מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תפט
[א] אחר שנתבאר כי כל ענין חג הפסח הוא סובב על ב' קוטבים הא' הוא הרחקת הנזק להכניע ס"א ולהוציא אותה מחוץ כל סטרא דקדושה בכמה דברים שהתקינו חז"ל ולעשות יש מהם בענין הכלים ומהם בענין הבתים ומהם בעצם אדם בענין של האכילה כנ"ל ולכן גם בזה הענין שהוא הקריאה בתורה אשר התקינו חז"ל בימי הפסח הם מיוסדים על ענין זה והיינו הסי' שנתנו חז"ל בנועם דבריהם להעיר לב האדם לתקן מעשיו זה יצא ראשונה הסי' משך תורא הוא משחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ולפי כי עיקר העון הנמצא ביד ישראל הוא מעשה העגל כנ"ל לפי שנתערב חטא א"ה לכן זה העון היה הגורם הראשון לכל הדברים הרעים לכן בא הכינוי לשור הנזכר וזה הוא לענין הכולל ממנו נקח לפרטים להיות האדם מושך יצרו כי הוא נמשל לעגל לתורה ולעבודה אמנם בענין זה עצמו נמצא טעמה להליץ טוב על ישראל ולכן נתקן לקרות פ' זו וזה נלמד ממשחז"ל למטרונה שיצא עליה שם רע וכו' בדק המלך ולא מצא ממש מה עשה המלך עשה סעודה גדולה והושיב האיש ההוא בראש המסובין להודיע שאין שם ממש כך בדק הקב"ה כי ישראל מוצלי' מאותו עון שלכן נאמר אלה אלהיך ולא אלהינו להודיע שהגרים עשו אותו ולכן עשה שיהיה שור ראש לכל הקרבנות והיינו לענין סור מרע שתקנו פ' זו ואמנם גם יש בזה הסי' צורך לענין ועשה טוב הוא מ"ש בזוהר פ' פנחס דף ר"ן:
וז"ל מאי משכו כמאן דמשיך מאתר משכו יומין עילאין לגבי יומין תתאין יומין עילאי שס"ו כחושבן מש"כו יומין תתאי זמנין דאינון שס"ה ובזמנא דאתנהירת סיהרא באשלמותא סליקו למהוי אינון יומין שס"ה כחושבן מש"כו חסר חד משכו יומין עילאין לגבי יומין תתאין למהוי כלהו כחדא בחיבורא חדא וכו' הנה מבואר מזה המאמר התועלת הנמצא לסטרא דקדושה בקריאה זו ולכן תיקנו חז"ל הסי' בלשון תרגום להורות הכנעה לס"א ע"ד הנ"ל כענין כל חמירא הנתקן בלשון תרגום ולפי כי לשון תרגום מאיס איהו כדאיתא בזוהר פ' וירא ולכן מתעוררים מלאכי השרת לדחות הקליפה כדאיתא פ' תרומה כנ"ל ולפי שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור הרי נתחלף ע"י המעשים אשר נעשו בזמן הפסח לענין אחר כנ"ל ועוד נתנו סי' קדש בכספא כלומר כי הנה כל עיקר העון הנמצא בישראל היה לפי שנאמר וישמן ישורון ויבעט ולכן בסי' זה תדע למה נאמר וגם קדש היה בארץ לפי כי וכסף הרבתי לה ולכן יש לאדם להחליף במעשה הטוב ולהיות מקדש עצמו איש הישראלי ע"י הכסף ע"ד משחז"ל כסף מטהר ממזרים אמנם זהו מ"ש בזוהר פ' תרומה דף קכ"ח וז"ל אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי זכי בה אשתדלותא דקב"ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי ביה בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה במגנא ובריקנייא בגין דלא זכו בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקדושה אלא באגר שלים בספרא דחרשי וכו' כל מאן דבעי לאשתדלא לאעברא מניה רוח מסאבא ולאכפייא רוחא אחרא ההוא עובדא דבעי לאשתדל' ביה בעי למקניה ליה באגרא שלים בכל מה דיבעון מניה וכו' הנה למדנו מזה המאמר כי ענין מעשה המצוה אשר הוא נקנה בכסף מלא הוא גורם ב' דברים ראשונה הוא מכניע ס"א ומתרחק ממנו ונוסף עוד כי הוא מתקדש ע"י המעשה ולכן חז"ל נתנו סי' לדבר זה קדש בכספא ר"ל כי ע"י מתן דמים גורם ייחוד עליון כענין המקדש בכסף גם האדם מתקדש ע"י כסף שנותן במעשה המצוה כנזכר וע"י כן כללות ישראל זוכים שנא' קדש ישראל לה' ונוסף עוד במעשה הצדקה שנאמר אם כסף תלוה וע"י ציון תפדה ושביה בצדקה:
ועוד נתנו סי' פסל במדברא כלומר כמו שמתחילה פסלו הדיבור של אנכי ולא יהיה לך ע"י הדיבור שאמרו קום עשה לנו אלהים אחד שנתקדשו לשמים שנאמר וקדשתם אח"כ פסלו הכל במדבר ע"י דיבור ולכן צריך להיות זהיר האדם אפי' בדיבור דחול כמשחז"ל מאי ואומר וכי תימא במילי דעלמא לא ת"ל ודעת שפתי ברור מללו ולכן יאמר דאע"ג שמקיים האדם כל הנזכר ונתקדש ע"י לימוד התורה בפה ומעשה המצוה בכסף מלא אחר כלותו מעשות כל אלה הוא פוגם הכל אם מדבר דיבור רע שנאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי וכו' ואיתא בזוהר פ' פקודי המטנף פיו ע"י דיבור כמה מלאכי חבלה יורדים ומטמאים אותו ומטמאים תורתו ולכן מזכירים חז"ל בסי' זה פסל במדברא כאמור ולכן בא הסימן אח"כ שלח בוכרא ר"ל כי שנא שלח אמר ה' אותו והבכור שבאדם יצה"ר הנמצא בו ראשון משעה שנולד שנאמר לפתח חטאת רובץ וכאשר כך יעשה האיש הישראלי הקב"ה מודד לו כך מדה כנגד מדה כי שנא שלח אמר ה' את הבכור בן השנואה כדאיתא בזוהר פ' אמור דף ע"ב. וז"ל כי כלתו היא כלה ממש דכתיב אתי מלבנון כלה ותאמר מה תתן לי תבא אלי השתא כלה בעיי' תכשיטהא ויאמר אנכי אשלח גדי עזים למלכא דהוה ליה ברא מאמהו חדא ואזיל בהיכליה דמלכא אמר מכאן ולהלאה אשדר ואתרך לברא דאמהו מהיכלא דילי כך נמי הכא אנכי אשלח גדי עזים וכו' הנה הדבר מבואר כי יגרש ה' ישמעאל בן השפחה מארץ ישראל ואח"כ יוציא מן הגלות המר הזה לישראל שהם בן בכור ודאי שנאמר בני בכורי ישראל הנה נתבאר ענין הפרשיות ולענין ההפטרה היתה עלי הענין הוא לפי שגאולה תהיה בפסח כדאיתא פ' משפטים ונאמר כימי צאתך מארץ מצרים וכו' ואח"כ בא ענין התחיה לכן מפטירין בתחיית מתי יחזקאל כי זה הוא לאות לבני ישראל על ענין התחיה שנאמר לכן אני פותח את קברותיכם עמי והעליתי אתכם אל אדמת ישראל: