אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקמב

סימן תקמא

[א] להיות כי יש דברים הנמנעים לעשות משום דמחזי כעובדא דחול ולכן יאמר נא אפילו המלאכות המותרות אינם מותרות לעשותם אלא לעצמו והדוגמא לזה הוא מ"ש רב יוסף עליו השלום חדאי נפשי לך קראית לך תנאית ופריך והרי שנינו על שלשה דברים העולם עומד על התורה ומסיק כי קא עביד בר נש בתחילה אדעתא דנפשיה קא עביד ולכן יאמר אפילו המלאכות המותרות דהיינו מלאכת שמים התורה והמצות אינם מותרות לעשותם אלא לעצמו לאפוקי שלא יעשה שלא לשמה כי כך אמרו חכמים ז"ל העושה שלא לשמה נוח לו שלא יצא לאויר ונהפכה שלייתו על פניו אבל דבר מלאכה שמועיל לעצמו כגון רב יוסף שאמר חדאי נפשי לך קרית לך תניית בתחלה או לאחרים בחנם אח"כ אבל בשכר אסור שהרי שנינו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכרו מותר דהיינו שעושה דברים שהאדם אוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא מותר:

[ב] כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל וכו' גם זה הדין יהיה סמוך לדין הקודם כי במלאכת שמים בתורה ובמצוה כל אחת ממלאכות הללו מותר לעשות אותם על ידי פועל היינו אותו הנקרא פועל צדק כדאיתא בזוהר פרשת אמור מאן פועל צדק אילן אינון דמתקנין למטרוניתא מנהא ואעטרו לה כתרהא ושוו תיקונהא כל חד פועל צדק אקרי ולפי כי פועל זה הוא פועל צדק עשה באמונה על מנת שלא לקבל פרס לכן אין לו מה יאכל או יהיה כי הוא אינו יודע המצאה זו לעשות דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא לכן מותר לעשות מלאכה זו מדברים שאדם אוכל מפירותיהן בעולם הזה כדי שישתכר שילמד לעשות מאותם דברים שאדם אוכל פירותיהן בעה"ז וירויח על ידי כן:. עוד זה מדבר לענין הנוגע למעלה וכך היה אומר אפילו מלאכות המותרות אינם מותרות לעשותם אלא לעצמו כי הנה אלו המלאכות שהם ענין דבר האבד וכיוצא אינו יכול לעשותם כדרך שהוא עושה בחול כי בחול היחוד הוא נעשה על ידי מט"ט כדאיתא בתיקונים צדיק וצדק מתייחדן על ידי מט"ט בשית יומין דחול משא"כ בשבת ויום טוב אמנם גם בחול המועד לא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אמנם אינו מותר לעשות אלו המלאכות אלא לעצמו לצורכו וחז"ל אמרו אשתו כגופו דמיא ובתיקונים אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים זו כ"י שנאמר עצם מעצמי וכן איתא בזוהר דהיינו כי היחוד יהיה על ידי עצמו כאמור או לאחרים בחנם כדאיתא פ' קרח הובא למעלה קריאי מועד קראי כתיב מלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיעא כגוונא דקדש עילאה אזמין לכל אינון כתרין דשמא קדישא אתאחיד בהו כך קדש תתאה אזמינת לכל חילהא לעטרא להו ולאעלא לון תחות גדפהא שנאמר מקראי קדש עכ"ל והנה הדבר מבואר מן המאמר כי במועד הכל הם מזומנים למעלה כל אחד כפי בחינתו וזה יהיה המלאכה אשר הוא עושה לאחרים כך אחז"ל מתן שכרם של צדיקים נקרא מלאכה שנאמר פעלת לחוסים בך אבל, זה יהיה בחנם והענין יובן כאשר נתבונן מה הפרש ימצא בין ימות החול לימים של חול המועד כי בחול המועד יש תפלת מוסף משא"כ בימים של חול ולכן נאמר כי זה יהיה ההפרש הנמצא כי בימים של חול מלאכת ה' נעשית בשכר היינו כי בעליית העולמות למעלה מעלים עמהם ניצוצות בסוד אור חוזר והיינו התעוררות אל היחוד והיינו ענין שכר לפי כי בעליית העולמות למעלה ודאי הוא כי יש להם תועלת גדול ליהנות מזיו השכינה ותוספת הארה וכאשר הם מביאים איש מנחתו כי הכל יהיה בשכר כי המשפיע מקבל שכר מן התחתונים גם התחתונים מקבלים שכר מן המשפיע אבל זה יהיה ע"י תפלת השחר כי זה הוא בהשואה אחת עם ימים של חול אמנם בתפלת מוסף אותו תוספת הארה שהם מקבלים העולמות גם התחתונים אינם בשכר שהרי אינם מעלים אור חוזר מחדש זולת הראשון וכי תימא אם כן הוא למה לא יהיה שוה ראש חדש לענין זה עם ח"ה שיהיה המלאכה אסורה בשכר הענין יתב' במקומו בע"ה אבל להוציאך חלק אי אפשר כי לכן מה שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח זהו עיקרו של דבר ומנהג יפה הוא לפי כי כן יש הארה נוספת בר"ח שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת חייב אדם להקביל פני רבו לטובתו להמשיך עליו תוספת בנשמתו ממה שיזכה וניתוסף רבו בתפלת מוסף ובזה יובן החיוב של הרגל שצריך להקביל פנים מכ"ש ואמנם נפקא מינה חומרא יתירא דאלו ברגל צריך להיות משובתי הרגל לקיים שמחת יום טוב שנא' ושמחת אתה וביתך ולכן אם אינו יכול לילך ולחזור בו ביום פטור מלהקביל פני רבו אבל בר"ח וחול המועד שאין שם חיוב שמחה חייב להקביל פנים מכל מקום ואם לא הקביל פנים ברגל צריך להקביל פנים בחול המועד לפי כי יש לאדם הארה נוספת מתפלת מוסף אמנם הוא בחנם כאמור ולכן נמי בגשמי מותר לאחרים המלאכה בחנם אבל בשכר אסור ומיהו אם אינו נותן לו שכר קצוב אלא שאוכל עמו בשכרו מותר וכן הענין למעלה כי בעבור תפלת המוסף אינו מקבל שכר אדם העליון הקדוש מהתחתונים בסוד אור חוזר מחדש כדבר האמור שהוא דבר קצוב שמעלים בכל יום ויום ולא תטעה בדברי להבין כי אותם הניצוצות שהם מעלים הם דבר קצוב כי אין הדבר כן כי פעמים פוחתים פעמים מוסיפין כפי מעשה התחתונים אבל לענין העלייה הוא דבר קצוב כי לעולם צריך להעלות אור חוזר שנאמר ולא יראו פני ריקם ולכן אם אוכל עמו בשכרו מותר לפי כי כך היא המדה למעלה שכלם הם מזומנים לענין האכילה כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף ד'. וז"ל ר' יהודה אמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים אלין כל מארי דיבבא ויללא דאתבסמו כולהו ואתברכו כחדא דהא מסעודתא דמלכא אתהניין כלא ואימתי אכלי כלהו בשעתא דמלכא אתי חדי וחדי למטרונית' בקדמיתא לבתר כלהו אכלן וחדאן עכ"ל הנה הדבר מובן מדברי המאמר כי כלם אוכלים בשעה שהמלך והכלה הם אוכלים ולכן אם אוכל עמו בשכרו מותר כדבר האמור:

כל מלאכה מותר לעשותה ע"י פועל וכו' הנה מאחר שהנחתי כי אין הפרש למעלה בין הימים של חול לימים של ח"ה זולת ההארה שנתוסף בתפלת המוסף לכן בא זה הדין בענין הגשמי כי כל מלאכה מותר לעשותה ע"י פועל שאין לו מה יאכל וסוד הדבר כי הנה כבר נתבאר כי בימים של חול היחוד נעשה ע"י מטטרון הוא הפועל הנאמן שהוא שכיר מחי העולמים כנזכר בזוהר ובתיקונים והוא ממונה לקבל התפילות של התחתונים ועושה אותם עטרה לחי העולמים וע"י כן יש לו מה לאכול כאשר מקבל שכר טורחו אמנם עתה בתפלת המוסף פועל זה מט"ט הוא פועל בטל ואין לו מה יאכל ולכן מלאכה זו הקדושה עשה אותה חי העולמים ע"י פועל זה שאין לו מה יאכל לפי שעלה למעלה כדי שיהיה לו מה שישתכר וירויח עתה ועל ידי כי הצדיק אוכל לשובע נפשו גם הוא לדעתו ישבע:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה