מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תצ
[א] הנה ענין ההבדלה במקומו מתבאר ואמנם ענין ההבדלה הוא תיקון לחטא א"ה שנתבאר למעלה שחטא במעשה בעץ הדעת וחטא ג"כ במחשבה כנזכר בזוהר הובא למעלה ולפי כי ישראל שבו על עון אבותם כמשחז"ל בפ' והמה כאדם עברו ברית לכן תיקנו חז"ל כי בברכה זו שאנו שואלים מהקב"ה דעת יהיה לטובה וצריך להבדיל בין משבת לי"ט ומן י"ט לחה"מ לפי שכמו שביום השבת ניתוסף האדם נפש יתירה כך ניתוסף בו קדושה בי"ט עכ"פ וכדאיתא בתיקונים דף י"ז. וז"ל וביומא דשבתא וחדשא וזמנא אתפתחת לקבלא רוחין ובוסמין ולירתא נפשין לבנייהו וכו' הנה מבואר מזה כי גם בי"ט יש נפש יתירה גם בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ב. ז"ל האי איהי נשמה יתירה לכל ישראל בשבת ויומין טבין עכ"ל ולכן צריך להקביל פנים דלא גרע מר"ח שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מ"מ יש לדרוש מלת מדוע מדלא קאמר למה היינו לרמוז כי כן נמי במועד חייב להקביל כי מלת מדוע היינו אותיות מועד אמנם בלי ספק כי יש הפרש גדול בין זה לזה והוא בערך העליות של העולמות כך יהיה התוספת ולכן מ"מ צריך להבדיל אמנם בראש חדש התוספת הוא מועט וגם כי הוא בשעת המוסף בלבד כאשר יבא במקומו ולכן אין צודק לומר בו הבדלה ומה גם כי עיקר ההבדלה היינו כדי להמשיך מאותו תוספת על העולמות גם על האדם כאשר יתברך במקומו בע"ה ולכן אין לומר הבדלה בר"ח אמנם בשבת וי"ט צריך להבדיל לפי שהנה נודע כי האדם ע"י חטאו מסתלק ממנו הנשמה כנ"ל ולא ישאר בו זולת חלק הנפש אמנם מ"מ אין לומר כי החוטא יחשב לישמעאלי דלא ראי זה כראי זה לפי כי הנפש של איש הישראלי נמשך מחלק הקדושה זמש"ה הן כל הנפשות לי הנה (יחזקאל י"ח) שהפ' קשה כי מי לא ידע הדבר הזה ומלת הן תפל מבלי מלח אמנם כונת הפ' להגיד כי אתו השבח הנזכר בישראל הן עם לבדד ישכון אשר חז"ל אמרו כי כמו שאותיות הן נפרדות ואין להם בן זוג כך ישראל אין להם בן זוג ולכן יאמר כי שבח של מלת הן הנמצא בנפש הישראלי אע"ג שחוטאין לי הנה כנפש האב שלא חטא כנפש הבן החוטא היינו כונת חז"ל כמאמר' אע"ג שחטא ישראל שנאמר בני משחיתים אפי' עע"ז משא"כ בנפש של ישמעאלי ולכן כאשר מסתלק תוספת זה מאיש הישראלי כל א' כפי ערכו צריך להבדיל ואע"ג כי נסתלק ממנו בלי עון מ"מ הוא העדר ולכן צריכא למימר כי יש קדושה חמורה מחבירתה וכמו שהבדיל הקב"ה ביניהם דלא ראי זה כראי זה כך הבדיל בענין קדושת הגוף של ישראל בחלק הנשמה ורוח ונפש שנתן בהם שאינו דומה הניתן להם בי"ט לאשר נתן בהם בחול ולא הניתן בהם בשבת כערך הניתן להם בי"ט ואח"כ חוזר ומבדיל על הכוס בבית לפי כי ההבדלה ראשונה הענין על הסתלקות תוספת הרוח הנמצא בו המשותף עם הסתלקות הקדושה ואח"כ הבדלה על הכוס להגיד כי עיקר ההבדלה כדי להמשיך מאותו התוספת על ימי החול או על י"ט גם על האדם כאשר יבא בדיני השבת בע"ה גם להגיד כי עיקר ההבדלה הוא יום הדין הגדול שנאמר כי כוס ביד ה' וכו' אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ (תלים ע"ה) וסמיך ליה ואני אגיד לעולם דבר זה מעכשיו אמנם יש הפרש כי במוצאי שבת שמסתלק מן האדם נפש יתירה אומר ברכה על הבשמים להשאיר קצת הארה על האדם ועל העולמות אמנם בי"ט אין באותו תוספת כדאי להשאיר ממנו רק אם הוא י"ט הרי נמצא תוספת ולכן אין לברך על הבשמים ולענין ברכת מאורי האש דבר פשוט הוא לפי שבשבת מסתלקים אותם ממונים עליונים הנקרא מאורי אש ושולטים ממונים הנקרא מאורי אור כדאיתא בזוהר ולכן כשחוזרים במ"ש מברכים מאורי האש וזכר לדבר צפרני הידים ימין כדאיתא פ' ויקהל אבל בי"ט אין מסתלקים ולכן מבערים אש ולכן אין לברך מאורי האש:
[ב] ולפי שצריך לומר הבדלה בתפילה מטעם הנ"ל ולכן י"ט שחל להיות מ"ש אומר ותודיענו באתה בחרתנו כנזכר: