מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקכו
[א] לא נעלם מעין כל קורא דברי חז"ל כי הרשע הוא נקרא מת בחייו שנאמר אם אחפוץ במות המת ונאמר ואתה חלל רשע נשיא ישראל ולכן בא ענין זה ברמז הדין זה מ"ש מת המוטל לקברו אם הוא בי"ט ראשון וכו' כי הנה נתבאר בכמה מקומות כי אדם הצדיק יום פטירתו נקרא י"ט אצלו כדמוכח מן הזוהר ובענין הלולא דר"ש ע"ה וקרוב לשמוע דמאחר כי נעשה לצדיק כבוד גדול במותו כמו שחז"ל שלש כיתות מ"ה יוצאים לקראתו וכמה צדיקים הכל מקדימים לו שלום ונוסף עוד מ"ש בזוהר כי האבות יוצאים לקראתו ומלך אחד ית' בראשם ויקרא לו ה' שלום כאשר בארתי בפירוש שיר השירים ולכן בלי ספק לאיש אשר אלה לו הוא י"ט לגביה דידיה יום המיתה וכדאיתא בזוהר פ' תרומה דף ק"ן. וז"ל ולית חידו לרוחא בר בההוא גופא וחדי על דאתפשט מהאי גופא דהאי עלמא ולכן יאמר נא זה החלל רשע מת המוטל לקברו אם הוא ביום טוב ראשון דהיינו יום המיתה הנקרא יום ראשון ולא שם אל לבו ולא דעת ולא תבונה לעשות תשובה מאחר כי כמה זמנים נתן הקב"ה לבני האדם לשוב והם ה' זמנים כאשר בארתי במלת זמן זמניהם זמנים רבים נתקנו לענין התשובה אחת בזמן י"ג אור לי"ד וזאת שנית לזמן כ' כי אז מענישין בבית דין עליון וגם עד זקנה ושיבה גם כאשר מוטל על ערש דוי ונוסף על הכל בפרק של המיתה אפי' הרהר בתשובה מתקבל לפני הקב"ה כאשר בארתי במאמר מה נשתנה תכלת מכל מינו צבעונין מפני שדומה לעשבים ועשבים דומים לים מצורף עם משחז"ל כשהרשע הולך לשם ורואה בצרתו אומר הניחוני ואעשה תשובה אומרים לו עולם שיצאת ממנו דומה לע"ש וזה דומה לשבת אם לא טרח מע"ש מה יאכל בשבת וכל אותם המשלים נתבאר על זמנים הנזכר כמבואר במקומו ולכן זה אשר לא נתן אל לבו לשוב אל ה' לתקן את נפשו ומת בי"ט שראוי לו איהו דאפסיד אנפשיה ויתעסקו בו עממין הוא כינוי כי נפשו מתלבשת בעכו"ם כך אחז"ל נפשותיהן של רשעים הן הן המזיקים וביארתי מהו הן הן דקאמר כלומר הן בחייהן מזיקין לכל העולם ע"י מעשיהם הרעים הכריע כל העולם לכף חובה וכן נמי הן לאחר מותו הן המזיקין כי הם מטמטמין לבם של רשעים וסותמים לבם מלעשות תשובה כדאיתא בזוהר פ' אמור דף ע'. כי לאחר שנידונין ג"פ ביום יוצאים מגיהנם והם מסתכלים ברשעים שנסתם לבם מן התשובה ומחטיאים אותם וכו' והיינו מ"ש יתעסקו בו עממין כלומר יתעסקו המזיקין להיות בחברה עמהם לעשות מעשיהם ומי יודע אם כאשר ימות בסגנון זה יבא להתגלגל בכותים בעצם עכו"ם והגוף נאבד ולכן יתעסקו בו כותים מפני כי זה הרשע נאבד לכן הם יקחו חלקם כדאיתא בזוהר פ' משפטים דף צ"ז. אם רעה בעיני אדוניה מלוכלכא בטינופי חובין ולא אתחזיאת קמיה כדקא יאות ווי לההוא גופא דאתאביד מההוא נשמתא לעלמין הנה מבואר מזה המאמר כי גוף הרשע נאבד כשהלך בלא תשובה וגם הנפש לא תמלא כדאיתא בזוהר פ' משפטים דף צ"ה. וז"ל מה אתעבידו מאינון נשמתין חמינן בספרי קדמאי דמנייהו הוו אינון חסידי א"ה וכו' אמנם כגון זה הולך לעם נכרי אויב ושונא ולכן לאיש אשר אלה לו יתעסקו בו עממין כי משלהם נתנו להם אפי' מת בו ביום ואפי' אם יכולים להשהותו עד למחר שלא יסריח וכו' לפי כי הנה מה שאמרה תורה לא תלין נבלתו הוא מפני שני דברים שהם צורך למת הא' הוא מ"ש בזוהר פ' נשא דף קמ"ג וז"ל תאנא מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית אסור למיבת ליה בביתא משום יקרא דהאי גופא דכתיב אדם ביקר בל ילין אדם דהוא יקר מכל יקרא כלילין מ"ט משום דאי יעבדון הכי נמשל כבהמות נדמו וכו' זאת ועוד אחרת איתא בזוהר פ' תרומה דף קמ"א. וז"ל מאן דנשמתיה נפקא בארעא קדישא אי אתקבר בההוא יומא לא שלטא עליה סטרא אחרא ובפ' אמור דף פ"ח ז"ל בתר דנפקא נפשא מן גופא אסיר למשבק ליה בלא קבורה וכו' דאיפשר דקב"ה גזר עליה בגין למיתי בגלגולא אחרא הנה למדנו כי הלנת המת נאסר מפני שלש סיבות והם לצורך הנפש ושלשתם אינם צודקים ברשע ולכן אין רשות להלין אותו אע"ג כי לא יסריח דאין לך סרחון יותר ממנו וממעשיו הרעים וכל זה בעשיית קבר כי הנה איש הישראלי בו נאמר והלך לפניך צדקך כי מעשיו מקדימים ונכנסים בקבר אבל בקבר הרשע זה מאחר כי הוא מדור לס"א בחייו גם במותו לכן עשיית קבר יהיה על ידי כותי וארון נמי יעשו לו כי הנה איתא בזוהר פ' ויקהל דף רי"ד. וז"ל בכה ר' אבא ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי לההוא כסופא ווי לההוא עונשא דלא כל מאן דבעי עאל בארונא בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמי' דלא חטא בההוא ברית את קיימא קדישא מעולמוי ואי לא לא אצטריך למיעל בארונא ולמפגם ארונא וכו' בשעתא דדיינין ליה בההוא עלמא מסתכלן בעובדוי אי הוה פגים רזא דברית קדישא דחתים בבשריה והשתא פגים ארון וכו' כיון דנפקי ליה מכללא דאדם אפקי ליה מכללא דכלהו אחרנין דאתעתדו לחיי עלמא ויהבי ליה לההוא ארון דלא אתכליל ברזא דגופא דאדם כיון דאתמסר לההוא סטרא חיליה דעאלין ליה לגהינם ולא נפיק מניה לעלמין ע"ד כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וכו' הנה מבואר מן המאמר כי הרשע הנכנס בארון כמה עונשו וסוף כי מכניסין אותו בארון דס"א ואין לו חלק לעה"ב ולכן מת זה יעשו לו הארון עממין להכניסו בס"א ולענין התכריכין איתא בזוהר פ' שלח דף ק"ע ושם נאמר ז"ל ויראני את יהושע וכו' מאי לפני המלאך דדאין דינוי וכו' מאי קמ"ל דכל בר נש דלא זכי בעיטופא דמצוה בהאי עלמא כד עייל בההוא עלמא קאים בלבושא טינופא וכו' דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי מאן דאתלבש ביה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הרשע מלבישים אותו תכריכין הנקראים בגדים הצואים ולכן נמי זה המת התכריכין שלו עושים אותם כותים הנזכר אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו וכו' מותר ע"י ישראל כי זה לא יועיל כלום למת רק לתת שכר למתעסקים בו: [ב] מת ביו"ט ראשון אסור להלינו עד יום טוב שני מטעם האמור בפ' ולא תטמא את אדמתך דהא לגבי דידיה אינו מפסיד כלום כאמור דמאחר שהוא רשע בלאו הכי העונש שלו מרובה:
[ג] בשבת ויוה"כ לא יתעסקו בו כלל ואפי' ע"י כותים וכו' לפי כי קלקלתו תקנתו אולי להיות יוה"ך נתכפר לו קצת:
[ד] בי"ט ב' יתעסקו בו ישראל אפילו בי"ט שני של ר"ה וכו' הנה יום שני לגבי האדם הוא עד מלאת לו שנה תמימה כי אז הנשמה עולה ואינה יורדת כמו שחז"ל ובכן ניצול האדם מן הדין ולכן אשר לא טוב עשה אפילו באותו יום נקרא מת בי"ט שני אמנם מאחר כי כן הוא כנראה כי לא היה רשע גמור ולכן יהיה יום טוב שני זה לשלשים יום כי כן איתא בזוהר פ' ויקהל דאפי' צדיקים הם נידונים שלשים יום. כי תדרשנו ימצא לך דף קצ"ט וז"ל מה כתיב ויהי יונה במעי הדגה מעוי דדג דא בטן שאול וכו' שלשה ימים ושלשה לילות אלין תלת יומין דאתדן בר נש בקברא ואתבקעו מעוי לבתר תלתא יומין ההוא טינופא אתהפך על אנפוי ואומר לו טול מה דיהבת בי וכו' הה"ד וזרתי פרש על פניכם לבתר דא מתלתא יומין ולהלאה כדין אתדן בר נש מעינוי מידוי מדגלוי וכו' והנה מבואר מזה המאמר כי עד שלשים יום נידון האדם ולכן זה יהיה רמז למה שאמר מת בי"ט שני כי יום שלשים ומצא לאדם י"ט שניצול מאותו עונש הגדול וזה לא כן היה לו אלא נקרא מת בו ביום מפני רוע מעלליו אפילו ביום שני של ראש השנה כלומר ואפילו בתשלום השנה שלו כי אז הנשמה עולה ואינו יורדת אז מת הוא עכ"ז יש לו תקנה קצת דמאחר כי לא נקרא מת ביום טוב ראשון שהוא יום המיתה נראה שלא היה רשע גמור ולכן יתעסקו בו ישראל אפי' לא אשתהי לחתוך לו הדס מן המחובר כי לא יעדר מהיות לו מצוה כמעשה הצדיקים הנקרא הדס כמשחז"ל שנאמר והוא עומד בין ההדסים לעשות לו תכריכין מאותה חלוקא דרבנן ומכניסים אותו לארון של הקדושה ולחצוב לו קבר נמי ולחמם לו מים לטהרו כי זה מורה על טהרת הנפש במים חמין כדאיתא פ' בהעלותך דף קנ"ג וז"ל אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי וכו' לא צריכים לדכאה במים פושרים כבינונים כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים בגין דזוהמא דילהון נפישא וכו' וכנגד זה הוא ענין מים חמין לטהרו ועוד לגזוז שערו דאלו זכה לענין של הצדקה שנאמר בה וכן נגוזו ועבר לא היה צריך לגזוז שערו כדאיתא בזוהר פ' מקץ דף ר"מ. וז"ל ר"ש אמר בזמנא דנשמתא נפקת מהאי עלמא בכמה דינין אתדנת עד לא תיעול לאתרה לבתר כל אינון נשמתין אית לון למעבר בהך נהר דינור ולאסתחאה תמן וכו' ומאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא ויתן ממוניה בצדקה כדין ועבר בההוא אתר ולא דחיל וכרוזא קרי ועניתיך לא אענך עוד כנ"ל וההפך מזה איתא פ' פקודי דף רמ"ז וז"ל וכד נשמתא סלקא ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא ואזיל עמיה עד די מטא לנהר דינור די נשמתא אצטריכא לאסתחייא ולאתלבנא תמן ולזמנין דטבעה ההיא נשמתא תמן ואתוקדת וכו' ולכן גוזזין שערו ואם אין באותה העיר מקום קברות לישראל מוליכין אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות אפי' חוץ לתחום דאף ע"ג שחטא ישראל הוא והגוף יש לו תקוה טובה ואין לקבור אותו אצל כותי רק אצל שכונת קברות דישראל אפי' שהוא חוץ לתחום של ישראל וחטא כמדובר ומשכירין לו ספינה להוליכו היינו לרמוז כי בא יבא בגלגול בגוף אחר ונתקן כי הספינה רומז לגוף כדאיתא בזוהר פ' ויקהל יונה שירד לספינה היא הנשמה שנכנסה בגוף וכן איתא בתיקונים וע"י הספינה שהוא גוף השני מוליכין אותו ממקום למקום יוצא ממקום המיוחד לו בגיהנם ומוליכין אותו למקום שיש לו בג"ע הלא הם דברי חז"ל כי כל אחד יש לו שני חלקים חלק א' בגיהנם וחלק בג"ע וכאשר היה רשע אבד חלקו של ג"ע ועתה שהלך בספינה זו חוזר אל מקומו זורח הוא שם וכן בדברי חז"ל משל לשתי ספינות שהיו פורשות לים הגדול הרי המשילו לגוף אל הספינה די"ט שני לגבי מת זה כחול שויוה רבנן כלומר כמו כאשר האדם מת שלא בימים הללו על דרך הרמז שבהם אלא שהוא אדם דרך חול אבל אינו רשע דלגבי דידיה כל זה מותר כך אדם זה אף על גב שנקרא מת ביום שני מפני מעשיו כך שויוהו רבנן כחול להורות כי אע"פ שחטא ישראל הוא ולכן אפי' אפשר בכותים כן לא יעשה אלא יתעסקו בו ישראל להודיע כי יהיה מתגלגל אח"כ בגוף הישראלי חוץ מן הכפה שבונים על הקבר שהוא הציון כמו ששנינו בונין לו נפש על קברו זה לא יתכן לאיש זה להיות נתקן כל כך כי עדיין מספקא לו אם יקום והתהלך בחוץ לזמן של התחיה:
במה דברים אמורים כשרוצים לקברו בו ביום וכו' הנה נתבאר בזוהר פ' תרומה דף קמ"ב וז"ל ואי תימא נפש לעילא דאתיישבת גו גופא בקברא אן הוא קברא אלא גו ההוא קליפה תקיפא וכו' הנה למדנו ממאמר זה כי סוד הקבר הוא הקליפה תקיפא ולכן יאמר נא במה דברים אמורים כשרוצים לקברו בו ביום דהיינו הרמז להכניס אותו לתוך אותה קליפה תקיפה אז עושים לו כל אלה הדברים על ידי ישראל כדי להציל אותו ולעזור אותו עזר מעט אבל אם אין רוצים לקברו בו ביום בתוך אותה הקליפה אז אם עושים לו שום דבר איסור מלאכה אפי' ע"י עכו"ם כי לא לעזרה לו אבל טלטול מותר כי יש במשמע שמתקיים בו ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע:
[ה] החופר קבר למת בי"ט שני מותר לו ליטול שכר לפי כי הנה נתבאר כי הקבר הוא סוד קליפה תקיפא והחופר קבר משתמע כי עושה רושם בקליפה זו באותה חפירה ע"ד ויקוב חור בדלתו ולכן מותר לו ליקח שכר כי מצוה קעביד:
[ו] מותר לנות המת בי"ט ראשון תוך התחום הוא מה שחז"ל כשהאדם יוצא מן העולם אומרים המלאכים לפני הקב"ה צדיק בא לכאן אומר להם צאו ולוו אותו ולכן יגיד כי ענין לוייה זו יש לה שיעור אף ע"ג כי לענין הלוייה הגשמית אמרו חז"ל אין נה שיעור היינו לענין החיים אשר המה חיים עדנה אבל לענין לויית המת יש לה שיעור בי"ט ראשון תוך התחום של הקדושה בכל העולמות התחתונים ובי"ט שני מאחר כי לא היה מאותם הנקראים מתים בחייהם י"ט ראשון שלהם אלא נקרא י"ט שני על פי הדברים הנ"ל מלוין אותו אפילו חוץ לתחום של ישראל וחוזרים למקומם בו ביום כי כך אחז"ל כשהצדיק הולך אל בית עולמו יוצאים צדיקים ומלוים אותו ואז אומר הקב"ה לצדיק שהלך שם יבא שלום ולצדיקים שלוו אותו אומר ינוחו על משכבותם והיינו מ"ש וחוזרים למקומן בו ביום:. וכן מותר להחזיר כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום והם הסל והמגרפה שהם דוגמא הסל לענין התורה הוא המשל שאומרים חכמים ז"ל לטרסקל נקוב שהשכירו ב"ה למלאות אותו מים והכל בורחים מפני שאינו מתמלא הפיקח אמר ולא שכרי אני נוטל כך הלמד ושוכח אומר מה הנאה יש לי הפיקח אומר ולא שכר אני נוטל והמגרפה הוא גורף ומשליך ואינו מקיים מכל מקום הם כלי הקבורה ומועילים כי הנה כל מה שלמד האדם מזכירין אותו קודם שימות וכל זה מחזירים אותם עמהם דהא אותו המת לא היה מקיים כל זה: [ז] המלוים את המת אסורים לרכוב על בהמה הוא העושה מעשה בהמה לא מפני שעושים מצוה יתגאו בעצמן אפילו בי"ט שני שהוא אדם שאינו הגון כאמור ואפילו האבלים שהם מתאבלים על מעשיו הרעים ע"ד משחז"ל בפסוק ואשלם נחומים לו ולאביליו שמתאבלים על הרשע אבל הקוברים שצריכים לקברו שהם גומלי חסדים אם אי אפשר מתירים להם ביום שני לרכוב על העושה מעשה בהמה דהא אסור להוכיח ברבים שנאמר ולא תשא עליו חטא שלא יתבייש מ"מ מתירים להם לדבר סרה על אדם כזה כדי שיראו רבים ויראו אע"ג שאמר החכם תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח:
[ה] אם נודע לבני עיר אחת שישראל מת והרמז הוא על הנקרא מת כאמור מאחר שהיא ישראל אפילו רחוק משם ד' או ה' ימים ר"ל שנתרחק אותם ד' או ה' זמנים הנמצאים לעשות תשובה בזמניהם ולכן הוא רחוק ה' מרשעים ולא נתן לקבורה כי הנה הגוף שלו נאבד כנ"ל אע"פ שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד בית מועד לכל חי מותר לצאת לדרך למהר קבורתו דמאחר כי לא ידעו מה הוא אולי יהיה לו תקנה ע"י הקבורה:
[ט] תינוק שמת בתוך שלשים אם גמרו שערו וצפרניו וכו' גם זה יהיה הרמז שלו על דרך משחז"ל קטן שלא כלו לו חדשיו שהוא כינוי אל החוטא ולכן לא מלא שנותיו ומת בתוך שלשים הוא הדבר הנ"ל כי שלשים יום דנים את האדם מעיניו מידיו ומרגליו אם גמרו שערו וצפרניו הם שני דברים שהיה שלם בהם ענין השער הם דברים קלים ע"ד וסביביו נסערה מאד שהקב"ה מדקדק עם האדם כחוט השערה וביותר מכונה לענין מעשה הצדקה כנ"ל שאמרו גזוזה עוברת בנהר וצפרניו הוא דוגמא למצ"ת כמש"ה חטאת יהודה כחובה בצפורן שמיר וביותר מכוון אל הגזל אם שלם זה האדם בשנים אלה הוא בחזקת בן קיימא היינו אדם צדיק ודינו כמת גדול שהוא אדם שלם אע"פ שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו כי ה' יראה ללבב דרוב נשי' יולדות בן קיימא בתר רובא דעלמא אזלינן:
[י] נפלים שנהגו להסיר ערלתם וכו' וזה יהיה הרמז שלו לאותו שנפל למשכב ועדין לא ישוב ונהגו להסיר ערלתם שהיא ערלת הלב הצרור אבן במרגמ' כן נותן לכסיל כבוד התורה או בקנה ע"ד הושיטה לו בקנה כי הוא מהביל שעשה מן הרעות אסור לפי שנפרעין ממנו ומן המשבח אותו אפילו בי"ט שני הוא הנענש באותם שלשים יום כנ"ל י"ט שני של גליות כלומר כי ילמד מן הרוצח שגלות מכפרת עון וזה נמי מכ"ש שהמיתה מכפרת עליו אסור:
[יא] אין קורעין על המת אין מצטערין על מת זה אפילו שהוא בי"ט שני ע"ד הנ"ל אפילו קרוביו לפי כי כך אחז"ל רשע נאבד מן העולם טובה באה לעולם:
[יב] כשמת ליל י"ט שני כנ"ל משכימין וקוברין אותו קודם תפלה אולי תועיל בעדו התפלה כשמת ביום כי לא היה במחשך מעשיו קוברים אותו אחר אכילה לרמוז כי אחר ימים שהאדם נידון בחיבוט הקבר על האכילה יהיה לו קצת תקנה:
עוד זה מדבר כנגד הנוגע למעלה וכך היה אומר מת המוטל לקברו כי ידבר בראשונה על הקליפה הנקרא מת כדאיתא בזוהר פ' שופטים דף רע"ה. וז"ל על פי שנים עדים יומת המת דא סמאל מת מעיקרו וישאהו במוט בשנים לא יומת על פי עד אחד לא יהא ליה חולקא באל אחר עכ"ל והיינו מ"ש מת זה סמאל המוטל לקברו כי צריך לקברו הוא הדבר אשר ביארתי במשנה מעבירין המת מלפני הכלה כי בתחילה צריך להעביר הקליפ' מת זה סמאל ואחר כך מכניסין הכלה עליונה לחופה כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף קל"ד. וז"ל בשעתא דאיהי אתת בעולמתהא ובעאת לאפרשא מס"א אתת כמאן דמזדמנ' למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר והכי מכריזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא כדין סטרא אחרא לא ניחא ליה ואתפרש כד"א צאינה וראינה בנות ציון וכו' כיון דאתת כל אינון שנשהא עיילין לה לחופה בהדי' מלכא בלהנש וכו' ועוד איתא פרשת תרומה דף קע"ג וזה לשונו ועד דסטרא אחרא לא אתעבר מתמן לא יכלין אינון לאתייחדא במאריהון וכו' ולכן על פי הדברים האלה יהיה סמאל מת המוטל לקברו אם הוא בי"ט ראשון כי כל העולמות הם מזומנים למעלה כנ"ל מאמר פרשת קרח חכמת שלמה זמינת לכל חילהא בזמנא דמועד שריא בעלמא ולכן אפילו יסריח שנא' זבובי מות יבאיש (קהלת י) הוא היצר אפי' כמשאז"ל הוא מלאך המות יבאיש ריח רע כדאיתא בזוהר פ' תצא לילית אשפה מטונפת לא יתעסקו בו ישראל סטרא דקדושה כי מזומנים לקדושה הם לכן יתעסקו בו כותיים הקליפות שהם מסטרא דילה אפינו מת בו ביום שדחו אותו כי ממה שאמר במאמר אזמינת לכל חילהא הם סטרא דקדושה הרי מת ונדחה בו ביום ואפילו אם יכולים להשהותו עד למחר שלא יסריח אע"ג שאמרו ז"ל יצר תינוק ואשה לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כן עתה וכל זה בעשיית קבר היא הנקבה שלו קבר פתוח נוקבא דתהומא רבה וארון דס"א כנ"ל ותכריכין הבגדים הצואים כדאיתא בזוהר אבל להלבישו ולחמם לו מים לטהרו ולהוציאו ולשמו בקבר בנוקבא דתהומא רבא מותר ע"י ישראל סטרא דקדושה כדי לדחות אותו לחוץ במהרה:
מת זה אם הוא בי"ט ראשון אסור להלינו עד יום שני הוא מ"ש בזוהר דף קע"ג וז"ל מלאכי עילאין וישראל לתתא כולהו דחקי בההוא ס"א מלאכין עילאין כד בעאן לאתאחדא במאריהון לא יכלין עד דדחיין לה לבר מה עבדין נחתין שתין ריבוא דמלאכי קדישי ואפילו שינתא על כל בני עלמא וכד איהי נחתא דקא דחיין לה לבר ויהבי לה כל עלמא דא בההיא שינתא וכו' ולבתר אינון מתקרבי לגבי מאריהון וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי בלילה נותנים רשות לס"א לשלוט בעה"ז לכן אמר אסור להלינו עד יום שני מאחר שהוא שולט בלילה כדי שיתעסקו בו ישראל למטה אסור: בשבת וביוה"ך כי הנה הקליפה יורדת למטה כדאיתא בזוהר פ' ויקהל בענין מדורא דאשא דנפק ההוא שלהובא דאשא ודוחה אותה למטה כל יום השבת וביוה"ך אחז"ל ימי השנה הם שס"ה השטן בגי' שס"ד לומר כי בכל הימים הוא עולה ומקטרג רק ביוה"ך שאין לו רשות לדבר ולכן לא יתעסקו בו כלל אפילו ע"י כותיים בחינת הדינים אפילו להוציאו על ידיהם להניחו בכוך הוא נוקבא דתהומא עילאה העשוי מאתמול שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה הכל אסור בי"ט שני יתעסקו בו ישראל להוציאו מן הקדושה אפילו ביום שני של ר"ה כי אז הוא מקטרג עליהם שנאמר ויבאו בני האלהים להתייצב על ה' מפני שמקטרגים ויבא גם השטן להתייצב על ה' בעבור ישראל כדאיתא בזוהר ואפילו לא אשתהי לפי שהוא לישנא חדידא כדאיתא בזוהר אפילו לחתוך לו הדם מן המחובר דהיינו לשלוט על הצדיק הנקרא הדם לחז"ל שנאמר והוא עומד בין ההדסים ולעשות לו תכריכין מן הבגדים הצואים ולחצוב לו קבר נוקבא דתהומא עילאה ולחמם לו מים לטהרו היינו סוד נהר דינור ולגזוז לו שערו בסוד השעיר כדאיתא בזוהר פ' תצוה דף קפ"ה ע"ש. הנה מבואר כי זה היתרון נמצא לשעיר יותר מן העז דאלו העז תלי שערא והשעיר לא תלייא שערא ולא שעיע ולכן גוזזין שערו לטהרו נמי כל זה עושים לו ישראל ע"י משחז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביצה"ט וביצה"ר ואם אין באותו העיר מקום קברות לישראל הוא גהינם עליון שהוא לישראל דווקא כדאיתא בזוהר פ' וירא דף ק"ו. וז"ל גהינם למעלה לאותם פושעי ישראל שעברו על מצות התורה ולא חזרו בתשובה וכו' ולכן יאמר אם אין באותה העיר מקום שכונת קברות לישראל דהיינו בגהינם תחתון מוליכין אותו לעיר אחרת שיש בה שכונת קברות דהיינו גהינם עליון כאמור אפילו חוץ לתחום של ישראל שהרי כך הוא כי גהינם אף על פי שהוא עליון הוא חוץ לתחום של הקדושה ומשכירין לו ספינה סוד הנקבה שלו להוליכו ממקום של הקדושה למקום שלו שנאמר צואה בלי מקום דיום טוב שני לגבי מת זה כחול שויוה רבנן לעשות בו כל המעשים הנוהגים לעשו' בו בימי החול כדי לדחות אותו כאמור אפילו אפשר בכותי' כי כן יעשה לו על ידי כח הגבורות שבאים עליו מלמעל' יתעסקו בו ישראל באופן הנזכר דניחא ליה בהכי חוץ מן הכיפה שבונין על הקבר שאין בונין אותה בי"ט כי כן שנינו בונים לו נפש על קברו וס"א אין בהם נפש וסוסיהם בשר ולא רוח במה דברים אמורים כשרוצים לקברו בו ביום בנוקבא דתהומא רבה כדי לעשות הייחוד של הקדושה כאמור אבל אם אין רוצים לקברו בו ביום שהרי מערב י"ט נדחית הקליפה כאמור אין עושים לו דבר איסור מלאכה לפי כי ט"ל מלאכות הם כנגד ל"ט קללות שנתקלל אדם וחוה והארץ בעבורו אפילו ע"י כותים אבל טלטול כדי להוציאו לחוץ מותר כנ"ל החופר קבר למת זה ס"מ לקוברו בנוקבא דתהומא רבה ע"י ייחוד ק"ש שנעשה בו ד' מיתות ב"ד כדאיתא בזוהר בי"ט שני מותר לו ליקח שכר כדאיתא בזוהר דקשיר עבדא דא סמאל תחות מאריה בק"ש ולכן שכרו מרובה כנזכר שם מותר ללוות המת בי"ט ראשון דמאחר כי מלאכין עליונין דוחין לסטרא אחרא ומוציאין אותן לחוץ כדי שישארו הם לאתייחדא במאריהון ולכן מותר ללוות מת זה סמאל בתוך התחום של סטרא דקדושה ובי"ט שני אפי' חוץ לתחום של הקדושה וחוזרים למקומם אותם דסטרא דקדושה והיינו מש"ה עד הגבול שלחוך (עובדיה) ירצה כי כדרך שעושים לשר של עשו למעלה כך מגיע לעשו למטה השיאוך כדרך שעשה לחוה שנאמר הנחש השאני ואוכל כך השיאוך עם נוקבא דתהומא רבא ולכן יכלו לך אנשי שלומך וגם לחמך ישימו מזור תחתך כדרך שהאכיל לאדם מעץ הדעת וכל זה גרם כי אין תבונה בו לפי כי ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכו' ונחמד העץ להשכיל לכן אין תבונה בו והיינו משחז"ל ג' דברים נאמרו בעץ הדעת טוב למאכל ומוסיף חכמה וכו' דקשה מה חידש לנו בע"ה ומהו הלשון זה ג' דברים נאמרו באותו אילן טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה ושלשתן נאמרו בפסוק אחד וכו' מהו כן אמנם ירצה לפי דרך זו אלך כי מ"ש ג' דברים נאמרו באותו אילן כלומר בכללות שלו לפי שהוא כולל טוב ורע ולכן אפילו ברע שלו נמצאו אלו הג' דברים ולכן אמר הה"ד ותרא האשה דקשה בתחילה אמר ותרא כי טוב העץ ואח"כ אמר ותקח מפריו א"כ מ"ש טוב העץ וכו' הא ליתי בענין הפרי ולמה לא אכלה מן העץ מאחר כי בו נמצאו כל אותם הטובות ולכן אמר בע"ה דע לך כי כן הוא שהרי ג' דברים נאמרו בעץ בעצמו כאמור אלא כי האשה להנצל מן הצווי שאמר הקב"ה לא תאכלו ממנו לקחה מן הפרי שלדעתה היה טוב ולא רע ולכן נמי כך מגיע לסמאל היועץ עד מקום כי אין תבונה בו לדעת למה מוציאין אותו לחוץ ולמה כאשר בא להתחבר בנוקבא יתפרדו כל פועלי און מפני כי הוא זקן וכסיל ולכן מותר ללות למת זה חוזרים למקומן בו ביום מותר להחזיר כלי הקבורה שהוליכו עמהם חוץ לתחום והם שני כלים הסל והמגרפה רמז לאותה שלהובא דאשא שהיא מכנעת לאותה מדורא דאשא ומכניס אותה בנוקבא דתהומא רבא כדאיתא פ' ויקהל ומדת החסד זועם אל בכל היום למאריהון דדינין שנאמר ואל זועם בכל יום ואלו יוצאים עד חוץ לתחום לקבור ס"א וחוזרים למקומן:
ולאהבת הקיצור הדרי בי ואומר כלך לדרך אחרת וכן היה אומר מת המוטל לקברו והנה גם בזה הנני מודיעך כי בשלשה מיני מתים אנו מדברים כדי שלא להאריך ראשונה שם הקטנה רחל בצאת נפשה כי מתה גם יוסף כאשר נשבה נחשב למיתה כמשחז"ל שני כלהו אתנהו ביה והשלישית יותר בה שרה שנאמר ותחת שרה ולכן יאמר מת המוטל לקברו כי ברחל נאמר ואקברה שם בדרך אפרת ובצדיק נאמר ויתן את רשעים קברו ובשרה נאמר קבר אברהם את שרה אל מערת שדה המכפלה הוא סוד משחז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה אם הוא בי"ט ראשון יתעסקו בו כותים והענין יובן כאשר נתבונן כי המת הגשמי הוא לקברות יובל ושם נכנס והמתעסקים בו הולכים להם וכך היא המדה במתים הללו כי כל אחד נכנס בקבר הראוי לו והמתעסקים בהם הולכים להם והנה המת האחד היא רחל כאשר יצא ממנה בנימן מתה וכאשר ענין זה נעשה בי"ט ראשון הוא מדת החסד שנקרא טוב שנאמר וירא ה' את האור כי טוב ולכן כאשר מגיע לה המיתה במדה זו יתעסקו בה עממין הוא מ"ש בזוהר פ' בלק דף קצ"א. וז"ל פתח ההוא ינוקא ואמר שחורה אני ונאוה וכו' מלין אלין הא אוקמוה אבל בשעתא דא גו רחימו סגיא לגבי רחימה מגו דחיקו דרחימו דלא יכלא למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזיאת מנה אלא זעירו דנקודה חדא ומאי איהי יו"ד וכו' מה עבדין גברין תקיפין דילה שאגין כאריין תקיפין כד"א הכפירים שואגים לטרף ומגו חלין ושאגין וכו' שמע רחימה לעילא וידע דרחימתיה גו רחימו סגיא כמיתה וכו' וכדין מגו קלין ושאגין נפיק דודה וגפיף לה ונשיק לה וכו' ועל דא כתיב גבורי כח עושי דברו וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי המדה זו היא כמתה ואינון כפירים שואגים חילה דילה הם גורמים לה לחזור להיות ה' כמלקדמין הוא סוד מה ששנינו משתפתח הקבר של היולדת מי גרם כל זה הכפירים היינו עממין דילה וזה נעשה בי"ט ראשון הוא מדת החסד כדאיתא בזוהר פ' פנחס דף ר"ן. וז"ל היך אזעירת גרמא מגו רחימא דשירתא אזעירת גרמה זעיר זעיר עד דאתעבידת נקודה חדא וכו' מיד כהנא רבא אתער לה ואחיד לה וחביק לה דאלו הות רברבא לא יכלין לאחדא כלל וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי זה נעשה על ידי כהנא רבא:
ועוד ימצא ענין אחר במדה זו הוא מ"ש בזוהר פ' פנחס דף רמ"ט. וז"ל מאי אילת השחר אלא דא איהי חיה חדא רחמנית דלית בכל חיון דעלמא רחמנית כוותה בגין דבשעתא דדחיקת שעתא ואצטריכת למזונא לה ולכל חיוון ברא וכו' לאן אתר אזלת שתין פרסי מההוא אתר דנפקא ועאלת לגו טורא דחשוכא ומתמן ארחת מזונא אזלת בגו ההוא טורא דחשוכא אזדמן לגביה חד חויא עקימא ואזיל לרגלא וכו' בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין וכו' וקב"ה שמע לה ואפיק חד חוייא רברבא מגו טורי חשוך ואתייא בין טורין פומיה מלחכא עפרא מטי עד האי אילא ונשיך לה בההוא אתר תרי זמנין וכו' והנה נלמד מזה המאמר כי ענין זו הלידה היינו המיתה כמשחז"ל בשעה שהאשה כורעת לילד צ"ט למית' ואחת לחיים ומה שיורדת לטורא דחשוכא הוא סוד הקבורה כדאיתא פ' תרומה דף קמ"ב: וז"ל ואי תימא נפש לעילא דאתיישבת גו קברא אן הוא קברא אלא גו ההוא קליפה תקיפא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי הקבר הוא קליפה תקיפא והעממין המתעסקים בה הם חיות ברא האמורים שם אפי' מת בו ביום ואפילו אם יכולים להשהותו עד למחר שלא יהריח וכל זה בעשית קבר הנזכר אבל השאר ע"י ישראל מעשה התחחונים נעשה דהיינו להלביש עטרהא ומנהא כדאיתא פ' אמור בפ' הולך תמים ופועל צדק ולהוציאו לחופה וכו' ולענין הצדיק כך הוא אומר מת המוטל לקברו שהנה נאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק כאשר אשה מתעוררת ואומרת לו לכה נרוה דודים עד הבקר וכו' אז נאסף הצדיק ולכן מוטל לקברו בקבר של בת זוגו אם הוא בי"ט ראשון מדת החסד כאמור בסוד והוא יושב פתח האהל כחום היום ויחם בשר הילד וכדאיתא פ' תרומה וברית קדישא אתער בחמש אצבען ולכן יתעסקו בו כותים אפילו מת בו ביום שאלולי שנתעסקה בו אשה רעה גם קבורה לא היתה לו ואפי' אם יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח עם אותה אשה רעה הנקראת אשפה מטונפת כדאיתא בזוהר פ' תצא ע"ש וכל זה בעשיית קבר שהם בסוד החדר והפרוזדור ותכריכין כמו ששנינו במילה ועושים לו חלוק אבל להלבישו וכו' נעשה ע"י ישראל:
מת השלישי בסוד אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וזה המת מוטל לקברו כדאיתא בזוהר פרשת יתרו דף ס"ח. וז"ל התוספתא בטמירו דטמירין אתרשים רשימו חד דלא אתחזי ולא אתגלייא וכו' ההוא רשימו בעיא לאתחפייא ועבד לגרמיה לאטמרא ביה חד היכלא וכו' ההוא היכלא אתחפייא בשית יריען וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי ההוא היכלא שהוא סוד מי נכנס בתוך שית יריען הם שש קצוות הבנין וכן איתא בזוהר בראשית בענין מי ברא אלה ואתטמר בהו ונעשה שם אלהים הרי ראיה שמוטל לקברו ולכן אם הוא בי"ט ראשון מדת החסד כאמור יתעסקו בו כותים לפי כי הנה ע"י שנקבר העולמות מבקשים טרף שלהם כי ממנה ניזונים ע"י שנאמר שתו ושכרו דודים כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף ד'. וז"ל ר' יהודה אמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים אלין כל מארי דיבבא ויללא דאתבסמו כלהו ואתברכו כחדא דהא מסעודת' דמלכא מתהניין כלא וכו' הנה מבואר מדברי זה המאמר כי מאריהון דיבבא ויללא הם עממין מתעסקין בו דאתברכו מסעודתא דמלכא ואפילו אם יכולין להשהותו עד למחר שלא יסריח כלומר לא מפני שמתאחרת זאת הקבורה אין נאחזים משם ס"א הם הסירחון כנודע וכל זה בעשית ארון הם שית לוחין כדאיתא פרשת ויקהל היינו שית יריען הנזכר ותכריכין הם המלבושים שמלבשת כ"י להם אבל להלבישו וכו' הכל מותר ע"י ישראל כי ע"י מה שעושים מן המצות נעשה כל דברים הללו למעלה:
מת בי"ט ראשון וכו' כל אחד מאלו השלשה ואין להאריך כאשר מת בי"ט ראשון בחינת החסד כאמור שנקרא יום שנאמר ויקרא ה' לאור יום ונקרא טוב שנאמר וירא ה' את האור כי טוב אסור להלינו עד י"ט שני שהוא סוד הצדיק אמרו צדיק כי טוב כדי שיתעסקו בו ישראל סטרא דקדושה אלא לשעה ממשיכין החסד אצל הצדיק בסוד והוא יושב פתח האהל לעשות היחוד: בשבת ויוה"ך לא יתעסקו בו כלל שהרי הקדושה מעצמה נעשית ואין צורך בכותים שהם סוד הכפירים שואגים לטרף או באופן אחר מכל הנ"ל אפי' להוציאו על ידיהם להניחו בכוך העשוי מאתמול לפי כי בשבת נעשה היחוד מעצמו וביוה"ך היחוד אסור אמנם גם לפי כי כן נמי כוך העליון נתקן מערב י"ט והיה קדש:
בי"ט שני שהוא בסוד הצדיק כנזכר יתעסקו בו ישראל על ידי מעשיהם אפילו ביום שני של ראש השנה שהוא בחינת דין ואפי' לא אשתהי אפילו לחתוך לו הדס היינו לעשות לו סיוע מן הצדיק הגשמי המכונה הדס מהמחובר שיש לו שורש למעלה על ידי נשמה טהורה ולעשות לו ארון בסוד ארון הברית לתקן אותו ולחצוב לו קבר הוא סוד נקודת ציון כי שם נקבר הצדיק ולחמם לו מים קצת מבחינת השמאל כמו ששנינו גבורות גשמים וזה לטהרו מאותה אשה רעה שהחזיקה בו ולגזוז לו שערו הצומח למטה שהוא מסיבת איש שעיר ואם אין באותה העיר הנקרא עיר ה' סלה מקו' קברות לישראל עליון בסוד החדר והפרוזדור ופעמי' נותנת רחל הסימנים לאחותה אז מוליכים אותו לעיר אחרת בסוד לאה אפילו חוץ לתחום שלו שהוא בן י"ז שנה ולמעלה צריך להיות בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה היינו חוץ לתחום או יהיה חוץ לתחום אותה העיר שהוא חוץ לתחום של עולם האצילות לקברו שם בהיכל אהבה כדאיתא בזוהר פ' פקודי בסוד וישק יעקב לרחל כי שם יש שכונת קברות כאשר ביארתי בפ' כי שם קברו את העם המתאוים שהם סוד מלכין קדמאין דמיתו שהם שם קברות התאוה והבן ומשכירין לו ספינה להוליכו היינו מ"ש בזוהר פ' בשלח דף צ' וז"ל ר' חייא פתח היתה כאניות סותר וכו' היתה כאניות סוחר דא כ"י וכו' שם אניות יהלכון בההוא יומא דאזלין ושאטין עד דאתיין לאתחברא בההוא דרגא וכו' ולכן יאמר כי לצדיק זה משכירין לו ספינה להוליכו ממקום עליון שבאצילות ואיתא בזוהר פ' אחרי מות דף ס'. וז"ל תנינייא אזלין תחות ספינה דהאי ימא למקום אחר למטה בבריאת דיום שני לגבי מת זה כחול שויוה רבנן לעשות כל תקנות הנזכר ולכן אפילו אפשר בכותים לעורר הענין כנ"ל יתעסקו בו ישראל ע"י מעשיהם חוץ מן הכיפה שבונים על גב הקבר שהרמז שלה היינו סוד ירושלם והקבר בסוד ציון שאין בונין אותה בי"ט שהרי מאתמול נבנית משעה שקדש היום כנ"ל:
במה דברים אמורים כשרוצים לקברו בו ביום לחבר אותו בנקודת ציון אבל אם אין רוצים לקברו בו ביום אין עושים לו שום דבר איסור מלאכה מאותם ויבא הבית לעשות מלאכתו אפילו על ידי עכו"ם היא אשה רעה הנז' אבל טלטול מותר שנאמר עולים ויורדים בו:
החופר קבר למת בסוד מקדש ה' כוננו ידיך ונאמר הביטו אל צור חוצבתם ביום טוב שני ע"י הצדיק שהוא יום ונקרא טוב והוא שני מותר לו ליטול שכר דהיינו מאחר כי האדם הגשמי ע"י מעשיו ותורתו עושה כך ודאי שכרו מרובה שהרי נעשה בסוד פועל צדק ואם נאמר כי הוא חוזר למעל' היא אמו שחופרת קבר זה שנאמר ויבן ה' את הצלע לאשה ויביאה אל האדם נוטל שכר מן הבנים כשחוזרים לעלות למעלה:
מותר ללוות למת זה הצדיק ביום טוב ראשון סוד הימין עליון כאמור שמתפשט למטה אמנם המלוין אותו הם הנצחים וגם השש קצוות בתוך התחום של הקדושה מלוין אותו להתחבר עם הכלה ובי"ט שני היינו הצדיק אפי' חוץ לתחום של עולם האצילות וחוזרים למקומן בו ביום להתחבר שם וכן מותר להחזיק כלי הקבורה הם סוד שני כלי' של כ"י שהוליכו עמהם חוץ לתחום של האצילות דהיינו בבריאה:
המלוים את המת הצדיק השושבינים אסורים לרכוב על בהמה אפילו בי"ט שני בסוד הבריאה אפילו בי"ט שני ואפי' האבלים בסוד הבריאה לפי שהצדיק פנה משם אבל הקוברים שצריכים לקברו הם הנצחים אם אי אפשר מתירים להם ביום טוב שני עם הצדיק לרכוב על גבי בהמה בסוד הבריאה אם נודע לבני עיר אחת בסוד הבריאה שישראל מת רחוק משם ד' או ה' ימים הם ד' או ה' ספירות מן הבריאה ולא ניתן לקבורה בסוד הכלה אע"פ שלא יוכלו להגיע לו עד לאחר המועד שהיא הכלה למעלה ממנה מותר לצאת לדרך לעלות למעלה בי"ט שני כדי למהר קבורתו בתוך הכלה כי הם המעלים הכלה למעלה בסוד הארון ולכן מותר לצאת לדרך כד"א וישרנה הפרות בדרך:
תינוק שמת בתוך שלשים הוא בסוד תינוק יונק שדי אמו נסתלק ממקומו היינו מת וזה היה לו בתוך שלשים הם ל' יום של הלבנה אם גמרו שערו וצפרניו הם סוד המחנות שלה הוא מ"ש בזוהר פ' ויחי דף רכ"ג. וז"ל שערהא כמה וכמה אלף מארי תריסין מתאחדין בשערהא וכו' טופרהא כל אינון דאדכרין חובי בני נשא וכתבין ורשמין חובייהו בתקינו דדינא קשיא וע"ד כתיב חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר זוהמא דטופרהא כל אינון דלא מתדבקין בגופא דמלכא וינקין מסטרא דמסאבותא כד שארי סיהרא בפגימותיה וכו' ולכן הוא אמר אם נגמר שערו וצפרניו הוא בחזקת בן קיימא ודינו כמת גדול שהוא הצדיק עליון כנזכר אע"פ שאין אנו יודעים אם כלו לו חדשיו דרוב נשים יולדות ולד קיימא היינו השלש נשים דפסחים ששנינו שלש נשים עוסקים בבצק כאשר נתבאר במקומו: נפלים שנהגו להסיר ערלתם הנה הכלה פעמים שמפלת שנא' הנפילים היו בארץ נפלים כתיב נהגו להסיר ערלתם להוציא אותם מן הקליפה ולכן מסירים אותה באבן ע"ש אבן די לא בידין או בקנה קולמוס של הצדיק אסור לעשות כך אפי' ביום טוב שני הוא הצדיק של גליות שגלה שני פעמים בשני חרבנות כדאיתא בתיקונים ונהר דא צדיק יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני: אין קורעין על המת שהרי בזמן החרבן נאמר בצע אמרתו אבל עתה אין קורעין על המת זה אפי' בי"ט שני כאמור ואפי' קרוביו הנצחים לפי שהכלה שלימה היא עתה במועד:
כשמת בליל י"ט שני משכימין וקוברין אותו קודם תפלה בסוד אילת השחר כדאיתא בזוהר פ' פנחס כד סליקת לטורא דנהורא כשמת ביום מפני הרעה נאסף הצדיק קוברים אותו לאחר אכילה לפי כי ע"י אכילה מתקיים אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא ולכן אחר אכילה יעשו חיבור ביניהם וכו':