מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תצג
[א] הנה נת' למעלה מענין הספירה של ימי העומר כי כן צוה מרע"ה לישראל להיות מונים מלילה שיצאו ממצרים אמר להם תספרו מ"ט יום וביום החמשים הקדוש ברוך הוא הוא נותן לכם את התורה אמנם לענין מה שנוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר מנהג זה חדש הוא בקרב ישראל מפני כי המה ראו שלא היו מסתפרים בימים הללו חשבו בדעתם כי עיקר הדבר הוא מפני האבל לפי כי אז מתו כ"ד אלף תלמידים דרבי עקיבא ע"ה אמנם ליודעי חן אשר כל דבריהם הם עושים לטעם וסיבה אמיתי' עיקרית ועליונה מה שאין מסתפרים בימים הללו אינו מפני האבל זה אלא מטעם וסוד גדול והענין כי נתבאר למעלה כי בליל פסח אמר אדם הראשון לבניו הנה הלילה הזאת עתידים ישראל לעשות זבחים לכן באו ועשו קרבנות ובו ביום הקריב כל אחד מהם קרבן ולפי שלא נתקבל הקרבן של קין נתקנא באחיו והרג אותו בעצרת והיינו חמשים יום וזהו לסברת ר"א כי בניסן נברא העולם אמנם אחז"ל בין לדברי ר"א ובין לדברי ר' יהושע כי בתשרי נברא העולם לא עשה הבל בעולם אלא חמשים יום ואמנם כבר פירש הרב האלהי מורי ז"ל כי אי אפשר שנחלקו במציאות ר' אליעזר ור' יצחק אלא מר אמר חדא בבריאת הנפשות ומר מדבר בבריאת העולם והאדם ושניהם צדקו יחדיו נמצא כי לעולם הימים שבין פסח לעצרת הוא ענין הנוגע לנפשות אמנם לא דברו בו הראשונים להיות כי אין ראוי לגלות סודו ורוב ההמון אין מקיימין הדבר וכבר אחז"ל אם רוב הציבור יכולים לעמוד בו מוטב ואם לאו לאו הרי נאמר ואותי אתם קובעים הגוי כלו ואם לאו לאו ואמנם מעולם לא נעלם מעין השרידים שלומדים בזוהר כי אין הטעם של העומר וספירתו מפני תלמידי נ' עקיבא וכדי שלא להוציאך חלק התבונן מ"ש בזוהר פ' נשא דף קכ"ז: וז"ל אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי קדוש ולא טהור בג"כ כתיב כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר לה' קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו משום האי דכתיב שער רישיה כעמר נקא דבהאי דמי לגוונא דלעילא אמר רב יהודה בר רב בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב קוצותיו תלתלים תאני ר"ש אלמלא ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה הוו אשתמודען למאריהון כמה דאיהו ברזא דחכמתא עילאה וכו' ואיתא באדרא רבה דף קל"ו וז"ל מחללא תניינא נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדן תילין דתליין וכו' ועתה הנני מודיעך כי מאלו חמשין מבועין נמשכין כל הנשמו' של ישראל כל אחד משער כפי שורש נשמתו ומפני כי כך אחז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נתנו למשה חוץ מאחת שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים. ולכן אחז"ל שקול משה כנגד כל ישראל ונודע מן התיקונים כי שורש מרע"ה הוא הבל לכן היה רעה צאן ונתקנו הימים שחיה הבל חמשים יום ונתנה תורה על ידו ולפי כי בליל פסח אמרנו הלל גמור ואז נמשך השפע של י"ג מדות רחמים שמתחילין מפ' מן המצר קראתי יה וכו' כנזכר באדרא רבא כן משם ואילך נמשכים בחמשים שערי בינה למטה באותם שבע שבתות כנ"ל ומשם אנו ממשיכים הארה עליונה כל איש ישראל כל א' כפי שורש נשמתו כאמור וזה יהיה ע"י צינורות של השערות עליונים שכנגדם אנו מגדלים השערות באותם הימים ולכן אין אנו מסתפרים באלו הימים כדי להמשיך עלינו אור עליון מאותם השערים דוגמא אל הנזיר שנאמר בו כל ימי נזרו קדוש הוא לאלהיו ואל תתמה איך מאחר כי מזמן ארע"ה היה הדבר זה למה לא נתגלה התבונן כמ"ש על ענין אותיות מצנפך שכחום וחזרו וייסדום כי לרוב הגלות או לעוצם חרבן נסתם סודות התורה ונעלמה מעיני כל חי אמנם מזמן הרשב"י התחילה להתגלות החכמה בהסכמה אלהית ומה גם עתה ואיתא בזוהר פ' פנחס דף רל"א. דבר יום ביומו מהו אלא הני תרי יומין דר"ה אמאי ב' יומין בגין דאינון תרי בי דינא וכו' ועל דא לא הוו ידעי בבלאי רזא דיבבא ויללותא דתרווייהו אצטריכי וכו' ואנן ידעי ועבדינן תרווייהו וכלא נפק לאורח קשוט הנה מבואר מדברי המאמר כי הבבליים להיות שלא היו יודעים היו עושים תרועה ושברים מספק והרשב"י ובני א"י שהיו יודעים היו עושים שתיהם דהכי אצטריך ומכאן אבין לכמה עניינים אל יהיו בעיניך כחדשים אלא כי מפני צרת הגלות נחעלמו הדברים כאמור ועתה נתנו להתגלות ואם מעט הם בערך הצורך אמנם יש מקוה לישראל ישוב ירחמנו ישלח לנו מורה צדק להגיד את דבר ה' ואע"ג כי בזוהר נאמר טעם אחר לענין זה כאשר תתבונן אותו הטעם אינו זולת לענין מ"ט ימי הספירה אמנם אינו מדבר על ענין התספורת וגדל השער ושם נאמר פ' אמור דף צ"ז וז"ל פקודא דא לספור העומר הא אוקימנא ורזא דא ישראל אע"ג דאתדכו למעבד פסח נפקו ממסאבו ולא הוו דכיון ושלימים כדקא חזי וכו' כאתתא דנפקא ממסאבו וכיון דנפקת מתמן ולהלאה וספרה לה וכו' כך ישראל כד נפקו ממצרים וכו' ואיתא בזוהר פ' אמור דף ע"ט. וז"ל ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה בעייא לספרא ההוא שערא דרבי ביומי דאיהי מסאבא ושם נאמר כי ישראל נמשלו כאתתא דנפקא ממסאבו וכו' הרי למדנו כי צריך לגדל פרע באותם הימים עד תשלום שבעה שבועות ועוד שם נאמר המאמר הקודם זה לשונו תא חזי כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כל זה מדבר על מספר הימים כי המשלים השבעה שבתות נקרא טהור אמנם ענין גדל פרע נקרא קדוש כנז' הרי בימים אלו האדם זוכה לשני מדרגות טהור וקדוש ולכן אע"ג כי יש נוהגים להסתפר בל"ג לעומר אין אנו מסתפרים שהרי נת' כי אותם הנוהגים להסתפר הוא מן הטעם עצמו שאין מסתפרים בימי האבל לפי כי מתו תלמידי ר' עקיבא ואז פסקו מלמות ולכן מסתפרים אבל אנחנו אין אנו מגדלים שער מפני אבל זה אלא מטעם הנז' כדי להתקדש בקדושה עליונה שמפסח ועד עצרת היא רבה והולכת עד יום מתן תורה ולכן אין אנו מסתפרים עד עצרת עד ולא עד בכלל שהרי נת' מחז"ל כי מ"ט שערים נגלו למרע"ה שנא' ותחסרהו מעט מאלהים ולכן אנו מסתפרים קודם יום אחד והם מ"ח ימים ויש בזה סוד גדול אין ראוי לגלות משום כבוד אלהים הסתר דבר ובצירוף יום ראשון דפסח הם מ"ט ימים ואמנם בזה ימצא דאף על גב שחל עצרת באחד בשבת אנו מסתפרים יום הששי דהיינו מ"ח ימים לפי כי כך הוא האמת ואין צורך לנו לומר שאנו מסתפרים מפני כבוד השבת כאמור: