מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקמ
[א] אשר חז"ל הגידו כי הבנין הוא מכונה אל העצה היעוצה כמ"ש הפילוסוף לר' אליעזר לא אמר הכתוב המה יבנו ואני אהרוס והלא כל הבנינין קיימין א"ל ר' אלעזר לא דבר הכתוב אלא כנגד העצות והנה מזה נלמוד מ"ש בנין כל שהוא אסור כי הנה אל יאמר אדם הנה למדנו כי מחשבה אינה מצטרפת למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אמת זה הדבר אמנם כך אחז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה וכן נמי אמרו מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה ולכן תדע ותשכיל ממוצא עניינים הללו כי בנין שהם הרהורים הללו אפילו כל שהוא אסור ואם נפרץ גדר גנתו הוא כינוי לענין דברים בטלים כמו ששנינו סייג לחכמה שתיקה והשלמים כינו החכמה לבינה ע"ד משחז"ל ארבעה נכנסו לפרדס ולכן יאמר שאם נפרץ גדר גנתו דהיינו שלא לרצונה מפני כי כל המרבה דברים מביא חטא ונאמר הוגעתם ה' בדבריכם כך אחז"ל לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את העולם שנאמר לא יעף ולא ייגע ובמה הוא מתייגע בדברים בטלים ולכן מאחר שנפרץ ברוב דברים לא יחדל פשע בינהו מעשה הדיוט דהיינו שמניח אבנים זו על זו ואינו טח בטיט הוא הדבר אשר חז"ל הגידו אותם שלים שהיו טוענים לפני המלך זה אומר השתיקה יפה שלא יחטא האדם וזה אומר לולי הדיבור לא נשתבחו מלכים וכלות וכו' אמר הקב"ה לא אמרתי לך שתהיה יושב ודומם אלא שתהיה עוסק בדברי תורה ולכן יאמר בונהו מעשה הדיוט אבל לא ימנע מלדבר לגמרי דהיינו שמניח אבנים הם דוגמא אל התורה ולפי כי רוב דברים נמשך לו מכח היצר המתע' את הבריות לכן נמי התיקון של זה יהיה ע"ד משחז"ל אמר הקב"ה לישראל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין יצה"ר נקרא אבן שנאמר והסירותי את לב האבן והתורה נקרא אבן ולכן בונהו אבנים זו על גבי זו כי האבן של תורה מתגברת על לב האבן שחטא בו ומכניע אותו ואינו טח בטיט כי אין הרצון לומר שלא יפתח פיו לחלוטין או גודר אותו ללשון המדבר בקנים וגומא וכיוצא היינו הדוגמא למה שחז"ל אמר הקב"ה ללשון אני בראתי לך שתי חומות הם השפתים והשינים כי בהם ימנע מלדבר דברים בטלים וכן אם עשה מעקה לגגו הוא ענין גסות הרוח כמשחז"ל בפ' מה לך איפה כי עלית כלך לגגות אלו גסי הרוח והחי נותן אל לבו משחז"ל וכראש שבולת ימלו משל לנכנס לתוך שדהו מלקט גבוה גבוה מי גרם לו גסות הרוח שבו לכן רוצה לעשות מעקה ושיעור וקצבה לאותו גסות ע"ד משחז"ל בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה ולכן בונה אותו מעשה הדיוט ע"ד האמור אבנים זו על גב זו כי מאחר שנמצא בו תורה אז טוב לו כמ"ד ות"ח מעטרא ליה בפסתא דשבולתא כלומר כי זה הפך ממשחז"ל בפ' וכראש שבולת ימלו הנה נתנו חז"ל מקום לחשוב מחשבות טובות הוא הבנין הקיים לעד באופן זה להפר מחשבות ערומים אבל כותל חצר הסמוך לר"ה שנפל שהדוגמא לזה היינו לימוד התורה כמשחז"ל בפ' הנה זה עומד אחר כתלינו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות וכן נמי כותל זה הוא הלימוד שהיה למד תורה לרבים היינו מ"ש שהיה של חצר כד"א טוב יום בחציריך הסמוך לרשות הרבים שהיה למד תורה ברבים בונהו כדרכו אם באולי נפל כי הגיע לו איזה העדר או אונס ואם מעט הוא מסיבת המועד בונהו כדרכו במועצות ודעת ואם היה נוטה ליפול דהיינו מפני איזה אונס או מפני לבו נטה ונתרשל בלימוד סותרו מפני הסכנה כלומר סותרו ליצר שהכניס בלבו התרשלות בטענה משחז"ל ת"ח שפירש מן התורה מתחייב בנפשו ובונהו כדרכו כמתחילה:
[ב] מותר ליטול גבשושית שבבית היינו דוגמא לרמות רוחא ואם מעט הוא אשר חז"ל הגידו בפ' גבר יהיר ולא ינוה כל המתייהר אינו מתקבל אפילו על אנשי ביתו ולכן מותר ליטול אותה גבשושית שהיא מעכבת האהבה שבבית כנזכר:
[ג] סדקים שבגג מותר לסותמן וכו' הוא הדבר אשר חז"ל הגידו בפ' מה לך איפה כי עלית. כלך לגגות אלו הצוותנין כאמור אמנם הסדקים שבגג הם העונות הנמשכים מסיבת הגאוה כך אחז"ל כל המתגאה סוף שנכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד ודקדקו בדברי חז"ל מ"ש לסוף שנכשל ממ"ש לבסוף מכלל דאיכא אחריתי ביני ביני ובדקתי ומצאתי ענין זה שהוא אמת בשני בני אדם ולכן דוק ותשכח והיינו מ"ש סדקים שבגג כד"א דלף טורד וכו' ואשת מדנים שהגיע חטא ע"י שהיה מתגאה מותר לסותמן ביד וברגל דאע"ג כי העיקר הוא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וכו' מ"מ לפי שעה מותר לסותמן ביד ע"י מעשה הצדקה שהיא כתריס בפני הפורענות או ברגל היינו גמילות חסדים כמשחז"ל אשריכם ישראל בשעה שאתם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצה"ר מסור בידכם שנאמר משלחי רגל השור והחמור ובודאי כי ידרשו מלת רגל כי ע"י הליכה הולך ללמוד ועשה גמילות חסדים ולכן אמר סותמן ביד וברגל כדאמרן אבל לא בכלי אומנות לעשות משחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות לא יסמוך על ענין זה:
[ד] ציר הדלת והמפתח והצינור והקורה וכו' הנה יש דוגמא לכל דבר ודבר מאלו ואם קטון הוא לעיני בשר הם עיקרים גדולים כהררים התלוים בשערה כי הנה ענין הציר הוא דוגמא לעצלות כד"א הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו והוא ענין רע ומר כמשחז"ל שבעה דברים נאמרו בעצל וזו קשה מכלן הדלת תסוב על צירה והמפתח והמנעול היינו אותו שהיה למוד לקיים מש"ה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום והצינור הוא דוגמא למים של תורה שנמשכים ע"ד משחז"ל תורה מן השמים הקורה היינו דוגמא אל מה ששנינו על ג' דברים העולם קיים הנה זאת תורת הבית שהקורה מעמדת ולכן את כל אלה הדברים בין שהם של עץ בין שהם של ברזל ר"ל אין הפרש אם אדם העובר על אחת מהנה דוגמא לעץ היינו עם הארץ או של ברזל הנמצא בו עון ולפי כי כן אמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה לכן נשברו ולא עשו פעולתם לפי שנתגבר היצר כמשחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"ה אם ברזל הוא מתפוצץ ואלו שנשברו אפילו מערב י"ט דמשמע כי לא מסיבת המועד הגיע להם כך עכ"ז מתקנם במועד בלא שינוי אין צורך שיעשה סיגופים שזה הפסד גדול אם לענין הזמן כבר אמר החכם אין הפסד כאיבוד הזמן ולמה ימתין מלתקן מעשיו עד אחר המועד ואם לענין הפסד טהרת הנשמה הוא בלי ספק הפסד גדול והרי חז"ל אמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגל ולכן אמר שאם יניח הפתח פתוח מן הלב אשר בתחילה היה סגור וכבר נתעורר לתקן מעשיו ואם מניח פתח זה פתוח שהוא כינוי לענין התשובה כמש"ה פתחי לי אחותי רעיתי ואחז"ל פתחי לי פתח של תשובה וכן בנדון דידן אם מניח הפתח פתוח של התשובה ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית כי היצר מתגבר וסותם פתח התשובה בפניו:
[ה] מותר לבנות אבוס מעשה הדיוט כך אמרו חז"ל יצר תנוק ואשה שמאל דוחה וימין מקרבת וכן נאמר לא תחסום שור בדישו ולכן יאמר נא מותר לבנות מעשה הדיוט דהיינו דבר מועט אבוס שתאכל הבהמה הוא כינוי ליצר שמבעט כבהמה וגורם לאדם להיות כבהמה שנאמר נמשל כבהמות נדמו: [ו] מותר לבנות אצטבא לישב עליה וכו' מאחר שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר ואחז"ל מי שהיה שכן לעפר בחייו שלכן שנינו מאד מאד הוי שפל רוח דאע"ג כי כל המדות האמצעי שלם והוא הנקרא דרך ה' שנא' למען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה' כמ"ש הר"ם במז"ל ענין השפלות צריך להיות אל קצה האחרון לפי שתקות אנוש הוא רמה אע"פ כן מותר לבנות במחשבה כאמור מעשה הדיוט דאלו תלמיד חכם ודאי הוא שצריך לבנות לעצמו אצטבא היינו מעלה נוספת מעט שכן צוה ר' לבנו נהוג נשיאותך ברמים אמנם מעשה הדיוט נמי מותר לבנות כדי ליישב כי כן זהו ישובו של עולם ולא סגי בלאו הכי או לישן עליה שהוא בהתמדה יותר ויותר הנאה או יהיה הענין להפך כי מעשה הדיוט מותר כי אסתרא בלגינא קיש קיש קרייא אבל ת"ח לא כך יעשה לפי שנאמר תועבת ה' כל גבה לב:
[ז] תנור וכירים שאפשר שיבשו וכו' היינו מש"ה קרבם יחמו כתנור והוא בכלל המחשבות רעות שצריך אדם להתרחק מהם רק אם אפשר שיבשו ויתמעטו ויאפה מהם במועד מאותם הדברים שנמצא בהם צורך למועד עושים ואם לאו אין עושים אותם רק יתרחק מהם ובין כך ובין כך בונים על חרס של תנור אם יחשוב בדעתו כי האדם הוא נמשל לחרס כי פתאום יבא אידו ונשבר כשבר נבל יוצרים מותר ועל הכירה הטפילה שלהם כי עפר הוא ואל עפר ישוב ויהיה נטפל להם אז מותר לו:
[ח] נוקרים את הרחים וכו' והוא כינוי אל המשגל כד"א תטחן לאחר אשתי ולכן יאמר כי אע"ג שאחז"ל שלא יהיה אדם מצוי אצל אשתו כתרנגול נוקרים את הרחיים אלו במועד ופותחים להם עין ע"ד משחז"ל בתמר פתחה לו את העין שיהיה בקדושה ובטהרה ומעמידים אותם שהרי נאמר ומספר את רובע ישראל הקב"ה יושב ומצפה וכו' ובונים אמת המים של רחיים הללו ע"ד ואבנה גם אנכי ממנה וקוצצים צפרני החמור של רחיים דאע"ג שאמרו חז"ל דייך מה שאסרה תורה אמנם מ"מ צריך לקדש עצמו דאע"ג שאינו כמו הסוס שאוהב הזנות שהזהיר עליו הכתוב ואמר אל תהיו כסוס כפרד והוא כחמור צריך נמי לקצץ צפרניו כמשחז"ל קדש עצמך במותר לך ויקצץ דבר הנוסף מן העונה ולא ימצא לכלוך של הציפורן שנאמר חטאת יהודה כתוב' בצפורן שלא ירבה דברים מלבד הפיוס שהרי נאמר מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה כמשחז"ל. ולענין הרומז למעלה בדינים הללו כך הוא אומר בנין אפילו כל שהוא אסור להורות את בני ישראל כי אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ואינו דומה לימים של חול לך האות כי כן אנו אומרים הלל אע"ג שהוא בדילוג הוא מורה על השלימות של מלכות שמים לא נעשה כן בזמן החול ואם נפרץ גדר גנתו הגשמי בונהו מעשה הדיוט להודיע על עיקר זה דאע"ג כי למטה בענין הגשמי כך נעשה לא כך הוא למעלה כי הנה איתא בזוהר פ' בלק דבשעתא דאיהי סלקא למלקט כיסופין וענוגין ומומא אשתכח בישראל לתתא ח"ו כדין מטי לגבה חד טפה כחרדל ואתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכו' ולכן כדי שלא יתראה כי כך הוא למעלה כאשר נפרץ גדר גנתו בונהו לפי שהוא מכונה לב"ה כמשחז"ל בפ' וגדר אבניו נהרסה זה צדקיהו שנחרב ב"ה בימיו ולכן בונהו לפי כי כן הוא בנוי לתלפיות למעלה אבל יהיה מעשה הדיוט להורות כי זה ההעדר אפשר שימצא למטה אצל מט"ט הנקרא הדיוט כדאיתא בזוהר כמשחז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך היינו שמניח אבנים זו על זו רמז לאותם אבנים שנאמר ויקח מאבני המקום שהם מרגלאן טבאן כדאיתא בזוהר פ' ויצא ואינו טח בטיט להורות על משחז"ל אוי לרשע ואוי לשכנו שניהם בונים באבנים וכו' אבל אין חבירו מטפל עמו בטיחה שנאמר ועפר אחר יקח וטח את הבית ולכן אינו טח בטיט שלא להרהר בענין זה ועוד יהיה הרמז למשחז"ל אצל ולקחו אבנים אחרות שלא תאמר מאחר שנחרב הבית שהוא דוגמא לבהמ"ק אין עוד תקנה ת"ל ולקחו אבנים אחרות שנאמר הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פנת יקרת וסוד הדבר משחז"ל לא נתמלאת צור אלא מחרבנה של ירושלם מאותם האבנים ולכן צריכה למימר הנני יסד בציון אבן וכו' ואמנם בזוהר פ' פקודי דף ר"מ ז"ל תא חזי אינון אבנין דיסודי ציון וירושלם ח"ו דשליטו עלייהו שאר עמין ולא אוקדו לון ולא אתוקדון אלא כלהו אתגניזו וגניז לון קב"ה וכל אינון יסודי ביתא קדישא כלהו אתגניזו ולא אתאבידו מנייהו אפי' חד וכד יהדר קב"ה ויוקים לה לירושלם על אתריה אינון אבנין קדמאין יהדרון לאתרייהו וכו' וכדין כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון מאי בשוב ה' אלא כד שליטו עליה שאר עמין סליק לעילא ובההוא זמנא יהדר לה לאחרה וכו' הנה גם כי אין מקום להאריך במאמר זה אמנם דרך קצרה צריך להעיר בו הערה אחת שהכל תלוי בזה והענין כי לפום שטפא נראה כי זה המאמר הוא הפך ממ"ש בזוהר פ' אמור דן ע"ה. וז"ל ו' סליק לעילא לעילא והיכלא אתוקד ועמא אתכלי ומטרוניתא אתתרכת וכן כדומה לזה הובא בכמה מקומו' וכיצד הוא אומר הפך מזה וע"ק שהרי הפ' אומר הפך מזה ויצת בציון ותאכל יסודותיה אמנם הענין הוא מ"ש במאמר היכלא איתוקד היינו הנראה לעיני בשר כדי להראות הצער לישראל בזה ולהפרע מעכו"ם האומרים ערו ערו עד היסוד ובעבור זה נאמר שפך כאש חמתו באהל בת ציון וניצולו ישראל ובעבור מ"ש עכו"ם ערו ערו העלה עליהם הכתוב כי כן נעשה ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה עי"ל כי רבי אלעזר סבירא ליה כי מש"ה ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה מדבר על מה שנעשה למעלה כי הקב"ה השפיע גבורות ביותר בציון שהם אש ולכן ותאכל יסודותיה מתגבור' הגבורות אבל לענין יסודות של ציון הגשמיית שהם למטה לא שליטו בהם ולא אתוקדו באש של הדיוט כלל גם בענין זה יש הפרש כל זה לענין היסודות אבל שאר האבנים של ב"ה שלטו בהם ונשרפו והיינו מש"ה ולקחו אבנים אחרות אמנם לענין היסוד נאמר הנני יסד בציון אבן וכי תימא שהיא אבן אחרא מחדש לכן חזר והגיד אבן בוחן אותה שנאמר בה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה היינו פנת יקרת הבת היקרה ובכן תבין מ"ש בזוהר פ' שלח לך דף קס"ח. וז"ל ועל דא ה' צדיק יבחן יבטש ביה וכדין נהיר ואתקיף בנהירו יבחן כמא דאת אמר אבן בוחן גחין ר"ש ונשיק לעפרא אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודע לי מלה מגו שרשא ועיקרא דכלא עכ"ל כי לפי הנראה אין זה דבר חדש במלת יבחן לעשות חרדה גדולה זו ומה גם למה נשיק לעפרא היה לו לשמוח ומה לו לנשק העפר אמנם הוא הדבר הנזכר שהיה קשה לר"ש ע"ה מש"ה אבן בחן דמשמע אבן קשה שאין יכולת לשום דבר לשלוט בו לא גרזן ולא אש ובזה יובן כי אמר הקב"ה לא יהיה הבנין של ב"ה כימים הראשונים ששלטו האויבים באבן היסוד אבל עתה אני מייסד בציון אבן בחן כי אין שולט בה לא אש ולא ברזל ולכן היה מצטער הרשב"י דמשמע כי מתחלה שלט האויב ביסוד זה והוא הפך מסברתו וכמ"ש ר' אלעזר ע"ה ולכן כשאמרו לו כד"א ה' צדיק יבחן כי אבן בחן ר"ל שכבר בחנו בה ולא יכלו אז נשיק לעפרא כד"א כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו כי זה כונת הפ' להודיע כי עבדי ה' יודעים ומאמינים כי אמת מש"ה ולקחו אבנים אחרות ובונה ירושלים ה' ואבני היסוד ועפר שלה עדיין הם קיימים ולכן בדוגמא זו הוא באדם בגשמי כי נשאר בו עצם הנקרא לוז וממנו נבנה לעתיד לפי כי עיקר הבריאה שם היתה חוה כלולה באדם כי זנב היתה והבן ולכן יאמר מניח אבנים זו על זו ואינו טח בטיט לרמוז כי זה מתקיים למטה במט"ט כאמור ואמנם יש דרך אחרת במאמר כי מדבר בענין הנקודה פנימית הא דלית לך חספא שב וברור לעצמך ובכן יהיה מה שאינו טח בטיט לפי כי הטיט נמצא בו רמז למעלה כאשר נתבאר בהלכות פסח בענין החרוסת שהוא זכר לטיט והסוד שלו בפ' ושם אשתו מהיטבאל הוא נוטריקון י"ט באל וזה יהיה תקנת גנתו כאשר נפרץ הגדר שהוא דוגמא לגן עליון שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן או גודר אותו בקנים וגומא וכיוצא בהם כי זהו דוגמא למש"ה קנה חכמה קנה בינה ולכן רואה קנה בחלום יצפה לבינה כי הוא הבונה למדה זו שנאמר ויבן ה' את הצלע לאשה ונאמר היגאה גומא בלא ביצה כי הנה עיקר מה שמתגדלת מדה זו הוא על המים חסד לאברהם כדאיתא בזוהר פ' תצא דף רע"ו. וז"ל בת היתה לו לאברהם וכו' וסליק לה בגדולה במדת חסד וכו' ואיהו גדיל לה בי"ג מכילן דרחמי וכו' וכן אם עשה מעקה לגג לקיים מש"ה ועשית מעקה לגגך בונה אותו מעשה הדיוט להורות כי אין צורך בזה בעולם העליון זולת בעולם היצירה שהוא בסוד מט"ט הנקרא הדיוט לגביה מאריה אבל כותל חצר שנפל הסמוך לר"ה כי הדוגמא לזה הוא באותם חצרות בית ה' שנאמר טוב יום בחציריך ונאמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך הכותל שנפל לרשות הרבים שהם הקליפות כי הם הרבים כדאיתא בתיקונים כי כן נא' בעשו שש נפשות בונהו כדרכו ומעלה אותם המדות למעלה לבנות בית דירה ואם היה נוטה ליפול מפני מעשה התחתונים סותרו מפני הסכנה שלא יכנסו החיצונים לפנים בהיכלות של הקדוש מאחר שאין נמצא דבר מפסיק ובונהו תכף כדרכו:
מותר ליטול גבשושית שבבית כי זה הוא דוגמא לאיזה שורש מס"א שנתעורר בבית הקדוש ולכן מותר ליטול הגבשושי' לפי כי לכן נתקן למעלה אם יש שם איזה עיכוב:
סדקים שבגג הוא מש"ה הנה אנכי מצוה והכה את הבית הגדול רסיסים וכו' כנראה כי זה הוא סוד הפ' ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וכו' ולכן יהיה דלף טורד על גג בית המלך ולכן מותר לסותמן ביד שלכן שנינו כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת וברגל הוא כינוי כמשחז"ל בפסוק אשר בשר חמורים בשרם וכי לזה יש רגל אחד ולזה שנים והיינו מה שנת' בפ' אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה וזה יהיה ברוח בער הוא רמז לרגל הנזכר כי בזה יסתם הסדק הנזכר אבל לא בכלל אומנות שהם מן הכלים שלמטה שעל ידם נעשה אומנות אשר חז"ל אמרו חייב אדם ללמד את בנו אומנות שנאמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת והבן: ציר הדלת והמפתח וכו' אשר חז"ל הגידו כי האשה יש לה שני צירים שנאמר כי נהפכו עליה ציריה ויש לה שני דלתות שנא' כי לא סגר דלתי בטני ולכן יש באשה רנ"ב איברים ולכן יאמר ציר הדלת והמפתח והצירים בסוד בנימן הצדיק והקורה בסוד ו' שלה בין שהם של עץ שהוא רמז כאשר הם בסוד עץ הדעת טוב ורע בין שהן של ברזל לפי שהם למטה בעולמות וכדאיתא בזוהר כי הברזל לא נכנס לבנין המשכן לפי שהרמז שלו הוא למלכות הרשעה שהרי לעתיד מקבלים מנחה מכל האומות ואין מקבלים מנחה ממנה כמ"ש חז"ל בפ' גער חית קנה כל אלה הבחינות שנכרו אפילו מערב י"ט כלומר כי לפי ששורש כל מדות הללו הם בסוד הזכר ולכן יאמר לא מבעיא אם אלו המדות הם בסוד הנקבה פשוט הוא כי צריך לתקן אותם אלא אפילו בשורש שלהם שהוא מערב יום טוב בסוד הצדיק שהוא טוב יכול לתקנה בלא שינוי מפני שיש הפסד גדול בזה והוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית הוא מ"ש בזוהר פרשת תצא דף רע"ט. וז"ל ואית אחרנין דנקיפו ליה עד דמטו לתהומא רבה ולא סליקו מתמן ובזמנא דנוקבא פתיחא כל מאן דהוה נפיל לא סליק ומשיח בן דוד נפל תמן וכו' ולכן יאמר כי יש הפסד גדול אם יניח הפתח הידוע פתוח והדלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית דהיינו תרין משיחין כאמור:
מותר לבנות מעשה הדיוט אבוס דמאחר שנתבאר במקום אחר מש"ה טוב ארוחת ירק וכו' משור הוא מדת הגבורות אף על גב כי הוא אבוס מפני כי ושנאה בו נסתרת ולכן מפני שהוא מעשה הדיוט זה מט"ט כנזכר כמשחז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך מותר לבנות אותו אף על גב שהוא נותן מקום ליינק סטרא אחרא לפי דלא סגי בלאו הכי:
מותר לבנות מעשה הדיוט אצטבא והוא דוגמא לבחינת ירושלם שבה והבן אמנם יעשה אותה מעשה הדיוט בסוד מט"ט כאמור כדי ליישב עליה או לישן עליה על דרך מה שאמר בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ב. וזה לשונו כך ויקח מאבני המקום הואיל ואתא חתן לקראת כלה אף על גב דלאו אורחיה למשכב אלא בכרים וכסתות ואיהי יהבה ליה אבנין למשכב כלא יקבל ברעותא דלבא הה"ד וישכב במקו' ההוא על אינון אבנין אף על גב דלאו אורחוי בכך וכו' ולכן אמר מותר לבנות אצטבא ליישן עליה כי כן נמי נעשה למעלה כנזכר:
תנור וכירים שאפשר שיבשו וכו' הנה מדה זו מצינו כי אליה מכונים דברים הללו שנאמר אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם ולכן יאמר נא תנור וכירים שהם המדות האחרונות שבמלכות שמים ודאי כי אין צריכין לבנין במועד שהנה הם בנויים ועומדים אמנם לעשות מחדש בחינות הללו בא הדוגמא לזה בענין הגשמי אם אפשר שייבשו מלחלוחית מים הרעים שהשורש שלהם נמצא שם למעלה ויאפה בהם במועד על ידי אותו אור חוזר שהוא מעורר שלהובין דרחימותא דאיש ואשה עושין ואם לאו אין עושין אותה ובין כך ובין כך בונים על חרס של תנור בסוד הבחינה היורדת בעולמות הנקרא חרס ועל הכירה הטפלה שלהם:
נוקרים את הריחים בסוד משחז"ל למה נקרא שמן שחקים לפי שהם שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא ולכן סוד הריחים הוא בחינת נצח והוד כנודע מן הזוהר ומן התיקונים ולפי כי השתי מדות אלו הגיע בהם הפגם שנאמר ויגע בכף ירכו ונאסרו שתיהן לכן נוקרין אותם להפריש מהם איזה שורש פרה ראש ולענה ופותחין להם עין להיות מריק לכלה לפי שהם נקראים שני צנתרות הזהב המריקי' מעליהם הזהב ומעמידים אותם גם אם סוד הרחים הם זו על גב זו מעמידים אותם וזש"ה ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא שמו בעז (מלכים א) כי לפי שהם שוכבים זו על זו בסוד השפתים שלמה הקים אותם לפי כי אביו נאמר בו נאם הגבר הוקם על כד"א לא עלה עליה עול כדאיתא בזוהר פרשת חקת לכן שהע"ה הקים שנים אלו העמודים להיות שושבינים במטרוניתא ובונים אמת המים של רחים דאתמר ביה ונהר יחרב ויבש לכן בונים אותו להיות טוחין וקוצצים צפרני החמור לפי שנאמר גילי מאד בת ציון הנה מלכך יבא לך עני ורוכב על חמור הוא מה שאמר בזוהר פרשת אמור דף ס"ט. וזה לשונו ורוכב על חמור אינון כתרין תתאין דאומין דקטיל קב"ה בוכרא דילהון במצרים וכו' אמנם מכל מקום קוצץ צפרני חמור זה שהם בסוד קליפה גמורה וזה הוא חמור של רחיים שהרי הרחיים הם סוד הרגלים שרוכבים על החמור ואז נאמר ועמדו רגליו על הר הזיתים וכו':