מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקכה
[א] הנה אשר חז"ל הגידו כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא כמש"ה אשר אנכי מצוה היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אמנם גם זה חז"ל אמרו שבשאר ארצות במה הם זוכים בעושר מפני שמכבדים שבתות וימים טובים דאמר הקב"ה בני לוו עלי והאמינו בי שאני פורע לכם ולכן יאמר כי הלואת י"ט ניתנה ליתבע בדין ר"ל כי כל מה שהאדם מוציא לענג י"ט הוא מלוה להקב"ה כי כן אמר לוו עלי ואני פורע ולכן מאחר כי פה קדוש אמר כך ניתנה ליתבע בדין ולא יהיה זה בערך מש"ה עשר תעשר שאמרו חז"ל עשר בשביל שתתעשר כי שם נאמר ובחנוני נא בזאת אמר ה' אם לא אפתח לכם וכו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די כי בזה אין שם תביעה אבל בהוצאת י"ט איכא תביעה מפני כי אמר ה' האמינו בי שאני פורע לכם שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך (תלים לו) מהו על ה' כלומר עלי לשלם לכם וכך אחז"ל כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה חוץ מהוצאת שבתות וימי' טובים שאם מוסיף מוסיפין לו ולכן יאמר כי לא די כי הוצאת י"ט נעשית מלוה ביד הקב"ה אלא שניתנה נמי ליתבע בדין לפי כי ביום הדין נעשה זה התנאי דאם מוסיף מוסיפין לו:
[ב] גבאי צדקה גובין מהחצרות בי"ט וכו' אשר חכמים הגידו כל העושה צדקה כאלו מלא כל העולם חסד שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ ואני אמרתי הפ' הסמוך לזה עם דרך זה כי אמר כי ישר דבר ה' בכל מעשה המצות ישרים דרכי ה' ואינם בערך דת של עכו"ם שהוא דת נימוסית אמנם דבר של העדר נמצא מפני כי כל מעשיהו באמונה ואינו משלם שכר המצות מעשיות שהאדם מוציא ממונו בהקפה לעתיד אמנם אע"ג כי מעשהו לא יועיל לאדם בעה"ז עכ"ז מועיל לכל העולם כי אוהב צדקה ומשפט הוא סיבה כי עושה הקב"ה חסד חינם עם בני אדם חסד ה' מלאה הארץ כלומר אע"ג שאינו הגון כמש"ה אדם אין צדיק בארץ הקב"ה בשה עמו חסד של אמת ולכן יאמר גבאי צדקה גובין מהחצרות בי"ט כי זה הוא דוגמא אל האדם העושה צדקה הוא גובה מהקב"ה והוא מחלק לכל העולם:
אמנם עם לבבי אשיחה כי מלוה זו שניתנה ליתבע בדין הוא מלוה שהקב"ה מלוה לאדם בי"ט והיינו אותו תוספת נפש שבאה אל האדם דאע"ג כי חז"ל לא אמרו אלא בשבת בלבד כך אמרו הנותן מתנה לחבירו צריך להודיע כך אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו' ומסיק מתן שכרה הודיע אבל נפש יתירה לא הודיע אמנם מ"מ יש תוספת ואם מעט הוא בערך השבת שלכן חייב אדם להקביל פנים ברגל ולכן יאמר נא כי יש הלואה שנותן הקב"ה לעמו ישראל בי"ט וכדאיתא בזוהר פ' משפטים אם אחרת יקח לו היינו נשמה אחרת שלוקח האדם בשבת וכן נמי באה לאדם בי"ט והלואה זו ניתנה ליתבע בדין והם שני דברים מחוברים זה עם זה ראשונה יודע כי אינה נשארת עם האדם אלא ניתנת ליתבע וחוזרת להסתלק ממנו וזאת שנית שהיא עומדת בדין לפני הקב"ה על כל המעשים אשר יעשה האדם לאשמה בה ואין זו כמו הנפש העיקרית שאינה עומדת בדין לפני הקב"ה עד שיוצא האדם מן העולם אמנם נפש יתירה זו תכף עומדת לדין על כל הדברים יגעי' שעשה בו ביום גם הדיבור וכיוצא שהרי בא אצלו אורח זה כדאיתא בזוהר פ' אמור דף צ"ד. וז"ל בהאי יומא בעיין בני מלכא לסדרא פתורי וכו' וכד אזדמן ביה חגא או זמנא לא יסדר בר נש תרי פתורי חד לשבת וחד לאושפיזא בגין דכתיב כי על שולחן המלך תמיד הוא אוכל ספוקא הוא בההוא פתורא דמלכא לההוא אושפיזא דאתיא ליה וכו' הנה מבואר כי י"ט הוא נקרא אושפיזא בעבור פנים חדשו' שבאים לאדם ולכן אשריו לאדם שכל היום. מתעסק בכבודו ואוי לו לאדם שמעלה עשן באפו וכל זה שואגים לאותו נפש יתירה מה מעשיו של אדם באותו היום ולכן מה יתאונן האדם שהוציא כמה הוצאות בי"ט ואח"כ לא בא לו עושר ולא פרע לו הקב"ה מאומה אחר שהאמין בו ועשה מאמרו שאמר לוו עלי והאמינו בי שאני פורע לכם ולא פרע לו כלום לפי דאיהו דאפסיד אנפשיה ואחר כלותו לעשות כל אלה עשה מעשים אשר לא יעשו או בדברים שדבר שהם יותר חמורים ועל הכל יתגדל העונש שלו אם לא עסק בתורה כך אחז"ל לא נתנו ימים טובים לישראל אלא כדי שיעסקו בתורה והכי איתא בזוהר פ' שלח דף קע"ג וז"ל כד נפקא שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב"ה שאיל לכלהו מה חידוש' הוה לכו באורייתא בההוא עלמא וכו' כל פמליא דלעילא צייתין ההיא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב בעמדם תרפנה כנפיהם וכו' הנה מבואר מדברי זה המאמר דבר והפכו השבח של הלומד בתורה בו ביום וההעדר הנמצא בשאינו לומד תורה נמצא כי הלואה זו של נפש יתירה שנתן הקב"ה באדם בי"ט ניתנה ליתבע בדין של מעלה כאמור וענין גבאי צדקה יהיה על פי הדברים האלה המלמדים תורה ברבים כי זו היא לדקה לשמה מנפש ועד בשר להקהיל קהילות ברבים כמשחז"ל ויקהל משה וכו' למדם להקהיל קהילות ולדרוש ברבים הלכות פסח בפסח ובזה ימצא השומע כמו המחדש סורה שוים לטובה:
ועוד יהיו דברי אלה על דרך הנ"ל כי ידבר על מעשה האדם מה מועיל למעלה ולכן יאמר כי הלואת י"ט נתנה ליתבע בדין והוא כי הנה כאשר מדת המלכות רק היא יחידא מזמנת לכל העולמות ומעלה אותם למעלה כאמור במאמר הקודם חכמת שלמה זמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון ולמיעל לון תחות גדפהא ולכן יאמר כי הלואת יום טוב ניתנה ליתבע בדין כי הנה המדה זו מזמן הבריאה נגזר עליה לכי ומעטי את עצמך ולכן היא יורדת בעולמות למטה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה והיא המפרנסת איתם בסוד ואתה מחיה את כלם אמנם עתה ביום טוב נהפוך הוא כי כל העולמו' הם עולים למעלה והם מביאים איש מנחתו שהרי נאמר ולא יראו פני ריקם ולכן ימצא כי זה הוא בערך מניה שנותנים אותם חיילות שלה אניה ולכן מלוה זו ניתנה ליתבע בדין כי לכן נמי חכמת שלמה היא מעטרת יתהון ומעלה אותם תחות גדפהא כאמור:
עוד ירצה במאמרו הלואת יום טוב ע"ד משחז"ל פעמים היום לווה מן הלילה פעמי' הלילה לווה מן היום וסוד הענין כי הנה הלילה לווה מן היום בשני פנים זה יצא ראשונה כי הנה כל הבנין של הנקבה הוא מן הזכר כדאיתא בזוהר פ' תרומה אפריון זה העולם עשה לו המלך שלמה מלך שהשלום שלו מעצי הלבנון ר"ל מן המדות שלו עצמן כנזכר שם ואמנם היא הצדקת פורעת אותם בזמן שהיא עולה למעלה מקבילות הלולאות אחת אל אחת כאשר וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכו' ועוד הצדקת היא לווה מן היום ת"ת ישראל הוא מה שאמר בזוהר פרשת בראשית דף י"ז. וזה לשונו וכמה דחשך תיאובתיה לאתכללא באור הכי לילה תיאובתיה לאתכללא ביום וכו' גריעו דליליא לא אשתלים אלא במוסף מה דאתוסף הכא גרע הכא במוסף הוה ביה רזא דנקודה עילאה ורזא דעמודא דאמצעיתא ובגין כך אתוסף ביה כתרין אתוון בליליא גריעו ביה כדין קרא כתיב וכו' הנה מבואר מדברי זה המאמר כי במדת יום נוסף בו שני אותיות וי שנאמר בו ויקרא אבל במדת לילה נתחסר מנינה שני האותיות י"ו ולכן נאמר קרא ולכן שני אותיות הללו נקראים מלוה אצל הלילה וחוזר ופורעת אותם ולכן יאמר כי הלואת יום טוב ניתנה ליתבע בדין וכן נמי היום ליוה מן הלילה אותם הדורונות שבאים לכלה מלמטה בסוד בנימן הצדיק וחוזר ופורע שהרי יוסף נתן לבנימן משאת חמש ידות וכל זה ניתן ליתבע בדין כי אם נמצא התעוררות מן הדין לא נעשה עמו דבר שנאמר שמאלו תחת לראשי תחלה ואחר כך וימינו תחבקני וכך היא המדה תמיד אלא שהחידישא הוא להיות יום טוב שהייחוד יותר חשוב קמל"ן כי כן הוא נמי:
גבאי צדקה גובין מהחצירות ביום טוב וכו' הנה גבאי צדקה הוא יוסף הצדיק שהוא גובה מכל המדות עליונות ומחלק לעניים הם סוד הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח כך הם השני עניים סוד הנצחים כי אין בהם טעם ולא ריח ולפי כי מזמן יאע"ה נגע בהם שרו. א עשו זקן וכסיל שנאמר ויגע בכף ירכו וכבר נתבאר בזוהר פ' בראשית כי בשתיהן עשה פגם כתיב הכא ויגע בכף ירכו וכתיב כל אשר יגע בו הטמא יטמא לכן נקראים עניים והם מקבלים שפע העליון בתורת צדקה ועוד חוזר ונותן יסוד חי עלמין בחינת יוסף לאותם שני עניים בניה של רחל שהם עניים ודאי ועליהם אמרו חכמים ז"ל אין עני אלא מן התורה ומן המצות וממה שהם אמרו בלשון שלילה אין עני וכו' משמע כי יש עני אחר אבל הוא עני מן התורה בלבד והם נ"ה דדכורא שהם עניים מן התורה לפי שהם לבד מגופא והבן אמנם ענייה וכו' הוא עני מן התורה כאמור ונוסף עוד שהוא עני מן המצות לפי שהאשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא והצדיק גובה לחם ושמן מאותם זתין עילאין ונותן להם ולכן יאמר נא גבאי צדקה גובין מהחצירות ביום טוב והענין כי הנה האדם הגשמי הוא עושה בכל יום צדקה ממעות ממש כאשר נותן צדקה בויברך דוד כשאומר ובידך כח וגבורה ובידך והיינו מש"ה מלוה ה' חונן דל כביכול נותן הצדקה ביד הקב"ה מיד ליד ולכן נותנה מעומד ואמנם נמי מקיים מלת צדקה כדאיתא בזוהר צ' תשעים אמנים ד' ד' קדושות ק' מאה ברכות ה' תורה וע"י כן נעשה האדם הגשמי בערך צדיק המחלק הצדקה ונקרא צדיק על עיקר זה צ' תשעים אמנם ד' ארבע קדושות י' עשרה קדישים ק' מאה ברכות והנה כאשר זה הצדיק מעורר אור חוזר מלמטה ע"י אלה הדברים הם עולים בסוד אספקלרייא דלא נהרא כדאיתא פ' עקב ואז ברכות לראש צדיק בסוד בנימן והוא מעלה אותם אצל יוסף ואז יוסף מחלק הצדקה שגבה מלמעלה כאמור ולכן יאמר נא גבאי צדקה נמצא כי שנים הם יוסף גובה מלמעלה ובנימן גובה מן החצירות הם העולמות שנאמר בהם אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך לפי כי כאשר אדם הגשמי עושה מעשה הצדקה ונעשה גבאי הוא גורם התעוררות מלמטה בכל עולם ועולם כאשר יעלו למעלה מעלים נדרים ונדבות לירושלם העליונה אמנם ר' חנינא בן דוסא ע"ה היה יותר נקי כי העלה אבן שהיה במדברה של עיר היא עיר ה' וזו היתה בסוד המדבר שלה ועליה נאמר ומדברך נאוה היא האבן של יעקב היא אבן די אתגזרת די לא בידין ר"ל שנגזרה מלמעלה ולכן עדיין לא חלו בה ידים שנא' מקדש ה' כוננו ידיך אמנם לפי שהיה במדבר היינו במדבר פארן שנקרא על שם שפרו ורבו ישראל שם ולכן ישמעאל שישב במדבר פארן נאמר והפרתי אותו והרבתי אותו ונאמר ידו בכל ולכן ר' חנינא חנינא הוצרך לתקן אותם ואח"כ העלה אותה לירושלם בסוד מש"ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה אמנם כל עולם ועולם בעלותם לראות את פני האדון מעלים עמהם ובנימן הוא הגובה מחצירות הללו בי"ט אבל לא יכריזו כלל כדרך שמכריזין בחול והם שני מיני הכרזות האחת הוא הנרצה במאמר הקודם פ' קרח וז"ל דף קע"א ו"ל ר"ש אמר קריאי מועד קראי כתיב חסר יו"ד ורזא דא אינון כתרין עילאין דשמא קדישא אתאחיד בהו זמינין מקדש הה"ד מקראי קדש וכו' הכי נמי קדש תתאה זמין לחילוי לאעטרא להו וכו' בזמנא דמועד שריא בעלמא הנה מבואר מדברי המאמר כי יש הזמנה בזמן המועד אמנם זה יהיה מבערב ולכן יאמר לא יכריז כדרך שעושה בחול עוד נמצא הכרזה אחרת בחול הוא מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קל"ד. וז"ל בשעתא דאיהי אתת בעלמתהא ובעאת לאתפרשא מס"א אתת כמאן דאזדמנת למחמי ביקרא דמלכא ולא יתיר והכי מכרזי דיזדמנון למחמי ביקרא דמלכא כדין ס"א לא ניחא למחמי ואתפרש מינה כד"א צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כן מכריזין בימי החול ולכן אמר אין מכריזין כדרך שמכריזין בחול אלא גובה בצנעא ונותנים לתוך חיקם והרמז הוא מה שחז"ל בפסוק שבעתים אל חיקם בעבור המילה הנתונה בחיק האדם והנה אני מגלה לך סוד גדול כדי שתדע עד היכן מגיעים דברי חז"ל דאיך יתכן כי המילה נתונה בחיק האדם ואם עיני שכל לך התבונן בכונת נפילת אפים דמנחה אז תבין דעת קדושים ומחלקים לכל שכונה ושכונה בפני עצמה עד שהם מגיעים למעלה אז הם שבת אחים גם יחד