ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכמעשה אותו שראה מנסרים אותם מ"ה: [ג] מותר ליתן מלאכה בקבילות לכותי וכו' אשר חכמים ז"ל הגידו עתידים לשמש לאיש הישראלי אלפים ת"ת עבדים בזכות הציצית שנאמר אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי וכו' ולכן יאמר מותר ליתן לעכו"ם איזו מלאכה בקבולת לעשות או בשכיר יום שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד כי ענין הקבולת הוא קבלת מלכות שמים עליהם כמ"ש לקרא כלם בשם ה' ושכיר יום היינו לעבדו שכם אחד וזה יהיה אחר המועד של ישראל הוא הגאולה כנ"ל ובלבד שלא ימדוד וישקול וימנה כדרך שהוא עושה בחול דוגמא הוא לשבח איש הישראלי כי יש בו שלשה מעלות הללו כדאיתא פרשת במדבר רבה למלך שהיה לו כמה גורנות אמר לבן ביתו גורן זו מנה אותה מדוד אותה כמה שקים וכו' למה כל הגרנות הם מטונפות מעורבות זונין לא כן גורן זה שנאמר כלך יפה רעיתי וכו' וכו' ולכן לא יעשה ה' לאותם העמים שלשה דברים הללו לא ימדוד וישקול וימנה כי לעתיד ימנה את ישראל פעם עשירית כמשחז"ל שנאמר עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה וזה יהיה בחול אך לא כך יעשה לזולת כאמור:
עוד יש דרך עמדי בענין דינים הללו לצד עילאה ימלל כל דבר שאסור לעשותו אסור לומד לעכו"ם לעשותו כי הנה איתא במדרש קומי אורי אני הולך לנחם לכ"י לפי שעברתי על לא תשנא את אחיך בלבבך לפי שנאמר לא תעבוד בבכור צאנך ואני אמרתי הביאו את צואריכם בעול מלך בבל כתבתי בתורתי לא תכלה פאת שדך ואני כליתי חמתי שנאמר כלה ה' את חמתו ולכן על כל אלה הדברים והדומה להם הוא אומר כל דבר שאסור לעשותו היינו הקב"ה על דרך הנזכר אסור לומר לעכו"ם לעשותו ולפי שעבר. על כל הדברים האמורים הוא הולך לנחם לכ"י כדאיתא בילקוט:
עכו"ם שקבל מעי"ט לבנות ביתו של ישראל בקבלנות וכו' הוא הנרצה בדברי חז"ל ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו' ואיתא בזוהר וחרבתי את ביתי דא זווגא דמטרוניתא ואחז"ל גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שלחתי בבלה עד גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר ושב ה' אלהיך וכו' ונא' מי זה בא מאדום ולכן סטרא אחרא מקבל עליו דין של הקב"ה בקבלנות והוא הסיבה לבנות ביתו של ישראל עליון כדאיתא בתיקונים ולפי דס"מ ונחש עבדו קלנא בשכינתא כל מכבדיה הזילוה וכו' לכן נאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה דא ס"מ ונחש ועכ"ז אסור להניח לעשות נקמה מהם בח"ה אפילו שהוא חוץ לתחום כי מלאכה זו שיעשה הקב"ה בהם הוא חוץ לתחום שבקדושה אם כה נאמר שמדבר בעד ישראל הכי קאמר כל דבר שאסור לעשותו הקב"ה עם איש הישראלי שהוא דומה לח"ה כי הוא אדם בינוני כי הנה הצדיק הוא מכונה לשבת וי"ט כדלעיל שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד ונאמר ויום השביעי שבת לה' אלהיך וכו' וכדאיתא בסוף האדרא רבא מה שבת קדש אוף הרשב"י קדש אך אינו חול גמור אלא ח"ה ע"ד מ"ש בזוהר אית חולין דטהרה כדלעיל ולכן כל דבר שאסור לעשות לאדם זה אסור נמי לומר לעכו"ם ס"א לעשות לו מן איזה עונש אשר נתחייב להיות לו על ידו: מותר ליתן לכותי מלאכה לעשות בקבולת וכו' כי הנה מלאכה זו שייך באחד משני פנים אם לענין של הנשמות וטהרתן כי מלאכה היא ומה גם להפרע מן הרשעי' וכדאיתא פ' ויקהל רי"א וז"ל תרין מלאכין שליחן אית זמינין בגנתא דעדן וקיימין לתבעא וצווחין לגבי אינון ממנן דבההוא אתר דגהינם בגין לקבלא ההיא נשמתא וההיא נשמתא עד לא אתלבנת בנורא אינון ממנן דבההוא אתר צווחין לגביהו ואמרי הנה וכו' הנה מבואר כי הנשמות נמסרות לס"א ללבן אותם בגהינם כנזכר לקמן ולכן מותר ליתן לכותי הוא ס"א לעשות מלאכה זו של טהרת הנשמות ובכלל הדבר הוא המיתה וזה הוא בקבולת שמקבלים אותם מיד הקדושה שאל"כ אין להם רשות ליגע בהם כדאיתא בזוהר פ' שלח לך בענין הבגדים הצואים שמלבישים את הנפש בתחלה ואח"כ נמסר ביד ס"א לירד לגהינם וכל כיוצא בזה מותר ליתן הנפשות המחוייבות עונש למוסרם לס"א לעשות בהם משפט כתוב לאחר המועד ובלבד שלא ימדוד להם כמדתם ולא ישקול מעשיהם כמש"ה פלס ומאזני משפט לה' ולא ימנה כמה עונותיהם עד לאחר המועד לטוב להם: