מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקל
[א] ימי החול וחול המועד אחד הם אלא כי יש הפרש ביניהם מקצת מלאכות אסור לעשותם ויש מלאכו' שהוא מותר לעשותן משום דבר האבד וסוד הענין שנאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח הלא זה דברי בפי' המשנה כל ישראל יש להם חלק לעה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וכו' דהכי קאמר אפי' אותם שנקראים עמך שנאמר רד כי שחת עמך כלם צדיקים והיינו מ"ש כל ישראל יש להם חלק לעה"ב הוא משחז"ל כל א' מישראל יש לו שני חלקים חלק אחד בג"ע וחלק בגהינם וכבר ביארתי כי מ"ש חלק היינו לפי כי כל הנבראים הם נולדים מאדם לפי שאכל מעץ הדעת טוב ורע נמצא כי כל הנולד ממנו יש לו חלק טוב וחלק רע הם השני חלקים הנזכרים ולכן הוא אומר כל ישראל יש להם חלק לעה"ב הוא חלק הטוב הנזכר שנ' ועמך אפי' הבלתי הגון שנאמר בו והגד לעמי פשעם לעולם ירשו ארץ כמ"ש הר"ם במז"ל ארץ זו היא כינוי לארץ החיים אמנם עוד אני מדבר בזה ע"ד מ"ש הרמב"ן ז"ל כי עולם הבא יובן לעולם התחייה ולפי שהוא אחר זה העולם נקרא עה"ב ולכן מבשר ואומר כי אז יהיו כלם צדיקים לעולם ר"ל לעה"ב והוא מקרא קצר וזה הוא סיבה כי ירשו א"י בשלימות של עשר עממין וסדום ועמורה וכו' וחזר והגיד כיצד ימצא זה הענין להיות נצר מטעי וכו' כי הנה היל"ל נצרי מטעי אלא הכי קאמר כל נצר ונשמה מישראל תהיה מטעי שאני נוטע אותה כמה פעמים עד שיהיה מעשה ידי להתפאר דאלו מתחילה בזמן הבריאה אמרו מ"ה מה אנוש כי תזכרנו אך לעתיד יהיו להתפאר כד"א ישראל אשר בך אתפאר הנה צדק מאמרו וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ולכן אני אומר בזה הרמז כי מלאכה זו היא תחילתה מן התורה שנאמר אשר חטא על הנפש והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה וחז"ל התירו דבר האבד וסמכו אקר' של ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו' ובכן בא הרמז בזה גם על הגליות מה ששנינו עשרת השבטים אין עתידים לחזור שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה וחז"ל אמרו אם מעשיהם כיום הזה אינם חוזרים וכו' לפי שיהיו כלם צדיקים לכן חוזרים ובאו האובדים בארץ אשור וכן אתה דורש במה שנחלקו בקטני רשעי ישראל וכו' על כלם כאחד ועמך כלם צדיקים וברור הדבר בעיני בני אדם עם משחז"ל כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי אין הקב"ה מוציא המצות כנגד העונות ולכן ימצא כי בכל פעם שהאדם מתגלגל מרויח לפי כי הוא נידון על העונות אך המצות הם קיימות נמצא שלכן צדק הקב"ה במאמרו לעתיד אני מעיד בישראל שקיימו כל התורה כי אין הרצון על כל כללות ישראל או מצד הערבנות כמו שחושבים קצת אין זה אלא כי ימצא כל א' מישראל שקיים כל התורה כלה באמת ואל יקשה בעיניך א"כ הוא איך נחלקו ב"ש וב"ה על בריאת האדם נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא כי שתי תשובות יש בדבר ראשונה אחת היא כי זה הויכוח יצדק על א"ה וגם שנאמר כי יצדק על כל האדם התבונן מ"ש נוח לו שלא נברא ולא אמרו טוב לו שהרצון לומר אע"ג שהיה מאן דאכיל דלאו דיליה וכו' יותר הנאה היה לו בזה ולא יהיה שוה בערך מה שטורח בענין הגלגול ולכן בא הרמז בדין זה על האדם הבינוני שאינו צדיק גמור דאלו כך היה אסור בכל ענין מלאכה כדאיתא בזוהר פ' משפטים דף צ"ד. וז"ל ובשביעית יצא לחפשי חנם דצדיק לית ביה מלאכה כיון דלית ביה מלאכה לית ביה שעבוד וכן איתא בזוהר פ' בהעלותך דף קנ"ב וז"ל אית בני נשא בחולין דטהרה מסטרא דמיכאל ובחולין דהקדש וכו' ואית בני נשא דאינון ביומין טבין ואינון קדש קדשים וכו' והנה מבואר מזה המאמר כי נמצא בני אדם שדומין לשבת וי"ט ויש שדומין לחול דטהרה ובחולין דהקדש ולכן נלמד מזה על פי הדברים האלה מ"ש בזה כי חול המועד דהיינו אלו בני האדם שדומים לחול המועד מותרים בקצת מלאכות דאלו ת"ח קים לן מאן דאשתמש בתגא חלף ק"ו מבלשצר שנשתמש בכלי קדש לאחר שהיו חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוהו ועכ"ז נעקר מן העולם שלכן ר"ל לא רצה לרכוב על אותו היודע משנה אמנם מי שהוא דרך חול מותר במקצתן כדלקמן:
ועוד מורה דרך נכונה להודיע לאדם שיעשה מעשיו לשם שמים כי הנה נאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ כנראה כי הנהגת העולם זה השפל יהיה על ידיהם ולא היא אלא הנהגת העולם אינו אלא ע"י שלוחיהם כדאיתא בזוהר פ' ויקהל דף ר"ד. וז"ל תא חזי רזא דמלה כל אינון שית יומין קיימא מלה דכלא אתאחד ברזא דחד נקודה קדישא וכו' ואית יומין אחרנין דקיימן לבר בסטרא אחרא וכו' ת"ח אית ימים ואית ימים ימי חול כמה דאתמר ואלין קיימין לבר לעמין ימי השבוע קיימין לישראל וכו'. ולכן למדנו ממאמר זה כי ג' חלוקות הם יש ימים דקיימין בס"א ועליהם נאמר עד שלא יבאו ימי הרעה כדאיתא בזוהר פ' מקץ וההפך ימים שבקדושה ויש ימים שהם חול ובאלו ימי החול הם נחלקים לשנים מהם לישראל ומהם לכותים ולכן ימצא כי אותם הימים שהם לחלק ישראל יהיה להם הכינוי חול המועד וכנזכר במאמר וז"ל וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה כל יומין דשבתא אתאחד כל אינון יומין באינון שית יומין דלגו ולכן נמצא הפרש בימים האלה הנק' חול המועד כי לפי הנראה לעיני חז"ל אמרו בקצת מלאכות הנראה בהם ענין ס"א ולארץ לא יכופר עון הקודם כאשר נעשה אחת מהנה ומותר במקצתן ועתה התבונן דבר גדול כי הנה חז"ל נסתפקו אם פ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו מן המנין או פ' והמלאכה היתה דים וכו' והענין בקיצור כי אותה מלאכה דיוסף פעמים היא נעשית למטה בסוד מט"ט כדאיתא בתיקונים צדיק וצדק מתייחדין בששת ימי החול ע"י מט"ט ולכן אז באותו זמן פסוק שהוא בסוד המשכן של מט"ט אינו ממנין המלאכות ט"ל הנאמרים במשכן אמנם כאשר יהיה יום שבת או י"ט אז נמנה פ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו כי אז הייחוד של צדיק וצדק אינו נעשה ע"י מט"ט אלא למעלה כנזכר שם בתיקונים ולכן לא נפל הספק בשני פ' הללו בדרך ההזדמן ולכן יש מלאכות שהם מותרות כאמור: