אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקיט

סימן תקיח

[א] הנה נתבאר למעלה כי ענין החנות הוא דוגמא אל השלימות הנמצא באדם של תורה דוגמא מה ששיבחו חז"ל לר"י שהיה חנות מיוזנת ועל ענין רמז זה הוא אמר מסלקין תריסי חניות כלו' כי אע"ג דקים לן כי ענין של הלימוד ביום טוב אין ראוי לעיין בו כדי שלא יהיה לבו טרוד משמחת יום טוב כענין יום השבת אמנם לא כן הוא לענין הצורך כי דבר הצדיק ליום טוב מותר לו לעיין ולהורות את בני ישראל דלא סגי בלאו הכי כי היכי דלפרשינהו מאיסורא ולכן יאמר מסלקין תריסי חנויות ומחזירים אותם ביום טוב הוא הדוגמא למשחז"ל החרש והמסגר אלף מסגר משעה שסוגרין ד"ת אין פותח וכן נמי בענין זה הוא דוגמא לפותח בדברי תורה וסוגר בדברי תורה והיינו כדי להוציא תבלין שהוא צורך להם והם תבלין של תורה שהוא צריך להם בו ביום ולא ימנע משמחת יום טוב אלא ילמוד ויעיין בכל הצריך לו במה דברים אמורים כשיש להם אלו הדלתות של תורה ציר באמצע והוא כינוי לספק כי יש בו פנים לכאן ולכאן היינו ציר שבאמצע ולכן צריך לו להתבונן להיכן הדין נוטה לאסור או להתיר אבל יש להם ציר ספק הוא מן הצד ואין בו מקום לנטות לכאן ולכאן אסור לעיין בו גזרה שמא יתקע ע"ד משחז"ל התוקע עצמו לדבר הלכה וימשך בעיון כל היום וימנע משמחת יום טוב ושאין להם ציר מן הצד כל עיקר כלומר הלכה שאין בה ספק כל עיקר אפי' בבית מותר להחזיר ולסגור עליה מאחר שאין בה צורך לאותו היום כמדובר:

[ב] כלים שהם מפוצלים הנה הצדיקים הם מכונים לכלים שנאמר הברו נושאי כלי ה' שהם מפוצלים כלומר שהם חזרנים במצות והם פצלות לבנות כגון מנורה של חוליות כי הנה המנורה הוא דוגמא אל המצוה שנאמר כי נר מצוה והיא של חליות שנמצא בו כמה נרות באותם חוליות כמה מצות שמחזר לעשות אותם וכסא ושולחן שהדוגמא לענין מצות הצדקה שהם חתיכות חתיכות כמו שאומרים חכמים ז"ל מנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון גדול שנאמר וילבש צדקה כשריון מעמידין אותם ביו"ט כך אחז"ל אשר לא ילמד אינו אומר אלא אשר לא יקים לומר כי העיקר הוא להחזיק ביד עמלי תורה ולכן הללו מעמידין אותם ביום טוב ומחזיקין בידם והוא שלא יתקע עצמו במצות הללו וימנע בו משמחת יום טוב שנצטוה עליה:

[ג] להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמות שבכלים שבקרקע כי זה הוא הרמז לאשר לא טוב עשה בקרב עמיו דהיינו קשר של רשעים ואיכא נמי חברה וקשר של צדיקים ולכן נמצא דבר והפכו בזה דאע"ג כי אין בנין וסתירה בכלים יש דברים שהם אסורים כאשר מתבאר בהלכות שבת ע"ש:

[ד] לקטום קש או תבן או קיסם וכו' גם בזה נמצא דבר והפכו דאע"ג כי אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי עכ"ז יש בהם חילוק לפי כי יש מעשה בהמה שהם מעשה הרשעים לרעה ונמצא גם כן לטובה כמש"ה אשר יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים כדאיתא בזוהר פרשת שמות וזה לשונו, ד"א יש הבל אשר נעשה על הארץ כדקאמרן דאתתקף על עלמא במאי בגין דיש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים מטאן לידייהו כאינון עובדין דרשיעיא כגון בת עכו"ם או חד מאינון עובדין דאין מעשה הרשעים ואינון קיימי בקיומייהו מדחילו דמאריהון ולא בעאן לאסתאבא כגון כמה זכאי קשוט וכו' ואינון גבורי כח דעבדי רעותא דמאריהון ול חטאו זכו' ויש רשעים אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים מטי לידייהו חד מצוה דאיהו בעובדא דצדיקיא וכו' וכגון ההוא חייבא דהוה בשביבותי' דרבי חייא דליליא חד פגע בההיא אתתא וכו' בעא למתקף בה אמרה ליה במטו מינך אוקיר לשמא דמרך ולא תחטי גבאי שבקה ולא חד בה וכו' הרי כי נמצא דבר והפכו במעשה הרשעים שעושים מעשה בהמה אבל ענין של עצי בשמים של הצדיקים שנאמר והוא בין הדסים מניף על החולה של הנפש ומחזירו למוטב כאשר נתבאר הכל בהלכות שבת ע"ש:

[ה] קמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן וכו' גם בדין זה ימצא דבר והפכו כי הרמז של זה על הנשים שהולכות לעשות מצוה. כי הנה מצינו אותה המכשפת שהיתה עושה עצמה שמתפללת על אשה הרה המתקשה לילד עד שיולדת כדאיתא בסוטה פרק היה נוטל כגון יוחני בת רטיבי ושם נאמר וזה לשונו ולמדנו קיבול שכר מאלמנה ההיא דרבי יוחנן ולכן בא הרמז בזה הקמטים שעושים הנשים כלומר שהם עושים קמטים בנפש אדם בבתי זרועותיהן שמראים לאנשים שלכן אמרו המצפה לשכר אשתו אינו רואה סימן ברכה לפי שהוא מגלה זרועותיה כדאיתא בפסחים פ"ד הר"ן בשם רבינו חננאל ובבתי שוקיהן כאשר הולכות להתפלל ברגלים תרמסנה אם נמצא באחת מהם ריח טוב ונמצא מכשיל בני אדם שמריחין ריח ערוה ע"ד שהיו עושין בנות ציון וברגליהם תעכסנה מן הריח טוב שהיה נכנס באותם הבחורים ארס של ערוה וכבר הפוסקים אמרו כי ריח זה הוא ענף מצוה של לא תנאף לא תהנה אף אמנם כבר ביארתי ענין זה כמו שאמר הכתוב כי רבים בני שוממה לזאת יקרא אשה כשרה שהולכת לב"ה ולא לילדה שהיא אשת איש ח"ו:

עוד לאלוה מילין בדינים הללו מה שאמר מסלקין תריסי חנויות ומחזירין אותם ביום טוב וכו' והענין כאשר נתבונן כי הכלה היא נקרא חנות שנמצא בתוכה כל צורך האדם עליון ואמנם היא צנועה אשר על כן צוה ה' לכסות את הכלים של המשכן אשר רומזים לה כל אחד כפי בחינתו המזבח והמנורה והשולחן ואיתא בזוהר פרשת משפטים דף צ"ט לרחימתא דאיהי שפירא בחיזו ושפירתא בריוא ואיהי טמירתא בטמירו גו היכלא דיליה ואית לה רחימא יחידאה דלא ידעין ביה בני נשא אלא איה בטמירו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר היות הכלה העליונה בטמירו ועוד לקמן חזר והגיד שהיה לה מכסה לפניה והיינו הדוגמא לתריסי החנות ולפי כי בחול היחוד הוא בסוד כנפים עליונים שנא' אשא כנפי שחר אבל ביום טוב צריך להיות שינוי כי כן הדין אם אמר הוא בלבישו והיא בלבושה יכולה לעכב האשה אבל בשבת ויום טוב נאמר ולא יכנף עוד מוריך והוא דוגמא למה שעתיד להיות בביאת הגואל במהרה בימינו ומחזירין אותם נמי אחר כך ביום טוב והגילוי למה להוציא תבלין שהוא צריך כלומר כי על ידי כך ריח הכלה נודף והוא משבח ואומר וריח שלמותיך כריח לבנון נרד וכרכום קנה וקנמון וכו' ולא ימנע משמחת יום טוב שנאמר ושמחת בחגך אתה וביתך וכו' במה דברים אמורים כשיש להם ציר באמצע רצה לומר הדוגמא של זה למעלה סוד מה שחז"ל כי האשה יש לה ארבע איברים יותר מן האיש דאלו האיש יש לו רמ"ח איברים והאשה יש לה רכ"ב איברים והם שני צירים ושני דלתות שנאמר כי נהפכו עליה צריה ונאמר כי לא סגר דלתי בטני לכן יאמר במה דברים אמורים שיש להם ציר באמצע ומאחר שכבר נתקנה הכלה בזה יש מציאות לענין החיבור כי זה הציר הוא כינוי למקום שמקבלת בו הוולד ולכן פותחין החנות כי כן הכלה פתחת לגביה החתן כמש"ה פתחי לי אחותי רעיתי וכו' כשיש לה ציר באמצע אבל כאשר יש לה ציר מן הצד אסור גזרה שמא יתקע כי הנה הדוגמא לזה הוא כאשר כלתא דא היא בסוד האחור דוגמת בריאת אדם וחוה כי אז ימצא אף על גב שנאמר ויבן ה' את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה עדיין היא מן הצד שכן אח"כ נאמר ויביאה אל האדם ולכן כל זמן שהיא הציר מן הצד אסור לפתוח גזרה שמא יתקע והוא כינוי כמו ששנינו התוקע ליבמתו כלו' כי למה נאסר ענין זה בגשמי למטה גזרה שמא יתקע כי כן יהיה למעלה ונמצא תוקע עצמו לדבר הלכה הוא מש"ה עצם מעצמי מתחבר עם הכלה עליונה בדבר כד"א ראוה מדברת ואין יחוד זה של האחור משובח ולכן אסור זה זה בגשמי ושאין להם ציר מן הצד כל עיקר אפילו בבית מותר להחזיר כי מאחר שאין שם ציר כלל נמצא כי זה הוא דוגמא כי כבר הכלה עליונה חזרה בסוד הפנים ולכן אינו מתראה בציר שבה כי הרי נעשית בסוד בית ולכן מותר נמי להחזיר שהדוגמא למעלה כי כבר נעשה היחוד וחזר להסגר הדלת והבן:

כלים שהם מפוצלים כגון מנורה וכו' הנה נודע הוא ממה שנתבאר למעלה כי כלתא דא יש לה כלים שנאמר וככלה תעדה כליה וכן היה במשכן כלים שהם מפוצלים כגון מנורה של חוליות כי לפי שהמנורה עליונה הוא סוד הכלה הקנים שצה הם פרקים פרקים כדאיתא בזוהר פ' תרומה אפריון זה העולם עשה לו מלך שהשלום שלו מעצי הלבנון שלו כנזכר שם כיצד נתפשט כל מדה ומדה ממנו עד שנעשו המדות של הכלה ולכן צוה ה' שתהיה המנורה מקשה אחת זהב להורות על העתיד להיות במהרה שנא' כלך יפה רעיתי ומה גם כי מנורה זו שעשה משה הוא בסוד הכלה שלו שנאמר בה אחת היא יונתי תמתי והבן אמנם מנורה שהיא של חוליות וכסא ושולחן שהם חתיכות חתיכות מעמידין אותם ביום טוב היינו מ"ש בזוהר דף קל"ב פ' תרומה וז"ל כתיב הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא וכו' דא איהו עלמא עילאה דאיהו יתיב על כורסיה יקריה וכל קדושן מניה נפקי ואיהו מקדש לכל עלמין וכו' הואיל וכך הוא נעשה נא עליית קיר קטנה דא איהו סידורא דשכינתא דאיהי עליית קיר כד"א ויסב חזקיהו פניו אל הקיר קטנה בגין דאיהי זעירא כד"א עיר קטנה ונשים לו שם בתיקונא דאנן מתקנן ובסדורא דילן בשירין ותושבחן ובצלותא וכו' מטה ושלחן וכסא ומנורה ארבע אלין כולהו בשכינתא אינון ואיהי כלא וכל תיקונין אלין מתתקנן לגבי עלמא עילאה וכו' הנה. מבואר מדברי המאמר כי אלו הכלים כלם הם בסוד השכינה מנורה ושלחן וכסא והתיקון שלהם הוא מ"ש נעשה נא היינו לפי שהם פרקים פרקים ולכן מעמידין אותם ביום טוב לפי שהרי שם נאמר כל אחד מאלו הדברים הוא נתקן ע"י דבר אחר וזה לשונו בסדורא דצלותא דערבית ובתיקונא דיליה מטה בסדורא דאינון קרבנין ועלוון דאנן מסדרן בצפרא ואינון שירין ותושבחן הא שולחן ובההוא סידורא דצלותא דמיושב ובתיקונא דק"ש ובההוא יחודא הא כסא בההוא צלותא דמעומד ובאינון קדושאן ותוספת קדושה וברכאן דאנן מסדרין הא מנורה נמצא כי מעמידין אותם כלים הללו ביום טוב והוא שלא יתקע שנאמר ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבי' בהבנותו:

להתיר ולהפקיע ולחתוך חותמות שבכלים שבקרקע וכו' הנה הענין שאין בנין וסתירה בכלים הסוד של הענין מפני כי כן נמי הכלים של הכלה אין בהם בנין וסתירה כלומר אע"ג כי מצינו מש"ה בא נבוכדנצר שתיק מחיק ירושלם וכו' ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו שהדוגמא שלו הוא סטרא אחרא אשר מושך למטה אצלם מקצת כלי בית ה' אמת הדבר שפעמים הוא מושך אותם למטה אצל הקליפה אבל הם הכלים כמו שהם כדאיתא בתיקונים באלין י' קליפין אתלבש קב"ה בגין לנטרא להו לישראל ובזה תכין מש"ה ויתן ה' בידו וכו' (דניאל א) כי לפי שהדבר הזה גם שהוא גנאי לסטרא דקדושה אך טוב לישראל בגין לנטרא יתהון כאמור אמנם כלים אלו הם הגולים לבין עכו"ם שלמים הם ולא כמו הכלים הראשונים שנשרו ונפלו למטה ולכן אינו שייך ענין בנין וסתירה רק עלייה וירידה צודק וכן מותר לפתוח הנקב שבחבית לפי שהוא דוגמא של הבועל בתולה בשבת אבל מחדש אסור וכל הדברים המותרי' והאסורים מתבארים בהלכות שבת ע"ש:

לקטום קש או תבן או קיסם או עצי בשמים וכו' גם בזה יש דברים רבים להקל ולהחמיר כי התבן וקש וקיסם הם דוגמא לס"א ועצי בשמים הם סטרא דקדושה ומה לתבן אצל עצי בשמי' ולכן הכל יתבאר בהלכות שבת כי שם ביתו כי תדרשנו ימצא לך:

קמטים שעושים הנשים בבתי זרועותיהן ובבתי שוקיהם הם רומזים לאותם קשרים שהם למעלה בידים וברגלים לכן אלו אסור לעשותן בי"ט משום תיקון מנא כי הנה נתבאר כמה פעמים כי התיקון של כ"י נעשה מערב י"ט משעה שקדש היום וכנזכר לעיל ולכן אין לעשות תיקון מנא בי"ט עצמו כאמור:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה