אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקלט

סימן תקלח

[א] מאחר שהנחנו למעלה כי המועד הוא כינוי לכל איש הישראלי כאשר הוא יוצא מן העה"ז לפי כי הולך הוא לבית עולמו ליהנות מזיו השכינה ולכן ענין ח"ה יהיה כינוי לאדם שאינו הגון והוא דרך חול ועליו נאמר כל סחורה אסורה כל שהוא וכו' דהיינו נמי כינוי לענין התורה והמצות שנאמר בה כי טוב סחרה מסחר כסף (משלי ע) וכאשר בארתי בפי' מלת מסחר הוא מ"ם הסיבה והכי קאמר לא מבעיא התורה עצמה שהיא טוב והיה סחרה ואתננה קדש לה' אלא ג"כ טוב סחרה מסיבת סחר כסף כי האדם הוא סוחר טוב ונותן לתוך פיו של ת"ח נעשה שותף שנאמר היתה התורה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה כמו סוחר עצמו שנותן לו פרנסתו וכן לא יעשה לאדם שהוא דרך חיל ויצא מן העולם וכן נמי מסחר המצו' שהוא מסחר כסף וכן נמי אשר חז"ל יגידו כל אדם יש לו שני חלקים חלק בג"ע וכו' זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וגם זה הוא סחורה שנקנה בכסף מלא כל סחורה אסורה אפינו כל שהוא בין לקנות התורה והמצוה בין למכור חלק הרע שלו לחבירו בגיהנם ואפי' אם הלוה מעות שעשה צדקה או נתן לכבוד התורה ע"מ שיתנו לו אח"כ יין של תורה שנאמר ושתו ביין מסכתי או סחורה אחרת של מצוה בפרעון חובו של עונות כדי להשתכר כמשחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות אינו יכול לילך ולתובעם שהנה נתבאר למעלה כי ענין זה שאחז"ל לאו למימרא כי מתכפר זה בזה שהרי אמרו הם ז"ל כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי ע"י שיעשה האדם זכיות הרבה מכוונים לעבירות עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך תשש כחן של עונות שנתגברו עליו ויוכל לעשות תשובה ולכן אינו יכול לתובעם אלו המצות שעשה וז"ש לילך ולתובעם היינו כד"א כי הולך האדם אל בית עולמו אלא א"כ אינם מצויים אחר המועד כלומר שהם מאותם הנאמר בהם והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה דהוה ליה דבר האבד אם לא ילך בח"ה למקומם ויתבעם ויקח מהם תורה או מצוה שלהם:

[ב] מי שהלוה לחבירו מעות וכו' אשר נתבאר אצלי בפי' התורה במאמר עתידין תחומי ירושלם להיות י"ח מיל על י"ב מיל מלאים אבנים טובות וכו' ושם נאמר כי מלוה זו שחייב אדם לחבירו ותובע אותו הוא מכמה פנים דאפשר שהיה לו מלוה עליו ועשה עצמו שאין לו מה לפרוע ולא כן הוא או שגזל אותו או כי בענין המסים וכרגא דמלכא היה פורע ביותר בעד אותו שעושה עצמו שאין לו מעות לפרוע עכ"ל על כל אלה יביא במשפט האדם לפרוע לחבירו עד מקום שנותן לו שתי אבנים טובות תמורת תורה ומצוה כנזכר שם ולכן יאמר עד"ז מי שהלוה לחבירו מעות באחד מן הדרכים הללו מותר לתבעו בח"ה דהיינו לעתיד קודם זמן הסעודה הנעשית שהוא מועד במקום שהוא בית מועד לכל חי כך יעשה לגבוה מעותיו ואין צ"ל שמותר לגבות חובו מן העכו"ם מכל מה שגוזלים מישראל:

[ג] מכר לחבירו פרקמטייא קודם המועד וכו' הנה יש הפרש בין ההלואה ובין הפרקמטיא ההפרש הנמצא בין מי שעשה שותפות עם הלומד בתורה לפי שהוא מחזיק בידו כי העושה שותפות עם ת"ח צריך כי מתחלה יעשה תנאי עמו ואחר כך ילמוד בתורה שלכן נדחה אחיו של ר' יוחנן ויצאה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה של תורה בוז יבוזו לו אמנם הרי זבולן ויששכר היו שותפים בתורה אמנם מי שנותן אח"כ ללמוד בתורה נקרא מחזיק ביד עמלי תורה ולכן דין הקודם מי שהלוה לחבירו מעות היינו שנתן לו מעות על מנת להיות מחזיק בידו. אמנם מכר לחבירו פרקמטיא היינו שנעשה לו שותף ע"י מכירה גמורה שלוקח ממנו פרנסתו מכר אותה לו קידם מועד בהיותו בעה"ז יש מי שאוסר לתבוע את דמיה במועד לאחר המיתה לפי כי האדם אינו משלם לו אלא הקב"ה אלא א"כ יהא הלוקח אדם שאינו מצוי במקום המוכר שהרי נתבאר בהלכות פסח כי האדם הוא הולך לכמה עולמות ע"ד משחז"ל עתיד הקב"ה לתת לכל צדיק וצדיק יש עולמות ולכן אפשר כי הלוקח ממנו המעות אינו מצוי במקום המוכר לפי שהגיע לו איזה העדר המונע אותו ונזדמן לו בח"ה דהוי כדבר האבד כי מאחר שאדם זה לא נמצא אצלו צריך לתבוע ממנו חלקו אמנם מ"ש ולי נראה שכיון שזקף עליו המעות בחובו וכו' הוא ענין הנוגע בדבר הגשמי:

[ד] אם יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד וכו' אשר חז"ל הגידו שחייב אדם ללמוד וללמד תורה למד ולא למד אין לך הבל גדול מזה ולכן על עיקר זה הוא היה אומר אם יש לאדם סחורה היינו של תורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד שהרי לא למד ומפסיד מהקרן מפני כי כן הוא נענש מותר למכרה אבל אם לא יפסיד מהקרן כגון משחז"ל המלמד לתלמיד שאינו הגון כעוע"ג שנאמר כצרור אבן במרגמ' כן נותן לכסיל כבוד ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו עוד ירצה כמ"ש אם לא ימכרנה יפסיד מהקרן היינו משחז"ל כל האומר דבר בשם אומרו שפתותיו דובבות בקבר ולכן אדם זה יש לו סחורה של תורה מה שחידש בתירה שאם לא ימכרנה עתה לזולת מפסיד מן הקרן ר"ל כי הנה כל ענין חדש נקרא מכירה דאלו לענין לימוד בלבד של עסק התורה אין זה נקרא מכירה לפי כי אין נמצא לו ענין מעלה זו כי שפתותיו דובבות בקבר אמנם לענין דבר של חדוש הוא מכירה ממש וכאשר אינו מלמד אותה נמצא מפסיד מהקרן כי אין שפתותיו דובבות בקבר כמו שביארתי בפי' שיר השירים משחז"ל שפתותיו שושנים (שיר ה) אל תקרי שושנים אלא ששונים שכונת חז"ל לומר אין שפתותיו של כל אדם נקרא שושנים אע"ג שיהיה צדיק אלא ע"י ששונים וחוזר לומר הדבר בשם אומרו אבל אם אינו מפסיד מן הקרן כגון שאין בו דבר חדש אינו מוכר ומ"מ אם הוא בענין שאם ימכרנו עתה יהיה לו מעות בריוח כגון רבי יוחנן כשהיה לומד ההלכה עם רשב"ל ע"י מה שהיה מקשה עליו היתה מתרחבת ההלכה ומרויח כמשחז"ל אצל ברחובות תתן קולה היכן שמתרחבת ההלכה ולכן יוציא יותר לשמחת י"ט כי ע"י הפלפול מוציא יותר תורה והיינו לשמחת י"ט לעתיד כנ"ל מותר למכיר ומ"ש ולי נראה שלא נאמרו דברים הללו אלא במי שיש לו מעות מועטים דבר פשוט הוא ומובן הענין מתוך הדברים הנזכרים [ח] אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינות ושיירות וכו' והוא הדבר אשר חז"ל הגידו בפ' טוב שם משמן טוב משל לשתי ספינות אחת שהיא פורשת לים הגדול ואחת נכנסת לנמל וכו' ושיירות הוא משחז"ל כאשר הולך האדם אל בית עולמו אומרים לו עולם שבאת ממנו דומה לישוב ועה"ז דומה למדבר אם אין אדם מביא מן הישוב מה יאכל במדבר ולכן על עיקרים אלו יאמר נא הדין אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד כגון ספינות פורשות או שיירות שבאו או שהם מבקשים לצאת כי כאשר האדם מתבונן בדברים הללו יראה משל הפיקח שאמר חילוף הדברים אני רואה כי כאשר ראה בני המדינה שמחים אל גיל הספינה שפירשה בים הגדול ולא שמחו עם הספינה שבאה לנמל אמר להם חילוף הדברים אני רואה כלומר ידעתי כי התכלית שלכם הוא ללמד לאדם דעת כי מה האדם הוא ומה וחייו למה לולי התורה והמצוה שבעבורם קונה האדם שלימות הנפש ולכן אתם שמחים כשהלכה הספינה להיות מוכרים בזול ולוקחים ביותר ואתם מרויחים כי כן האדם כשהולך מן העולם מתעסקים בו וזוכים בו בכמה מצות לא כן בביאת הספינה כשנולד אדם מה הנאה ימצא לבני המדינה אמנם הפיקח אמר להם חילוף הדברים אני רואה כלומר אין המשל דומה לנמשל לפי כי המשל ימצא ענין הנוגע לבני המדינה אבל לא לענין הנוגע לאדם עצמו דהיינו נולד אדם מת אדם אינו מקביל למשל הספינה כלל כי אם האדם לא השלים נפשו מה מועיל לו שבני המדינה נתעסקו בו וזכו עמו ואיתא בזוהר פ' ויקהל דף קס"ט. וז"ל יונה דנחת לספינה דא איהי נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש וכו' וכדין ב"נ אזיל בגו האי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא וכו' ולכן יאמר כי הפקח החי יתן אל לבו שמוכרים בזול כי כמה מרויחים במה שמתעסקים בהם ולוקחים ביוקר כי ע"י מה שמתרגשים על הצדיק בפטירתו אפשר כי אדם רשע מהרהר בתשובה כי יאמר בלבו מאחר כי זה כל האדם כל העומד להעשות כעשוי דמי ויחזור בתשובה נמצא שהאדם קונה דבר שהוא ביוקר כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן ועוד קונים ביוקר הוא מ"ש בזוהר פ' פנחס בפ' כי אין מעשה וחשבון וכו' בשאול אשר אתה הולך שמה וכי הכל הולכים לשאול אין אפילו צדיקים גמורים הולכים לשם להוציא אותם רשעים שהרהרו בתשובה ולא היה להם מציאות לעשות אותם הצדיקים הולכים לשאול וחוזרים אותם הרשעים ומהרהרים באותה מחשבה טובה ומעלה אותם הצדיק והיינו בקנין שקונים ביוקר ע"ד משחז"ל בפ' הבן יקיר לי אפרים ביוקר עומדים לי הרי כי וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ולכן החי יתן אל לבו למכור ולקנות בלבו כל הדברים האלה אפי' שלא לצורך תשמישו ר"ל כי אע"ג שהוא אדם כשר ואינו צריך לענין משלים הללו ראוי לקנות אותם לו להיות עמו בדרך סחורה ללמד לזולת דעת ויראת ה' להשתכר לנפשו ולזכות ע"י אחרים והוא הדין לירידים הקבועים מזמן לזמן היינו מדת היסורין ואשר מתהפך הגלגל על האדם ויורד מכחו ויורד מנכסיו כי כל אלה הענינים הם מום קבוע מזמן לזמן איש לא נעדר ממאורעות הזמן והיו לאותות לאיש תועה מדרך השחל שמותר לקנות מהם יראת ה' ולהחיות את נפשו אכל מקומות שיש להם יום קבוע יום השוק בכל שבוע דבר מצוי אצלם אינו מותר למכור. ולקנות בתוך המועד דהיינו ביום. השוק היינו ענין מגולה שהדוגמא לזה כי אין צורך לאדם ללמד לזולת ולהוכיח מאחר שהוא דבר מפורסם לעין כל כי זה מעין מש"ה אל תוכח לץ ישנאך שהרי יש לכל ללמוד מעצמו בדברים המפורסמי' ואם לא למד ביום שוק זה הרי יש לו ללמוד ביום שוק אחר וכן נמי הוא הענין באדם שאין לו להוכיח באותו שבוע אולי ילמד בשבוע הבאה ביום השוק כי הרמז שלו על משחז"ל היוצא עליו שם רע אפשר שיש לו אויבים אמנם אם הוא קלא דלא פסיק נראה שהוא אמת ולכן אין לאדם זה להוכיח אותו על פניו בשבוע זו ביום השוק אשר שמע עליו דילמא הוא קלא דפסיק ולכן ממתין עד יום השוק בשבוע הבא בא יבא לראות אם נפסק הקול ולכן לעולם אין זה דבר האבד כנזכר:

עוד יובן הענין כלפי שמיא כי נמצא ענין סחורה לתורה ולתעודה כדאיתא בזוהר פ' בשלח דף ן'. וז"ל ר' חייא פתח היתה כאניות סוחר דא כ"י ממרחק תביא לחמה כד"א הנה שם ה' בא ממרחק תביא לחמה באר דרגא דשארי עלה וביה אתמשכו. כל אינון נחלין ומבועין וכו' הנה נתבאר מן המאמר איך כ"י עושה ענין סחורה ולכן יאמר כל סחורה אסורה אפילו כל שהוא כדי שלא לעשות פגם בכ"י כי עתה הוא זמן הנמצא סחורה עליונה זו ולכן אסור בין למכור בין לקנות כדאיתא בזוהר פרשת שמיני דף מ"ב. וז"ל ר' אבא פתח ואמר אשת חיל מי ימצא דא כ"י דאיהי אשת חיל כמה דאמרן וכו' מי ימצא מאן יזכה למהוי בה בשלימו ולאשתכחא עמה תדירה ורחוק מפנינים מכרה מקחה מבעי ליה אלא לכל אינון דלא אתדבקו בה בשלימו ולא שלמין בהדא היא מכרה לון בידא דעממין אחרנין כד"א ויעזבו בני ישראל את ה' וימכור אותם ביד סיסרא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר ענין המכירה שמוכרת כ"י וממילא משתמע ענין הקניה למי שהוא הולך תמים ופועל צדק כדאיתא פ' אמור שנא' ה' מי יגור באהליך וכו' אינון דמתקנין למטרוניתא מנהא ושוו לה עטרהא ואתקינו תכשיטהא כל חד פועל צדק אקרי ואינון כחדא עמה ולכן בגשמי אסור בין לקנות בין למכור דרך חול ואפילו אם הלוה מעות על מנת שיתנו לו אח"כ יין או סחורה אחרת כדי להשתכר אינו יכול לילך ולתובעם אלא א"כ אינם מצויים אחר המועד דהוה להו דבר האבד וכבר נתבאר למעלה ענין דבר האבד בכמה פנים ובענין זה שמקדים ישראל ונותן המעות לעכו"ם להרויח היינו כח המסור ביד הישראלי מן הקדושה ונותן לעכו"ם כדי ליקח ממנו אותו חלק הטוב אשר בו בסוד ואתה מחיה את כלם וזה הוא ע"ד מה שעושה האדם השלם עם הרשע ע"י התורה שמלמד אותו שואב ולוקח ממנו חלק הטוב כמו שנתבאר בפ' יגמור נא רע רשעים ותכונן צדיק ולפי כי בעכו"ם אין בו כל כך חלק מן הקדושה לכן אסור ללמד תורה לעכו"ם אפילו אדעתא דהכי לפי כי אין בו דבר הצריך לכך אמנם לענין של סחורה שהוא דבר נמשך מכ"י לאיש הישראלי שנאמר ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה לכן נמצא כח ביד האיש הישראל למכור ולקנות עם העכו"ם כדי להרויח ע"ד מש"ה ורחוק מפנינים מכרה ולכן זה שהלוה מעות לעכו"ם אם לא ילך בחול המועד למקומם ויתבעם הוה ליה דבר האבד כי כן נמי למעלה כ"י בח"ה מלקטת שושנים שנאמר דודי ירד לגנו לעה"ז למטה ללקוט שושנים בעבור אותו המזון שהיא נותנת להם מי שהלוה לחבירו מעות מותר לתובעו הוא משחז"ל בפ' יום ליום יביע אומר היום לווה מן הלילה והלילה לווה מן היום וסוד הענין כי הנה הפרש הנמצא בהלואות הללו שמנו חז"ל יתבאר במקומו בדיני הלואה כאשר יזכני ה' כי לא על חנם האריכו למעניתם השמש לוה מן הירח הירח מן הככבים וכו' אמנם ענין הנוגע לענין זה הוא כי הלואה זו הוא ענין אור כפי פשוטו כי לילה לוה מן היום אור מאותם ה' פעמים אור דמעשה בראשית כדאיתא בזוהר בפ' אור זרוע לצדיק כי הוא גננא דגנתא ועבד שורין שורין להאי אור כנזכר שם וכן היום לוה מן הלילה בסוד אור חוזר ולכן מי שהלוה לחבירו כד"א הלא היא חברתך ונאמר ואהבת לרעך כמוך ופי' הפסוק מי הוא רעך אני ה' כד"א שמח תשמח רעים אהובים כדאיתא בזוהר פ' תרומה ולכן מותר לתבעו בח"ה לגבות מעותיו כי כן דרך האיש לתבוע בפה ואין צריך לומר שמותר לגבות חוב מן העכו"ם הוא. מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף ר"ג. וז"ל כד ערלה שרי על קיימא קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב מלאתגלאה רזא דאת קיימא מגו ערלה וכד האי נגה עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין אקרי חשמל חש ואתגליא מל מהו מל כד"א מל יהושע וכו' הנה הדבר מבואר מדברי המאמר והוא נכנס ליטול האור משם כנז' לקמן ולכן נמי מותר לגבות חובו מן העכו"ם:

מכר לחבירו פרקמטייא קודם מועד וכו' הנה נתבאר ענין מי שהלוה לחבירו מעות אשר הוא בסוד האור הנזכר אמנם פרקמטייא הוא בסוד כלים כי כן נאמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ולכן יאמר נא מכר לחבירו פרקמטייא דהיינו כי אדם עליון מכר לכ"י קודם מועד כלים הצריכים לה יש מי שאוסר לתבוע דמיה במועד לפי כי כן נמי למעלה אינו תובע אלא אם כן יהא הלוקח אדם שאינו מצוי במקום המוכר ונזדמן לו בח"ה דהוי כדבר האבד מה שאין כך למעלה כי הנה כ"י היא מצויה תמיד אצל אדם העליון שלכן נאמר מצא אשה מצא טוב בכל שעה ויפק רצון מה' כי רצונו לתבוע דמי הכלים שנתן לה ולכן נמצאת אצלו לפרוע מעותיו כי הוא בסוד אור חוזר:

ואם נאמר כי הפרקמטייא הוא מש"ה היתה כאניות סוחר והיינו הפרקמטייא מש"ה ממרחק תביא לחמה יצדק לומר ענין מכירה מפני כי הנותן זה הלחם ימצא לו הנאה מנתינה זו ומרויח בסוד ברכות לראש צדיק כדאיתא בזוהר כי מלמעלה באים עליו ברכות גם מלמטה ע"י אותה עטרה שניתנה בראש צדיק חי עלמין ולפי שנתן אותה לפני המועד לכן אסור לתבוע דמיה במועד בענין הגשמי לפי כי למעלה כבר קבל דמיה קודם המועד וכן נמי מ"ש אלא אם כן יהא הלוקח אדם שאינו מצוי במקום המוכר ונזדמן לו בחול המועד דהוי כדבר האבד והא לית למעלה:

אמנם כאשר נאמר כי זה המוכר הוא מט"ט לחבירו הוא הצדיק והכי קאמר מכר מט"ט לחבירו הצדיק בסוד כי ישבו אחים יחדיו פרקמטייא זו הכלה שלכן אחז"ל כל המברר מקחו של צדיק כאלו קיים עשרת הדברות כי הנה מקחו של צדיק היינו אותו שדה שקנה אברהם מעפרון סטרא אחרא ותהי לו כבת כמשחז"ל בת היתה לאברהם בכל שמה לאחר שקנה אותה וגדל אותה בכסף מלא אז מלת מלא שהוא ע"א ממלא אותו ונעשה עב נמצא אברהם מברר מקחו של צדיק מן הקליפות ולכן מקיים עשרת הדברות שהם עשרה מדות של החתן לפי כי כאשר נשלמת הכלה היינו שלימות שלו ולכן כאשר פרקמטיא זו מאז מתחילה קודם המועד היא ביד מט"ט בסוד כי שמי בקרבו מכר אותה לחבירו הצדיק והוא לצורך המועד אסור לתבוע את דמיה במועד לפי שהרי הכלה הזמינה לכל חילין דילה במועד לאעטרא יתהון אלא אם כן יהא הלוקח אדם שאינו מצוי במקום המוכר ונזדמן לו בחול המועד כי כן באמת הצדיק אינו מצוי אצל המוכר מט"ט בעולם היצירה רק הוא מצוי תמיד למעלה בעולם האצילות ומכ"ש במועד אמנם בח"ה נמצא אצלו עתה נזדמן לו אמנם בתפלת מוסף פונה למעלה והוי כדבר האבד ע"ד שנאמר בו בזמן החול צדיק אבד: אם יש לו סחורה עתה שאם לא מוכר אותה יפסיד וכו' מאחר שהנחתי כי הסחורה היא מכונה לאשת חיל שנאמר בה היתה כאניות סוחר ולכן יאמר אם אדם הגשמי יש לו סחורה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד מהקרן מותר למוכרה לפי כי כן הדוגמא של סחורה זו למעלה כך הוא כי הנה האדם הקדוש יש לו סחורה זו הכלה שאם לא ימכרנה לצדיק מפסיד מהקרן כי הנה נאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ושרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה. ולכן ימצא שמפסיד אותה ברכה מהקרן שלו ולכן מוכר אותה במועד לאיש צדיק ועוד יהיה מה שאמר בזוהר פרשת פנחס דף ר"ך. לא אצטריך לאפקא איתתא למהוי באתר אחרא עד דבעלה יהיב לה רשו וכו' מנ"ל מצדיקו של עולם דיהיב לה רשו וכו' והנה מבואר מזה המאמר כי השכינה נמצאת עם האדם הגשמי הצדיק דאיתא פרשת פנחס דף ר"ך. וז"ל דיתיבת גו צדיקי וכו' בערב היא באה לגבי בעלה ובבקר היא שבה לגבי צדיקייא דעלמא וכלא ברשותא דבעלה הה"ד וצדיק חונן ונותן וכו' ואיתא בזוהר פרשת תרומה קל"ה וז"ל ארחיה דעלמא מאן דבעי לנסבא אתתיה דבר נש מניה איהו קפיד ולא שביק לה אבל קב"ה לאו הכי אע"ג דכל רחימו דילה לגביה ורחימו דיליה לגבה מניה נטלין לה וכו' תקחו את תרומתי עכ"ל ולכן יאמר אם ת"ת ישראל יש לו סחורה זה הכלה שאם לא ימכרנה עתה יפסיד מהקרן הוא מ"ש בזוהר פרשת ויקרא דף כ"ד: וז"ל המועל בהקדש משלם קרן וחומש הה"ד ואת חמשיתו יוסף עליו קרן ו' חומש דיליה ה' וכו' נמצא כי אם אינו מוכר אותה לאדם הגשמי מפסיד אותו קרן שנותן האדם בעבור כן ולכן מותר למכרה על דרך זה אבל אם לא יפסיד מהקרן לא והענין כי הנה יש ענין מכירה אחרת שנאמר בה ומכרתי את הארץ ביד זרים והוא דין בתי ערי חומה אין זה מקומו והנה בסוג מכירה זו אם אינו מוכר אותה אינו מפסיד מהקרן רק כי אינו מרויח לא ימכור כי אין זה דבר מוכרח שתרד למטה בעולמות בח"ה תסתפק בעליונים ומ"מ אם הוא בענין שאם ימכרנה עתה יהיה לו מעות בריות מהסחורה ויוציא יותר לשמחת י"ט שהרי נמצא לו ריוח בתפלת מוסף ומוציא יותר שפע לשמחת י"ט מותר למכור:

וכפי הדרך שנתבאר למעלה במט"ט ירצה מאחר דקים לן כי היחוד של צדיק וצדק הנעשה בחול הוא על ידו כדאיתא בתיקונים לכן יאמר אם יש לו סחורה מט"ט של היחוד הנעשה על ידו שאם לא ימכרנה עתה ויעשה היחוד מפסיד מהקרן לפי כי מט"ט נקרא נער שנא' ונער קטן נוהג בם ואז הוא בזמן חסרון של הלבנה ולכן נער הוא שוטה כמו שאומרים חכמים ז"ל ושם אתנו נער עברי נער שוטה עברי שונא וכאשר עושה יחוד זה הוא עילה בסוד הזקנה כי כן אליעזר כשעשה שליחות של רבקה שם נאמר אל עבדו זקן ביתו ולכן הוא אמר נער הייתי גם זקנתי כמו שאומרים חכמים זכרונם לברכה פסוק זה שרו של עולם אמרו נמצא כי אם לא ימכרנה סחורה זו עתה מפסיד מהקרן אשר קרן עור פניו שנאמר זקן ביתו זיו איקונין שלו דומה לאברהם ולכן מותר למכרה בחול המועד אבל אם לא יפסיד מהקרן לא ומכל מקום אם הוא בענין שאם ימכרנה עתה יהיה לו מעות בריוח ויוציא יותר לשמחת יום טוב דהיינו כאשר ימכרנה לצדיק עלין ודאי יהיה לו ריוח ויוציא יותר לשמחת יום טוב כי הוא יהיה בראש הקרואים דמועד ומוציא יותר בסוד אור חוזר ולכן מותר:

אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד וכו' בסוד אותו אור חוזר לפי כי לעולם אותו אור לא ראי זה כראי זה כי מה שמתברר ועולה היום אינו כמו האור והניצוצות המתבררים למחר ולכן יאמר אם הוא דבר שאינו מצוי תמיד לאחר המועד כגון ספינות או שיירות שבאו או שהם מבקשים לצאת שהרי נאמר באשת חיל היתה כאניות סוחר ואיתא בזוהר פרשת בשלח דף נ': וזה לשונו היתה כאניות סוחר דא כנסת ישראל ממרחק תביא לחמה בחד דרגא דשרי עלה וכו' ונאמר שם אניות יהלכון ולכן אם מכרו בזול או לקחו ביוקר מותר למכור ולקנות שנאמר ורחוק מפנינים מכרה ונאמר סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני כי מה שאמר הכתוב סדין עשתה ותמכור היינו לצורך תשמישו והבן אמנם מה שאמר וחגור נתנה לכנעני היינו לעשות סחורה ולהשתכר ולכן מותר והוא הדין לירידין של כותים שהם קבועים מזמן לזמן שמותר למכור ולקנות מהם שהרי כך היא המדה למעלה שיורדת בעולמות למטה כמה שאמר הכתוב דודי ירד לגנו ויש לה ריוח בזה ללקוט שושנים אבל מקומות שיש להם יום השוק יום אחד בשבוע אינו מותר למכור ולקנות ביום השוק שבתוך המועד לפי כי הנה המדה זו תמיד היא היורדת למטה בעולם התחתון במקום הנקרא שוק שהוא בעולם הבריאה כנודע מן הדין של נר חנוכה כי בשיעור של השמן צריך ליתן לתוכה כשיעור עד שתכלה רגל מן השוק וכן הענין בזה השוק אינו מותר למכור ולקנות בשוק זה שבתוך המועד כלומר כי שוק זה עצמו הוא בתוך המועד מאחר כי כן כל העולמות הם מזומנים למעלה בסוד קריאי מועד כנזכר בזוהר פרשת קרח הובא למעלה כי חכמת שלמה זמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון ולאעלא להון תחות גדפהא אימתי בזמנא דמועד שריא בעלמא ולכן הוא אומר כי מאחר שיום השוק הגשמי למטה הוא בתוך המועד אינו מותר למכור ולקנות שאין זה דבר האבד אלא דבר קבוע שאם אינו נמכר בענין הגשמי ביום השוק שבתוך המועד מוכר הוא ביום השוק שלאחר המועד כי כן נמי למעלה אין זה דבר חדש לומר שהוא דבר האבד שהרי הוא ענין קבוע מעשים בכל יום כדבר האמור: [ו] אשר חכמים הגידו בפסוק שור או כשב או עז כי יולד שהיל"ל טלה או גדי אלא לפי שהבעל חי משעת שנולד הוא שלם בכל מה שאפשר לו עד יום מותו לא כן הוא חלק חי המדבר כי בכל יום מוסיף ועולה במעלו' יותר על מה שעבר אשר על כן אותו החלק שנוסף בו זה הוא לאדם בערך מציאה לפי כי הוא דבר הבא אליו מחדש מה שלא היה נמצא אתו מקודם לכן ועוד טענה אחרת מפני כי אין זה כמו בחינת הנפש שהיא קבועה בקרב איש לעד עד יום מותו אז הרוח תשוב אל ה' אשר נתנה אמנם זה החלק שמרויח האדם ע"י מעשים הטובים לא כן הוא לעומת שבא כן ילך (קהלת ה) הלא זה הדבר שהיה החכם מתפעם ואומר גם זו רעה לעומת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמול לרוח כי אמר תרעומת גדול על האדם אשר עשה כל עמלו בתורה ובמצוה עד שקנה אותו הרוח חדש ואחר כן לא דעת ולא הבונה להתמיד בכל מעשיו כדי להשאיר אותו חלק מן הקדושה בקרבו ולפי כי לא כן עשה לכן לעומת שבא הרוח אצלו כן ילך לכן גם זה הדבר הכל הוא שלאחר אשר טרח פעל ועשה וקנה לו רוח חדשה לא נשמר מדבר רע והלך לו אותו הרוח ולכן יאמר נא מציאה אסור לטרוח ולחפש עליה היינו הרוח זה אשר נוסף לאדם על ידי מעשיו כאשר נאבד ממנו אסור לטרוח עליו לפי שהוא יטמא לטינא ובר טינא כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קכ"ח. וז"ל ההוא עובדא דבעי לאשתדלא ביה בעי למקניה ליה באגר שלים בכל מה דיבעון מניה וכו' ורוח קדושא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ובאתתקנותא דגרמיה ובאתדכאותא דמשכניה וברעותא דלביה נפשיה ולואי דיכול למרווח ליה דישויה מדוריה עמיה ועכ"ד דיהך באורח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא ואי לאו מיד אסתלק מניה ואתרחק מני' ולא יכיל למרווח ליה כבקדמית' וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי מי שהרויח תוספת רוח הקדש או איזה חידוש ואחר כך הלך ממנו קשה להשיג אותו כמתחילה ולכן יאמר מציאה הוא אשר מצא רוח הקדש או תוספת רוח ונאבד ממנו אסור לטרוח עליו כי הנה נתבאר מן המאמר כמה חיפוש וטורח צריך לעשות ועדין הוא ספק ולואי דיכיל למרוח ליה והנה בא לזה דוגמא כנו נהר שהציף דגים על שפתון אסור לאוספם כדי לכבשם שהדוגמא לזה הוא אותו נהר העליון דנגיד ונפיק דמניה נפקין נשמתין כדאיתא בזוהר והנה נודע מהזוהר כי הנשמו' הם נמשלים לדגים אסור לאוספם כדי לכבשם על ידי חומץ וכיוצא שהוא מחמיץ על ידי מעשים רעים כדאמרינן מנלן דהחמיץ כורש אלא אם כן יהיו ראוים לאכול מהם במועד דהיינו להיות נכנסי' בגוף האדם בסוד העיבור כנודע: [ז] המלוה את חבירו על חפץ או על סחורה וכו' בלי ספק כי הלואה זו היינו מתורה ומעשים טובים שמלוה אדם את חבירו היינו שהלך לבית עולמו להועיל לו כגון שלומד בתורה לשמו או נותן צדקה וכיוצא להועיל אף על גב כי נתונים המה לו והתועלת נעשה לו מכל מקום עשה אלה כדי להרויח מן המת בחינת נפש או ניצוץ ממנו היינו המלוה את חבירו על חפץ ויש נמי מלוה על סחורה הוא הדבר שביארתי כמה ששנינו הוי מתלמידיו של אהרן דיש להבין מאחר שהתנא מצוה הוי מתלמידיו שמע מינה כי יש יכולת ביד האדם להיות תלמיד של אהרן והדבר רחוק היכי משכחת וכי תימא כי דהיינו מה שאמר אחר כך אוהב שלום ורודף שלום היל"ל אוהב שלום ורודף שלום וכו' יהיה מתלמידיו של אהרן אמנם כונת התנא לאשמועינן כי כל הדברים צריכים כונה וההסכמ' על הדבר בתחילה הוו מתלמידיו של אהרן כך תעלה על לבך רוצה אני להיות מתלמידיו של אהרן ואנן קים לן בא לטהר מסייעין אותו ולכן יבוא לידי גמר ותהיה אוהב שלום וכו' על פי מדותיו של אהרן ובכן מתקיים כך להיות תלמיד ממש של אהרן וכן נמי בנדון דידן המלוה את חבירו תורה ומצוה על סחורה כי טוב סחרה מסחר כסף להיות מתנהג על פי מדותיו וזה היה על תנאי שאם לא יפרע לו לסוף כמה ימים יהיה קנוי לו אותו חפץ או סחורה כלומר אם אינו נעור ולא התמיד הענין יהיה קנוי למת התורה והמצוה ואינו נשלם זה שעשה הענין ויש אוסרים לעשות על מנת כן אלא כך יעשה סתם והענין מתקיים מעצמו:

[ח] כותי שפרע לישראל יין בחובו מותר לקבלו ממנו וכו' הנה נודע הוא כי העונות אשר יעשה האדם הוא מגביר כח ס"א ואמלאה החרבה על ידי מעשיו וכאשר יעשה תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות ואז ס"א על כרחו צריך להוציא אותם העונות שנעשו מלאכים קטיגורים כמו ששנינו העוש' עבירה קנה לו קטיגור אחד לפי שנעשו מלאכים טובים סניגורים לאדם והיינו מ"ש הדין כותי ס"א שפרע לישראל השב בתשובה יין היינו אותה התורה שהיה למד בטומאה שנאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי ואיתא בזוהר בהיכלות פקודי באותה ס"א שמטמאים אותה ולוקחים אות' וכאשר חזר בו איש הישראלי חזר ופרע ס"א בתורה שנקרא יין לישראל בחובו בעבור אותו החוב הוא העון שנתן לו ישראל מותר לקבלו ממנו דכמציל הוא מידו מאחר שכבר עמד עמו זמן מה עתה הוי כמציל מידו ולכן מותר::

[ט] מי שצריך לקנות יין בעת הבציר וכו' היינו איש הנלבב העוסק בתורה אדעתא למהר הגאולה דהיינו עת הבציר כי בארבע דברים נמשלה הגאולה אחת הוא בבציר כמש"ה ביום ההוא כרם חמד ענו לה לפי כי כן החרבן היה בעבור התור' שנאמר על מה אבדה הארץ וכו' על עזבם את תורתי ולכן צריך לקנות יין של תורה בעת הבציר למהר הגאולה היינו לשתות כל השנה שלכן לעתיד נאמר יטפו ההרים עסיס ונאמר חכלילי עינים מיין כמשחז"ל מביא ענבא אחת ונותנה בקרן זוית וממנה מסתפק וכו' ואם יעבור המועד לא ימצא כמו שמוצא עתה שהוא בנוי ממלאכה ויש לו זמן ללמוד בתורה לכן נחשב דבר האבד ולענין צורך החרבן ולכן מותר לקנות ולתקן החביות היינו כמו ששנינו קנה לו דברי תורה ולתקן החביות כמו ששנינו יש קנקן חדש מלא ישן ולזפתן היינו לעשות סיגופי' בעצמו בעבור כך ע"ד משחז"ל שחורות כעורב המשחיר פניו על דברי תורה ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד לפי כי כל הדברים האלה יותר טוב לעשות אותם בזמן החול לא כן עתה אבל יותר מכדי שתייתו לא יקנה כלומר אף על גב שהותר ללמוד ביותר על כונה טובה זו ולעשות כל האמור אמנם יותר ממה שיכול עתה להבין בתורה לא הותר לו משום שהוא טרחא יתירה:

[י] מוכרי תבלין או ירק וכו' הנה באמת מי שהוא בעל חכמה יקרא שיש לו חנות למכור ע"ד שמנו שבח של ר' ישמעאל עליו השלום חנות מיוזנת בפי' רש"י ז"ל שהיו מיומנים לו ד"ת לכל השואל היה לו מה להשיב וכן נמי בנדון דידן מוכרי תבלין של תורה שמשיב טוב טעם על כל דבר וכן ירק או כל דבר שאינו מתקיים כי אין זה זולת הוראת שעה כגון ענין איסור והיתר פותחין ומוכרין כדרכן ר"ל פותחין בתורה או פותחין תחילה במסכתא וכיוצא ומוכרים כדרכן בפרהסיא ללמד ברבים כדרכן שהכל יודעים שהם לצורך המועד ר"ל הכל יודעים כי כל דברי תורה הללו הם דברים הצריכים עתה לצורך המועד כמשחז"ל משה תקן לישראל ללמד תורה ברבים הלכות פסח בפסח וכו':

[יא] מוכרי פירות כסות וכלים וכו' הרי נאמר ענין הנוגע לעסק התורה אמנם לענין עסק המצוה נהפוך הוא כי צריך לעשות בצינעה שלכן מוכרי פירות שהדוגמא לזה הוא מי שעושה מצות האוכל פירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב וכן המתעסק במצות לעשות כסות היינו חלוקא דרבנן וכן נמי כלים אחרים לצורך תיקון האיברים שלו להיות שיהיו בערך כלים לצורך הקדוש' והשראת השכינ' בתוכם כד"א הברו נושאי כלי ה' ונא' וצמית והלכת אל הכלי' כמשחז"ל אלו הצדיקים וביארתי כי לפי שהצדיק עשה מצות בכל אבר ואבר שבו לכן האיברים שלו נעשו כלים להשראת הקדושה לכן בכל אלו הדברים מוכרים בצינעא לצורך המועד שלעתיד לבא כיצד היתה החנות דהיינו המקום שמוכן בו לעשו' מצוה פתוחה למבוי או לזוית זו דהיינו במקום מוצנע פותח כדרכו ואם היתה פתוחה לרשו' הרבים דהיינו בפרהסייא פותח אחת ונעל אחת כי העיקר לעשות בסתר מצוה שנאמר מתן בסתר יכפה אף ועי"ט האחרון של חג הסוכות שהרמז לזה הוא ליום שהקב"ה נוטל ס"ת בחיקו ואומר מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו וכו' ולסוף הקב"ה אומר לעכו"ם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה אני נותנה לכם וסוף מבעטים בה שנאמר ננתקה את מוסרותימו וכו' כדאיתא בסוכה ובילקוט לכן אם כונתו לכך כי אז עכו"ם טוענים ישראל שקבלוה היכן קיימוה והקב"ה מעיד ואומר אני מעיד שקיימו את התורה לכן מוציא מעשיו ומעטר את השוק בפירות של המצות שלו כי הנה הקרן קיימת לאותו יום של החג הנזכר כל זה מותר לעשות בשב"ל כבוד י"ט שאנו מקוים לעתיד כנ"ל:

[יב] אין לוקחי' בתים ואבנים עבדים ובהמה וכו' בלי ספק כי כל איש הישראלי אשר יקרא מה שמשבח עצמו החכם ואומר בניתי לי בתים יתבונן משחז"ל אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות אמנם עוד זאת נלמד מדבריו כי היה מקיים מה ששנינו יהי ביתך בית ועד לחכמים כי בזה מלת לי שר"ל שהי' בנין קיים שלכן יזכה להיות לו מקום קבוע בעה"ז ומה גם בג"ע ונוסף עוד בעולמות העליונים ולכן בא דין זה אין לוקחים בתים וכו' כלומר אחוך שמע לי מאחר כי כן צריך לכל איש ישראל לעשות בית מועד לכל חי ולכן צריך לבנות לו בית מושב בג"ע התבונן שיהיו מעשיך לשם שמים ולכן אין לוקחים בתים הם הידועים ואבנים הם דוגמא למשחז"ל עתידין תחומי ירושלם להיות י"ח מיל על י"ב מיל אבנים טובות ומרגליות עבדים הם הנזכר בפ' קניתי לי עבדים ושפחות ובהמה היינו ע"ד משחז"ל אלו בני אדם ערומים ביראה שעושים עצמן כבהמה כנ"ל כל אלה הדברים אין לוקחים אותם אלא לצורך המועד שלעתיד ביום הסעודה שעתיד הקב"ה לעשות לפי כי ריבוי המצות מועיל לאותה פרקמטיא אשר חז"ל הגידו דעביד פרקמטיא אכיל משתות' או לצורך המוכר היינו אותו שהפסיד הבית שלו שבג"ע כמשחז"ל כל א' יש לו חלק בג"ע זכה נוטל חלקו וחלק חבירו ולכן אין לו מה יאכל לעה"ב או לצורך השכיר המלמד אותו להועיל שמוליך הדברים הנקנים הם דברי תורה חוזר ושונה אותם שאין לו מה יאכל וע"י כך קנה לו דברי תורה כל זה מותר:

[יג] להלוות לעכו"ם ברבית וכו' הנה ענין ההלואה הוא שלפעמים ממשיך איזו נשמה לקליפה לדעתו ע"ד מש"ה עת אשר שלט האדם באדם לרע לו או ע"י שממשיך עליו השפעה יתירה לרע לו כדי להוציא ממנו חלק הטוב וליקח אותו שלכן נאסר ענין הרבית לישראל באופן זה רק ע"י לימוד התורה שקולט ממנו חלק הטוב הנמצא ברשע הלא זה דברי חז"ל בסמיכות ערי מקלט לפ' וזאת התורה לומר כי כמו שעיר מקלט קולט כך התורה קולטת ולענין שלנו ירצה כי היכי שקולט עיר מקלט כך ע"י התורה קולט הצדיק הטוב הנמצא ברשע אך ע"י כסף נאסר לפי כי הוא דוגמא למצוה וע"י המצוה הוא זוכה לקנות הבית שהוא חלק שלו בג"ע כמשחז"ל נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע ולכן נא' לנכרי תשיך כי אין לו חלק ונחלה בקדושה וע"י הכסף קונ' ממנו חלק הטוב שבו ולכן הדין הוא להלוות לעכו"ם ברבית לאותם שרגילים ללוות ממנו מותר לפי כי הנה ע"י כך לוקח אותו חלק של הטוב הנמצא בו והוא בכלל דבר האבד אם מניח אותו וגם לאותם שאינם רגילים ללוות ממנו מותר והוא שיקח רבית של שבוע ראשון ויוציאנו בשמחת י"ט כי זה הוא דוגמא שמוציא לאותו י"ט שעתיד לעשות הבית לצדיקים לעתיד לבא:

[יד] הלואה דשולחנות בקביעו' וחילוף אסור הענין יתבאר במקומו ומובן הוא כי הנה דרך עראי אפשר להרויח מן הכותי לפי כי אין אנו יודעי' אם נמצא בו דבר טוב לקחת אותו ע"י המצאה זו אבל דרך קבע לו הכל ימצא בהם דבר טוב ולכן דרך קבע אסור:

עוד תשוב ותראה ביאור דינים הללו לענין הנוגע כלפי שמיא וכך היה אומר מציאה אסור לטרוח ולחפש עליה הלא זה הדבר אשר חז"ל הגידו ג' דברים באים בהסח הדעת משיח מציאה עקרב ולכן זה יהיה משפט המציאה דוגמא לשני הדברים כי ענין משיח כבר נאמר השבעתי אתכם אם תעירו ואם תעוררו את האהבה כמשחז"ל השביע הקב"ה לישראל שלא ידחקו על הקץ וגמירי אין בן דוד בא במועד ולענין עקרב נמי הוא הקליפה שעקר בית של השכינה כדאיתא בתיקונים אין שולט במועד אמנם ענין המציאה שייך להיות במועד שנאמר מצא אשה מצא טוב אמנם אסור לטרוח ולחפש עליה לפי שהיא אצלו כדאיתא בזוהר פ' תזריע דף מ"ה וז"ל ר' יוסי פתח קרא אבתרי' ואמר גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה גמלתהו טוב היא זמינת טב לעלמא טב להיכלא דמלכא ולבני היכליה וכו' טוב אימתי בזמנא דאינון ימי השמים נהרין עלה ומזדווגן עמה כדקא יאות דאינון ימי חייה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הכלה זו מזומנת אצלו בפרט בימים של המלוי דהיינו במועד אשר לכן אסור לטרוח ולחפש על מציאה זו במועד לפי שהוא שלא לצורך וכגון נהר שהציף דגים על שפתו וכו' כי הנהר דוגמא לנהר זה היינו נהר היוצא מעדן להשקות את הגן שהציף דגים היינו מ"ש בזוהר פ' שמיני דף מ"ב דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה וכו' הרי מבואר מדברי המאמר כי דג הוא בסוד הצדיק והנה בלי ספק כי כאשר נהר זה משפיע ברכה והוא מתפשט למטה כדאיתא בזוהר פ' פנחס וכן בתיקונים אימא עילאה עד הוד אתפשטת ובכן ימצא כי הציף דגים בסוד יוסף ובנימו על שפתו ולכן אסור לכבשם שהרי נאמר פרו ורבו ומלא, את הארץ וכבשוה ותחז"ל וכבשה כתיב האיש כובש את האשה ולכן אסור לאספם כדי לכבשם אלא אם כן ראוים לאכול מהם במועד כי בהכי מתקיים אכלו רעים כי יוסף ובנימן אוכלים על שולחן אחר ותרב משאת בנימן:

המלוה את חבירו על חפץ וכו' הענין הוא בסוד כי ישבו אחים יחדיו כי ת"ת ישראל מלוה לחבירו הצדיק מאותו כסף דרגא חוורו דאברהם וזה היה על חפץ כמה שאמר הכתוב ולך יקרא תפצי בה או על סחורה כד"א ויקח אחת מצלעותיו וזה היה על תנאי שאם נא יפרע לו לסוף שמנה ימים בסוד אור חוזר באותה מדה שהוא סוף שמנה ימים כדאיתא פרשת שמיני דרגא תמינהא שיהיה קנוי לו אותו חפץ יש מתירים בענין הגשמי שהרי הוא קנוי למפרע ויש אוסרים לפי שנרא' כענין סחורה וכן נמי הוא נענין הנוגע למענה שהרי נתבאר כי כל מין סחורה אסור במועד כנ"ל הטעם:

עכו"ם שפרע לישראל יין בחובו וכו' הנה נתבאר בזוהר פרשת אחרי מות כי בזמן החרבן בגין דלאו אינון דכר ונוקבא כחדא אימא עילאה אריקת ברכאן עילאין לסטרא אחרא לכן עתה בזמן המועד עכו"ם סטרא אחרא פרע לישראל עליון יין בחובו הוא הדבר מה שאמר בזוהר פרשת שמיני דף מ' וזה לשונו תלמיד חכם ישראל קדישין כל חיי עלמא דירתין כלא תלייא בההוא עלמא דאתי בגין דאיהו חיין דכלא נעילא ותתא והוא אתר דיין דמנטרא שארי ואקרי יין ומתמן נפקין חיין וקדושה לכלא ויין דישראל בגין יין דישראל אחרא ודא בדא תלייא דהא ישראל לעילא ביה נטיל חיין ובגין כך אקרי עץ חיים עץ מההוא אתר דאקרי חיים ונפקי חיים ועל דא מברכין לקדוש ברוך הוא ביין ויין דישראל לתתא בהאי גוונא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר ענין היין כי הוא מסוד עולם העליון אשר שם הוא יין המשומר בענביו ולפי כי שפע זה משפיע לעכו"ם בעבור ההעדר דלאו אינון דכר ונוקבא כי הנה גם בגשמי האשה שמת בנה מביאה כלב ליינק בו דדים להקל החלב כדי שלא תצטער ולכן עתה עכו"ם פורע לישראל עליון יין זה בחובו שהרי של ישראל היה מותר לקבלו ממנו כי הנה יין זה לא נתנסך ולא הגיע אצל עכו"ם אלא שחזר אותה השפע למקומו לכן מותר לקבלו ממנו דכמציל מידו דמי:

מי שצריך לקנות יין בעת הבציר לצורך שתיית כל. השנה כי הדוגמא לזה הוא הדבר כאמור במאמר כי ישראל עליון הוא השותה יין זה המשומר בענביו ושמח בו ולכן מי שצריך לקנות יין הוא ישראל הנזכר כי הוא צריך אליו בעת הבציר ביותר לפי שהוא משמח אלהים ואנשים והיינו לצורך שתיית כל השנה הוא הכלה הנקראת שנה כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף רמ"ח. וז"ל שבעה כבשים אינון ז' יומין דסיהרא בני שנה בנוי דסיהרא דאקרי שנה דאיהי חדא מאינון שני' קדמוניות עכ"ל הנה הדבר מבואר מן המאמר כי שנה היא הכלה סיהרא קדישא ולכן אמר כי ישראל הקדוש הוא צריך יין זה לצורך שתיית כל השנה דא סיהרא קדישא לפי כי בחינת הגבורות היינו היין הוא צורך אליה לפי שהיא בסוד מנורת זהב כלה אבל הזכר הוא יונק בחינת החסדים ולכן חזר ואמר ואם יעבור המועד לא ימצא כמו שמוצא עתה לפי כי במועד נמצא השפעה ביותר כנזכר במאמר פ' קרח כנ"ל פ' קריאי מועד דבזמנא דמועד שרייא בעלמא חכמת עילאה זמינת לכל אינון כתרין קדישין דשמא קדישא אתאחיד בהו וכו' ולכן דבר האבד הוא ומותר לקנות כל צורכו ולתקן החביות הם המדות של הכלה אשר בהם נותנים זה היין ובפרט שנים הם החביות המיוחדות לכך נקרא החדר והפרוזדור ומותר לזפתן שלא יזוב היין ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד דהא כל ענין תיקון זה יותר נאות הוא לעשות אותו בזמן החול אבל יותר מכדי צורך שתייתו לא יקנה כלומר דאלו לכלה הנקרא' שנה יכול לקחת יין בריבוי לתת לה לפי שהוא צריכה אליו לה ולתרין עשר ירחין דילה ולעורר האהבה בסוד שמאלו תחת לראשי לפי שעליה נא' עיר האלהים סלה אבל לגבי דידיה לא יקנה יותר מכדי צורך שתייתו שהוא בסוד שתו ושכרו דודים והעיקר הוא סוד מים קרים על נפש עיפה מוכרי תבלין או ירק וכו' לפי כי הכלה היא סוד בשר היורד מן השמים שנאמר ובשר מבשרי לכן צריך תבלין הוא משחז"ל מפני מה האשה צריכ' להתבסם אבל לא האיש לפי שהיא עצם שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי ולכן יש מוכרי תבלין אשר תקן עזרא להיות הרוכלים מחזרים בעיירות כדי שיבסמו בנות ישראל לפי כי עזרא היה כהן והוא שושבינא דמטרוניתא והוא כהן גדול בסוד בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ונוסף עוד כי שמו גורם לעשות אותה בסוד עזר לכן תקן זו התקנה לבסם הכלה הילכך נלמוד כי מוכרי תבלין שייך לומר שהם סוד כהן גדול והסגן וכיוצא כי להיות שהם שושבינין דילה מוכרים תבלים לתקן הבשר או מוכרי ירק בסוד ת"ת ישראל הם שושבינים דיליה וכל דבר שאינו מתקיים כלומר כי הנה המדות של הכלה אע"ג שהם יורדים בעולמות למטה נקרא דבר המתקיים לפי שהם חוזרים ועולים ונבנים עמה אבל אלה הדברים הם ענין דוגמא לתכשיטים ונקרא דבר שאינו מתקיים לכן פותחים החנות ועושים אותה בסוד ה' כדרכם בפרהסייא דאע"ג כי לעולם צריך להיות הייחוד ע"י שינוי כדי שלא ירגיש ס"א כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קל"ד. וז"ל בשעתא דאיהי אתת בעולמתהא ובעת לאתפרשא מס"א לא אתת אלא כמאן דמזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר והכי מכרזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא וכו' אמנם עתה עושים בפרהסייא שהכל יודעים שהם לצורך המועד כלומר אפילו ס"א הכל יודעים הוא מ"ש בזוהר פ' בהעלותך דף קנ"ב. וז"ל איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמניה אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן לא אעדיאת כתרהא ועטרהא מנה תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטר הא וכל חילטא בחדווא מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי כרוזא כריז כל מאן דיכיל למחמי מטרוניתא יתי ויחמי עד לא ינעלון תרעי וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי זה הדבר הוא בפרסום גדול ונוסף ע"י כרוז ולכן יאמר כי מותר לעשות בפרהסיא שהכל יודעים שהם לצורך המועד:

מוכרי פירות כסות וכלים וכו' מצינו כי א"י נשתבחה בפירותיה ומעלי' הביכורי' מהם ליתן לכהן ועוד יש פירות מלמעלה כדאיתא פ' פנחס דף רנ"ג. וז"ל וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה רבי אבא אמר יום הביכורים אינון בכורין עילאין דאורייתא הה"ד ראשית בכורי אדמתך תביא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי שייך נמי פירות בזכר נמצא כי הם פירות הארץ פירות האילן ושניהם מוכרים פירות זה לזה וכן נמי יש מוכרי כסות דהיינו כי החתן חייב לתת לכלה כסות שנא' שארה כסותה וכו' וכן אימא עילאה אוזיפת לברתה מנהא כדאיתא פ' ברא שית דף כ'. וז"ל מה לא הוי הכי ולא אתבני אלא בשעתא דאת משכן אתוון אלה מלעילא לתתא ואימא אוזיפת לברתא מנהא וקשיט לה בקישוטהא וכו' וכן נמי איתא פ' בלק דף ר"ט. וז"ל לבתר אתהדר ההוא עטרא ומעטרא ליה אימא עילאה בההוא עטרא ופרישת עליה ועל מטרוניתא לבושי יקר וכו' הנה מבואר מדברי המאמרים הללו כי כן נמצא מוכרי כסות וכן נמי נמצא מוכרי כלים היא אימא שנאמר ויבן ה' את הצלע וכו' לאשה וע"י כן כל המדות שלה נעשים בסוד כלים בסוד כלי המזבח אשר ישרתו בהם וכן נמי הצדיק אחז"ל אין האשה מחזקת טובה אלא למי שעשאה כלי ונאמר וככלה תעדה כליה וזש"ה ויעש כל כלי בית יער הלבנון זהב ואמנם הללו כלם נקראים מוכרי פירות כסות וכלים לפי כי יש להם שכר טוב בעמלם אמנם מוכרים בצינעא לצורך המועד שנאמר והצנע לכת עם אלהיך כיצד אם היתה החנות זו הכלה פתוחה בסוד ה' או בסוד מ"ם פתוחה אמנם בסוד ה' היינו פתוחה לזוית הוא הנקב שלמעלה או למהוי היינו מלמעלה פותח כדרכו לפי כי כלתא דא היא בסוד בתולה וכאשר נבנית בסוד אות ה' אז היא ראויה לביאה ואז הצדיק נכנס שיעור שני פתחים לב"ה ופותח אותם שלכן נאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום בסוד שני ווין לשמור מזוזות פתחי וכו' ואם היתה מדה זו פתוחה לרשות הרבים הם אבהן עילאין כדאיתא בזוהר ובתיקונים בסוד הלכה כרבים פותח אחת ונועל אחת להיות תמיד בעולת בעל וערב י"ט האחרון של חג הסוכות היינו בסוד הבחינה האחרונה של הכלה לפי כי י"ט ראשון הרמז ליוסף הצדיק טוב הוא וי"ט האחרון בסוד בנימן הצדיק וערב י"ט היא המדה האחרונה שהיא עריבה על הצדיק ככלה בתוך חופתה ולכן מוציא ומעטר את השוק בפירות בסוד עולם הבריאה בשביל כבוד י"ט לפי כי באותו זמן קראן לה כבוד כבוד כדאיתא פרשת פנחס דף ר"ן וז"ל בשעתא דנקטא נפשין דעינוגין כדקא יאות ובעיא לפקדא לחילהא מתכנשין כולהו וקריין לה מגו היכלא קדישא כבוד כבוד וכו' הנה הדבר מבואר מן המאמר דהכי קראן לה כבוד ולכן מעטר את השוק בפירות הנזכר מפני כבוד י"ט כנזכר:

אין לוקחים בתים ואבנים עבדים ובהמה וכו' מפני כי כל אלה הדברים הם בסוד הכלה לא תחסר כל בה בזמן המועד לכן נאסר לקנות מאחת מהנה אלא אם כן הוא לצורך המועד או לצורך המוכר או לצורך השכיר והענין כי הנה ענין הבתים הנה נתבאר בזוהר שמות דף ר' וז"ל בית ה' דאיהו בית המקדש כגון פירות ולשכות ובית האולם והדביר דא אקרי בית ה' בית המלך דא ק"ק דאיהו פנימאה דכולא וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר היות מש"ה בית ה' ובית המלך הכל בסוד הכלה והאבנים נמי בסוד הכלה כדאיתא בזוהר פ' נח דף ע"ד. וז"ל ר"ש פתח והבית בהבנותו וכי לא הוה בני ליה שלמה וכלהו אומנין דהוו תמן מהו בהבנותו וכו' אלא ודאי כלא באת ונסא אתעביד איהו מגרמיה וכו' ואמנם מש"ה אבן שלימה היינו מ"ש בזוהר פ' ויצא דף קמ"ז. וז"ל ויקח מאבני המקום אבני המקום לא כתיב אלא מאבני המקום אלין אינון אבני יקר מרגלאן טבאן דאינון תריסר אבנין עילאין כמה דכתיב שנים עשרה אבנים ותחות אלין תריסר אלף ורבוון אבני פסילן וכלהו אקרון אבנין וכו' הנה נלמד מדברי המאמר כי להיות שיש אבנים פסולות הללו הוצרך הכתוב לומר אבן שלמה מסע נבנה כי הסיעו אותם מלמטה לבנות הבית שלכן נאמר אבנים שלימות תבנה את מזבח ה'. ולענין העבדים איתא בזוהר פ' תצא דף רע"ז. וז"ל דהא כמה שפחות נכריות וכמה עבדים אית למטרוניתא וכו' ולענין בהמה נמי איתא בזוהר פ' בא דף מ"ג. וז"ל ותקין לכורסיא כתות לשמשא ליה וכו' ולאלין עביד שמשין סמאל וכל כיתות דיליה דאינון כעננין למרכב בהון לנחתא בארעא ואינון כסוסוון לון וכו' ולכן על כל אלה הדברים יאמר נא אין לוקחים בתים ואבנים עבדים ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל בשעתא דמלכא תאיב למיכל הלחם אשר הוא אוכל או לצורך השכיר היינו מט"ט כדאיתא בזוהר ובתיקונים מט"טרון איהו שכיר מחי עלמין שמוליך הדברים הנקנים הם שית ספיראן דמקננן ביצירה שאין לו מה יאכל לפי כי ביומין דחול היחוד נעשה על ידו כדאיתא בתיקונים צדיק וצדק מתייחדין ע"י מט"ט בשית יומין דחול לכן עתה אין לו מה יאכל לכן מותר לשלוח עמו אלו הדברים הנקנים להעלותם למעלה לתת לו שכרו חכמת שלמה לאעטרא יתיה ולאעלא ליה תחות גדפהא כנ"ל:

להלוות לעכו"ם בריבית וכו' אשר חז"ל הגידו לא נתמלאת צור אלא מחרבנה של ירושלם שנאמר אמלאה החרבה ואמנם לעתיד נאמר תחת הנחשת אביא זהב וכו' ולכן להלוות לעכו"ם בריבית לאותם שרגילים ללוות ממנו מותר דהיינו כי ס"א מלכות הרשעה תמיד לעולם לוקחת אותם המדות של מלכות שמים לעצמה ונבנית בהם אמנם לעולם הם ברבית כי עתיד להפרע מהם ביתר שאת אמנם לאלו מותר ללות אותם משום דהוי דבר האבד כדאיתא בתיקון ח' דף כ' וז"ל ובגין דלא דחיל סמאל מקב"ה דאיהו שמים ובת זוגיה לא דחילת משכינתיה דאיהו ארעיה אתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה הוא סמא"ל ובת זוגיה הנה מבואר מזה המאמר שהם עתידים להאבד ולכן לפי שהם דבר האבד מותר ללוות אותם ולאותם שאינם רגילים ללוות ג"כ מותר היינו סוד אותה טיקלא דעשיקת נשמתין וכן נמי איתא פ' ויקהל בהאי נוגה פתי לאתתא למיטל נהורא כד"א וחלק משמן חכה והוא שיקחו רבית של שבוע ראשון שהנה השפע נמשך בשבעה שבועות שהם למטה נוקבין כן יקח השפע הנמשך לשם כאשר יסתום אותו משעול הכרמים הנמשך דרך שם השפע לשרי האומות כדאיתא פ' בלק ויוציאנו בסוד אור חוזר בשמחת י"ט כמשוש חתן על כלה:

הלואה דשולחנות היינו אותם שנאמר בהם כי כל שולחנות מלאו קיא וכו' בקביעות וחילוף אסור לפי שהם קליפה גמורה:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה