מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תקכב
[א] הנה אמר הכתוב מי עור כי אם עבדי למדנו מזה כי הנה נמי לאיש השלם יקרא סומא ויהיה הענין הפך ממה שקורים סגי נהור לסומא וכן נמי ענין הפשט לא יזוז ממקומו והדוגמא לזה הוא כי הנה על שני צדדין הללו יאמר נא כי ראוי לאדם להתבונן אם הוא סומא כלומר פיקח ביותר צריך להזהר בי"ט שלא יצא במקלו הוא הדבר אשר חז"ל הגידו בפ' עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כל המיקל נמשכין אחריו לכן אל זה יביט לא יהי' נוהג קלות לעצמו כך אחז"ל והכסיל בחשך הולך מי שעוש' כמו הקולות של ב"ש ושל ב"ה וכן ולא הרועה בתרמילו והוא דומיא למה שאמרנו כי הסומא הוא לענין היחיד שלא ינהוג קלות לו לעצמו בענייני יום טוב כי רבים הם וכן נמי הרועה שהוא פרנס על הציבור רועה ישראל לא יצא בתרמילו כמו שאמר הכתוב שארית ישראל וכו' ולא ימצא בפיהם לשון תרמית להיות מורה לרבים דברים אשר לא כן ומכל שכן יהיה אם אמרנו כי הסומא זה הוא כפי פשוטו היינו מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה בפסוק כי רבים חללים הפילה זה שלא הגיע להוראה ומורה וזה יהיה הכינוי שלו סומא לפי כי עדין לא הגיע לזמן ההוראה ולכן אין זה הסומא יוצא במקלו כענין שבא שמאי על יונתן בן עוזיאל במקלו בחוזק הדין שהרי עדין לא הגיע לזמן ההוראה ולא הרועה בתרמילו הוא מי שהגיע להוראה והוא יכול להיות רועה את ישראל לא יצא מחובת דין שמים בתרמילו לשון תרמית לומר אין אני כדאי לזה שהרי הגיע לארבעים:
אין יוצאין נמי הסומא הוא אותו שאינו מכיר בעצמו מה מעשיו והוא על משענת הקנה הרצוץ ואינו מפשפש בהם אין יוצא ידי חובתו במקלו הוא ענין היסורין כמה שאמר הכתוב יסר מעלי שבטו כי כך אמרו חז"ל אם רואה אדם יסורין באים עליו יפשפש במעשיו דבהכי הוי מזבח כפרה אמנם אם לא בדק ולא פשפש אין היסורין ממרקין ולא הרועה בתרמילו כך אמרו חז"ל אין רעה באה לעולם אלא בעבור דייני ישראל ולכן הרועה לישראל אינו יוצא מדין שמים בתרמילו אשר מדמה לבריות ומראה להם פנים ואינו מוכיח אותם כך אחז"ל כל דרחמין ליה בני מתא וכו':
[ב] אין יוצאים בכסא אחד האיש ואחד האשה וכו' הנה פשוטן של דברים ירצה כדי להתרחק מן הגאוה ואמנם איתא בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א. וז"ל והא הכא רזא דרזין כד בעי קב"ה לאתתקנא בתיקונוי ולאתקשטא בשבתי ובזמני ובחגי משדר ארבע אנפין דנשר וקיימין על היכלא דאקרי דרור ואינון יהבין קלא ולית מאן דישתמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא ומתלבשין תמן ונטלי לון אלין ד' אנפין ועאלין לון בההוא עמודא דקיימא באמצעיתא ואלין תרין אקרון מכון הר ציון ומקראיה וכו' כיון דסלקין אינון נשמתין עד ההוא פתחא דרקיעא וכו' ומקל נעימו דסחרניה דההוא רקיעא נפקין כל אינון נשמתין וכו' כדין אלביש קנאה חד צדיק עילאה אסתכל בשפירו דההיא נקודה ובתיקונהא ואחיד בה וסליק לה לגביה ונהיר נהורא בנהורא והוו חד כל חילהא דשמיא פתחו ואמרו בההיא שעתא זכאין אתון צדיקיא נטרי אורייתא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כאשר עולים הצדיקים לעולם העליון הם עולים באותו עמוד הנקרא מכון הר ציון וארבע אנפין דנשר מעלים אותם ולכן בא הדין זה באדם הגשמי ולא יצא בכסא כלל כדי להורות את בני ישראל מעלת איש הישראלי הצדיק העוסק בתורה כאמור ואיש שהיו רבים צריכים לו מותר כי האי דחזא לרבנן סלקי למתיבתא דרקיעא א"ל לאליהו ז"ל בכלהו תסתכל ובגוהרקא דרבי חייא לא תסתכל א"ל מאי סימני' א"ל כל גוהרקי דרבנן מלאכים נטלי להון וגוהרקא דר' חייא הכסא שלו היה עולה מאליו הנה מבואר הדבר כי הצדיקים הללו היו עולים כל אחד בכסא שלו מפני שהיו צריכים להם ללמוד בישיבה של מעלה ומוציאין אותו על הכתף אפי' באפריון שהרי נאמר על כפים ישאונך המלאכים:
[ג] מי שנתכווצו גידי שוקיו יכול לצאת במקל הנה הרמז בזה הוא מ"ש בענין אותו בעל קבים תראה דבר נפלא ואמר כל אותם שהיו שם היו בעלי קבין כדאיתא בתיקון ס"ט דף ק"ו ע"ש אין מנהיגין בהמה במקל גם זה תבין מן הזוהר פ' בראשית ההוא דהוה טעין חמרי וכו' דף ו' ע"ש סוד נפלא וכל זה הרמז נפקא מינה להודיע מעלת הצדיקים העוסקים בזאת התורה: הנה נתבאר למעלה כי חכמת שלמה אזמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון ולאעלת לון תחות גדפהא בזמנא דמועד שריא בעלמא ולכן חזר והגיד אין הסומא יוצא במקלו להודיע כי אותה הזמנה הוא לכל חילהא שהם סטרא דימינא הם העולים למעלה ונהנים מזיו השכינה אמנם אין, הסומא יוצא אתם שהם מס"א הנקרא סומים כמשחז"ל אצל עכו"ם כמוהם יהיו עושיהם שנאמר עינים להם ולא יראו (תלים קל"ו) שנראה דבר קשה מה חדש לנו דהע"ה בהודעה זו המפורסמת אין צריך הודעה אלא הוא דבר ידבר על ס"א כי עינים להם ולא יראו בקדושה שלכן היו מכסים הארון בתכלת כי תחשכנה עיניהם מראות בקדושה ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו ולכן אין הסומא יוצא במקלו אע"ג כי קול קורא צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וכו' לבנות ציון דווקא הם מזומנים ויוצאים נראות בעטרה שעטרה לו אמו וכו' אמנם ס"א שהם סומים שנאמר עינים להם ולא יראו אין אחד יוצא במקלו של עץ רע ומר כדאיתא בתיקונים אית עץ דכוליה רע ואיביה מלגאו מר ואיהו אשרה דעתיד קב"ה לבערה יתיה מעלמא ולא הרועה בתרמילו הוא ס"מ הרועה ומנהיג בני האדם לחטא בתרמילו באותו לשון תרמית שמטעה הבריות בחנק דבריו כדאיתא בזוהר בההוא חדידא בלישנה והנחש השולט בלשונו ולא אחר מסטרא דילהון יוצא לשמחת י"ט כי כלם נדחים הם למטה וכן הוא דין החיגר שנאמר רגלים להם ולא יהלכו:
אין יוצאין בכסא איתא פ' תרומה בזוהר דף קל"ח וז"ל מזמור שירו לה' שיר חדש וכו' כד הוו נטלי ארונא אינון פרות עלות הוו אמרי בהאי תושבחתא כד"א וישרנה הפרות בדרך וכו' רזא דא איהו כגוונא דלעילא בשעתא דאינון חיות נטלי כורסייא לארמא ליה לעילא אינון אמרי תושבחתא תושבחתא דא וכו' והנה מבואר מדברי זה המאמר כי חיות הקדש הם מעלים את הכסא למעלה אז שוררו שירה חדשה זו שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה ולכן יאמר אין יוצאין בכסא אחד האיש ואחד האשה דאע"ג כי סטרא דקדושה אינם כמו הסומא הנזכר ס"א כי לא יבאו לראות כלל אבל אלו מסטרא דקדושה אע"ג שנאמר צאינה וראינה בנות ציון וכו' אין יוצאין בכסא דאע"ג כי אז מעלים הכסא למעלה כדבר האמור אין להם רשות להעלות אותו אלא חיות הקדש בלבד ולא איש ולא אשה זולתה הוא מ"ש בזוהר פ' שמות איש וביתו באו כל מאן דמקבל מאחרא נקרא ביתו בחינת אשה המקבלת מבעלה והיינו מ"ש בין איש בין אשה מכל אותם המזומנים ועולים למעלה בין אותם שהם מבחינת איש דהיינו מן היצירה ואחד האשה הם המתנות העולים מן העשיה שהם בחינת אשה מעלמא דנוקבא אין יוצאים בכסא הנזכר למעלה ואיש שהיו רבים צריכים לו כגון מט"ט לפי כי המנהיג ארבין דימא ומה גם רבים צריכים לו בימות החול כי אז היחוד של צדיק וצדק נעשה על ידו כדאיתא בתיקונים והיינו איש שהכל צריכים לו וגם רבים שנים הנזכר מותר לצאת למעלה ולסייע בהעלאת הכסא הנזכר ומוציאין אותו על הכתף אפי' באפריון למעלה בסוד אפריון עשה לו המלך שלמה ר"ל לא מבעיא כאשר הכלה למטה בסוד כסא אלא אפילו באפריון שהוא בעולם האצילות איש זה יעלה לפי כי היא אמו והוא סוד תינוק יונק שדי אמו כנז' בזוהר: מי שנתכווצו גידי שוקיו כי זה יגיד על מה שנא' ויגע בכף ירך יעקב ולכן נשארו פנימיים והנה מוכרח החתן לצאת לקראת הכלה כדאיתא בזוהר ולכן יאמר דאע"ג כי רגליו נתכווצו מאותו זמן ולכן עון עקבי יסבני מפני מעשה התחתון ואינו יכול להלך לצאת לקראת הכלה בבואה לפני המלך יכול לצאת במקל כי יהיה נשען על הצדיק שהוא סוד מקל מן עץ החיים והצדיק הוא נפיק לקדמותא ואומר באי כלה באי כלה:
[ד] אין מנהיגין בהמה במקל הנה נתבאר למעלה ענין אותה בהמה אשר חז"ל הגידו שהיא רבוצה על אלף הרים וכו' וכדאיתא פ' פנחס והנה בהמה זו אין מנהיגין אותה במקל הוא בחינת דין כדאיתא בזוהר פ' בלק ויחר, אף בלעם ויך את האתון במקל דאטעין לה בחרשוי וכן לא יעשה לבהמה זו שהיא קדושה כדבר האמור: