מקור חיים - ג (טור ברקת חלק א)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן תפח
[א] איתא במדרש כשיצאו ישראל ממצרים א"ל מרע"ה ספרו בכל לילה ולילה כי ביום חמשים נותן לכם הקב"ה את התורה ולכן ראוי להזהר ביותר בספירה כי הוא מועיל מאד לתיקון נפש האדם ואיתא בזוהר פ' אמור דף צ"ז: וז"ל וספרתם לכם וכו' אבל ת"ח כד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא והוו אחידן במסאבותא כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא בתר דאתגזרו עלו בחולקא קדישא דאקרי ברית כיון דאתחדו ביה פסק מסאבות' מנייהו כדא אתתא כד פסקו מנה דמי מסאבותא בתר דאתפסקו מינה מה כתיב וספרה לה ז' ימים אוף הכא כיון דעאלו בחולקא קדישא פסקה מסאבותא מנייהו ואמר קרא מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא וספרתם לכם לכם דייקא כד"א וספרה לה וכו' בגין לאתדכאה במיין עילאין קדישין ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא ולקבלא אורייתא כתיב וספרה לה ז' ימים אוף הכא ז' שבתות אמאי ז' שבתות בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר וכו' וההוא נהר שבע שבתות נפקו מניה וע"ד ז' שבתות ודאי למזכי ביה וכמה דאתתא דכיו דילה בלילה לאשתמשא בבעל' כך כתיב וברדת הטל על המחנה לילה וכו' ואימתי נחת האי טלא כד קריבו ישראל לטורא דסיני כדין נחית ההוא טלא בשלימו ואתדכו ואתפסקא זוהמתן מנייהו ואתחברו ביה במלכא וקבילו אורייתא וכו' ת"ח כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון ז' שבתות תמימות למזכי לדכיות' דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא וכו' ושם נאמר למה ספירה זו לאנשי' ולא לנשים ולמה הוא מעומד וז"ל ובגין דאלין יומין יומין דעלמא דדכורא לא אתמסר חושבנא דא אלא לגברי בלחודייהו וע"ד חושבנא דא בעמידה איהו ומילין דעלמא תתאה בישיבה ולא בעמידה ורזא דא צלותא דעמידה וצלותא דמיושב עכ"ל ומאחר שעיקר הספירה צריך להיות בלילה:
לכן אם טעו ביום המעונן וברכו על ספירת העומר צריך לחזור ולספור כשתחשך כי אז הוא זמן הטהרה כאמור זמן הבדיקה לאשת חיל:
[ד] להיות ענין הספירה זו מן התירה לכן צריך ליזהר מאד בה ולפי כי בין השמשות הוא ספק לילה לכן מי ששאל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה לא יאמר לו כך וכך כדי שיוכל לברך אח"כ כאשר יספור אמנם אם הוא מבע"י מאחר שהוא יום ודאי אין בכך כלום כבר נתבאר למעלה מ"ש בזוהר כל בר נש דלא מני חושבנא דא אינון ז' שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא והנה מכלל מאמר זה נלמוד ב' עניינים ראשונה מאחר שאומר דלא מני חושבנא אינון ז' שבעת שבתות תמימות למדנו מזה כי צריך להיות מונה כל יום ויום ע"י ברכה כדי שיהיו ז' שבתות תמימות ולכן אם שכח ולא ברך בא' מן הימים אין יכול לספור עוד ע"י ברכה ואין נקרא תמימות ומה גם אע"ג שספר תחילה עם הציבור ואח"כ לא ברך הרי נאבד ממנו הספירה ע"י ברכה ואין נקרא תמימות:
[ט] ליל שבת וליל י"ט מברכים וסופרים וכו' הנה ענין זה הוא ענין הנוגע לצורך הציבור אמנם הירא את דבר ה' יתבונן לברך ולספור אחר שיראה ג' ככבים קטנים כי אז הוא לילה גמור וכבר נתבאר כי ספירה זו היא תיקון לנפש האדם ובכל שנה ונוסף הארה בנפשו:
[י] ענין איסור החדש נלמד הטעם ממ"ש בזוהר פ' אמור דף צ"ז פקודא דא לקרבא קרבן העומר קרבנא דא כולא איהו בדבקותא עילא ותתא מטרוניתא וכהנא כחדא אזלין עומר רא מקרבין ישראל בדכיותא דילהון וההוא קרבנא איהו מן שעורים ודא אתקריב למיעל רחימו בין אתתא ובעלה אשת זנונים אתרחקת גרמה מבדיקו דלא יכלת למיקם על גבה אשת חיל קריבת גרמה לקרבנא ע"י דכהנא רבא ודאי טהורה היא ונקתה ונזרעה זרע ואוסיפת חילא ורחימו לגבי בעלה אשת זנונים עדקת מן מקדשא דלא למקרב לגביה דאלמלא בההוא זמנא דאשת חיל אבדיקת לגרמה. אתקריבת לגבה אתאבידת מעלמא וע"ד לא בעא לקרבא אל מקדשא וערקא מניה ואשתארו ישראל זכאין בלא ערבוביא אחרא לגבי רזא דמהימנותא רזא דסתרא דא תרתין אחתן וכד ארחת דא לגבי דא בבדיקו דילה צבתה בטנה ונפלה ירכה דהא בדיקו דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים וכו' הנה מבואר מזה גודל התועלת הנמצא ע"י קרבן העומר ולכן היה שעורים בקרבן הסוטה וזה היה אחר הבדיקה של החמץ והביטול דס"א ולכן נאסר החדש מן התורה עד שמקריבים העומר מפני כי החדש מורה שהארץ הוציאה דבר חדש ולא נכון להיות זה עד אחר הקרבת הקרבן כי הנה נאמר כי לאחר שנקתה אז ונזרעה זרע כאמור: