אור ברסלב

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן תקיח

סימן תקיז

[א] הנה ענין הוצאה לאכול ושלא לאכול יהיה כי הנה שנינו אלו דברים שאוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב ונאמר בענין הצדקה, ובחנוני נא בזאת אמר ה' וכו' והיינו הרמז בזה כמ"ש מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה ר"ל כי הנה איש הישראלי מצוה לענג י"ט שנאמר ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר ויין ואמר הקב"ה לוו עלי והאמינו בי שאני פורע לכם ולכן יתן אל לבו האיש הישראלי בהוצאת י"ט יתבונן בזה כי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה ששנינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעה"ז והיינו להתיר לאדם אם רוצה לעשות אלו הדברים כדי לאכול מהם בעה"ז שרי ליה מאריה וכן נמי הותרה הוצאה שלא לצורך אכילה והיינו הוצאה של מעשה הצדקה כמ"ש ר' יוחנן לינוקא דר"ל עשר בשביל שתתעשר הוא מש"ה בענין הצדקה ובחנוני נא בזאת אמר ה' כי מותר לנסות בזה להקב"ה וכגון קטן ולולב וס"ת הוא משחז"ל כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מהוצאת בניו לת"ת וכן לולב כמשחז"ל חייב לקנות ולהוסיף עד שליש משלו מכאן ואילך הקב"ה משלם לו בעה"ז וס"ת וכלים נמי אבל אבנים שהוא דוגמא וכיוצא משאר הדברים אפי' לענין מצוה לא. הותר לאדם לא תנסו את ה' אלהיכם אסור לישראל להוציא שום דבר לצורך כותים דאע"ג כי בימי הפורים כל הפושט יד ליטול נותנים לו אפילו רשע לא כך יעשה בשאר הימי':

עוד ירצה במאמרו מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה מדבר בענין הנשמות שהם מאכל עליון שמתקרבים על גבי המזבח העליון כמשחז"ל פ' פקודי למה משכן משכן שני פעמים מלמד שהראה הקב"ה למרע"ה משכן למעלה ומזבח בנוי והמלאך מקריב עליו נשמות של הצדיקים והנה ענין זה מכונה לענין הוצאה לצורך אכילה כלומר כי הוצאה שיוצא הצדיק מזה העולם לצורך הקרבת הקרבן כאמור הותר נמי שלא לצורך אכילה אנשים מתים ואינם לצורך אכילה זו גם כן כגון קטן שאינו ראוי להקרבה ולולב מי שאין בו זולת תורה כנזכר בהלכות לולב אשר חז"ל הגידו יש בני אדם שדומים ללולב שבהם תורה ואין בהם מצוה וס"ת היינו האומר אין לו אלא תורה וכלים אחרים אבל לא אבנים ע"ד והוא היה לאבן וכיוצא בהם אסור לענין זה ואם כה יאמר לענין צורך האדם כך היה אומר מתוך שהותרה הוצאה של האדם לצורך כגון רבי בון שהיה מטייל בו ארוכות וקצרות והיה בו צורך לילך ליהנות בזיו השכינה באותה סעודה כך הותרה שלא לצורך עצמה אלא לצורך העולם כגון קטן וס"ת ולולב כי הם מגינים על העולם תורה ומצוה אבל אבנים הם בני אדם שלבם קשה כאבן וכיוצא אסור לענין זה. ואם אמרנו מתוך שהותרה הוצאה לצורך האכילה הוא מ"ש בזוהר פרשת ויקהל דף רי"ג. וז"ל בליליא שלטאן ממנן דאתפקדו על אינון נשמתין דצדיקייא לסלקא לון לעילא ולקרבא לון קרבן נייחא לגבי מאריהון וכו' כלהו נשמתין אתכלילו בההיא נקודה ונטלא לון זמנא חדא כמאן דבלע בליעו דמלה ואתעברת כאתתא דאתעברת רזא דא למארי מארין כד האי נקודה אתעברת דמתעברא אתהני מההוא הנאותה דאתכלילת נשמתא מהאי עלמא באינון עובדין ובההוא אורייתא דישתדל בה ביממא וכו' לבתר אפיקת לון לבר ואולידת לון וכו' ורזא דא חדשים לבקרים חדשים ודאי כמה דאתמר וכו' הנה מבואר מדברי המאמר ענין יציאת הנשמה מן הגוף בלילה שהוא לצורך אכילה עליונה ולכן הותרה נמי הוצאה לכל אדם ע"י השינה שלא לצורך אכילה כגון קטן ולולב וס"ת וכלים כי כל אחד מאלו לאו בר אכילה עליונה הוא מכל מקום נשמתן עולה למעלה אבל אבנים וכיוצא אסור עת להשליך אבנים שנא' ואת נפש אוביך יקלענה הוא הנרצה אצלי במאמר תני כל הרוחות עולות למעלה וכו' יכול אף של רשעים כן דקשה איך יתכן להבין כי של רשעים ינתנו באוצר אלא כי מה שאמר אף של רשעים כן ר"ל כי הם נשארים למעלה לכן הוצרך לפרש הכתוב ואת נפש אויביך יקלענה ולא יניח אותה שם כגון אלו אסור לעמוד שם:

ואם נאמר עוד הוצאה לצורך אכילה הוא לאחר המיתה הוא מה שאמר בזוהר פרשת ויקהל דף רי"א. וז"ל והא הכא רזא דרזין כד בעא הקב"ה לאתתקנא בתיקונוי ולאתקשטא בשבתי ובזמני ובחגי משדר ארבע אנפין דנשר וכו' ואינון ארבע אנפין יהבין קלא ולית מאן דישמע ליה בר אינון נשמתין דאתחזון לסלקא וכו' כדין נשמתין סלקין בההוא פתחא עד דסלקין לגו עיגולא דסחרא בההיא נקודה כדין חמאן מה דחמאן ומגו נהירו וחדוותא מההוא דחמאן סלקין ונחתין קרבין ורחקין ואיהי תאיבא לגבייהו ומתפשט בנהירו כדין אלביש קנאה מנהורא חד צדיק עילאה ואסתכל בשפירו דהאי נקודה ובתיקונהא ואחיד בה וסליק לה לגביה ונהיר נהורא בנהורא והוו חד כל חילא דשמיא פתחי בההיא שעתא ואמרי זכאין אתון צדיקייא נטרי אורייתא דהא חדוותא דמאריכון בכון דהא עטרא דמאריכון מתעטרא בכון וכו' הנה מבואר מדברי זה המאמר כי הותרה הוצאה מגן עדן תחתון ועולה למעלה הנשמה לצורך אכילה כנזכר וכן נמי הותרה שלא לצורך אכילה היינו מ"ש בזוהר פ' ויקהל דף רי"ב. וז"ל ואינון נשמתין דבגנתא דעדן לתתא שטאן בכל רישי ירחי ושבתי וסלקי עד ההוא אתר דאקרי חומות ירושלם דתמן כמה ממנן ורתיכין דנטרי אינון חומות דכתיב על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים וסלקין עד ההוא אתר ולא עאלין לגו עד דאתלבנן ותמן סגדין וחדאן מההוא נהירו וחייבין לגו גנתא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי יש נשמות שעולים מגן עדן הארץ למעלה ולא לצורך אכילה רק להשתחוות שם והיינו הוצאה מגן עדן שלא לצורך אכילה ואמר כגון קטן שאין בו צורך ולולב שמנענעין אותו וס"ת אבל לא לאכלה אבל אבנים שהוא כינוי לרשעים שנאמר והוא היה לאבן וכיוצא אסור ולא הותר הוצאה אפילו מגהינם:

[ב] אסור לישראל להוציא דבר וכו' להוציא כלומר אשר חז"ל אמרו גהינם צועקת תן לי רשעים ג"ע צועק תן לי צדיקים וכו' ומה ענין זה אלא הוא מ"ש בזוהר פרשת שלח לך כי קודם שמכניסים הרשע בגהינם מלבישים אותו בגדי' הצואי' ואחר כך נמסר לממונים של גהינם ולכן יאמר כי ביום טוב אסור לאיש הישראלי להוציא שום דבר לצורך הכותי כי כן נמי כך נעשה בגן עדן ואיתא נמי בדברי חכמים ז"ל במוצאי שבת מלאך אומר לרשעים צאו למות שכבר שלמו הסדרים וזה ש"ה צלמות ולא סדרים וכו' ולכן יאמר כי כן נמי אותם רשעים שהיה להם הנחה ביום טוב אין מוציאין אותה משם לצורך עכו"ם היא הקליפה של גהינם עד שישלמו הסדרים כאמור:

[ג] לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וכו' הנה נתבאר למעלה כי השפוד הוא דוגמא לענין עבירה אלא שהוא לענין אוכל נפש מן המצטרך נמשך אל העון אמנם שהוא משחז"ל משביעו רעב עתה לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד להרע רק הוא עץ כד"א לא עץ מאכל הוא וצלה בו בשר כלומר כי עתה חזר בו ממה שהיה ערל לב ועתה נעשה לבו רך כבשר כמ"ה יבא כל בשר להשתחות לפני אסור לטלטלו אחר כך להשתמש בו ע"ד הנ"ל שעולה הנשמה למעלה לצורך אכילה או ליהנות מזיו השכינה שאינו כלי מכלל הצדיקים הנקראים כלי שנא' הברו נושאי כלי ה' ולכן אינו עולה למעלה אלא שומטו ומניחו בקרן זוית כי כן הדוגמא של זה הוא נשאר בגן עדן למטה כדי שלא יזוקו בו אותם העולים למעלה אפילו אין עליו בשר כלל כך יעשה לו:

[ד] מותר לטלטל סולם של שובך והדוגמא לזה הוא האדם אשר עלה במעלות רמות מחמדות הזמן דהיינו כמו סולם של שובך שהוא במדרגות זו למעלה מזו על דרך מה שאמרו חכמים ז"ל שבעה שורות של צדיקים יושבים בפני הקב"ה ולכן מותר לטלטלו משובך לשובך ואפילו ברשות הרבים ר"ל לטלטלו ע"ד משחז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעה"ז ולא לעה"ב אלא מוליכים אותם מישיבה לישיבה עד היכן עד ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ הם אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים וז"ש מותר לטלטלו היינו טלטולי גברא ואפילו ברשות הרבים והגדולים הם האבות לפניהם יעמוד אבל סולם של עליה דהיינו רמז אל הגאוה ע"ד שמתעלה ומתגאה בלבו פעם אחר פעם כי לזה נאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי דאסור לפסוע פסיע' גסה שהוא מדרכי הגאוה ולכן אסור בטלטול להעלות אותו ע"ד הנזכר בענייני הקדושה:

[ה] להוציא גרף של רעי דהיינו רמז למדבר נבלות צריך להוציאם ולהרחיקם ממנו וגם מן החצר שהוא דוגמא לחצר העליונה אשר שם הנשמות שנאמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חציריך ואם בא להחזיר אותו לחצר כלומר להחזיר אותו ולתקנו באופן שיוכל האדם להכנס לחצר עליון צריך ליתן לתוכו מים והיינו ענין מימי התשובה שנאמר שפכי כמים לבך ויהיה שיעור באותם מים של התשובה כדאיתא לבטל אותם וירבה עליהם מים של תורה ואחר כך יחזיר אותם לחצר כאמור:

[ו] בהמה שמתה ביום טוב וכו' הנה נתבאר למעלה על בחינת האדם שעושה עצמו כבהמה כי דוגמא לזה בשני עניינים האחד מהם לטובה והאחד הוא לרעה כי הנה האדם על ידי מעשיו נמשל כבהמה שעושה מעשה בהמה ולכן יאמר בהמה שמתה ביום טוב כלומר שהרשיע עד מקום שנקרא מת כמו שאמרו חכמים ז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים אם היתה מסוכנת מערב יום טוב שכבר היה רשע נוטה למות ולא נגמר דינו רק ביום טוב הרי זה מחתכה ומשליך לכלבים כלומר אם הוא יום טוב ממש קוברים אותו עכו"ם שנאמר בהם ישובו לערב יהמו ככלב ומה גם כי הנשמה שלו משליכין אותה לכלבים כמו שמבואר אצלי בההוא טבחא שהיה מאכיל נבילות ונפל מן הגג והיו הכלבים אוכלים אותו ושאלו לחכם ואמר ארפוניה דמדידהון אכלין וכו' כי ידרוש מה ש"ה לכלב תשליכון אותו ומדקאמר אותו ולא אותה ניתן לדרוש ממאי דשני קרא בדיבוריה להגיד כי ישר ה' הוא היה מאכיל נבילות לישראל לכן לכלב תשליכון אותו אמנם מכל מקום החכם התבונן בזה להציל נפשו מעונש זה שנאמר מיד כלב יחידתי כי לאחר שנקיים כך בגופו ונענש ודאי שניצול מעונש הנשמה כזה כי זה שאמר הרי זה מחתכה לנשמה ומשליכה לכלבים ואם לא היתה מסוכנת ברשע גמור אף על פי שהיתה חולי בחולי הנפש כד"א יש רעה חולה הרי זה מוקצה ולא יזיזנה ממקומה הראוי לה אחר המות:

ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' הם אנשי המעלה אשר חכמים ז"ל אמרו אלו בני אדם שהם ערומים ביראה ועושים עצמן כבהמה ולכן הוא היה אומר בהמה שמתה ביום טוב הוא אשר ממית עצמו כבהמ' שנאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה אם היתה מסוכנת מערב יום טוב דהיינו כי זה דרכו של אדם זה להעריך עצמו בחזקת מסוכן למסור נפשו לטבחה הרי זה מחתכה לכלבים ביום טוב כלומר כדאי הוא אדם זה לסתום פיהם של אותם הכלבים עזי נפש כי לא ידעו שבעה וכדאיתא בזוהר כמה פטרין משתככין בנינך יומא דין ואם לא היתה מסוכנת אף על פי שהיתה חולה על דרך כי חולת אהבה אני הרי זה מוקצה ולא יזיזנה ממקומה ואין בזה כח לסלק הכלבים מלחטוף נפשות ומלקטרג אלא כי הולך האדם אל בית עולמו למקום הראוי לו ולכן לא יזיזנה ממקומה כאמור:

[ז] מתחילין בערימות התבן וכו' הנה ביום טוב נצטוינו על השמחה כמו שאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ולהרחיק ענין הדאגה והעצבון לפי שהוא נמצא מצד סטרא אחרא שלכן צוה עזרא הכהן עליו השלום לישראל אכלו משמנים ושתו ממתקים (עזרא ב' ח') כי זו השמחה הנאמרה בפסוק ושמחתם לפני ה' אלהיכם ואמרו חכמים ז"ל אין שמחה אלא בבשר ויין ואמנם אף על גב דדרשינן הכי מכל מקום הפשט לא יופשט מה שאמר ושמחתם שהרי נאמר עבדו את ה' בשמחה ולכן חזר ואמר ואל תעצבו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ולכן יאמר נא מתחילין בערימות התבן כלומר דאף על גב שהאדם מצווה ביום טוב על השמחה וגם הוא שלא יתעצב עם כל זה מתחילין בערימת התבן היינו מה שאמרו חכמים ז"ל פעם אחת הסכים רבי אלעזר ומצא זבלים ותבנים אמר כתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אנו לא נזבלם ולא נתבנם כי הנרצה בקל וחומר זה היינו שני דברים כאחד טובים זה יצא ראשונה כי רבי אלעזר עליו השלום הבין מה שאמר הכתוב וכמטמונים תחפשנה היינו בחצות הלילה לפי כי כן דרך למחפש אחר המטמון באישון לילה ואפילה כדי שלא ירגישו בו שכיניו ואנשי ביתו ולכן אמר כתיב וכמטמונים תחפשנה דמשמע כי צריך להתעורר בחצות לילה לעסוק בתורה אנו לפחות לא נזבלם כלומר גם שנאמר כי לפי שאנחנו עוסקים בתורה ביום למ"ד פועלי דיממא אנן לפחות לא נזבלם ולא נתבנם ועוד רצה להודיע בנועם דבריו כי מה שאמר הכתוב וכמטמונים תחפשנה וסמיך ליה אז תבין יראת ה' משמע כי החיפוש זה היינו לראות אם נמצא בידו ענין המונע התורה ממנו כי אין חפץ להקב"ה בתורת הרשע שנאמר ולרשע אמר ה' וכו' ותשא בריתי עלי פיך ולכן אמר אם תעשה כך וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ולא תחטא ולכן כאשר ראה הזבלים אמר אנו לא נזבלם ולא נתבנם ר"ל בניחותא כגון אנן לא נזבלם לד"ת ולא נתבנם בכל ענין מגונה ואין אנו צריכים למש"ה וכמטמונים תחפשנה וכו' לכן אמר מתחילין לבדוק בערימת התבן אם נמצא בידו כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא ואע"ג כי ימשך מזה לאדם קצת דאגה בהזכירו מעשיו אשר לא טוב עשה אם הוא תיבנא סריא כי יש לו ריח רע מצד מעשיו ואית ביה קוצי מעשים רעים שעומד להסקה באש של גהינם אז טוב לו יותר להיות בודק במעשיו ויתחיל לשוב כפי המותר לו לעשות ביום שהוא י"ט:

[ה] נוטלים עצים הסמוכים לדפני הסוכה ומסיקין בהם כי בא הדוגמא בזה לאדם שטוב לפניו הסמוך לדפני הסוכה היינו מש"ה עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדים אינו אומר אלא למחזיקי' ולכן יאמר נא עצים הסמוכים לסוכה הם המחזיקים ביד עמלי תורה שהם סמוכים לסוכה כמשחז"ל עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף ולכן אלו הם סמוכים לסוכה כי זה הוא הדין קנים של הסוכה של הקנים הבולטים ויוצאים מן הסוכה שנחשב כסוכה כאשר יבא במקומו כי זהו הרמז לאותם המחזיקים לת"ח שנאמר בהם קנה חכמה קנה בינה ואלו הם הסמוכים לסוכה של הלומד בתורה נוטלים מהם ומסיקים בהם ע"ד הנאמר בלומדי התורה בוקע עצים זה בעל תלמוד יסכן בם נהנה מהם כך יהיה הערך של עץ הסומך לתלמיד חכם ללמוד בתורה מסיקין בהם ע"ד יסכן בם נהנה בהם:

[ט] בית שהוא מלא פירות מוכנים הוא הדוגמא לאדם שהוא בעל מצות דוגמת בית שהוא מלא פירות מאותם מצות ששנינו שאוכל מפירותיהן בעה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא והיינו מלא פירות מוכנים ליהנות מהם בעולם הזה ונפחת האדם ונצרך להם נוטל ממקום הפחת היינו משחז"ל עשר בשביל שתתעשר שנאמר ובחנוני נא בזאת אמר ה' ולכן נוטל ממקום הפחת עצמו כמשחז"ל אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ועוש' צדקה שוב אין מראין לו סימני עניות שנאמר ועיניתיך לא אענך עוד:

עוד אני מדבר בדינים הללו כמשפט הראשון לצד עילאה ימלל וכך היה אומר מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך והענין כי הנה עד כמה פעמים נתבאר כי המדות של המלכות הם יורדים בעולמות התחתונים בכל עולם כמה בחינות במספר לכל ולכן כל זמן כי המלכות נשארה בעולם האצילות רק היא יחידה בסוד נקודה אחת לא יתכן להיות לה חיבור עם בעלה כראוי לפי שהוא כלול מעשר ספירות איך יתכן לו להתחבר עם נקודה אחת ולכן צריך כי בתחילה יעלו כל הבחינות שלה למעלה בעולם האצילות ותהיה נכללת בהם ואז לאחר שהם מתחברים בעצמם אחד באחד יגשו הם מתחברים עם הזכר איש באחיהו ידובקו ונעשה ביניהם הייחוד ולכן יאמר לענין זה שהוא הוצאה לצורך אכילה כי הנה המדות הללו יוצאים ממקומם ועולים למעלה לצורך אכילה בסוד הלחם אשר הוא אוכל וגם הותרה הוצאה שלא לצורך אכילה והיינו סוד הבירורין שמתברר מאותם מלכין קדמאין דמיתו וירדו לעולמות ונעשה ברירה בהם ללקוט ניצוצות מהברור שבהם כדי להעלות אותם למעלה והללו אינם בערך המדות ולכן מכונים שלא לצורך לפי כי המדות של המלכות הם עצמן לצורך אכילה לפי כי בהם הוא סוד האכילה עצמה אבל ניצוצות הללו הם מעוררים זאת האכילה ולא תיעשה אלא בעבורם לפי כי הם בסוד אור חוזר העולה מלמטה למעל':

או נאמר שהרצון הוא בהפך מזה לפי כי אלו האורות של הניצוצות הם העולים לצורך אכילה אמנם האוכלים אותם הם חתן וכלה והמדות של המלכות הם הוצאה שלא לצורך אכילה והיינו מ"ש כגון קטן הוא בסוד בנימן הוא הקטון ולולב בסוד הם שאר המדות הנכללים בלולב וספר תורה היינו תורה שבע"פ וכלים הם הנעשה בהם סוד האכילה אבל אבנים וכיוצא בהם שמורה על חלק שלא יכול להתחבר אסור:

עוד אפשר לומר מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה וכו' והוא הנרצה יותר כי ההוצאה שהוא לצורך אכילה הם אלו הניצוצות של הבירורין שהם מתבררין ועולים מכל עולם ועולם והם לצורך אכילה לפי כי הם המעוררים את האהבה ובעבורם נעשה הייחוד לפי שהם בסוד אור חוזר ומתוך כך הותרה הוצאה שלא לצורך אכילה הוא ההזמנה שעולים העולמות למעלה כנ"ל במאמר פרשת קרח קריאי מועד חכמת שלמה אזמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון וכו' אימתי בזמנא דמועד שריא בעלמא והנה אלו המזומנים ועולים למעלה אינם לצורך אכילה עליונה של חתן וכלה אלא להנאתם ולטובתם כמ"ש לאעטרא יתהון ולכן הוא אמר כגון קטן ולולב וס"ת כי יהיה בהם רמז למחנות של ג' עולמות אותם מבחינת העשיה ועל היצירה נער קטון נוהג בם וס"ת מן הבריאה וכלים שלהם העולים אבל אבנים של ס"א מצד אותו אבן נגף וכיוצא בהן אסור:

עוד נמצא מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הוא מ"ש בזוהר פ' ויצא ויבא יעקב מן השדה בערב דא ת"ת קדישא ותצא לאה לקראתו דא אימא ותאמר אלי תבא לאעלא לך תחות גדפאי וכו' וישכב עמה בלילה הוא יעקב לא כתיב אלא הוא ההוא טמיר וגניז וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי עלייה שעולה יעקב למעלה אצל אימא עילאה הוא כדי לעורר האהבה בין אבא ואימא ולכן וישכב עמה הנקרא הוא כמבואר שם הנה כי הוצאה זו נקרא לצורך אכילה כי הנה ה' יוצא ממקומו ועולה למעלה והוא לצורך אכילה עליונה שנאמר בה אכלו רעים לעילא ולכן הותרה נמי הוצאה שלא לצורך אכילה והיינו העלייה של מועד שעולים זו"ן אצל אימא והיינו מ"ש כגון קטן שעולה לשם ולולב בסוד הצדיק וס"ת היא הכלה וכלים רמז כי הכלים הם העולים אבל הפנימיות נשאר במקומו כנודע:

עוד יש הוצאה שיוצא הצדיק לצורך אכילה עם רחל וגם יוצא שלא לצורך אכילה עם לאה והבן:

אסור לישראל להוציא שום דבר בי"ט לצורך כותי לפי שהנה נתבאר כי חכמת שלמה אזמינת לכל חילהא לאעטרא יתהון ולאעלא לון תחות גדפהא ואמנם החיצונים שאינם מכלל חילהא נשארים לחוץ ולכן האיש הישראלי גורם בדבור להוציא מאותו השפע העליון הקדוש לחוץ לתת לקליפות חלילה ולכן אסור:

עוד יש סוד בדבר כי הנה שם נאמר במאמר הנזכר כי קדש עילאה זמין לכל כתרי מלכא אינון דשמא קדיש' אתאחיד בהו אימתי בזמנא דמועד שרייא בעלמא ומאחר כי כל כתרי מלכא המדות הקדושות העליונות הם מזומנים מקדש עילאה כי המוציא שום דבר בי"ט ונותן לכותי גורם כי כך נעשה למעלה ולכן אסור אמנם ממה שיוצא מן התמצית הם יונקים ומתפרנסים כדאיתא בזוהר פ' בלק בפ' במשעול הכרמים כי למטה שם הוא אותו שביל דקיק כי משם יוצא התמצית ומתפרנסים לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וכו' הנה המובן כי השפוד יהיה דוגמא לצדיק כי הבשר צולין בו היינו בשר מבשרי והוא מיוחד לכך וכאשר האדם לקח עץ בעלמא שאינו מיוחד לצלי כי זה מורה הדוגמא למט"ט שהוא הנקרא עץ הדעת טוב ורע כדאיתא בזוהר וזה לא יתכן לפי כי הייחוד הנעשה על יד מט"ט של צדיק וצדק הוא ביומין דחול כנזכר בתיקונים אבל בשבת וי"ט לא כן כי אז הוא חלוץ הנעל ולכן עץ זה אסור לטלטלו אחר כך שאינו כלי גם למעלה מט"ט אינו כלי לענין הזווג של צדיק וצדק כמו בזמן החול אלא שומטו ומניחו בקרן זוית כי כן נמי עתה מט"ט בי"ט הוא מזומן למעלה כאמור כי חכמת שלמה זמינת לכל חילהא לאעטרא לון ולכן אין זורקין אותו אלא מניחו בקרן זוית כי כן הדוגמא כך הוא כי מט"ט הוא מונח בקרן זוית העליונה כדי שלא יזוקו בו אע"ג כי אין עליו בשר היורד מן השמים אסור לטלטלו ולעורר בו היחוד לפי כי למעלה אינו נעשה ע"י כאמור:

מותר לטלטל סולם של שובך ועו' איתא בזוהר פ' ויצא דף ק"כ. וז"ל מהו סולם דרגא דשאר דרגין ביה תליין והוא יסוד דעלמא וכו' מגיע השמים בגין דאיהו סיומא דגופא וקאים בין עילאה ותתאה כמה דברית איהו סיומא דגופא וקאים בין ירכין וגופא וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי סולם הוא היסוד ולכן יאמר מותר לטלטל סולם של שובך הוא דוגמא למדת המלכות היא יונת אלם וכדאיתא שם במאמר וראשו מגיע השמימה מאן ראשו ראשו דההוא סולם ומאן איהו דא דכתיב ביה ראש המדה בגין דאיהו ראש לההיא מטה ומנה נהיר וכו' והיינו שובך ולכן נקרא סולם של שובך מותר לטלטלו משובך לשובך והוא דוגמא לפי שלפעמים עולה הצדיק ומשמש בלאה כנ"ל בפ' אמרו צדיק כי טוב ר"ל נמצא בו שני מיני שלימות בזמן כ"י שהוא בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה אתר דאתפרעאן ואתגליין כל נהורין והיינו מ"ש אפי' ברשות הרבים לפי כי שם מקום שעולה כדי להתייחד עם לאה נקרא רשות הרבים מותר לטלטל אותו משובך של רחל ולהעלות אותו ללאה דהיינו שובך אחר ואפי' שהוא רשות הרבים אבל סולם של ענייה אסור בטלטול והדוגמא לסולם זה הוא מט"ט כדאיתא בזוהר פ' ויצא דף ר"ב. וז"ל והנה סולם חמא מט"ט סבא דביתא דשליט בכל דיליה דקאים בשלטנו על עלמא שרי וסליק לעינא בסליקו דשמא דמאריה וכו' הנה מבואר מזה המאמר כי סולם הוא מט"ט והוא עולה למעלה ולכן בא הדין זה בסולם של עליה הגשמי שהוא אסור בטלטול כי הרמז שלו הוא למט"ט שהוא עולה למעלה מעולם היצירה לעולם האצילות ולכן נאסר לטלטלו טלטולי גברא להורידו משם כי כיון שעלה לא ירד מעלין בקדש ולא מורידין:

להוציא גרף של רעי ולהחזירו וכו' הנה גרף של רעי מובן הוא שהרמז שלו מורה על אותו תמצית היוצא וניתן לקליפות כנודע והנה זה מאחר כי ריחו רע ויש לו עיקר צריך להוציאו מן החצר שהוא רמז לחצר העליונה של הקדושה שנאמר בה אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך ונאמר ויד תהיה לך וכו' ויצאת שמה חוץ לפי כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך והיה מחנך קדוש ולכן אם ירצה להחזיר אותו לחצר צריך ליתן לתוכו מים כדי לבטל אותו ובאופן שלא יהיה ריח רע כלל:

בהמה שמתה בי"ט וכו' הנה יהיה הדוגמא לזה על אותה בהמה עליונה שהיא ממיתה את עצמו מפני שנאמר בה רגליה יורדות מות ולכן יאמר אם היתה מסוכנת מערב י"ט הרי זה מחתכה לכלבים והנה זה הוא בענין הגשמי אבל למעלה לא כך הוא כי הנה מערב י"ט התחילה הקדושה ועלתה למעלה לעולם האצילות ולכן יאמר ואם לא היתה מסוכנת אע"פ שהיתה חולה לא יזיזנה ממקומה כי כן הדוגמא לזה הוא מש"ה כי חולת אהבה אני ולכן אינה זזה ממקומה שעלתה למעלה כי מעלים בקדש ולא מורידים כאמור:

מתחילין בערימת התבן וכו' הנה נתבאר למעלה כי ענין התבן הוא דוגמא אל הקליפה כדאיתא בזוהר שהם שתי קליפות הסמוכות אל החטה היא הקדושה והם שתי אותיות ח"ט הובא למעלה ועליהם נאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולכן יאמר נא מתחילין בערימות התבן כלומר דאע"ג כי סוף סוף לא תהיה אחרית לרע בית רשעים ישמד שנאמר ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר אמנם אין זה מתקיים עתה עד זמן שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך ועל מלכי האדמה על האדמה ואז נאמר בלע המות לנצח אבל עתה בזמן הזה מתחילין בלבד להעביר ערימת התבן של בית עשו ולא הכל ועוד נמי זה יהיה אם היא תבנא סרייא הוא סוד מ"ש בזוהר פ' תצא דף פ'. אשפה מטונפת דזרקין בה כלבים וחמורים מתים ואית ביה קוצי שעומד להסקה כמש"ה ודבקו בהם ואכלום אמנם יש ערימות תבן שאין עתידים לישרף ועליהם נאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ונעשים גרים גרורים ואסור להסיקן אותם:

נוטלים עצים הסמוכים לסוכה וכו' הנה נתבאר בהלכות סוכה כי הסוכה הוא סוד ה' אחרונה כדאיתא בזוהר פ' אמור ולכן העצים הסמוכים לדפני הסוכה יהיה רמז שלהם לעצים שנאמר בהם אפריון זה הכלה כדאיתא בזוהר פ' תרומה. עשה לו מלך שהשלום שלו מעצי הלבנון הם המדות שלו שמהם נבנה אפריון זה כנזכר ולכן יאמר נוטלים מהם ומסיקין בהם לעורר שלהובין דרחימו בין איש לאשה:

בית שהוא מלא פירות הנה המדה האחרונה היא בית בסוד אין בית אלא אשה והוא מלא פירות לפי כי שם נרמזים שבעה מינים שנשתבחה בהם א"י גפן ותאנה ורמון וכו' ונפחת נקב בי"ט כי מאחר שהיא בסוד בתולה נעשה לה כלי ולכן נוטל ממקום הפחת הוא הנקב שבאות ה' כי משם נמשך השפע לכל העולמות למטה:

תוכן העניינים

מקור חיים - ג (טור ברקת חלק ב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה