מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקכח
[א] הנה נתבאר למעלה היות האדם ע"י מעשיו סיבה להשכיל להטיב לעצמו ולזולת וזה יהיה ענין העירוב שמתערב עם הקב"ה כד"א כי מי זה. ערב אל לבו לגשת אלי וזה יהיה ע"י מעשה המצות שעושה בחבורה הלא זה דברי במשחז"ל וילבש צדקה כשריון מה שריון כל קליפה וקליפה מצטרף כך הצדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת דקשה מהיכא תיסק אדעתין שלא תצטרף שהוצרך ללמוד מן השריון אמנם הנוגע לענין זה הוא כי צירוף זה שבא ללמוד מן השריון הוא ענין גדול כי השריון בהיותו בכף איש מועיל לתלות בראש לנוי בעלמא וכאשר יהיה חצי אמה ניתן על הלב ומציל לאדם מחץ יעוף יומם וכאשר הוא יותר גדול וכן על זה הדרך הולך וגדל השיווי שלו לא ראי זה כראי זה כך כל פרוטה של הצדקה מצטרף לחשבון גדול שאם נתן אדם פרוטה לעני והשלים לחם חוקו באותה פרוטה נחשב לו כאלו פרנס אותו בכל המצטרך לאותו היום וכן ע"ד זה הוא לענין הצדקה וכל המצוה הנעשית בקהל עם נמצא לה חשובות גדול ולכן כה יאמר י"ט דהיינו בצאתו מן, העולם אין צריך עירובי חצרות הוא ענין העירוב הנזכר כי אין צורך למצוה הנעשית ע"י תערובת בחברה והנה ענין חצרות אלו הם מה ש"ה אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך ונאמר נכספה גם כלתה נפשי לחצרות בית ה' ואיתא בזוהר פ' שלח לך דף קצ"ו: וז"ל ג' שורין אית לג"ע ובין כל חד וחד כמה רוחין ונשמתין מטיילין תמן ואתהנן מריחא והנה בכל מקומות הללו אין צורך למצות הללו וכן נמי שיתופי מבואות אינו צריך הוא מ"ש פ' משפטים דף צ"ו. וז"ל מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא דכד נפקת מעלמא ובר נש אסטי ארחיה בהדה היא בעאת לסלקא לעילא גו משריין קדישין בגין דמשריין קדישין קיימין בההוא אורחא דג"ע ומשריין נוכראין קיימין בההוא ארחא דגיהנם זכתה נשמה כמה משריין קדישין קא מתעתדן לה לאתחברא בהדא ולמיעל לה לגן עדן לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעדן בארחא דגיהנם ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למעבד בה נוקמין וכו' ולכן הוא אומר כי אין צריך שיתופי מבואות לפי כי כפי מעשה האדם כך מגיע לו בשעת המיתה אם יזכה כמה מלאכים קדושים מלוים אותו עד שמכניסים אותו לג"ע ובהפך מזה לוקחים אותו מלאכי חבלה עבדין ביה נוקמין ומכניסים אותו לגיהנם אבל עירובי תחומין צריך הוא מ"ש בזוהר פ' ויקהל דף רי"א. וז"ל אתר חד אית בגיהנם דתמן אצטריפו נשמתין וכו' תרין מלאכין זמינין בגנתא דעדן וקיימין לתרעא וצווחין לגבי אינון ממנן דבההוא אתר דגיהנם בגין לקבלא לההיא נשמתא וכו' צווחין לגבייהו ואמרו הנם וכו' ולזמנין דהיא אתלבנת ואינון ממנן נפקין עמה מההוא אתר וזמיני לה לגבי פתחא דגנתא דעדן דתמן אינון שליחן ואמרי לון הנם וכו' והנה נתבאר מזה המאמר כי תחומין יש בין ג"ע לגיהנם ומלאכים ממונים בין זה לזה שאומרים הנם ולכן יאמר כי צריך עירובי תחומין להועיל לאדם כאשר מוליכין אותו מתחום לתחום ושאר הלכות תחומין נתבאר במקומן:
[ב] י"ט שחל להיות ערב שבת וכו' גם זה מבואר עם הנזכר לעיל כי י"ט של האדם הצדיק הוא יום המיתה יען כי כן שנינו יפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי העה"ז ולכן כאשר חל י"ט זה להיות בערב שבת הוא יום המיתה כלומר כי הנה מאחר כי מה שאנו מכנים המיתה לי"ט בעבור קורת רוח הנמצא לאדם פעמים כי אין לאדם קורת רוח בצאתו מן העולם עד שיתן דין וחשבון על מעשיו ונקה האיש מעון אח"כ אז יצדק לומר. שהוא י"ט לגבי דידיה אמנם כאשר חל להיות י"ט שלו בערב שבת דוקא יום צאתו מן העה"ז לפי שהוא צדיק גמור ותכף מכניסים אותו במחיצת הצדיקים אדם זה אין צריך לכלום ולכן אמר אין מערבין לא עירובי חצרות שהוא צורך להכנס בחצרות בית ה' ומתקיים בו ילכו מחיל אל חיל ואין מעכב אותו ולא עירובי תחומין דהיינו ללכת בדרך ישר כמשחז"ל האדם יש לפניו ב' דרכים הא' תחילתו מישור מעט ואח"כ כולו מלא קוצים וצרורות והשני מלא קוצים וצרורות מעט ואח"כ כלו מישור הטיפש הולך באותו דרך שהוא מישור בתחילה ואחר כך בגדיו נקרעים בקוצים נפל שם באחת הפחתים והפיקח הולך בדרך שיש צער מעט בתחילתו ואח"כ יתהלך למשרים ולכן אין צריך עירוב תחומין אבל אם נזכר ביום הראשון בשני ימים טובים של גליות שהם שני זמנים כי הנשמה גולה וסורה גם הנפש לא תמלא להכנס למקומה הלא הם ז' ימים לבכי ל' לגיהוץ יכול לערב עירובי חצרות כדי שיוכל להכנס מחצר לחצר וילך מחיל אל חיל בתנאי שיעשה המצות התלוים ברגלים כמשחז"ל אצל פ' כל עצמותי תאמרנה אבל עירובי תחומין אין מניחין בתנאי בי"ט אלא צריך להקדים להועיל לו באחריתו:
וכאשר נחזור לבאר ע"ד הנ"ל כי המעשה אשר יעשה האיש הישראלי יש לו שורש למטה ועשה פרי למעלה ולכן יאמר י"ט שהוא בסוד הצדיק אין צריך ערובי חצרות להתערב באותם שתי חצרות בית ה' אם לענין העולמות העולים לשם ומביאים איש מנחתו כנזכר לעיל הוא אינו צריך להם כי כל זה הוא לצורך הכלה כדאיתא בזוהר פ' ויצא דף קמ"ט. וז"ל א"ל חייך דלא זמיננא לך בגין תלת מלין וכו' וחד בגין דלא תכסיף קמיה אינשי דחבורה דאורחא דילן דכל אינון דאכלין לפתורא דחתן וכלה כלהו יהבי נבזבזן ומתנן לון עכ"ל הנה מנהגן של ישראל תורה היא ולכן נותן ליתבע בדין ולכן יאמר כי נהי שהמתנות באים לחתן וכלה אבל הצורך הוא לכלה אמנם הצדיק לא צריך וזה סוד הפ' תן לחכם ויחכם עוד זו רות המואביה לפי שבאה משדי מואב הוצרכה ללקט בשדה שנאמר דודי ירד לגנו וכו' וללקוט שושנים אמנם הודע לצדיק זה בועז בהודעה בלבד ויוסף לקח אותם עשרה זקנים ועשה בה ליקוחין ולכן אין הצדיק הנקרא יום והוא טוב צריך עירובי חצרות להתערב עמהם שהרי נאמר ויקרא הוציאו כל איש מעלי וכן היה ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו ולא צריך לשיתופי מבואות לפי שהוא תדליק נר במבואות האפלים שנאמר אור זרוע לצדיק בזמן כי ולישרי לב יש שמחה וכל הלכות תחומין מבוארים במקומן:
יום טוב שחל להיות בערב שבת וכו' הנה יו"ט זה סוד החסד הנקרא יום שנאמר חסד אל כל היום שחל ונתפשט להיות בערב שבת הוא יום ששי בחינת הצדיק בסוד והוא יושב פתח האהל כחום היום אין מערבין ערובי חצרות דמאחר שהתחיל להתפשט מדת החסד אין מעצור כל דבר ואין פחד מהחיצונים שלא יתעוררו ויעכבו השמחה שהרי נא' ואל זועם בכל יום מכ"ש בי"ט ולא עירובי תחומין לפי כי הנה כלם הם מזומנים למעלה להיות נהנים בחסד אל כל היום אבל אם נזכר ר"ל שנמשך לו סוד הזכירה מלמעלה שהוא מבחינת הפנים שהוא בגי' זכור במנין רגל ולכן הצדיק הוא סוד יש רגל מברכת ר"ל כי ע"י שנמשך לו אור מן יש עולמות עליונים נעשה בסוד רגל מברכת ולכן ביום הראשון בשני ימים טובים של גליות שנאמר בהם כצפור נודדת כדאיתא בהקדמת התיקונים כצפור דא שכינתא נודדת מקינה כן איש דא איש צדיק נודד ממקומו ולכן יכול לערב עירוב חצרות בתנאי הם העולמות שעלו לשם הנקרא חצרות כאמור ויאמר אם היום קודש כדלעיל אבל עירוב תחומין אין מניחין בתנאי כי הנה אינו יכול לעלות שם זולת המזומני' סטרא דקדושה ולא עבר זר בתוכם וכן לעתיד אין עולים לירושלם עליונה אלא ע"י הזמנה כמשחז"ל והיה מדי חדש בחדשו וכו' יבא כל בשר: